יש לי הרגשה לא נוחה בימים האחרונים

יש לי הרגשה לא נוחה בימים האחרונים

כאן בפורום, והייתי רוצה לחלוק אותה איתכם. אני מרגישה שהדיאלוגים שהתפתחו כאן בימים האחרונים, למרות היותם מעניינים ובעלי תרומה ערכית וייחודית - אינם משרתים את מטרות הפורום. מבלי להיכנס לנושאים המדוברים, אני מרגישה שמלבד גלישת הדיונים מהנושא וממהותו של הפורום, (שזה מבחינתי עשוי להיות לגיטימי עד מידה מסויימת), היו כאן שרשורים שהרגשתי שהם סותרים את האווירה שאני מנסה להנהיג כאן - של תמיכה, כבוד הדדי וקבלה של כל מי שמגיע לכאן באשר הוא, מבלי לשפוט אותו ומבלי לבקר את מעשיו ואת מצוקותיו. אני מאמינה שכל מצוקה שהיא, גם אם נתפסת בעיניכם כקטנה וזניחה, היא מצוקה אמיתית וכואבת למי שחווה אותה. וככה אני מתייחסת אליה. אין לי כוונה שנתחיל עכשיו להשוות בין המשברים והתלאות שכל אחד מאיתנו עבר. פנינו כיום להווה ולעתיד שלנו, ההסתכלות אל העבר היא לצורך לימוד, הסקת מסקנות, בחינה של העוצמות שלנו, ולא על חשבון מעשיהם של האחרים. לכל אחד שמגיע הנה יש מקום, גם אם מה שמפריע לו והוא רוצה לשנות, זה משהו שנראה בלתי הגיוני לחלוטין לאחרים. מעבר לכך, השאיפה שלי כאן היא להניע לעשייה, שאנשים יזדהו עם עשייה של אנשים אחרים למען עצמם, שיעריכו ויעריצו אנשים אחרים על הישגיהם ויקבלו מוטיבציה לחולל את העשייה בעולמם הפרטי. זה הכיוון שאליו בכוונתי להוביל את הפורום, ולא לכיוון השתכשכות בעבר ובהווה. אין לי כוונה שהפורום יהפוך לזירה שבה אנשים מספרים על כמה קשה להם בחיים, כמה הם סובלים ומסכנים. רחמים - לא בבית ספרי. למרות שזה נורא כיף לפעמים להשתכשך ברחמים עצמיים ולאהוב שמרחמים עלינו. אם קשה לכם, אם כואב לכם המצב שבו אתם נמצאים - בידיים שלכם לשנות אותם, זאת נקודת המוצא שלי. אתם רוצים עזרה ותמיכה בלמצוא פתרון למצב הכואב באמצעות לקיחת אחריות ועשייה? בבקשה - הגעתם בדיוק למקום הנכון. אבל בשביל לספר על הקשיים רק לצורך הוצאת קיטור - ישנם הרבה מאוד פורומים אחרים. בפורום הזה, זה פשוט לא מתאים. ודבר נוסף ואחרון - אני מאוד מבקשת להימנע ככל האפשר מלתת תשובות שהן בגדר קביעות. על סמך הודעה אחת שמישהו השאיר בפורום, אי אפשר לעשות לו ניתוח אישיותי או לשלוח אותו מיידית לטיפול. מלבד העובדה שכתיבת הודעה מסוג זה - היא חוסר אחריות אישי ומוסרי, הנזק שזה עשוי לגרום הוא גדול. לכן, היזהרו כמו מאש מלהתייחס לדברי אחרים באופן שלא בטוח שהייתם מסכימים שיתייחסו אליכם. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. ואם אתם רוצים להגיב, אתם כמובן מוזמנים כרגיל.
 

