ישראלים וישראל

[עִידן]

זה בכלל לא קשור

לעבודה. אדם יכול להגיע לעבודה בזמן גם בלי להתמודד עם המשמעת הצבאית קודם, בלי להיכנס למשחקים האלה. התייחסתי בעיקר לשירות הקרבי (כי זה מה שכמעט כ-ו-ל-ם אצלנו עושים, ואני מסתכלת על החבר'ה שמסביבי, בעיקר), אבל זה בכלל לא משנה. אדם יכול לא למצוא את המקום שלו בצבא, ובמקום לבקר אותו, ראוי לפתוח בפניו אפשרות התנדבות אחרת. נשמע לי דבילי להגיד להם לבחור בין חמש שנות שירות לאומי לבין שלוש שנות שירות צבאי. ראוי שתהיה תקופת זמן זהה, זה לא ששירות לאומי שווה פחות משירות צבאי.

 

[אטיוד5]

סתם הקצנתי ...

עם ה-5 שנים. נכון, מסכים איתך, שיפתחו אפשרויות אחרות גם. אבל לא בהתנדבות! צריך להיות ברור שזאת חובה. וצריך להיות ברור שזה לאו דווקא הולך להיות כיף. לבוא ב-730 לעבודה, ולא בכפכפי אילת וגופיה, זה לא משחק שונה בהרבה מלהשמע להוראת המ"כ. בשני המקרים לא עושים בדיוק מה שרוצים לעשות. אצלך ואצלי הרוב קרביים - משום שאת בקיבוץ ואני במושב. אני מקווה שברור לך לגמרי שרוב החיילים אינם קרביים. ועוד משהו - רבים מההולכים להיות קרביים נושרים מהמסגרת הקרבית עם הזמן. דוגמא, מהפלוגה שהתחילה טירונות שריון עם הבן שלי - נותר היום, לאחר שנה וקצת, רק שליש בערך. אז כל אלה שנשרו "לא מצאו את המקום שלהם". אבל ראבאק - לפחות הם התגייסו, וחלקם הגדול הפכו לחיילים משרתים שגם תורמים. רק מקצתם יצאו ב- 21. וכן, שירות לאומי שווה פחות משירות צבאי. ושירות צבאי לא קרבי שווה פחות מקרבי. ונהג בוס שווה פחות מטיס. לא כולם שווים. בהחלט לא. כל אלה גם מתוגמלים באופן שונה. בצדק. מה לעשות, יש אנשים שווים יותר ושווים פחות. בדיחה טובה, לשם שינוי, של מה-שמו.

 

[עִידן]

כמה בנים יש לך?

 

[אטיוד5]

שניים, והם לא שווים זה לזה.

 

[מוּסקט]

