יצאתי לחופש

אכן מבחינתי זה בסדר

הנעליים של המנהל שגיא השאיר נעליים גדולות, ננסה אני ולייזר, לפחות אני, למלא אותם(אם נקבל את אישורה של נטע) על הצד הטוב ביותר. עכשיו אני אזוז לי לישון(גם לי מותר
)
 

MARMELAD

New member
אתם נהדרים שניכם

אני בכלל לא חושב שאתם צריכים להיכנס לנעליים שלי - מה גם שאתם שניים ככה שבכל מקרה תצטרכו עוד זוג
אני יכול לאמר על לייזר´קה ושרימפי רק דברים טובים. אני יודע בוודאות שהם ינהלו את הפורום בצורה הרבה הרבה הרבה יותר מוצלחת. ממש טוב לי ללכת כשאני יודע שאתם כאן אחרי. באמת.
 

icy rain drop

New member
קרא לי מטומטמת אבל

עוד לא הבנתי למה בדיוק אתה עוזב? מותר בבקשה לקבל הסבר שיענה על הקושיה? פה או במסר לא אכפת לי העיקר הסבר?!
 
../images/Emo124.gif שרימפיניון לשלטון../images/Emo70.gif../images/Emo110.gif

אני מאמין ביכולתו של שרימפי לנהל את הפורום.
 

עודד 24

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo57.gifשרימפי בהצלחה! ../images/Emo45.gif../images/Emo19.gif../images/Emo41.gif

גם אני מאמין בך, לך על זה!
 

marco23

New member
../images/Emo41.gif../images/Emo104.gif העם עם שרימפ ../images/Emo34.gif../images/Emo43.gif

וכולנו בטוחים שתעשה זאת על הצד הטוב ביותר. אז נחזיק לך אצבעות ושיהיה בהצלחה!
 

marco23

New member
חס וחלילה, חס ושלום... ../images/Emo12.gif

כבודו של מרמלדוש, נשאר במקומו והוא לא ימחק מזכרוננו עוד הרבה זמן. אבל הגיע הזמן, למצוא מחליף מתאים, כדי שיספיק לעבור חפיפה לפני שיקפוץ למים. ולפני שמרמלדוש יעלם מעיננו
.
 

marco23

New member
../images/Emo7.gif אני שונא פרידות, ושונא סוף עצוב

ולכן מרמלדי, החלטת לשיר לך שיר פרידה. ( מי שמכיר, מוזמן להצטרף ):
"אולי עוד פעם אנחנו ניפגש, כולנו נתרגש, זה נפלא. אולי עוד פעם נמחה את הדמעה, וכשתגיע השעה, ונבקש... אולי עוד פעם ניפגש"
"אנחנו נתגעגע אליו" (דרדסית
) "אני שונא סופים" (רגזני
)
 

EyeSeeYou

New member
ליווי גברי

"אולי עוד פעם אנחנו ניפגש, כולנו נתרגש, זה נפלא. אולי עוד פעם נמחה את הדמעה, וכשתגיע השעה, ונבקש... אולי עוד פעם ניפגש"
 

marco23

New member
../images/Emo124.gif מאי, להגיע לבמה! ../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif

צריך גם ליווי נשי. אז נא להצטרף לפזמון.
 

MARMELAD

New member
הסיכום.......

