חטא הגאוה - שום דבר לא מובן מאיליו
שלום לך יעל ארבל, הגעתי אל הפורום שלך יעל ארבל, כי הזמנת אותי. ותמיד, אבל ממש תמיד, כשאישה מנסה ליזום משהו, אני עוזרת לה. בחיים, לא באינטרנט. לבית שלי קוראים הדלת המסתובבת. לא ידעת כשפנית, אבל משום כך נעניתי. הצטרפתי לפורום עם שם של תוכנית לשינוי. במקצוע שלי - אני יועצת שיווק, שינוי הוא חלק אינהרנטי מהחיים,אי אפשר לעסוק בשיווק ולא להשתנות כל יום. אני לא צריכה להכביר במילים, כל אחד מבין. את מנסה להכתיב דרך מאד מסוימת שתביא אנשים לשינוי. אני מכירה את אותה דרך (כתיבה וככה) בתור מאיץ ליצירתיות . עמית שלי למקצוע עושה את זה שנים בדבקות, הוא אפילו ישיש ממני, ופרסם את המסקנות שלו מהשיטה שאת מאמצת לשינוי בגירסת היצירתיות בספר שכתב עם עמית למקצוע. אין לי דעה. כל אחד שרוצה להשתנות מקובל עלי. לשינוי או ליצירתיות אין דרך אחת. כשבן אדם מדבר על שינוי הוא מדבר על פתיחות, פלוראליזם, גמישות מחשבתית ואחרת. כמו שכתבה פה לילי 10 הקמת פורום. אם היית קוראת לו סדנה, יש להניח שלא הייתי מגיעה. לא משום שסדנה לא טובה בעיני. אני עכשיו בעידן הפורומים של חיי, לא בעידן הסדנאות באינטרנט. למרות שכל מה שאת מבקשת מאנשי הפורום שלך לעשות לא מסתדר לא עם סדר היום שלי, ועוד, נשארתי. כי כאמור, אני יכולה לראות אנשים משתנים בדרכם, ולשאת את צלב השינוי, כי אין לי ברירה, בדרכי. היה בינינו אינסידנט לא נעים שהיה קשור לספר שהמלצתתי עליו. הוא נכתב במסרים אישיים בינינו, ואין לו מקום כאן. הרגשתי מתכן המסרים, שאת הפכת מיזמת למנהלת. ומנהלת זו אחת עם אגו. הודית שחרצת משפט מהר מידי לא לפני שקראת את מה שכתבת פעם שניה כמו שהימלצתי בפניך. קראתי בעיון רב את המסמך העמום שהתייחס להרגשה הלא נוחה שלך מהפורום בימים האחרונים (אגב, לא השתתפת בימים האחרונים בפורום. עלית על עמדת תצפית והתבוננת במתרחש. כשהגעת לתובנות ירדת ושלחת מסר הכי עמום ופוגע בכל מי שהשתתף בפורום כשאת ישבת וצפית במתרחש. אסית עזבה. אני הצעתי להפסיק את משחק המחשבות. אסית נפרדה ממני, כי הדיאלוג האחרון התקיים בין שתינו. אני התרשמתי ששלחת לה מסר. כי אני חדשה. וכבר סולקתי מהפורום "אור בעולם העבודה" שם נפגשנו לראשונה. לא טרחתי לברר, היה לי מובן מאיליו שהיא קבלה מסר ברור. עניתי לה כפי שעניתי. רק אחרי שסגרתי את המחשב הבנתי, שאסית בדרכה, ביקשה עזרה, ובתור אחת שלא תודה בחולשה כלשהי, היא בחרה להפרד ממני דווקא כי היה ברור לה שאני אעשה משהו להגנתה. ומשלא הבנתי, כי תרגמתי באופן שגוי את הטקסט שלה, היא כתבה לי מכתב נוראי מבחינתי. אני מתביישת בעצמי. אידה כתבה לי מסר, שהיא עוזבת. לא היה לי פנאי להתייחס לכל הדברים, משום שהכלבה שלי נדרסה, ותהליך הקבורה, העצבות הנוראית הבכי וכל השאר, מילאו את כל האויר שהיה דחוס עד אימה. התעוררתי לפני שהשחר פוגש את הזריחה בהרגשה, שאין לי מקום בפורום שלך, ואני מתנצלת מעל הבמה הזאת בפני אסית, וחושבת שיש בך חטא שלא מאפשר לי להשתתף יותר בפורום שלך, כי גם את יעל ארבל, למרות כל הדברים היפים שדיברתי בשבחך, חוטאת בחטא הגאוה. את כותבת: הגישה שלי היא להגיד בדרך אמיתית וישרה. האמנם, ומה על הזולת ? האם את בוחרת בדרך אמיתית וישרה שלא תפגע בזולת ? ממש לא את מביאה לשינוי הדרך בסיטואציה שלא נוחה לך על ידי פגיעה בזולת. וכשאת רואה שפגעת, זה לא מזיז לך. את לא רצה להתנצל בפני אסית ב- real time על זה שחבטת