ילדים וג'ודו

דו קרב

New member
לא מסכים.

"לא הגדולים טורפים את הקטנים אלא המהירים טורפים את האיטיים" ציטוט ממך. אני חושב שזו הבעייה. הגדולים טורפים את הקטנים. צריך פשוט ללמד את הקטן, נו טוב אין ברירה, שהגודל לא קובע. צריך להתמודד עם הבעייה ולא לברוח ממנה. בני בן החמש, חמוש בחרב פלסטיק, נתן מכה לאימו במכונית ומייד ביקש סליחה ושזה לא היה בכוונה. אז הוא כבר מבין. עכשיו הוא צריך ללמוד איך משתמשים בחרב.
 

אמילי ב

New member
../images/Emo35.gif

מה הקשר? בנך נתן לאימו מכה וביקש סליחה, זה עדיין לא ימנע ממנו להמשיך לעשות זאת ולבקש עוד 1000 פעם סליחה. זו הבעיה בילדים, יש להם זיכרון קצר. כמה פעמים ילדים נפצעים או נפגעים וממשיכים לעשות בדיוק את אותו הדבר? כמה פעמים אתה שומע הורים אומרים לילדיהם"אמרתי לך 1000 פעם לא ....." כמה פעמים שמעת הורים אומרים לילדיהם אומרים"אמרת לך....." ובקשר לציטוט שלי..אז מה בעצם אתה אומר? שהחזק(גם אם הוא לא מיומן) תמיד תמיד ינצח את ההיר והמיומן(ונגיד החלש מממנו?) דווקא היה לי ויכוח עם מישהו על כך.
 

דו קרב

New member
בייבי ענתה לך היטב במקומי. למטה.

לכן הענה רק לשאלה בקשר לציטוט. לפי הבנתי את טוענת שהחזק מנצח, שמי שלא מהיר מספיק, נפגע. אני טוען ההפך, צריך להתמודד (לא רק בדרך פיזית) עם בעיות גם עם אתה הקטן. אה כן, ביקש סליחה, סימן שיודע שטעה. זיכרון קצר ? הוא לא מבקש סליחה כל הזמן. הורים שאומרים 1000 פעם ? אני אומר פעמיים ואח"כ סופר עד שלוש.
 

אמילי ב

New member
לגבי לציטוט

היה לי ויכוח עם מישהו האם החזק מנצח את החלש? אז הוא ענה לי...לא, אלא המיומן(מהיר) מנצח את הפחות מיומן(איטי) והציטוט בכלל לקוח מעולם העסקים.
 
אמילי

פעם קניתי לבן שלי שהיה בן שנה וחצי בובה חמודה,החלטתי שהוא ישחק עם כל מגוון הצעצועים ללא הבדלי מגדר ברורים,וזאת לאחר שקראתי הרבה מחקרים והחלטתי שבגלל שהם בנים אין זה אומר שהם ישחקו רק עם משאיות ,טרקטורים,ואקדחים למניהם.המציאות והטבע טפחו על פני, מפני שהוא תפס את הבובה,דפק לה את הראש במשאית עד שהראש יצא לגמרי,ואז פשוט זרק אותה. בכל חנות צעצועים לילדים או בכל בית שיש בו בנים,יש חרבות ואקדחים (מים או רגילים)רוב הבנים אוהבים לשחק איתם-וזו עובדה קיימת שאת יכולה לאהוב אותה או לא..אם תבודדי את בנייך ולא תקני להם,לדעתי את עושה עוול מסויים (ושלא תביני לא נכון,יש להם גם משחקי לגו..פאזלים,הרכבות למיניהם ועוד צעצועים אחרים) מה שכן,כהורה את יכולה לכוון את צורת המשחק,ולפקח עליהם.(אפשר לשחק עם החרב בסימולוציה מסויימת אך לא לכוון אותה לעין של אחיך לדוגמא). לגבי נושא המכות!! אני חולקת על דעתך,פעם הייתי בדיעה שאם בני מקבל מכות או נשיכות עליו ללכת לגננת ולהתלונן,ולעולם לא לחזיר חזרה...אולם כאשר בנך חוזר כל יום עם סימן נשיכה או מכה,מגיעה היום שאת פשוט אומרת לו שאם הוא מותקף,הוא חייב להגן על עצמו!! ילד בגיל 3/4 יש את היכולת להבדיל מתי הוא אמור להחזיר אם פגעו בו!! מדוע? מפני שאת כהורה מלמדת אותו את האבחנה מתי מותר ומתי אסור,אם לא הסברת..הוא לא ידע!! בני בן ה4 (היום!!!) יודע שהוא לעולם לא נוגע בתינוק,אולם אם יבוא אליו ילד בגילו וירביץ לו...כן..הוא יגיב חזרה..הוא לא יהווה מטרה לילדים אחרים בגן,ואם ילדך לא ילמד להתגונן בעצמו..ראי את בנייך כשק האגרוף החדש של הגן בו הם נמצאים!! זו לא עניין של שחור או לבן..את מלמדת עם השנים את ילדייך להבחין מה מותר ומה אסור..הכל עניין של התניה,ילד בן 4 יודע בדיוק שאסור להכות את אביו או אמו,או את אחיו הקטן,כי לימדת אותו. לא ללמד להחזיר אם מרביצים לו מפני שהוא לא יבדיל וירביץ לכולם זו טעות בעיני... החוכמה היא להתאים את עצמנו למציאות הרווחת,אולם הקושי הוא לדעת לכוון,לדעת לחנך,ולפקח אחר ילדינו בכל רגע ורגע נתון (גם אם באותו הזמן זה לא מתאים לנו או אנחנו פשוט עייפים מדי או עסוקים מדי) האחריות מוטלת עלינו,ורק עלינו. סורי שזה קצת אופ טופיק...
 

