יש לי בעיה

  • פותח הנושא CAT4
  • פורסם בתאריך

CAT4

New member
יש לי בעיה

היי יש לי בעיה מישהוא שהכרתי בעבר ועכשו היה אמור לעזוב את החיים שלי מסרב לעזוב אותם. בגלל האכזבה שהקשר לא הלך יפה הוא מבצע עלי כל מני דברים בקבלה שימושית. כל פעם אחרי שאני מסיר את המעשה, ועושה טיהור. הוא חוזר ועושה את זה שוב. מה אני יכול לעשות כדאי שהוא יפסיק לעשות את זה. יום טוב
 

gwizard

New member
הפתרון

קודם כל, תבנה לך הגנה טובה. כזו שלא רק מגינה, אלא גם מחזירה לשולח את מה שנשלח. בין אם בעזרת מעגל נייד שתמיד איתך לבין אם זה קמיע בעל אותה מטרה. אחר כך, אם הנ"ל לא מפסיק (מה שנדיר יותר), זרוק עליו איזו קללה טובה שתגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא בכלל ניגש לכישוף. כדוגמת ארדן, טחורים מדממים זה פתרון די מלמד לקח, הייתי אומר.
 

RainBird

New member
וזה גם לקח משעשע לכל המשפחה. לא לשכוח להוסיף חזזית לתערובת. זה מה שעושה את כל החלק המגרד והמדמם. וכמובן תפילה לסחמת', אלת המגפות.
 

CAT4

New member
אני לא יכול

יש דברים שאני לא עושה אני לא תוקף אף אחד, אני מגן ועוזר. ככה שלפגוע באחר זו לא אופציה וההגנות שלי לא עוזרות להרבה זמן אני פשוט רוצה לגרום לו להפסיק אם זה
 

gwizard

New member
אתה יכול, אתה פשוט מפחד

תקרא את החתימה של עצמך ותעשה כן: היקום מנסה לומר לנו מהוא צריך רק להקשיב לו. מבין ?
 