אוקיי. יש מצב שזה ייצא לי ארוך נורא. תתאזרו בסבלנות. אני לא רוצה ללכת לאיבוד כאן כי יש לי המון מה להגיד - אז תסלחו לי אם זה ייצא גם קצת מבולבל. אז (כמו שאתם יודעים) כשהתחלתי את פורום בנים בלבד בכלל הייתי מחברי פורום גאווה. פנו אלי גורמים מתפוז והציעו לי לנסות להריץ פורום לגייז. חשבתי שזה גדול עלי מדי. הסכמתי לנסות. ואיך שהוא זה הצליח. אני לא יודע מה היה כאן בדיוק שגרם לפורום לעבוד כל כך טוב. אני מנחש זה שילוב של חבר´ה ברמה גבוהה, אבל שלא מתביישים לדבר שטויות כשבא להם, עם פורטל נוח לשימוש (שרק משתפר כל הזמן), המון תמיכה שקיבלתי ממנהלי פורומים אחרים, מהנהלת הפורומים ומחברים שגם גלשו בתפוז. וכן, גם האופי שלי אני מניח קשור איכשהו להצלחה של הפורום. השתדלתי תמיד לגורם למי שהגיע לפורום להרגיש בו בנוח. לבנות כאן על הרשת מעין מקלט למי שמרגיש לבד, למי שרוצה להבין את עצמו קצת יותר, למי שצריך כתף לבכות עליה ואוזן שתקשיב, למי שרוצה לשמוע חוות דעת ועצות, ויחד עם זאת גם למי שרוצה לצחוק, לרכל, לריב, ולהכיר חבר´ה. היה נורא קשה למצוא את המינון הנכון. עד היום האחרון שלי כמנהל הפורום לא ממש ידעתי אם יש יותר מדי תמונות או יותר מדי סיפורים אישיים או יותר מדי נושאים שלא קשורים לפורום, ובכלל. אני חייב לציין שלנהל פורום כמו בנים בלבד זו לא עבודה קלה. המון פעמים החברים שלי היו שואלים אותי מה אני עושה כל היום במחשב. הייתי מסוגל לשבת על המחשב במשך שבע שמונה שעות ברצף - בלי לבזבז דקה. רק לשם הפרוטוקול, סיכום שבועי (שאתם קוראים במשך שלוש דקות נניח), לקח לי לעשות בערך חצי שעה. בלי לדבר על מה קורה אם פתאום המחשב קורס, החלון נסגר, תפוז שובת או איזה באג מחריב לי את הכתיבה. אז זה לקח המון אנרגיות. המון. אבל נהניתי מכל רגע (גם כשנראיתי כועס ועצבני). במשך כל התקופה שניהלתי את הפורום אני חושב שכתבתי כמעט כל דבר שקרה לי. כולכם שמעתם על איך נתקעתי בדירה ונתקפתי בפאניקה, על השותפה שנפצעה בפיגוע, על כל עבודה שעבדתי בה - אפילו על זיון בשירותים של הדום (אני לא מאמין שאני מזכיר את זה). באיזהשהוא שלב גיליתי שסיפרתי הכל. הרגשתי חשוף הרבה יותר ממה שהתכוונתי. ובגלל זה לא הייתי חייב לעצור. כשאתה יודע שכל דבר שאתה מספר נרשם ונשמר - ובמיוחד שכולם יודעים מי אתה - אתה חושב פעמיים, ושלוש, לפני שאתה רושם דברים אישיים מדי. אז הפסקתי להחשף. בסה"כ התקופה שניהלתי את הפורום עשתה לי טוב. בכל יום כשהדלקתי את המחשב וראיתי עוד הודעה, ועוד אחת, ועוד גולש או שניים - היה לי טוב. הרגשתי שהצלחנו כאן ביחד ליצור משהו מיוחד. פורום שהוא מעבר לבמה להחלפת דעות, אלא כמעט משפחה. אני יכול לאמר שמבחינתי יש כמה חברי פורום שהפכו להיות חברי נפש. אולי הקשר ישתנה בגלל הפרישה שלי, אבל הקשר שנוצר לי איתם הוא משהו שהוא מעבר להיכרות וירטואלית אנונימית. וזה היה שווה הכל. הכל מתחיל ונגמר באנשים. האנשים שפגשתי היו הסיבה שבגללה הפורום הפך למה שהוא. אותם האנשים בדיוק היו הסיבה שבגללה המשכתי בניהול הפורום למרות כל התפניות שחלו בחיים האישיים שלי. אפילו את המעבר לארה"ב שרדתי בכבוד, אני מאמין. אבל האנשים גם היו הסיבה שבגללה אני עוזב. לא, לא האנשים שכתבו הודעות מגעילות בשם בדוי. גם לא הילד הטפשון שהצליח לחדור אל המחשב שלי לפני חודש וחצי. (הוא בא על עונשו ד"א, אבל זה כבר סיפור אחר). האנשים שבגללם אני עוזב האנשים שציפיתי מהם, כנראה, ליותר מדי. האנשים שהנחתי שהם חברים שלי וגיליתי שלא. האנשים שחשבתי שאכפת להם ממני, והסתבר לי שאכפת להם מעצמם. השמות שלהם לא משנים. גם הסיפורים הספציפיים לא רלבנטיים. אם תרצו להבין על מה אני מדבר אני בטוח שטיול קצר בפורומים יעזור לכם להבין. אני יכול לאמר, אבל שהערות שנכתבו עליי ספציפית (כמו - "אני מקווה שבפורום הזה לא יהיו הודעות של ´אני לא גננת´...", כן, יניב, העקיצה הזו שלך פגעה בי הרבה יותר ממה שנראה לך) באמת נכנסו לאן שהיו צריכות להיכנס. כנראה שאחרי הכל אני עדיין רגיש מדי לביקורת (מזל סרטן או לא...
). יכול להיות גם שלא הצלחתי להפנים את העובדה ש"זה רק פורום" "זה רק אינטרנט" "זה וירטואלי". אבל אני עדיין חושב שזה לא. זה אנשים. יש אנשים טובים, יש אנשים רעים, ויש אנשים (שזה רובם) שמתנדנדים איפה שהוא באמצע, והשאלה היא רק מה נסיבות ההיכרות שלכם. אני מכיר הרבה אנשים שכולם תיעבו ואני נורא אהבתי. אני גם מכיר אנשים שכולם נורררררא אוהבים ורק בעיניי הם נראים גועל נפש. אני מניח שזה כבר עניין של טעם. אבל שוב אני גולש לנושאים אחרים לגמרי. >>> ההמשך משורשר
 