ש מים

New member
הבהרה מחוייבת (ל-בייבי)

1. אני לא רואה באקדחי-מים ורובי-מים "כלי נשק". אני רואה "כלי-נשק" בכלים בהם משתמשים הילדים לחיקוי "מלחמות של גדולים" (אני טוען שלצערי עוד יהיו להם הרבה מדי הזדמנויות למימוש אמיתי של "משחקי המלחמה" הללו,, ועכשיו אני רוצה שיהנו מתקופת התמימות והשלווה, לפני שיכנסו לחרא האמיתי שמצפה להם בעתיד
). 2. אם המצב הוא כמו שאת מתארת (הילד חוזר מוכה, בכל פעם, מביה"ס) - יש להדריך אותו מה לעשות. אמנות לחימה אינה הפתרון המתאים לכל אחד (יש כאלו שהפתרון המתאים להם הוא: לגשת למורה/מנהלת ולספר לה, יש כאלו שהתשובה עבורם היא "להבליג ולא להגיב" ויש כאלו שהייתי אומר להם "להחזיר ולהתקיף). התשובה היא אידיבידואלית וסובייקטיבית.
 

אמילי ב

New member
בייבי-פעם קניתי לבן שלי

דובי והוא לא נגע בו.
. האם האמרתי פה שיש למנוע מילד צעצועים? לא! אמרתי שאם א-ת החלטת על דרך חינוך מסויימת (לא להכניס חרבות הביתה) ונשברת, אז זה לא דבר בלתי נמנע..זה לא שהם לחצו עליך. ההורה מחנך את הילד לא ההיפך. חוץ מזה, לא צריך לקנות לילד חרבות וסכינים ואקדחים, אם הילד אוהב את אותם דברים, המרית במטבח תשמש כחרב והשלט של הטלויזיה יהפוך לאקדח. יש לילדים מספיק דמיון כדי להפוך כל דבר בבית למה שיירצו. ומה שאני מנסה לומר זה שבאמת אי אפשר למנוע מילדים לשחק במה שיירצו אך אילו החלטת על שיטת חינוך מסויימת את צריכה לעמוד עליה ולא להשבר לתכתיבי החברה. כמו שמנעת מילדך לראות טלויזיה ולכן הם כיום פחות מעוניינים בצפיה בה גם אם כיום תרשי להם. אני לא אמרתי דבר על בידוד רק אמרתי שאם החלטת על משהו, אצלך זה לא יהיה והם יוכלו לשחק בחרבות או בכל דבר אחר אצל חברים אך לא אצלך. לגבי המכות: כולם אומרים "האלימות גואה..מקרי הדקירה עולים..יותר רצחות" יותר אלימות ואיומים בבתי ספר" מאין זה נובע? הכל מתחיל עוד כשהקטנים שלנו בגן..עוד כשההורים אומרים"אל תהיה פראייר תחזיר, אל תוותר". אז נכון שפעם ניסית את הגישה היותר מעודנת וראית כי היא לא עוזרת לילד והחלטת על שינוי טקטיקה .אך מה למעשה עשית? עודדת אלימות! ולא משנה אם זה צודק או לא. ברגע שאת ועוד אלפי הורים מתנהגים ככה האלימות תמשיך ותגדל. כי אף הורה לא רוצה שהבן שלו יהיה החנון שלא מחזיר או זה ש"בוכה למורה/גננת"...ילד גדול יותר יבין שלא מרביצים אלא אם כן הרביצו לו ראשון אבל יש ילדים שמחפשים ללכת מכות ומה אם ילדך, שלו אמרת "תחזיר " יחזיר לילד והשני יגדיל לעשות, יקח קרש וידפוק לו בראש? את לעולם לא יכולה לדעת איך תיגרה עלולה להסתיים.(ואני לא מדברת כרגע על ריב בין ילדים קטנים בגן השעשועים כשההורים צופים) הרי כל יום אנו קוראים בעיתון על רצח בגלל דברים מגוחכים ושטותיים והכל בגלל אגו..להראות שההוא לא פראייר וההוא יותר חזק" הכל מתחיל מאותו משפט "תחזיר"..זו דעתי. אני לא אמרתי שהילד צריך להפוך לשק חבטות. ילדים הם מספיק חכמים כדי לקלוט מי החזק שבגן ומי החלש עוד לפני שהולכים מכות. והם יימנעו מראש ללכת מכות עם ילדים שנראים מאיימים אם ע"פ התנהגות, אם ע"פ טון דיבור. ואת עדיין טועה.כשלמדתי פסיכולוגיה בוינגייט בדיוק באותו נושא. פסיכולוגית הילדים אמרה במפורש שלילדים בגילאים אילו א-י-ן את היכולת להבחין מתי מותר להרביץ ומתי אסור למי להחזיר ולמי לא. הכל מתערבב אצלם גם אם את חושבת שכן!
 
