אני רוצה לספר לך סיפור
אחרי שהתחתנתי השמנתי מאוד. [אחרי הלידה], ונורא התביישתי להיכנס לבריכה או ללכת לים, מחשש שכל העולם ואחותו יסתכל עלי. וכך לא הלכתי לבריכה - לא נכנסתי לשחות, קרוב לחמש שנים לא ידעתי מה זה ים או בריכה, מקרוב [בכל זאת הלכתי לשם כדי שהילדים יוכלו ליהנות]...ויום אחד, באחד הימים שהילדים שהו בבריכה, [הילדים היו בהשגחת בעלי על יצא לי להסתכל סביבי]....הסתכלתי בסובבי..וזו היית החתיכה...ועוד חתיכה...ועוד צעירה...ועוד מבוגרת רזה ממני...והיו כמה שמנמנות...והצפייה שלי הייתה לא יותר מסריקה, והנה הייתה אחת, שמנה אבל לא יותר מאחרות, רצתנ להיכנס לבריכה, וראיתי עד כמה שהיא מתביישת, היא רצתה להוריד חולה, הסתכלה מסביבה..ולאט היא הורידה, כשהיא יושבת, ועוד מסתכלת סביבה...וממש הסתכלה על כל אחד בעיניים ברדיוס הקרוב אליה...ואני הסתכלתי עליה!, בסוף היא נכנסה מבויישת לבריכה, ואחרישנכנסה לבירכה כבר שכחה מעצם היותה שמנה, וראיתי עד כמה היא נהנית...בשלב מסויים כבר לא הבטתי בה...[בכל זאת קיבלתי מידי פעם את הילדים לגיחות]. וחשבתי לעצמי...למה בעצם התמקדתי בה...היא לא הייתה יותר שמנה, היא לא הייתה יותר מכוערת...או משהו מיוחד, והיו אחרות שמנות. ואז נפל האסיפון - עד כמה שזה נדוש..וקלישאה...הבנתי. הנשים השמנות האחרות, הלכו בביטחון, לא היה אכפת להן מאף אחד...רק מעצמן, ומהמשפחה שלהן, האישה השנייה הייתה חסרת ביטחון, והרגישו את המבוכה שלה בכל רגע ורגע. ואז החלטתי החלטה! אני הולכת להיכנס לבריכה..[לא באותו רגע כי לא הבאתי בגד ים, אבל בפעם הבאה], הודעתי לבעלי, בפעם הבאה אני נכנסת לבריכה...הוא אמר [כן בטח]...אמרתי לו אתה תראה! שבת אחרי זה, נכנסתי לבריכה, אפילו שרציתי לקבור את עצמי מבושה, הלכתי כמו אותן נשים, שלא אכפת להן מאף אחד....ונכנסתי...ואולי היו כמה מבטים אלי...אבל חייכתי ואמרתי לעצמי...מי שיש לו בעיה...שיחנק! שחיתי לי בהנאה, לא יצאתי מהבריכה. [אפילו שלא היה לי ביטחון עשיתי את עצמי כאילו יש לי ביטחון וזה עשה את העבודה שלו. ] זהו. קחי מה שאת יכולה מהסיפור הזה...והצעתי בשורה אחת, אל תסתכלי עליהם בכלל, כשאת הולכת למכולת או לכל מקום אחר...תהיי בטוחה בעצמך, יש דברים חשובים יותר מעבר לשומנים. ותריגישי טוב עם עצמך. זה ישנה לך את החיים.