Tatu4Taty

New member
זו לא תמיד הדרך

אבל אין סיבה לפגוע אם אפשר למנוע את זה בצורה שונה. במקרה הזה אני חושב שזו כן הדרך, כיוון שאפשר להתמודד עם זה בצורה שונה. אינני יודע האם הוא באמת עושה את זה או שמא מדובר ברגשות שלך עצמך, אבל מניסיון הדבר הכי טוב לעשות במקרה הזה הוא לא לברוח מהרגשות ולבנות הגנה טובה. אתה לא מספיק טוב עם הגנות? ככל שמתאמנים זה הופך לקל יותר, ואני מציע שלא לבנות הגנה ש"מחזירה לשולח". סבל יש מספיק בעולם, והסיבה המקורית שהבנאדם הזה עושה את מה שהוא עושה כדי לחזור לקשר איתך או מה שזה לא יהיה היא סבל. לא נלחמים בסבל בכך שמוסיפים עליו. אם חותמים מעגל הגנה, מחזירים רצון שיהיה מאושר - לא סבל. כשאנשים מאושרים, נעלמת הסיבה שגורמת להם לרצות לגרום לך סבל כדי לזכות בהנאה רגעית ע"י היכנעות לדפוס התנהגות (אתה יכול לנחש מהי? נכון מאוד, סבל). הדבר השני שדיברתי עליו הוא לא לברוח מהרגשות. הצעתי את זה משתי סיבות: 1) אינני יודע אם מה שאתה אומר נכון והוא אכן עושה את מה שאתה אומר. 2) זה תמיד טוב. אינני יודע אם הוא באמת מבצע עליך מה שהוא לא מבצע, ולכן יש סיכוי טוב שההרגשה שנגרמת לך היא מדפוס מחשבתי. אתה חושב שהוא עושה את זה (או שהוא אומר לך שהוא עושה את זה ואתה מאמין לו) וכך רגש קטן שיש לך הופך לגדול יותר ויותר על ידי spinoff, מחשבות מיותרות שמעצימות אותו. "למה הוא עושה לי את זה? איך אני אגיב? אני בטח לא אצליח" וכדומה. דרך טובה להפוך לאדם שנוח לו עם מה שהוא מרגיש או שאחרים גורמים לו להרגיש היא לפתח חמלה. אני באופן אישי נעזר בתרגול טונגלן. זוהי טכניקה מהבודהיזם הטיבטי. בתחילה, נשמע צליל של גונג ואמורים להישאר פתוחים ולהרגיש מה שמרגישים. אחר כך, נושמים פנימה (ללב או לכל הגוף) ענן כבד ושחור של כל הסבל ומשחררים את ענן קל וצמרירי של אושר וטוב לב. זה נשמע מאוד מוזר כשחושבים על זה כיוון שכל חיינו מלמדים אותנו לעשות הפוך - לנצור את הטוב ולהשליך את הרע. הטכניקה הזו מלמדת את ההפך כיוון שכאשר נצמדים לטוב קשה יותר עם הרע. לנסות לברוח מהרע או להוציא את הרגשות האלה על מישהו אחר לא פותרת אותנו מהם. הם רק כואבים יותר כשאי אפשר להתחמק מהם יותר. לא מדובר בטכניקה שדוגלת בהתעללות עצמית, וצריך להבין שהטכניקה באה ללמד אותנו להיות קלים יותר עם הסבל. לחיות איתו בנוחות. הטכניקה הזו יכולה להעשות גם ביום יום (ללא השלב הראשון) - כל רגש שעולה בך, נושמים פנימה (במקרה והוא רע) ונושמים את הטוב החוצה. אם אתה מרגיש משהו טוב, תנשום החוצה את התקווה שגם לאנשים אחרים יהיה את הטוב הזה. אפשר גם רק לחשוב על זה. אפילו בדברים קטנים, כשאתה ניגש לאכול משהו - תחשוב "יש אנשים בחוץ שאין להם אוכל בכלל, הייתי רוצה שגם להם תהיה את ההנאה הזו". הדבר מפחית את ההיצמדות לרגש. לא צריך לחשוב על זה יותר מדי, זה נהיה די ברור מה צריך לשלוח החוצה אחרי קצת זמן. הטכניקה הזו לא מוגבלת רק לרגש שאתה גרמת לעצמך. היא יכולה גם לפעול כשאתה נתקל במישהו מתעלל בכלב ואתה מרגיש את כאבו של הכלב, או את הכאב מהכעס של מי שמתעלל בכלב. צריך לסבול מאוד כדי לחשוב שתרגיש טוב יותר אם תוציא את זה על מישהו אחר. זוהי הדרך שאני חושב שעליך להתמודד עם העניין. בהצלחה :)
 

neophile

New member
כמה הארות

אני מסכים עם רוב דבריך למרות שבודהיזם טיבטי זאת מערכת אמונה שדורשת dedication , אלה מסוג מערכות האמונה שאתה זקוק למאסטר שיהווה דוגמה עבורך החברה המערבית לא ממש מאפשרת פתיחות לחמלה ולכן : "יש אנשים בחוץ שאין להם אוכל בכלל, הייתי רוצה שגם להם תהיה את ההנאה הזו". המשפט הזה עלול ליצור יותר נזק מתועלת מפני שהוא יוביל לרגשות אשמה ובכלל כל העניין של "לא להיצמד לרגש" הוא מאוד יפה על הנייר ואלה אם יש לך מאסטר שמהווה דוגמה והדרכה עבורך, זה עלול להוביל להדחקה ריגשית ובעיות פסיכולוגיות. לפני שאני אוכל אני נושא תודה לאמא אדמה אין לי נוסח קבוע ,לפעמים זה מתחרז יותר לפעמים פחות :) אם כבר אנחנו עוסקים באוכל, לעיסה איטית ויסודית מפתחת מודעות עצמית מאפשר לך להתנתק מתאווה ובו זמנית אתה נהנה יותר מהאוכל ,אתה שובע מהרבה פחות אוכל והכי חשוב זה מאפשר למערכת העיכול שלך לפעול בצורה מושלמת ,בקיבה אין שיניים
שחר הקורן
 

