קראתי פעם בספר של פרימו לוי...
בעזי"ת קראתי, את תיאורו על הלך הרוח וההתנהגות של היהודים במחנה המעצר, טרם שילוחם לאשוויץ. כל מיני עסקו בכל מיני דברים, ומה שאני רק זוכר, שחלק התמכרו לתאוות בשרים פרועה- ולו לפעם האחרונה. אבל הם היו צאן לטבח. לא היתה להם ברירה. אנחנו כצאן לטבח. אף אחד לא מכריח אותנו למות ככה. תתמכרו תתמכרו יהודים, תעסקו בכל הדברים של היום יום, בסעודתו האחרונה של הנידון למוות, כאילו שהטרנספורט לגהינם לא נמצא כבר בדרך, על מסילתו של השטן. אין אונים דוד. אמרנו מצדה לא תפול שנית. בא לי לעשות מצדה, העיקר למות בכבוד, -לא מות כלבים. טוב מרד גטו ורשא, מאלף סיכולים ממוקדים.