אמי יש לי שאלה

כשהבנים שלך חוזרים מהגן והרביצו להם מה את אומרת להם? כשלך כילדה הרביצו בגן או בבית הספר מה עשית? או לחילופין....הלכת ללמוד אומנות לחימה (וטוב שכך..כי אני שם!!
) מדוע? הרי אם זה היה עבור הכושר את מדריכת ארובי..ואת זה יש לך בשפע... מה שאני מנסה להגיד,זה דרכו של עולם אמי,ללמד ילד להתגונן זה לא עידוד האלימות בעולם,זו השרדות!!! לתת לילד להבחין בין טוב לבין רע,זו החוכמה,מתי מגיבים ומתי לא.. הפסיכולוגית בווינגיט יכולה להגיד עד מחר..זכותה,עליה ישנם אלפי פסיכולוגים אחרים שיחלקו על דעתה..שאלה לי אלייך...איך את כילדה עיצבת את האישיות שלך והבחנת בין טוב לרע? הרי לימדו אותך..לא קמת יום אחד בגיל 16 ונפל לך האסימון,זה תהליך של שנים שעוד בגיל הרך מלמדים ילדים. זו דעתי.
 

אמילי ב

New member
האמת נועה?

לבן הקטן לעולם לא מרביצים
(אולי זה עוד יישתנה, החיים דינאמים את יודעת, אך יש לו מספיק ביטחון כדי לדאוג לעצמו בגן) עניין של אופי וגנים טובים.
והיה והרביצו לו? אומר"לך לגננת"..סורי נועה, אני בגישה המעודנת... הלכתי ללמוד ארניס בטח ובטח לא בגלל הכושר (לא מזיעים שם כלל) אלא כי זה ענין ומשך אותי. לחילופין אני גם בג'ו ג'יטסו ושם מזיעים...כפי שלא מזיעים באף שיעור אירובי!!
. ילד מבחין בין אמת לפנטזיה מגיל מסויים. תקראי לזה השרדות, ברגע שאת אומרת "תחזיר" , זה עידוד לאלימות (לדעתי)(גם אם זה קצת מרגיז אותך...
). ולסיום איך עיצבתי את אישיותי? אישיות נבנת מהמון גורמים:מחינוך בבית, מאופי שאיתו את נולדת, מהסביבה, מאירועים שעוברים בחיים. ילד כל הזמן סופג מהסביבה, מהוריו, מהגננת, מחבריו.
 
טוב מיצינו../images/Emo24.gif

כנראה ששתינו מגיעות מאסכולות שונות לגמרי,מותר... על זה לא נלך לרבנות....מקסימום נלך לאיזה דרינק של מרטיני
 

אמילי ב

New member
את יודעת שאני לא שותה

אלכוהול..
(איזה ילדה טובה אני?) מקסימום בריזר
 
חחחחחחחחח../images/Emo6.gif

בתור אחת שיכולה לדרדר גם נזירה.... אני יכולה רק לומר לך: "אמי תזהרי, אמי תזהרי ,אמי תיזהרי - במבטא פסקלי צרפתי במיוחד!!
 

דו קרב

New member
עכשיו הבנתי למה רוצחים עם סכין מטבח

בגלל המרית. ולמה גבר רוצה את השלט ? זה הרי הצעצוע שלו מאז ומתמיד. אין לזה סוף. צריך להתמודד עם המציאות ולא לטאטא מתחת למיטה.
 