אין ספק

שקורה פה משהו מאוד מאוד לא טוב. חלקו מתבטא בהתאנגלזות שאולי יכולה להיות מוסברת ככמיהה להיות מזוהה כ"לא מפה", בדיוק ההיפך ממה שאטיוד כתב שמשקף הזדהות עם השורשים המקומיים וחיזוקם. זאת בנוסף למאמר שצירף מוגג על הפרעות הלמידה "עלק" - כדרך להקל על חיים התלמידים, והסטטיסטיקות מדאיגות ששומעים בחדשות על רמת תלמידים בארץ בכלל. אי אפשר לדעתי להפריד בין החלקים הללו לבין המציאות המאוד עגומה בה אנו מגדלים את ילדנו, מציאות ללא חזון וללא עתיד, מציאות אלימה שרק הולכת ומסלימה, מציאות שלימדה אותנו להיות קהי חושים על מנת לשרוד - והמעגלים הולכים ומתהדקים, הולכים ונסגרים. קהות החושים הזו מתפשטת. היא לא רק "עוזרת" לנו לעבור את הפיגוע הבא או את הגזירה הבאה בשלוות נפש יחסית כדי שנוכל להמשיך לעבוד, להתפרנס, ולחיות. קהות החושים הזו באה בעיסקת חבילה והיא תופסת מקום גם היכן שהיינו צריכים להיות מאוד מאוד ערניים ומעורבים כי אי אפשר בו זמנית להיות קהה חושים מול סיטואציות מסויימות ומאוד מעורב רגשית באחרות. כשמגרשים רגשות קשים, מגרשים גם בלי כוונה כמה רגשות מאוד מאוד חיוניים אחרים. בגדול - זה דומה לניסויים הפסיכולוגיים האיומים על learned helplessness ועל החיבור בין סיטואציות המעוררות פחד, לבין הלמידה המתלווה לנסיונות הכושלים להתמודד עמו. החשיפה לפחד וחוסר היכולת לשנות משהו או לעשות משהו בנדון "מייצרת" אנשים (וגם חיות) הלומדים להיות חסרי אונים, אפאטיים או מדוכאים. ואל תתפסו את מה שכתבתי כערך מוחלט, אני מדברת על מגמות, על תהליכים על דברים שכולנו עוברים כאן והכל קשור אחד בשני: הביטחון, הכלכלה, החינוך, ההנהגה, המעורבות החברתית, מצב הרוח, היכולת לצפות לעתיד, היכולת לתכנן את החיים... בתוך כל התהליכים השליליים הללו מה הפלא ש"יש הפרעות בריכוז"? מה הפלא שלא רוצים לשרת? מה הפלא שבכל מערכת בחירות פחות ופחות אנשים מגיעים לבחור? מה הפלא שמחפשים מקום אחר לחיות בו? אותי זה לא מפתיע.

 

[רטוש]

בהמשך לדברי האגוז הערב לחיך

האם המקבילה העברית את מה שהוא תיאר כאן : " אסקפיזם חברתי" היא ברחנות מהולה באגואיזם עטוף ב"מנטרות" של אינדווידואליזם ו"מימוש עצמי"? לגבי תופעת ההשתמטות - לצערי ומידיעה אין מדובר במשולש גוש החלב גרידא - קרי מרץ בואכה ביילין כפר שמריהו-סביוני עומר וכו' את מסורבני- האנרכיסט- מאותגרי המצפון לכאורה. שמשמיכים להפיק דיבנדים בציניות רבה מניסיון לפרק את הריבונות המרכזית תוך השענות על העוגנים המפלגים והפרכת מנטרות 'אוניברסליות' של "שלום". הסכנה האמיתית היא התפשטותה הסרטנית דווקא אל העמ"ך שהמיר את דתו במחירי הפסד ניכרים יש לאמר לטובת אלילי הקניונים האגואיזם וחוסר המודעות לחיוניות הגיבוש והסולידריות הכלל חברתי. ד"א מי שיקרא את הכתבה על ליקוי הלמידה . יבין כי היא מממקדת שוב את הזרקור על יכולת הסרסור ברגל גסה ובציניות של בעלי הון בקשיים אובייקטיבים אמיתיים שאכן קיימים אצל אחוז מסוים מן האוכלוסיה

 

[ג זה גמל גדול]

שתי טענות

ראשית, בקשר לאסקפיזם, אגואיזם, אינדיבידואליזם וכיו"ב - כל אלה אינם אלא גילויים מתחכמים של גלותיות ישנה ורעה. היהודי משתמט מצה"ל כשם שהשתמט מצבא הצאר. המדינה? היא לא שלו כדי לתרום לה, רק כדי לקבל ממנה. הדור שנולד לתוך המדינה היה משוכנע שלשלם מיסים ולעשות מלואים זה מספיק. ובכן, זה לא. שמתם לב, מן הסתם, כיצד בסוף שנות ה-70 וביתר שאת בשנות ה-80 הפכה "ציונות" למילה גסה, וכיצד היום, דור לאחר מכן, מתחילה לחזור עטרה לישנה. ולמי שמטיל ספק בניתוח - היכן המנהיגות של דור המדינה, ואם הוא לא כשלון מוחלט, מדוע יש לנו ראש ממשלה וראש אופוזיציה בני שמונים? שנית, מדוע לא שירות לאומי? בסדר, יש אנשים שלא בנויים לשירות צבאי. גם אני לא נהניתי במיוחד משלי. אבל אפשר לחשוב על עוד כמה דברים שאפשר לעשות. גם עובד תברואה בבית חולים, או מורה-עזר בעיירת פתוח שומרים על בטחון המדינה. ותפקידים כאלה יהיה פתוחים בפני כווווווווווולם. גם ערבים; גם חרדים.