Tatu4Taty

New member
בודהיזם טיבטי

אמנם הבודהיזם הטיבטי הוא בעל היררכיה, אבל כדי ללמוד ממנו לא חייבים מאסטר צמוד. יש מספיק מורים במערב שחשפו את הידע הזה (לפחות את רובו), והוא נגיש לכולם בצורת ספרים, קלטות ושאר ירקות. לאדם הרגיל שלא מתכנן להפוך לנזיר בימים הקרובים זה מספיק. כל מה שצריך זה רצון וראש פתוח. רגשות אשמה הן רגש שאפשר לתרגל גם איתו טונגלן, להיות בנוחות עם רגשות האשמה. אם תחשוב על זה היטב, תבין שאין רגש שאי אפשר לתרגל עם הטונגלן - אפילו רגש של "אני תקוע". ""לא להיצמד לרגש" הוא מאוד יפה על הנייר ואלה אם יש לך מאסטר שמהווה דוגמה והדרכה עבורך, זה עלול להוביל להדחקה ריגשית ובעיות פסיכולוגיות" זה תלוי איך אתה מבין את הרעיון של לא להיצמד לרגש. לא להיצמד לרגש לא אומר לא להרגיש דברים רעים. זה פשוט אומר שאין טעם לנפח אותם בכך שנמנעים מהם, או בכך שזורמים עם האסוציאציות שעולות. הדבר הראשון שאני עושה כשאני מתחיל בspinoff זה להגיד לעצמי "ידידי, מחשבה" וזה מסמן לי פשוט לעצור. אפילו לשים לב לזה שאני כל הזמן רץ במחשבות, גם אם זה קשה מדי לעצור אותן באותו רגע. הדבר הבא שאני עושה זה לתרגל טונגלן. זה עוזר בחוסר היצמדות לרגש כי אתה בעצם נשאר עם הרגש המקורי ולא בורח ממנו לסיבות שהוא עלה בתוכך ולמה שהוא גורם לך לרצות לעשות. פשוט נשארים ערומים לרגע, עם הרגש בלבד - כאב, כעס, שנאה, בלבול, אובדן, תחושה שאתה "תקוע". מה שזה לא יהיה - אפשר לתרגל עם זה טונגלן. לא מדובר בהדחקה. מדובר בשבירת הדפוס ההתנהגותי. אם הדפוס ההתנהגותי שלי הוא להוציא את הרגש הזה, אני פשוט מרגיש אותו. אם הדפוס ההתנהגותי שלי הוא לברוח ממנו למחשבות אחרות או למחשבות שנגזרות מהרגש, אני פשוט מרגיש אותו. זה עוזר, כיוון שהיצמדות לרגש היא ניפוח הרגש. כשנשארים רק עם הרגש, הוא נעלם הרבה יותר מהר (או לפחות תורם לחמלה).
 

neophile

New member
איפה למדת את זה?

"כל מה שצריך זה רצון וראש פתוח" שזה מצרך נדיר בימנו... כמו בסיפור על המאסטר(לא זכור לי שמו) , כשבא אליו אדם לשאול על מה לעשות מדיטציה הוא זרק אותו מהחלון של הקומה השנייה ואז גם קפץ עליו וכשהגוף של האדם היה שבור המאסטר שאל אותו הבנת? הוא הבין... לא הבנתי מההסבר שלך איך זה נעשה בפועל ,לא נראה לי שיוזם השירשור הבין...
 