MARMELAD

New member
וההמשך של הסיכום.....

מה שאני בעצם בא לאמר לכם הוא כזה דבר: עזבתי כי נמאס לי. נמאס לי לקבל כאפות קטנות מכל מיני "חברים" (ו"חברה"). ונמאס מאנשים שאומרים דבר אחד ואח"כ עושים ההיפך. ונמאס לי לבקש לשרשר. ונמאסו עלי עוד מליון דברים. אבל הדבר שהכי נמאס עליי הוא שבגלל שכבר נמאס לי ממקודם, כבר לא הצלחתי לעשות מה שעשיתי קודם. סבלנות שלי ירדה פלאים, ההודעות שלי נהיו גועליות בהרבה מקרים, אפילו תמוהות. פגעתי (שלא במתכוון) בהרבה הרבה שלא הגיע להם. אני שמח שהצלחתי לעצור את זה בזמן. אני גם חושב שהתנצלתי בפני כל מי שפגעתי בו. (ואם לא סליחה). בסה"כ המטרה שלי הייתה טובה, בסופו של דבר, ואני בהחלט מאמין שברוב המקרים הצלחתי בה. המכתבים שקיבלתי מגולשים בפורום, שחלקם עדיין לא כתבו בפורום מילה אחת (וזה הזמן להתחיל !!!) עשו לי טוב. שמחתי נורא לראות שאני מצליח לנגוע בכל אחד ואחד מכם - מהמחשב. היה לי לכבוד לדעת שהייתי חלק מהחיים שלכם לתקופה מסויימת. על חלקכם השפעתי. על חלקכם לא. חלקכם אפילו לא סבל אותי. ויש גם כאלה שאפילו לא יצא לי להכיר. אז בסה"כ הסיבה שלי לעזיבה היא נורא ילדותית. משכו לי בצמות, אז הלכתי הביתה. ממש ככה. יכול להיות שזה לא הפתרון הנכון. יכול להיות שאני צריך להישאר ולהראות שאני דווקא יכול. אבל אני באמת חושב שבנקודה הזו של החיים שלי ושל החיים של הפורום, התינוק כבר מספיק גדול ויכול לללכת הלאה בלעדיי. אני בכנות גם חושב שתקופה נטולת פורום תעשה לי טוב. הריצה למחשב בכל פעם שאינ נכנס הביתה, האנרגיות הרגשיות, המטלות הקבועות - כולם יורדים ממני. ואני לא יכול להגיד שאני לא עצוב. אני דווקא נורא עצוב. (אפילו זלגה לי דמעונת
)... אבל אני חושב שבסופו של דבר לכל דבר צריכה להיות התחלה וסוף. הסוף שלי כמנהל הגיע. אולי מוקדם מדי בעיני חלקכם, בוודאי מאוחר מדי בעיני אחרים, אבל מבחינתי זה בדיוק הזמן. ואני נפרד מכם עכשיו כשאני יודע שאני לא הולך לשום מקום. אני אמשיך להציץ בפורום. זה הבייבי שלי, ביליתי איתו לילות לבנים, הנקתי אותו. אני לא הולך להתנכר אליו. אבל אני לא אנהל אותו. הגיע הזמן לתת למישהו אחר לעשות את זה. אני לא יכול להתחיל לתאר אפילו עד כמה הזיווג החדש של שרימפי ולייזר