 

[אטיוד5]

גם אני בעד ...

אבל בוא נקרא לדברים בשמם. עובד תברואה או מורה-עזר לא שומרים על בטחון המדינה. אני בעד שירות לאומי, אבל כשמו כן הוא. שירות בצבא הוא שירות לאומי - שירות שמירה על בטחון. שירות בתברואה הוא שירות לאומי - שירות שמירה על בריאות העם. שירות בחינוך הוא שירות לאומי - שירות להשכלת העם.

 

[ג זה גמל גדול]

מהו בטחון?

אני מגדיר אחרת ממך את בטחון המדינה. לפי הפירוש שלי למציאות, הבטחון של מדינת ישראל נתון בידי מערכות החנוך, הבריאות והרווחה לא פחות מאשר בידי כוחות הבטחון. ללא מערכת חנוך ראויה לא נוכל להמשיך ולקיים את המשאב המרכזי שלנו - המוח היהודי. הדור הצעיר כבר לא יודע לקרוא, ודאי שלא את ספר הספרים. לדעתי, עובדה מצערת זו מקרבת את חרבן בית שלישי הרבה יותר מכל נסיגה בסיני, פיגוע באוטובוס או כל ארוע "בטחוני" אחר. מערכות הבריאות והרווחה חיונות לבטחון כמעט כמו מערכת החנוך, שכן הן הן הנותנות לאזרח הרגשה שיש תמורה לקרבנות הגדולים שהוא עושה - החל בשירות בצבא וכלה בחשש מפיגוע בדרך למכולת. המצב הגרוע של התשתית האזרחית במדינה הוא הסיבה המרכזית - שוב, לדעתי - לתחושה הכללית של חוסר אונים הפוקדת כמעט את כל אזרחי המדינה.

 

[אטיוד5]

בטחון זה ...

שאתה חי (בשביל לומר את הדברים שאמרת.)

 

[תופס עוגב]

אני בהחלט בעד שנקרא לדברים בשמם

אבל זה לא באמת משנה את המהות. בגרמניה למשל, ישנה חובת שירות בצבא לכל בן זכר ראשון במשפחה, חובה שניתן בלי הרבה קשיים, להמיר בשרות לאומי. זה האחרון יכול להיות בשלל תחומים (כולל חינוך, רווחה, בריאות, איכות הסביבה וכד'). המהותי בעיני, הוא עצם זה שהשירות הלאומי פתוח בעצם לכולם. אם נקח את המודל הישראלי - כל הגברים והנשים צריכים לעשות שירות צבאי, וניתן להמיר אותו בשרות לאומי (באותו משך הזמן ואותה המשכורת). זה כל כך יקל בשלל דיונים של חוסר צדק חברתי.

 

[other side of life]

../images/Emo127.gif

אבל לדעתי ההתאנגלזות היא באשמת התקשורת, שהופכת את הדברים שמלהיבים בגלל שהם זרים (מארה"ב הגדולה) לטובים - ובכך הופכת בצורה אקטיבית את הדברים המוכרים (העברית) לרעים. כלומר, בגלל התקשורת גם "hot" נשמע כמו שם טוב, אבל גם "קח פרי ותהיה לי בריא" נשמע כמו סיסמה ישנה ומשעממת. כל זה מתקשר לעניין בתי הספר, שמגדלים ילדים להיות טפשים ופתיים. מעניין להשוות את כמות שגיאות הכתיב עם ארצות אחרות - אני בטוחה שלקויי הלמידה שלנו כותבים ביותר שגיאות בעברית משלקויי הלמידה האמריקאיים כותבים באנגלית.