תמיד רציתי 4 ילדים...
אבל זה נשאר בגדר חלום...רציתי...אז רציתי...
אבל דברים קרו אחרת בשבילי...כמה שנים טובות לילדה הגדולה...ואחרי שהכרתי בעובדה שיש לנו ילדה אחת...
אחרי כמה שנים טובות הגיע הקטנצ'יק..מעצמאות של גיל 7...חזרנו לטיטולים והבקבוקים....וכן נאלצנו לקום בלילה ולא ישנים טוב ואנחנו כבר בשנה ו-4...אבל באמת שזה לא העיקר וזה מאוד תלוי בגישה כמו שסקרלט כתבה יפה.
מאמינה שאם אצלי הכול היה הולך בדרך הנורמלית וכמו שהשאר מתכננים החשיבות הייתה לגיל וליכולת הכלכלית...
אחרי ילד 1 ו-2 וההמשך כי זו דרך ההסתכלות שלי על הדברים.
והאימהות בפעם השנייה כ"כ כייפית לי כי אין את הלחץ והאי ידיעה כמו הפעם הראשונה ובאמת שאני נהנת מכל רגע יחד עם הקושי של השיגרת יום-יום שכרוכה בחזרה לגיל קטן.
והילדה שלי ב 8 באמת מדהימה ועוזרת, ילדים שנולדים לבית עם אחים נוספים זה אחרת לגמרי.
וגם הגיל. אני נושקת ל-40...וזה ממש אבל ממש לא כמו להיות אימא בגיל 30 (שגם זה היה באיחור יחסית לגיל בו התחלתי לרצות ותיכננתי לי...27...) וגם ההיריון השני לא היה קל, היה חשש לסכרת והייתה לי דיאטנית ומדידות כל יום ולחץ דם גבוה..
אז הייתי היריון בסיכון ולמזלי הלידה הייתה קלה וטובה ונולד ילד מדהים ומתוקי אמיתי אבל אימא שלו קנתה עכשיו נעלי ספורט חדשות למענו...
לסיומת - אם את רוצה ילד כפי שכתבה לך רזאי אל תחכי...ואת אמרת הכי נכון ההחלטה היא רק שלכם.