meshi4

New member
יעל.../images/Emo45.gif בהחלט דבריך מובנים

ונכונים.לפני כמה ח' התחלתי להתענין בפורומים.חיפשתי פורום שיענין אותי.שארגיש שאני מתחברת לנושאים שעולים בו.בהתחלה רק קראתי הודעות.נמנעתי להיכנס לפורום שאנשים מתקיפים אחד את השני עד כדי אמירת דברים מעליבים. רק בגלל שלא מסכימים עם דעתו.בפורום מסויים שאני מביעה שם דיעה נשמרת האוירה בקפדנות.נתקלתי גם במחיקת הודעה של משתתף שהגיב לגופו של אדם במקום לגופו של ענין.הערכתי את זה מאוד ושלחתי למנהל הפורום מסר הערכה.מוצאת שאני מועשרת מהפורומים בזכות מיגוון הדיעות.מה שנותן לי זוית ראיה שונה משלי על בעיות.דבר נוסף חשתי תחושת בטחון שאני יכולה להביע את דעתי בצורה מכובדת ללא חשש שאותקף על דיעותי. מסכימה איתך שזה פורום שאמור לתמוך בעשיה ובשינוי. וככזה צריך לשמור על רוח הפורום.לשמור על זכות הדיעה ,כבוד הדדי וכו' בפורום שאני משתתפת יש כללי התנהגות בפורום. מציעה לחבר גם לפורום כללים ברורים של המטרות שציינת. יום טוב לכולם.
 
יש לי עצה בונה (אני מקוה )

ברגע שאת מבחינה בגלישה, פשוט תיכנסי ותעביר את ההילוך לדרך המרכזית. זה יקל מאד על ההבנה למה את בדיוק מתכוונת, סוג של הכוונה ידידותית. התרשמתי שאת מאד ממוקדת, ויש לך דרך שהיא מאד ברורה לך, ולכן שווה שלא תראי בזה התערבות בדיאלוג, אלא הכוונה, להעביר את השוליים מהדרך הברורה לך למרכז. ובקשר לכל מה שכתבת, ולרוח הדברים אני תמימת דעים איתך לחלוטין. ומשהו בקשר לפורום הזה דווקא, שאני קושרת לו כתרים בכל הזדמנות על הדינמיקה הבסיסית הקיימת בו. יש פה גרעין יוצא מן הכלל של אנשים שבסיס ההתיחסות שלהם הוא כבוד לזולת והרוח שמפעמת בו היא התחשבות בזולת. אני תיירת פורומים (ככה אני קוראת לעצמי) כי בסך הכל "גיליתי" את העולם הזה לפני מספר חודשים, ואני לא יודעת עד מתי אשאר בו (כנראה עד שאני אבין את המחולל הרגשי והאינטלקטואלי ) אני משתתפת על פי גלי הזמן שמגיעים אלי במספר גדול יחסית, בכל מיני נושאים, ועל בסיס עמוד שדרה שונה לחלוטין בין פורום לפורום. אני רחוקה מסכומים, אבל יש לי הרגשה, שאולי פורום כמו זה שלך, שהוא מתנהל באופן קצת שונה, כי יש לך רעיון, מובנה, ואת מנסה אותו, ויש קבוצה שמוכנה להתנסות בנסיון שאת מציעה, הוא מצליח לכנס איכויות אנושיות שחסרות בפורומים האחרים. מכל מקום, אני כמובן מאחלת הצלחה לך ולפורום. ועוד משהו, אם משחק המחשבות איננו עולה בקנה אחד עם הכיוון המרכזי אליו את מוליכה אני מוכנה לרדת ממנו כאן ועכשיו, בלי קושי, ואם תודה למי שהתנסה בו עד כאן
 

