הייתי בדיוק במקום הזה עד לפני חודשיים
באתי ממשפחה של ארבעה, והיה לי ברור שזה מספר מאוזן וטוב וגם בעלי חשב ככה. יש לנו 3 בנים: 7, 4.5 ושנתיים וידעתי שאם עוד הריון זה ממש עכשיו כדי שכולם יהיו באותו הפרש ולא יהיה אחד קטן משמעותית (מעבר לזה שגם אני כבר רואה את הארבעים מקרוב). חצי שנה של התלבטויות - כי בעצם, כבר 7 שנים שאני לא ממש ישנה כמו שצריך והולכת לכל מקום עם זנב של 3 וכמו שכתבה נעמה, עוד אחד היה ממוטט אותי כבר ומשפיע משמעותית על מה שאני יכולה להעניק לכל אחד מהם ועוד דבר קטן (ואני יודעת שלחלקכן יישמע תמוה) - לא בא לי בת, אם כבר אז בן - אבל אי אפשר לשלוט בזה... ואני גם אחרי 3 ניתוחים קיסריים אז הסיכון עולה ועם כל הצער שבדבר אחרי התלבטות באמת מאוד קשה, שחררתי את החלום והכל נהיה פתאום הרבה יותר קל (עבורי) - אני רואה באופק כבר חצי עצמאות וזה נעים לי. בעלי עוד מוודא מפעם לפעם אם אני בטוחה (הוא היה שמח לעוד אחד) אבל כן, אני בטוחה (הייתי שמחה לעוד ילד מוכן בן שנתיים, אבל תחילת הדרך בפעם הרביעית תגמור אותי - אישית)