מוצלח לניהול הפורום. באמת שבזכותם אני יכול לעזוב את הפורום בלי לדאוג. אני חושב שהם יצליחו לעשות את הפורום אפילו טוב יותר, מעניין יותר, מצחיק יותר, פעיל יותר. ואם הפורום יהיה מרגש יותר, חכם יותר, אנושי יותר - זה כבר הגולשים אחראים. אז תזכרו: אם מה שיש לכם להגיד זו הערה מגעילה וחסרת משמעות מעבר לפריקת העצבים - תצעקו אותה, תרשמו אותה על דף A4 ותתלו בסלון, תגידו אותה לאמא שלכם בטלפון. אל תרשמו אותה בפורום. זה פוגע. זה פוגע כל כך שאנשים עוזבים פורומים בגלל דברים כאלה. אפילו מכורים כמוני. ותהיו בני אדם. אל תשכחו שמאחורי כל מחשב יושב בנאדם. ממש כמוכם. ואל תעשו לו מה שאתם לא הייתם רוצים שיעשו לכם. אני בטוח שההודעה הזו (הודעה? זה כבר הופך לספר עב כרס) תתקבל אצל חלקכם בחיוך, אצל חלקכם בהתרגשות, אצל חלקכם בהזדהות ואצל חלקכם בלעג. זה טבע הדברים. אבל בסופו של דבר, כשאני חושב אחורה, אני אוהב, את כולכם, נורא. אפילו את מי שרבתי איתו (ואחרת אילו עוד ריגושים היו לי...?). שרימפ, לייזר: אני משאיר לכם פורום במצב א´ א´, עם כמעט 180 חברי פורום. דיר בלאק ! ואני מזהיר אותכם שנית - דיר בלאק! ושלישית אפילו (במייל) ! אם תעשו משהו רע לפורום דמכם בראשכם. אני ארדוף אתכם כל חייכם!
ולחברי הפורום הנהדר הזה (מי אמר נאום אוסקר) - שוב תודה. רבה. על כל המכתבים והמסרים והמסנג´רים וההודעות והסיפורים והוידויים והבדיחות והתמונות והחיבוקים הוירטואלים והפלירטוטים והדרמות (כמו להעיר אותי בחמש בבוקר כי כתבתם בניק הלא נכון) וההיסטריות (|שופינג| שופי? איפה שופי שלי???
) והשטויות והדברים החכמים, המרגשים, הנהדרים שכתבתם. עשיתם לי את השנה. ובכלל. אני לוקח את הפורום הזה איתי לאן שאני לא אלך. זו הייתה חוויה מבגרת, מעשירה ונהדרת. תודה. גיא קדם ( עד לא מזמן... מרמלד
) (ולמען השם, לשרשררררר)
 
נשבע לכם שקראתי כל מילה...

אמאאאאא, אני כבר מתחרט על זה שלקחתי על עצמי את הפורום.
גיאצ´וק, שאני אומר עוד פעם שאני חולה עליך? שאני אגיד שוב שאני חושב שלא היית צריך ללכת (צריך זה עניין סובייקטיבי. אז לייזר הסובייקטיבי לגמרי חושב שאתה חייב להשאר)? שאני אתחנן שוב? לפחות תשאר לכתוב. תשאר ברקע... את זה אני ממש דורש. לא מבקש...
 
למעלה