לילי10

New member
באופן עקרוני, אני מסכימה

עם דבריך. אבל באופן מעשי, יש לי כמה תהיות. נראה לי שכדאי לך לגבש לעצמך (ואולי בעצם כבר גיבשת לך דעה) על נושא חשוב: מני מהותו של הפורום, מהו התפקיד של מנהל/ת פורום ועד כמה לדעתך המנהל/ת צריך/כה ויכול/ה להשפיע על מהלך העניינים בפורום, ובאילו אמצעים. לגבי מהותו של הפורום הזה: האם את חושבת שהוא פורום מיוחד, שונה מפורומים אחרים או הוא מונחה ע"י דינמיקות דומות לפורומים אחרים? למשל, האם את רואה את הפורום כסדנה *שלך*, סדנה בהנחייתך, או כפורום ככל הפורומים, שנועד עבור המשתתפים בו והמעוצב למעשה ע"י הודעותיהם השונות והנושאים המעסיקים אותם, כולל נושאים שאינם קשורים ישירות לנושא המוצהר של הפורום? לגבי תפקיד מנהלת הפורום: האם את רואה את עצמך ממש כמנהלת, כמתוות דרך, כמנחה וכמנחת סדנה רוחנית, כמורה, כמדריכה, כמי שממונה על עיצוב רוחו ודרכו של הפורום? או כמי שיש לה תפקיד יותר מינורי, למשל לאפשר זרימה נעימה של הפורום? ולגבי האמצעים: האם את מתכוונת מדי פעם לכתוב הודעות מסוג זו ולצפות לשינוי בהתנהלות בפורום? ואם לא תצליחי בכך, האם תתחילי למחוק הודעות שלא נראות לך מתאימות לפורום? זה כמובן יכול לעורר מלחמות גדולות (בעד ונגד מחיקות, טענות על סתימת פיות וכו' וכו') ואז במקום לעסוק בנושאי הפורום יתחילו לעסוק בסכסוכים אישיים ובתגובתך כמנהלת וכו' וכו', וזה ממש לא רצוי. את לא חייבת להשיב על השאלות, הן מיועדות יותר עבורך. ואני לא יודעת מה הניסיון שלך בהשתתפות בפורומים ובניהול פורומים, אבל ייתכן שהתשובות שתתני היום יהיו שונות מתשובות שתתני בעוד זמן מה. בסופו של דבר, הפורום עוד צעיר... מכל מקום, מאחלת לך הצלחה
 

רן בת

New member
יעל

אני מרשה לעצמי לחלוק על דעתך. בתור אחת מאלה ששיתפו בסיפורם האישי, ובמקביל גם הגיבה ונתנה עצות, שדווקא אצלי עבדו יופי, לדעתי דווקא עצם השיתוף בכאבים לא מראה על התבוססות ברחמים עצמיים, אלא דווקא ברצון לשינוי וברצון לתת כוח ונקודות מחשבה שונות ממה שהיו מורגלים בהם עד עכשיו האנשים המשתתפים בפורום. ומעבר לכך, אם מישהו קיבל עצה שלא מקובלת עליו, הוא יכול, ואני גם אשמח, להגיב לה, אם לחיוב ואם לשלילה.
 

shushu10

New member
יעל, ממש חיכיתי לדבריך אלו ואני

מודה לך שמצאת כוחות נפש לומר בכנות מה שצריך היה להאמר כבר מזמן. אני פרשתי בשקט לפני 3 ימים די בצער וזאת מהסיבות שהזכרת וכמו"כ מהסיבה שהרגשתי שדובר מסוים מדבר כאן ב-3 או ב-4 קולות, לסרוגין, כשהאחד מגונן או תוקף את השני, וכל יתר המשתתפים משמשים כאן כ"סוס" על לוח שחמט שפעם מקפיצים אותו ופעם מחליקים על ראשו. ומלה טובה לסיום - אין לי הרבה תכניות לשנוי - אולי בגלל הגיל, אך יש פה המון מה לעשות לטובת אלו שבאמת מחפשים תשובות כנות .
 
יעל../images/Emo45.gif מסכימה איתך.

כשסיפרתי את הסיפור שלי לא התכוונתי לקבל רחמים או משהו כזה. ממש לא. הסיבה שאני כאן היא לא כדי לקבל רחמים.. אני כאן כדי לשנות את מה שכואב לי ומה שכאב לי במשך החודשים האחרונים, כדי שבעתיד הקרוב אני לא אסבול את כל זה שוב. אני כאן בשביל השינוי- וכבר התחלתי לאחרונה לפעול למען השגת השינוי, ואני צועדת צעדי ענק (לדעתי) לעבר השינוי שאני רוצה. מסכימה איתך בכל מה שכתבת
ותודה שהארת את עינינו. חשוב שנבין את מה שכתבת כדי שלא נשקע ברחמים עצמיים- אנחנו כאן כדי לשנות, זאת המטרה שלשמה באנו, ואותה נגשים
 
../images/Emo45.gif

כמוך אני מאמין שהמפתח לפתרון בעיות אישיות הוא עשיה אישית והתמודדות אישית. גילויים של אהדה מחד או רחמים מאידך יכולים לשפר את ההרגשה אך לא לפתור את הבעייה. בערך כמו אקאמול לכאב ראש. זה לא פסול, אבל אם זה מחליף את ההתמודדות עם הבעייה- הנזק רב מהתועלת.
 