שלום אמילי , האם עצם האמירה שאין

אלימות ( או לחילופין טמינת הראש בחול כבת יענה ) גורמת לרמת האלימות לרדת ? האם זה שנאמר לילדינו שאין כזה דבר "להרביץ ) ישנה את העובדה שבגן או בבית הספר או בדיסקוטק או ברחוב לא תהיה אלימות ? האם תגובה שכזאת תחזיר לאמא מרחובות את הבת שנרצחה (מישהו יודע מה הסיבה היתה ? ) , או של בן ה - 14 מאתמול שהותקף ע"י 25 נערים כדבריו כשאין לא שמץ של מושג על מה ולמה ? או הילד בן ה - 7 שנדקר בבית הספר כי לא רצה לתת את הכדור "לעבריין הבוגר בן ה - 8 " ? או לילד בן ה - 12 שכבר למעלה משנתיים היה צריך לגנוב מההורים כי " אם לא תביא לי 100 ש"ח למחר תסבול " ? או את הילדה בת ה - 11 שנאנסה ע"י חבורת עבריינים בני 10 - 15 ? על מה אתם מדברים אל נכון יותר למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים "אין אלימות" או אצלינו לא מחנכים לאלימות ? האם העובדה שאני מדבר עם בני הבוגר על כללי זהירות לפני כל יציאה שלו (גם אני אב הדואג שבנו יחזור הביתה וח"ו לא יאונה לו כל רע בבילוי למרות שהייתי שמח לקשור אותו למיטה שלא יצא כך אהיה גם אני וגם אמו רגועים יותר ) הופכת אותי לאב המחנך לאלימות ? האם כשבני הצעיר יותר הולך לגן ואני מדבר איתו על כך שאסור להרביץ בגן ושצריך לפנות לגננת בכל פעם שנתקלים במצבים כאלה ( למרות זאת הוא מחזיר לא אחת !!! ) האם זה הופך את השיחה על אלימות לחינוך לאלימות ? הילדים נתקלים בסיפורים שכאלה לצערי , בבית הספר , בשכונה , ברחוב , בטלויזיה לאלה שרואים , כשהמבוגרים מדברים על הנושא . הם לא טיפשים!!! הם שומעים מבינים אינטילגנטים יותר ולכן אין כל סיבה שאנו כבוגרים ננסה לגרום לכולם לחשוב שזה לא קורה !!! זכור לי ראיון עם אמא של נערה מתבגרת בשנות העשרה המוקדמים אשר דיברה על העובדה שתמיד חינכה את ילדיה נגד אלימות , הילדה בת ה - 15 נרצחה לאחר שנאנסה , היא לא ידעה להתגונן ( אינני יודע מההיתה עושה לו ידעה ) אבל העובדה הזאת גורמת לאם מאז לחוש רגשי אשמה בשל העובדה שלא אקנתה לילדתה את האפשרויות הללו ולכן ע"פ טענתה נרצחה !!!! חומר למחשבה
 

אמילי ב

New member
אני אמרתי

"אין כזה דבר להרביץ"? הרי כל הדיון מלחתחילה נסוב על השאלה מתי להכניס את הילד ללמוד ג'ודו ואני אמרתי שאי אפשר לעשות שום דבר בכוח., שלא תבין, אני בעד לחשוף את הילד כבר מגיל קטן לחוגי ג'ודו או קארטה כי זה נותן לו ביטחון ומפתח יציבות תנועתית. וכמובן נותן כלים להגנה. אך אם הילד לא ירצה , אי אפשר להכריחו. והילדה בת ה15 שלא ידעה להתגונן, אולי ללכת לחוג ג'ודו מעולם לא משך אותה? אולי היא העדיפה ללכת לחוג בלט? על אף התעקשות האם?
 
אולי לצערי זה לא משך אותה

ולצערי הרב יותר לעולם לא נדע אם זה יכול היה או לא לסייע לה במצב אליו היא נקלעה . אבל אני יכול לאמר שוב מניסיוני , כי במקרים רבים אחרים ולאו דווקא בנושא פגיעה פיסית אלה בתחום ההתנהגותי ברבים מהמקרים זה מסייע מאוד . השמירה על כללי התנהגות , עירנות , מודעות למצבי סכנה , הכנה נפשית ומנטאלית לארועים וכו'... לרוב סייעה . אני מקווא שרבות ורבים אחרים יגיעו ואפילו רק כדי לקבל מעט מודעות עצמית בנושא . חינוך לעירנות , לזהירות , לשמירה על בטחון הגוף והנפש מעולם לא היו מבחינתי "חינוך לאלימות" אלה בעיקר למניעתו . חיים
 
למעלה