לשאלה שלך יש תשובה פשוטה
אני רואה שחבריה כאן חוגגים ומנסים לייעץ. אמנם לפי הבנתי שאלת שאלה פשוטה:
- מה אומרת ההלכה על משכב זכר? כמה זה חמור?
- והאם יש כפרה על כך?
- ואם יש כפרה על כך זה לא בגדר "אחטא ואשוב"?
אחרי חיפוש קצר בגוגל, מצאתי תשובה הבאה (אין על ויקיפדיה!):
במניין המצוות ביהדות, מסווג איסור זה כמצוות לא תעשה. מניינו בתרי"ג המצוות הוא מצווה ר"ט לפי מניין ספר החינוך, והלאו ה- ש"נ למניין הרמב"ם. על פי ההלכה בתורה שבעל פה, העונש לעובר על איסור זה
במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא
מיתת בית דין בסקילה, והעובר
בשוגג חיב
חטאת.
משכב זכר נחשב בהלכה כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים עליהם אדם צריך ליהרג ולא לעבור, והוא חל גם על בני נוח.
עוד מדיני המצווה:
האיסור המפורש בתורה הוא על יחסי מין אנאליים בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת".[5] יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים אסורים משום שפיכת זרע לבטלה.
אם בעלך לא מקיים יחסי מין אנאליים, ונמנע מחדירה, יתכן שיעניין אותך לעיין בכתוב...
בעניין
הוצאת שכבת זרע לבטלה
הוצאת זרע לבטלה היא אוננות בכוונה תחילה, בניגוד לקרי לילה שהוא פליטת זרע שאינה רצונית. פעמים שבהלכה מתייחסים לאיסור זה כאל מעשה שנעשה בעת קיום יחסי מין בין גבר ואשתו, ובמסגרתו הגבר "דש מבפנים וזורה מבחוץ"; כלומר, מוציא את איבר מינו רגע לפני יציאת הזרע.[15]
רמז ליחס השלילי למעשה זה ניתן למצוא כבר בפרשת וישב, שם רש"י מסביר שער ואונן מתו בגין חטא זה של הוצאת זרע לבטלה. האיסור התלמודי על הוצאת שכבת זרע לבטלה (שז"ל) התעצם במהלך הדורות וקיבל ממדים מיתיים.[16]
יותר מכל נושא אחר בתחום הארוס והדת, זכתה סוגיית שכבת הזרע לפיתוח מיסטי בדורות האחרונים,[17] ובהשפעת הקבלה היחס לזה מלווה בתחושת חטא וברגשי אשמה. ביטוי מובהק להשפעה הקבלית נמצאת בשולחן ערוך חלק יורה דעה, שבו נכתב שהוצאת שכבת זרע לבטלה היא העבירה החמורה ביותר בתורה. דוגמה נוספת היא בקיצור שולחן ערוך, בפרק הלכות צניעות, בו נכתב: "ואלו שמנאפים ביד ומוציאים זרע לבטלה - לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר (ישעיה א,טו) 'ידיכם דמים מלאו', וכאלו הורג את הנפש". ומוסיף: "ולפעמים בעונש זה, חס ושלום, בניו מתים כשהם קטנים או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות".
בחסידות ברסלב מקובל לומר את התיקון הכללי שתיקן רבי נחמן מברסלב לתיקון חטא זה.
עוד בזמן התלמוד סופחה האוננות לאיסורים אחרים כמו "לא תנאף" או ול"ונשמרתם מכל דבר רע". היו כאלו שהרחיקו לכת באומרם שאיסור האוננות הוא תת-איסור של גילוי עריות, כיון שבו מגלה אדם את ערוות עצמו. בהלכה מכונה האוננות "הוצאת זרע לבטלה", וקיימות סביבה שאלות הלכתיות רבות.
מסורת חוכמת הנסתר ביהדות, הקבלה, מרבה במיוחד לגנות את האוננות, וקיימת בה דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי האר"י כתוב כי האוננות במיוחד מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. מקובל להבין שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא. ידועים מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין דבר עליו אי אפשר לעשות תשובה, אף על חטא חמור שכזה, ובזוהר פירוש הסולם אומר, שאפשר לעשות על החטא תשובה חלקית (בחינת ו"ק, אומנם רק שיבוא מהמשיח יהיה אפשר לעשות תשובה מלאה על החטא (בחינת ג"ר). יחד עם זאת, מעשה האוננות נאסר בהלכה מפני השחתת זרע לבטלה [3]. קיצור שולחן ערוך מציין: "ולפעמים בעונש זה, חס-ושלום, בניו מתים כשהם קטנים, או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות".
בהצלחה לכולנו