הייתי רוצה להתייחס לדברים שנכתבו

כאן, במקום לכתוב הודעה לכל אחד בנפרד. ואולי גם לתת כמה דוגמאות בכאן ובעכשיו לנושא של בחירה ושינוי בחשיבה. מן הסתם ברגע שהעליתי את הנושא, ידעתי שהוא יעורר תגובות לכאן ולכאן, ובכל זאת העדפתי להעלות אותו ממספר סיבות: הגישה הבסיסית שלי בכל סיטואציה שחשובה לי, היא לבוא ולהגיד את הדברים שאני מרגישה בדרך אמיתית וישרה. אני מאמינה שזו הדרך הנכונה בשבילי לנהל את עצמי. זה לא תמיד היה כך, בעבר היו מצבים שהייתי שותקת ואוכלת את עצמי מבפנים - לא עוד. אני מוצאת שהדרך שאני נוקטת בה כיום גורמת לא רק לידי כך שאני ארגיש טוב יותר עם עצמי שקמתי ואמרתי את הדברים, אלא גם בדר"כ מביאה לשינוי הסיטואציה שלא נוחה לי. לגופם של דברים, ואם להיות ספציפית יותר, אני מתכוונת אלייך אסית - אני אחת שלא מדברת ברמזים. אם היה לי משהו להגיד לך באופן אישי או שהייתי מכוונת את הדברים רק לדברים שאת כתבת, תהיי בטוחה שהייתי באה ואומרת לך אותם בצורה ישירה. חלילה לא על גבי הפורום, אלא בצורה הרבה יותר דיסקרטית. תהיי בטוחה שהייתי מוצאת את הדרך שלי לעשות זאת. בעצם האמירה שלך "אני מבינה שאת מתכוונת אליי", אם לא שאלת וביררת איתי תחילה את הקביעה הזאת, היא נשארת בגדר משהו שהוא שלך ושלך בלבד. אם תבחרי לעזוב את הפורום ולהפסיק לכתוב בו, זו החלטה שלך, והיא נובעת מתוך פרשנות שלך את הדברים שלי, ולא מתוך מה שאמרתי באמת. אני יכולה רק להצטער על כך שאת בוחרת לנקוט בפעולה מבלי לברר את הדברים לאשורם, אך מאחר שאני מאמינה מאוד בזכותנו לבחור בכל רגע נתון, אני אכבד כל בחירה שלך לכאן או לכאן. המקום שהקמתי כאן חשוב לי מאוד. האם של, דיברת על כך שאת עדיין תוהה לגבי המחולל הרגשי והאינטלקטואלי של הכותבים בפורומים. אני מניחה שיש הרבה יותר ממחולל אחד, אך יכולה לתת לך מעט מהמחולל האישי שלי. זה זמן מסויים שאני עוסקת בבנייה של חיים חדשים עבורי. לאחר הרבה מאוד תלאות שעברתי, אני מרגישה מספיק חזקה לשתף בהן אחרים ולעודד אותם לחולל שינוי בחייהם. הקמתי את הפורום הזה כדי לעזור לאלו שרוצים בכך להתחיל תהליך פנימי של שינוי עם עצמם וזהו הנושא שאני הולכת להקדיש לו את כל כולי באופן אישי ומקצועי כאחד. הפורום הזה, כמו שחלקכם הגדול מרגיש - הוא לא "עוד" פורום. אני מנסה לבנות כאן משהו שלא קיים, שלא ראיתי בשום מקום אחר. ולכן הבחירה להגיד את הדברים, היא לא רק הבהרה לגבי הדרך שבחרתי עבור הפורום הזה, אלא גם לויאליות לעצמי. זו הדרך שבה יתנהל הפורום גם בעתיד, כל שרשור לגופו, כל נושא לגופו, כל הודעה לגופה. אם יהיה לי משהו להגיד - אומר אותו, אם יהיה למישהו אחר משהו להגיד - אשמח מאוד שיגיד אותו. וכאן אני מכוונת את הדברים אלייך, שולה, ואולי לעוד כאלו שהרגישו כמוני בימים האחרונים אך לא אמרו. אם יש משהו שמפריע לכם, בכל מצב, גם בחיים האישיים שלכם, בסביבה שאתם גרים בה, גם במדינה שלנו, התנאי הראשון להביא לשינוי שלהם הוא לבוא ולהעמיד אותם מול העיניים של כולם. אם קניתם נעליים בחנות והם התפרקו אחרי יומיים - קומו ותתלוננו, עשו משהו כדי לשנות את המצב. אל תלכו לחברים שלכם ותספרו להם איזה דפוקה החנות לפני שנתתם קרדיט למוכר הנעליים לתקן את אי שביעות הרצון שלכם. לא סתם אני מדברת על אחריות. זו האחריות של כל אחד ואחד מאיתנו לקום ולשנות מה שלא נראה לו. ואני שמחה שיש כאן אנשים שהיו מספיק אסרטיבים לבוא ולהגיד, כן גם אני מרגיש כך. לגבי כללים וחוקים של הפורום, קצת קשה לי עם זה. אני כשלעצמי מאוד לא מסתדרת עם חוקים שמוכתבים מגבוה. יחד עם זאת, אם תרצו לעשות משהו עם העניין הזה, נוכל לחבר ביחד מן הצהרת כוונות ומטרות של הפורום, שתהיה מן "חוקה", בסיס לקיומו אם תרצו. נראה לי עדיף מאשר קביעה חד צדדית של חוקים ותקנות, שאף אחד לא יעמוד בהם בסופו של דבר. לגבי סיפורים אישיים, אני רוצה להתייחס לדברייך רן-בת. כזכור לך היוזמה לשיתוף האחרים בסיפור אישי, היתה שלי. השיתוף בכאב הוא בהחלט לא הזמנה לרחמים. להיפך, אני בטוחה שתסכימי איתי שהיה ערך רב לשרשור שבו דיברת על הכאב האישי שלך. הוא הביא איתו עוצמות מדהימות והשראה לכל האנשים שקראו מה עבר עלייך. יחד עם זאת, ואם תעברי מעט על שרשורים קודמים, תוכלי לשים לב שיש ביניהם גם כאלו עם נימה שונה לחלוטין. אני יודעת שלכל מי שמגיע הנה לא קל, באמת שאני יודעת. אבל יש כאלו שעושים משהו עם זה למען עצמם, יש כאלו שעסוקים בלרחם על עצמם. בפורום הזה אנחנו עושים משהו בשביל עצמנו. אני לא סתם אומרת שאני מנסה ליצור כאן קהילה תומכת. אני מתכוונת לכל מילה. מישהו שנמנה בעבר על קבוצה שכזאת, בוודאי יודע עד כמה היא עשויה לדרבן את המשתתפים שבה לעשייה והשגים אישיים וקבוצתיים. המטרה שלי היא לגבש כאן גרעין של אנשים שמחוייבים לעצמם ומוכנים לעשות הרבה כדי לחולל שינוי בחייהם. הגרעין הזה ייתן השראה ותמיכה לכל האחרים שיצטרפו לדרך שלו. אני מאמינה שזה אפשרי, אני יודעת שזה אפשרי, ויש לי את כל הזמן שבעולם בשביל שזה יקרה. נדמה לי שהתייחסתי לכל הדברים שהבאתם, ואני שוב מזמינה אתכם להגיב ולכתוב מה אתם מרגישים.
 