בה, את מחכה, ורק כשנוח לך את מאחדת את כל התגובות למסמך אחד. עוד פעם כי נוח לך. ומה על אסית ? מה עם הנוחות שלה , עם הפגיעה שלה? כך מתנהגת בחורה שלא מקימה פורום כדי לעזור לאנשים שהחליטו לעבור תהליך פנימי. את מקשיבה למה שאת עצמך אומרת ? תהליך פנימי לא להחליף חולצה, או לשנות סטייל של הבית. אין מקום לנפש גסה בתהליך פנימי. כשבקשת במסמך הקודם שלך לא למהר לשלוח אנשים לפסיכולוג זה לא אחראי, האם זה אחראי בכלל מבחינתך לנהל פורום שאמור לחולל שינויים פנימיים באדם. ולמה את לא אחראית ? כי אין לך סבלנות. יש לך שיטה. ואת מחליטה מה עובד לפי השיטה ומה לא. אסית לא אשמה שהיא הרגישה שייעדת אליה את דבריך, כי פתחת בהתרשמות כבדה עד לא נוחה ממה שקורה בפורום. גם אני הרגשתי אותו דבר ממש, אבל בעניין משחק המחשבות. נמנעת מלענות עליו ישירות, פעם אחת במסר מתייחס, ופעם שניה במכתבך עליו אני עונה. משחק המחשבות הוא משחק שאני המצאתי, הוא משרת אותי נפלא בעולם האמיתי. גם לך מסתבר יש זכרונות נעימים ממשחק דומה ששיחקת בעולם העבודה. יש בינינו קונצנזוס. משחק המחשבות הוא משחק משעשע איך עושים אותו באינטרנט אני לא יודעת,ניסיתי.לא סיימתי ,לא עוד. המחולל הפרטי שלך לא שלם . אני מקשיבה לעוד דברים, ואני לא נותנת להם ביטוי במתכוון. אני אדם וורבאלי, די ישיש למרות שאולי יש לי חזות מילולית צעירה, המקצוע שלי הוא להתבונן במקום הרגשי ממנו נובעות המילים. אני צריכה בתוקף מקצועי, לשנות את הדרך בה אנשים חושבים, ולהטות אותם לצריכה של מוצר, שירות או אידאולוגיה. עד המכתב העמום הראשון, הפורום הזה היה בפירוש לא עוד פורום. אחריו הוא הפך לפורום רגיל באינטרנט שיש לו סוג של מנהל, שלא רק מקפיד על סגנון הכתיבה, אלא על התכנים. במה את שונה מהפורום של "אור בעולם העבודה ". אין שום שינוי. אותה גברת בשינוי אדרת. הייתי פה והייתי שם גם את היית פה וגם את היית שם. אורי דרורי, אני חושבת ששמו, עושה מניפולציות תוכניות כדי לייצר לעצמו עבודה, ולכן אין שם חופש ביטוי, הוא זה שמחליט מה יהיה תוכן, אני מתעקשת על תוכן, לא סגנון ההודעות בפורום שלו. את אומרת, האחריות של חברי הפורום זה לבוא ולשנות, וחוץ מהשיטה שתביא אותם לשינוי (כתיבה משימות וככה) את גם נותנת הוראות הפעלה קיומיות: אם יש משהו שמפריע לכם........לבוא ולהעמיד אותו מול העינים של כולם" האמנם. את מטיפה להתנהגות חליפתית. אני אגיד לכם איך ? אם אסית כותבת לי, שהיא הביאה בפורום הזה ספור שמעולם לא חרג את דל שפתיה, איך את מתעלמת מזה ? האם זה לא שינוי ? האישה אומרת ב- so many words שהיא כתבה פה דברים לראשונה. למה לא התייחסת לפסקה הזאת במכתבה. למה כל המכתב הכללי/פרטי שלך מתייחס לזה שהיא קבלה אישית, מסר עמום והחליטה לא לכתוב יותר ? איפה בירכת הדרך שלך, על השינוי שחל בה בזמן כל כך קצר ? אם את לא מסתדרת עם חוקים שמוכתבים מגבוה, אל תנסי להכתיב אותם. ואם את לא מבינה שאת מנסה להכתיב לאנשים תכנים, יקירתי, לא שיטת חשיבה, קראי שוב את מה שכתבת. ומה המניפולציה לרן בת. ראי איך כתבת יפה, (בקר טוב המורה) ואיך השירשורים הקודמים לא עמדו ברמה שלך. אולי כולנו נעבור סדנה עם רן בת, איך מוצאים לאור ספורים אישיים עוצמתיים ? כי את מעדיפה או מושפעת מהספור של רן בת, יותר מספורים של אנשים אחרים. מי הם האנשים האלה ? למה רן בת מופיעה בשמה, והשירשורים הקודמים בלי. לזה קוראים שקיפות ? ככה מוגדרים אמת וישירות ?