דובשנית שלום
את פותחת צוהר למחשבות לגבי הקושי לחיות במדינה שלנו. זה באמת מאד מפתה לחיות נורמאלי. אבל, מתוך הכרות שלי עם הרבה חברים שלי הגרים בצורה "נורמאלית" בניכר, בעיקר בצד המערבי של העולם, אני יכולה לומר לך, שבסופו של דבר, גם אחרי המון שנים, חלקם חוזרים לארץ. הם חוזרים גם אחרי שהצליחו בגדול שם בניכר. החזרה שלהם היא כתוצאה ישירה של תחושת "הבית" "המולדת" שהם מרגישים פה, לעומת תחושת "הזרות", "הבלתי שייכים", המלווה אותם בניכר. גילויי האנטישמיות קיימים בכל העולם. תראו מה קורה היום בצרפת. הרבה יהודים, אזרחי צרפת, בודקים ברצינות עליה לארץ, וזאת למרות שנשיא צרפת מבקש מהם להשאר. ולמרות שמצב הביטחוני-כלכלי בארץ אינו מזהיר. אין ספק שהדברים שלי נכתבים מתוך הפחדים האישיים לי בנושא האנטישמיות, ואולי יש בי קצת קנאה כלפי אותם אלה המסוגלים להתגבר על אותם מעצורים ולהגר למדינות אחרות. לעומת זאת, לי אין ספק שאין לי ארץ אחרת.