meshi4

New member
נתת דוגמא טובה

לאסרטיביות.בחיי האישיים אני מתנהלת בצורה כזאת.במקום העבודה למשל-אני נוהגת להעיר כל מה שיש לי להעיר בישיבות צוות-למזלי זכיתי לכמה מנהלים מאוד פתוחים להערות.ובצורה כזאת היתה חשיבה קבוצתית של הצוות איך ומה לשפר?רעיונות יצירתיים שכולם הסכימו עליהם. נכון שקרה לי ש"קניתי" לי אויבים בעקבות דבריי הישירים.אבל תמיד הייתי שלמה עם עצמי-כי אף פעם דבריי לא נאמרו מזלזול באנשים.בודאי ובודאי לא במטרה לפגוע. מסכימה איתך בהחלט שאמירת דברים בצורה אמיתית וישירה-מביאים להרגשה אישית טובה.לשינוי ושיפור הסיטואציה. לפעמים הרגשתי כאן שאיני מעזה לומר כל מה שאני חושבת. שמא תהיה ביקורת.זאת תחושה לא נעימה.גם בחיי היום יום שלי זה מתבטא בכך .איני רבה עם אנשים.חיה בשלום עם כולם ומקפידה לשמור על חיים עצמאיים לפי ראות עיני.לא נכנסת לויכוחים כשאני יודעת שהפערים גדולים.גם אין ענין של צודק או לא מבחינתי.כל אדם הוא עולם ומלואו. לדעתי כדאי לחבר יחד הצהרת כוונות ומטרות של הפורום. שבת שלום.
 
