ילדים וג'ודו

נדב, לא צריך כל כך להתעצבן

אני לא רואה בהודעה של אוהד שום דבר שמצריך כזו הוצאה מיותרת של עצבים. הוא אולי כתב קצת בצורה עוקצנית, אבל מכאן ועד להוצאת דיבה (?) הדרך ארוכה. חבל על העצבים והכעס. רן.
 

zoti

New member
הוא סה"כ מייסם את התאוריה שלו.

עד הרגע שהוא מאויים בזדון !
 

amir_aikido

New member
למה דווקא גיל 4?

אני בהחלט סבור שרצוי לעודד ילד ללמוד אמנות לחימה, ומתכוון לנהוג כך ביחס לילדי לכשיגיעו. ובכל זאת, אני רוצה להיו מודע גם לחסרונות של החלטה שכזו ולא רק ליתרונותיה. ובהקשר זה, אני תוהה, מדוע דווקא להתייחס לגיל 4 ולא לגיל 3 או 7 ? ילדים נתקלים באלימות גם בגיל צעיר יותר (שמעתי על נשיכות גם בין תינוקות בגיל מספר חודשים ובגיל מעט צעיר משנתיים, האלימות אפילו גבוהה יותר). להבנתי המצומצמת, יש כאן עניין של הגעה של הילד לרמת תובנה מסוימת, לגבי עצמו והחברה. אופן התפיסה של אדם את המציאות משתנה לאורך השנים, גם ילדים אינטליגנטיים לא בהכרח יבחיונו בין דמיון ומציאות עד סביבות גיל 10, וגם נערים אינטליגנטיים יתקשו להחזיק בעמדות אמביבלנטיות ומתונות באמונתן בגיל העשרה (בעיקר בשלביו המאוחרים יותר). וכפי שהעידו מספר מורים בפורום (צרפתי שרשורים בהודעות קודמות), רמת התפיסה הגופנית של רובנו היא כזו שעד לגיל 8-9 כמעט ואין פער בין ילדים שהתחילו ללמוד אמנות לחימה מוקדם או מאוחר. כל הנ"ל איננו פוסל לימוד של אמנות לחימה לילדים, הוא רק מבהיר את חשיבות תפקידו של המורה כמחנך, ואת הגדרת המטרות הנכונה ללימוד. אמיר
 
אמיר

לצערי אין לי מספיק ידע באסכולות פסיכולוגיות לגבי השנים ומשמעותן ואלו שאני מכירה האמת די סותרות אחת את השניה לעיתים,כך שלא כדאי להסתבך עם זה יותר מדי.(ההבדל בין ילד בן שלוש או חמש לדוגמא) חוץ מפיאז'ה ושות'.. מה שאני כן יודעת,וזה מניסיון,יש לי שני בנים קטנים,האחד בן שלוש והאחד בן 4,וההבדל בניהן מבחינה התפתחותית הוא עצום. אתה צודק לגבי נשיכות,ילדים בגן נושכים בעיקר מגיל שנה וחצי ומפסיקים בשלוש,מפני שעד גיל שלוש,רוב החושים שהם מפעילים הוא מאיזור הפה (כמו תינוק שנושך את הצעצוע ומכניס הכל לפה שלו וכך הוא בודק את הסביבה) בגיל שלוש יש שינוי משמעותי והילד מתחיל גם לבטא את עצמו בדרכים נוספות למעט הפה,ידיים וכו...כמו כן מבחינה קוגניטיבית יש שינוי משמעותי,ופיזית מוטורית,ושכלית,בן 4 -5 מודע יותר,מבין יותר,בוגר יותר,ועצמאי יותר. (לגבי תפיסת המציאות שקודם הזכרת,אתה צודק מאד,ערכו פעם מחקר וגילו שילדים קטנים אין להם לדוגמא הבדל בטלויזיה בין פרסומות לתוכנית,עבורם פרסומת היא תוכנית,רק קצרה יותר,לקראת גיל 5 הן עושים את האבחנה) לכן כנראה,מתחילים אומנויות לחימה בד"כ בגיל 4-5 שהילד יותר מודע ומוכן פיזית,נפשית,מוטורית וכו' למסגרת הזו.
 