RainBird

New member
אם היה לי את החופש הזה לפעול ככה על תלמידים שלי ../images/Emo13.gif
 

Tatu4Taty

New member
לא כזה נדיר

הרבה אנשים רוצים היום חיים טובים יותר וצורת התמודדות טובה יותר עם סבל. ראש פתוח - אני לא מתכוון לחשיבה חופשית לחלוטין ותפיסה על-חושית, אני מדבר על הבסיס שבסיס, פשוט לנסות להקשיב לדרך התמודדות אחרת עם דברים. אני לא מכיר את הסיפור הזה, ואם לומר את האמת - אני קצת בספק שמאסטר מהמזרח יזרוק מישהו מהחלון בגלל שהוא שאל אותו על מה לעשות מדיטציה. התשובה לכך נראית לי פשוטה מזאת: האדם מבולבל ולא יודע מה לעשות? שיתרגל על זה. מה הטעם בלגרום לבעיה אחרת (במקרה זה כאב) כשיש לו בעיה טובה מאוד? בלבול הוא סבל נפוץ. כעיקרון, את הגישה שאני מאמץ בחיים שלי "למדתי" (קראתי והקשבתי) מנזירה בודהיסטית מפורסמת שנקראת Pema Chodron. חשבתי שהסברתי את תרגול הטונגלן בצורה טובה, אבל אני אסביר שוב. הטונגלן הוא תרגול של נשימות, שפועל באופן הפוך מהחשיבה האוטומטית שלנו - אם ביום יום אנו מנסים להימנע מהסבל או להוציא אותו ולשמור את האושר קרוב ולא להרפות ממנו, בטונגלן אנו מתקרבים לסבל ומשחררים את הטוב. כל הרגשה רעה או לא נעימה שיש לנו ננשום פנימה, אפשר לדמיין שנושמים ללב או לכל הגוף. בנשימה החוצה ננשום את מה שהיינו מאחלים לעצמנו או למי שבמצבנו - אושר, שחרור. זה נהיה פשוט וחסר מחשבה יחסית אחרי זמן מה של תרגול. בתחילה, אם אין "חומר" (סיטואציות מהחיים) לעבוד איתו אפשר פשוט לנשום עננים שחורים, כבדים וחמים ולנשוף עננים קלים, לבנים וקרים. הטונגלן ניתן לתרגול עם כל רגש - של חוסר ידיעה מה לעשות, כאב, כעס וכדומה. אם יש רק טוב, פשוט נושמים החוצה (או חושבים) על זה שהייתם מאחלים זאת לשאר האנשים. אני מקווה שזה ברור יותר כעת.
 

RainBird

New member
אישית? אני חושב שהרבה דברים עם טמפרמנט מזרחי, מקומם לא באוקולט המערבי. אני שונא להסכים עם שחר, אבל אם אתה רוצה ללמוד טוגלן, לך למזרח ותאמץ את הגישה המזרחית. לי אישית מאוד חרה להרים ספר של דונלד מייקל קריג ולשמוע אותו לדבר בצ'קרות ותרגילים של יוגה, טנטרה וכדומה. זה הרס לי. אני מבין שזה משלים דברים חשובים בתורת הניסתר המערבית ולעזאזל, אפילו דיון פורצ'ן שמתעבת את ההודים משתמשת במינוח "סולאר פלקסוס" של הצ'קרות, אבל אני לא הרמתי ספר של מאגיה טיקסית בשביל זה. רק מושג הקרמה המזרחי מאוד קשה לתפישה אצל המערבי, וזה לא רק זה, תפיסת העולם כולה שונה. אני לא רואה את החיים והמוות כמוהם, אני לא מכיר את המיתוסים או אורח החיים שלהם, אז מדוע שאאמץ שיטה שלהם בקלות דעת כזאת?
 

Tatu4Taty

New member
לא חושב ככה

פעם חשבתי ככה. חשבתי שזה לא בסדר שאני מוצא השלמה בתורות בודהיסטיות/טאואיסטיות. היום אני חושב שזה תורם. האוקולטיזם המערבי מורכב ביותר, והרבה ממנו אבד או השתנה - אבל מספיק לי להסתכל על דרכי חניכה כמו גנוסטיזם, או זו של דיון פורצ'ן (אם כבר העלית אותה) כדי לראות שיש צורך במערב בטכניקות כאלו מהמזרח. הרבה פעמים מדובר על אידאלים שאליהם האוקולטיסט צריך לשאוף, אבל מצאתי מעט מאוד במערב שבאמת מטפל בדברים הקטנים, היומיומיים. הרבה מהשיטות המערביות הן ארוכות טווח, וההתפתחות היא "כל שלב בעיתו", אבל היא ריקה יחסית בטיפול עם בעיות יום יומיות. לא הכל צריך לבוא מהמזרח, ואני לא מרגיש מחויב לתרגל טנטרה, צ'אקרות או דברים דומים כדי להשתמש בטכניקות פשוטות כמו טונגלן או בחכמה מהבודהיזם הטיבטי. הרבה מהחשיבה המזרחית (בעיקר בודהיזם/טאואיזם) מאוד דומה לצורת החשיבה שלי ולכן להימנע מזה יהיה טיפשי. אני חושב שהשיטות הללו, גם אם רק כשיטות, יכולות למלא הרבה מהחלל שבאוקולטיזם המערבי.
 

RainBird

New member
יש גם שיטות מערביות כמו מאגיה עממית וסימפטטית שיכולות לשמש למטרות יומיומיות.
 
למעלה