אכן מילה חשובה - אסרטיביות

עוד נרחיב בה הרבה מן הסתם. כשקראתי מה שכתבת, חשבתי על הנושא של להגיד כל מה שיש להגיד - גם אני מאמינה בכך, לא כביקורת, אלא מתוך צורך להסביר לעצמך ולאחרים מה את מרגישה בתוך הסיטואציה שבה את נמצאת. אגב בנושא ביקורת, לפעמים בחירה בניסוח שונה מעמידה דברים באור שונה, ניסוח טוב של הדברים הוא זה שיתמקד במה שאני מרגישה ולא בכמה שהאחר היה לא בסדר. והסיכוי שיתקבל אצל האחר הוא גבוה יותר. יש מקום לכל הדברים להיאמר, וכדי שיפלו על אוזניים קשובות, צריך לבחור את הסיטואציה היטב. לפעמים סיטואציה קבוצתית, לפעמים אישית, הכל בהתאם לנסיבות ולהקשר. לפעמים, כמו בפורום שלנו, זה עניין של זמן עד שלומדים להכיר זה את זה ונוצרת אווירה של פתיחות שעשויה להקל על הדברים להיאמר. אני מקווה שבעזרת הקשבה ופתיחות שיש לאנשים כאן, נגיע למקום הזה. לילה טוב,
 
יעל.. יש לי הצעה../images/Emo26.gif

בואי נגיד שאם מישהו רוצה לשפוך את הלב ולהתלונן, אז הוא יוכל, אבל
שבסוף הדברים תהייה איזשהי אופטימית.. שהוא יסתכל על הבעיות לא רק כבעיות, אלא יימצא ויכתוב איך הוא הולך לשנות את זה כדי שיהיה לו טוב.. חבל סתם לשפוך את הלב ושלא ייצא מזה כלום. אנחנו כאן כדי לשנות, אז למה שלא נמצא פתרונות ונציע רעיונות איך משנים את המב הקיים אם הוא לא טוב
וגם השאר יוכלו להוסיף רעיונות נוספים משלהם. מה דעתכם
 
אני חושבת שזאת הצעה מצויינת תותי

זה באמת בסדר לשפוך את הלב, לפעמים מה שמחפשים זה קצת הקשבה ואמפטיה. זה באמת באמת בסדר בשביל כולנו. כשיש יום קשה, כשמתמודדים עם נושא לא פשוט, לשחרר קיטור בכתיבה ובדיבור זה חשוב. וההצעה שלך, בעצם אומרת - יש בכל סיטואציה פתח לתקווה ולשינוי, אז אחרי ששפכת את הלב, בוא תראה לנו איך אתה חושב לצאת מהסיטואציה הזאת, לשנות. ובוא אנחנו נעזור לך להרחיב עוד יותר בנושא. מקבלת בהחלט, ואולי זאת תהיה אחת הנקודות הראשונות בניסוח ה"חוקה" של הפורום. ומי שרוצה להמשיך מכאן, מוזמן כמובן.
 

ניאו30

New member
אני לא הייתי מציע לכפות דבר כזה...

אופטימיות זה דבר פנימי שבאה מתוכך.אם אני יחשוב חיובי רק בגלל שיגידו לי שזה עוזר אז לא עשיתי כלום...ועוד משהו...הרבה פעמים,לפתוח את הלב שלנו זה ההתחלה הכי טובה בדרך לשינוי...כי הלב שלנו יודע את הצרכים האמיתיים שלנו.אולי נגלה אחרי הסתכלות פנימית שאנו לא זקוקים לשינוי? גם זה יכול להיות אצל אנשים אחרים...העניין העיקרי האו לא לכפות דרך אחת אלא להתוות איזשהיא דרך,שהיא יכולה להיות דרך נכונה בשבילנו אבל היא עדיין רק דרך אחת מיני רבות.אין דבר כזה דרך מסוימת לשינוי,יש הדרך שלנו לשינוי,הדרך שמתאימה לנו,הדרך שאנחנו מרגישים בלב אותה...בני אדם הם לא מכונות שאומרים להם תעשה א בדרך ב ותקבל ג.יש כל כך הרבה פרמטרים ומשתנים ששונים מאדם לאדם...בקיצור הרעיון הזה לא ממש מדבר אליי,אבל אולי לאחרים הוא יותר יתאים...
 
