nobodys girl
New member
יקיריי,
אני מנסה מאוד לשים אצבע על הבעיה המדויקת שלי ופשוט לא יכולה... זה בעיקר החבר מצד אחד אני יודעת שאני אוהבת אותו.. כלומר.. מרגישה שאני אוהבת אותו... מצד שני הרבה דברים שהוא אומר פוגעים בי או מרגיזים אותי מאוד (באמת שמאוד.. היה יום שכבר היו לי דמעות בעיניים מרוב תסכול) אבל.. אנחנו מושלמים ביחד. כולם אומרים. המשפחה שלו.. כולם אוהבים אותי, ופה? חולים עליו... אפילו חיצונים אמרו לנו שאנחנו מתאימים- שהגובה שלנו מושלם, איך אני בקושי מגיעה לו לסנטר, איך אני לבנה לעומתו... אמרו שהחיוך שלנו אותו דבר ושיש לנו צחוק דומה לא משנה מי מסתכל מהצד הוא תמיד יגיד שאנחנו הזוג האידיאלי.. וכולם אומרים לי את זה- אפילו אנשים שאני לא מכירה ממש... אבל עדיין.. יש לי לפעמים הרגשה ש.. אני נחנקת מכל המושלמות... וחברות שלי לא מבינות למה לפעמים אין לי כוח אליו.. הוא מתוק, ונורא משתדל לשמח אותי בדברים קטנים כאלה.. פתקים עם מלאכים ודברים כמו "רק רציתי להזכיר כמה אני אוהב אותך".. ועדיין.. בימים האחרונים אני מרגישה שא.. אה.. טוב... שבאופן פיזי, חוץ מלתת לו נשיקה על הלחי וחיבוק כזה של ´יהיה טוב´ אני פשוט.. לא מעוניינת בכלום.. ואומנם להתנשק איתו זה לא כל מה שצריך כדי להיות חברים, אבל עכשיו כשאני לא רוצה קירבה פיזית הקשר בנינו הוא פשוט... ידידות, אבל אנחנו עדיין נחשבים חברים וזה מוזר... כי הוא לא בדיוק מבין למה אני כל הזמן מזיזה את הראש כשהוא בא לנשק אותי או מבקשת שיעזוב אותי באמצע חיבוק.. אני לא מצליחה להחליט אם אני רוצה שנפרד ממש או לא כי אני אוהבת אותו אבל יש לנו את הבעיות האלה, וזה מציק לי זה יהיה מוזר מדי לא להיות איתו פתאום, כי נכנסתי לתיכון בתור "חברה של.." והרבה אנשים מכירים אותי בתור "חברה של.." וכאילו... כן, הם יודעים שאני בנאדם חוצמזה, אבל עדיין.. זה לא שאני מפחדת לאבד את החברים שהוא הכיר לי זה פשוט שהמצב יהיה מאוד מוזר.. וזהו מצד שני הקשר שלנו הוא לא חברות אלא ידידות, אז על מי אנחנו עובדים...? וזהו. אני תקועה בתוך הבלאגן של עצמי... ואני אישית נורא ניסיתי לעזור לכם כשיכולתי וכשהייתה לי עצה... אז אני אשמח לשמוע את דעתכם אדוה
אני מנסה מאוד לשים אצבע על הבעיה המדויקת שלי ופשוט לא יכולה... זה בעיקר החבר מצד אחד אני יודעת שאני אוהבת אותו.. כלומר.. מרגישה שאני אוהבת אותו... מצד שני הרבה דברים שהוא אומר פוגעים בי או מרגיזים אותי מאוד (באמת שמאוד.. היה יום שכבר היו לי דמעות בעיניים מרוב תסכול) אבל.. אנחנו מושלמים ביחד. כולם אומרים. המשפחה שלו.. כולם אוהבים אותי, ופה? חולים עליו... אפילו חיצונים אמרו לנו שאנחנו מתאימים- שהגובה שלנו מושלם, איך אני בקושי מגיעה לו לסנטר, איך אני לבנה לעומתו... אמרו שהחיוך שלנו אותו דבר ושיש לנו צחוק דומה לא משנה מי מסתכל מהצד הוא תמיד יגיד שאנחנו הזוג האידיאלי.. וכולם אומרים לי את זה- אפילו אנשים שאני לא מכירה ממש... אבל עדיין.. יש לי לפעמים הרגשה ש.. אני נחנקת מכל המושלמות... וחברות שלי לא מבינות למה לפעמים אין לי כוח אליו.. הוא מתוק, ונורא משתדל לשמח אותי בדברים קטנים כאלה.. פתקים עם מלאכים ודברים כמו "רק רציתי להזכיר כמה אני אוהב אותך".. ועדיין.. בימים האחרונים אני מרגישה שא.. אה.. טוב... שבאופן פיזי, חוץ מלתת לו נשיקה על הלחי וחיבוק כזה של ´יהיה טוב´ אני פשוט.. לא מעוניינת בכלום.. ואומנם להתנשק איתו זה לא כל מה שצריך כדי להיות חברים, אבל עכשיו כשאני לא רוצה קירבה פיזית הקשר בנינו הוא פשוט... ידידות, אבל אנחנו עדיין נחשבים חברים וזה מוזר... כי הוא לא בדיוק מבין למה אני כל הזמן מזיזה את הראש כשהוא בא לנשק אותי או מבקשת שיעזוב אותי באמצע חיבוק.. אני לא מצליחה להחליט אם אני רוצה שנפרד ממש או לא כי אני אוהבת אותו אבל יש לנו את הבעיות האלה, וזה מציק לי זה יהיה מוזר מדי לא להיות איתו פתאום, כי נכנסתי לתיכון בתור "חברה של.." והרבה אנשים מכירים אותי בתור "חברה של.." וכאילו... כן, הם יודעים שאני בנאדם חוצמזה, אבל עדיין.. זה לא שאני מפחדת לאבד את החברים שהוא הכיר לי זה פשוט שהמצב יהיה מאוד מוזר.. וזהו מצד שני הקשר שלנו הוא לא חברות אלא ידידות, אז על מי אנחנו עובדים...? וזהו. אני תקועה בתוך הבלאגן של עצמי... ואני אישית נורא ניסיתי לעזור לכם כשיכולתי וכשהייתה לי עצה... אז אני אשמח לשמוע את דעתכם אדוה