אני מבינה מה שאתה כותב..

ואולי לי זה קל יותר להגיד את זה, כי אני באמת בנאדם אופטימי.. אבל אני חושבת שלא הכל כאן זה עניין של אופטימיות. באנו לכאן לעשות שינוי, לא להיתקע במקום. אני לא אומרת שבסוף ההשתפכות, תכתוב "אבל יהיה טוב וזה מה שחשוב", אלא שאחרי שאנחנו כותבים, נקרא את הכל ואז נחשוב "רגע, איך אני משפר את זה
מה אני עושה כדי שאני לא אצטרך להרגיש את מה שאני מרגיש עכשיו ולכתוב הודעה דומה בעוד חודשיים
האם יש משהו שאני יכול לעשות
". מה דעתך
 
ואולי יש אנשים שזקוקים לתמיכה?

ואם נכתוב משפטים אופטימיים בסוף הפוסט הכבד אז ההודעה תהיה לגיטימית? ואם המשפטים רייקים מתוכן? ואם אנחנו כותבים בשלב שאנחנו לא מצליחים לראות את האור? אז אסור לנו לשתף עז שנדע שיהיה בסדר? את אופטימית מטבעך וזה באמת יפה ואני מברכת אותך שכך ימשיך לך גם שתהיי בגיל 20 ו30 ואפילו 70. אבל לא כולם כמוך ויש אנשים שזקוקים לעזרה כדי לחוש אור!!! ואני לא מתכוונת לעזרה מאסיבית, אבל לפעמים יש ימים אפורים שבהם קשה לגייס את האופטימיות. אז לשים סיסמא בסוף והכל יהיה בסדר? ואם אני ביום אפור אז זה אומר שאני לא עושה בשביל עצמי? שאני לא טוב לפורום הזה?? את אומרת לא ללחוץ על "שלח" לפני שאנחנו יודעים שיהיה טוב. ואני אומרת ללחוץ על "שלח" כדי שאנשים בפורום יעזרו לנו לראות שיהיה בסדר איפה שקשה לנו.
 
זה לא מה שהתכוונתי.

כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב, אז אני אנסה שוב. בכל מקרה, נראה לי שאני עוזבת את הפורום הזה, כי אני לא מוצאת את עצמי כאן.. אבל אני בכל זאת אסביר את עצמי טוב יותר: אם באנו לעשות שינוי, למה שלא ננסה לעשות אותו
אני לא אומרת שלפני שאת עושה "שלח" תכתבי איזה סוף אמריקאי לסיפור שלך, אבל למה שלא נקרא את ההודעה ונראה מה אפשר לעשות עם זה
אני לא אומרת שזה רע שיש הודעות עצובות וכאלה, ממש לא.. את גם מוכרת לי מפורום אחר פה בתפוז, אז את בטח מכירה את ההודעות שלי שם שהן לא תמיד אופטימיות. אבל בואי נגיד שלא צריך כל יום רק להשתפך פה על כמה שרע, אלא גם לעשות שינוי. במקרים של שבירה, של עצב, שמשהו רע קורה, נראים לי מתאימים שנכתוב את מה אנחנו מרגישים, אבל במקומות כאלה הרבה פעמים קורה שהם הופכים ליותר קבוצה שבה אנשים מתלוננים מאשר אנשים עושים.. אני מתכוונת שלא כדאי שנהפוך את הפורום למקום כזה, אלא למקום של שינוי. ואם אחרי הודעה עצובה וכואבת לא רואים את האור, אין בעיה. בשביל זה זו קהילה- אנשים אחרים ינסו לעזור ולהראות את הדרך לשנות את מה שכואב. במקום לכתוב דברים כמו "כמה אני מרחם עליך" בתגובה, אנשים יכולים לכתוב "זה קרה לי פעם, ועשיתי כך וכך.. ולמדתי מזה את זה ואת זה.. אולי תנסה לעשות את הדבר הבא כדי לשנות..". הרעיון לשינוי יכול לבוא מחברי הפורום, לאו דווקא מכותב ההודעה, אבל שבאמת תהייה נימה של שינוי ולא רק תמיכה ועידוד של "אנחנו איתך" וכאלה.
 
למעלה