avima

New member
נקודה למחשבה

חנוך לילד על פי דרכו לפני כשנתיים שאלתי את השאלה בעצמי לגבי בני (שחר) בן ה 4 וחצי (שנה גודו מאז). מאז הבנתי שאין תשובת בית ספר (טריוויאלי לא ?) אני יכול לתאר רק את התוצאות (אין לי יכולת לבודד את השפעת המשתנים השונים כגון מעבר גן, התבגרות מעבר לשכבה בוגרת יותר ועוד המון משתנים) אין ספק שהבטחון העצמי שלו עלה הוא גם משתמש ביותר כוח להשיג את חפצו הוא גם השתפר גופנית אבל כאמור - לא הייתי מיחס הכול לגודו
 
ילדים ו(אמניות) לחימה

שירשור ארוך כאן התפתח האם לשלוח ילד או ילדה ללמוד טיפה של לחימה? חשוב מורה חכם לשים לחנוך לילד בלי משים חוכמה מעט ודרך ארץ חשוב הרבה מכול היתר. ילד זה לא יטרידוהו כי מעיניו נשקף מורהו שחנך אותו שנים לעקוף אותם זידים. ואם ילדון אחר תקף יכניס מעט באחוריו. אך אתה בפנים תדע עשה הילד מה שידע לא יכל להתעלם ונאלץ להתגונן.
 

dawn669

New member
אכן שירשור ארוך מאוד

בזכות שירך נמשך הוא עוד. סיכמת זאת כל כך נחמד צריך לתת לילד יד לצעוד איתו בביטחון אל המורה הכי נכון הכי חכם הכי נבון ושיטתו עם הגיון וכך עם השנים ילמד שלא נורא להיות לבד כי כבר יישם את השיטה על הערס של הכיתה ורק מבט עכשיו יספיק כל חכמולוג מיד ישתיק.
 
הנה יש פה הסכמה

את הערס של הכיתה ניתן בו את אותו מבט וההס יושלך מיד יחיו בשקט בשלווה בלי המכות שבגינה. אבוי ישנם גם סכינים ועם משקה מתערבים צריך טיפול עמוק משורש כדי לבער את זה הבואש. נרחיק טיפה את ההורים תנו כבוד קצת למומחים ואם לא נפסיק בלי עוד השירשור ארוך מאוד.
 

dawn669

New member
כשהעולל יהיה גדול

יוכל ללמוד כמעט הכל התגוננות מסכינים זה גם לא רע כשמבינים וכך יהיה כה מיומן יתחיל בג'דו כמובן גם קארטה קצת לא יזיק (תמיד זה טוב מול המציק) ולקינוח אם ילמד איך מתמודדים עם סכין ביד שכרו יהיה בצידו בטוח 1 2 3 דג מלוח (לא היה לי חרוז אחר יאללה בי, לעבודה אאחר)
 
אוי קרבות של חרוזים

תמיד הם חשובים ומלמדים הרי ידוע,מפורסם "שאין חרב מתחדדת אלא בירך חברתה" כמעט לא משנה שיטה חשוב מורה שעל רמה. אחת שתיים דג מלוח מתחרז לו עם תפוח ישנם בשוק עשרות סוגים מהם עושים הרבה דברים.
 

dawn669

New member
מורה חשוב בכל שיטה

האוירה של הכיתה הכימיה של הקבוצה להתפתחות כה נחוצה תיאום יחדיו של ציפיות ימנע הירהור ותהיות האים מתאים לו המורה אולי הוא לא כמו ההורה אך אם הוא טוב ומשקיען ילמד ממנו הקטן המון שנים עד הבגרות ילמד משמעת ומרות ילמד על כוח ורצון וגם אם אין שם הגיון בבוא העת הכל יתבהר ובזמן סכנה לאף אחד לא יוותר אכן עושים דברים טובים מכל סוגי התפוחים טעים מאוד ובא לי עוד
 
איזה יופי של שירה

גם מישקל גם חריזה דברי טעם ומטעמים לי עושים הם קירקורים. המשקל והחרוז הם כמו קרבות בחוץ יש תנועות שיעילות אחרות הן סתם מטעות בא נפסיק זאת הקלחת ונלך אל המקלחת שם המיים כה זורמים בלי גיבוב של מיזמורים.
 

dawn669

New member
חה חה חה זה כבר ברור

הגיע סוף כאן לשירשור היה נחמד היה מצחיק אך הרעב נורא מציק אלך להשקיטו מיד עם איזה סנדוויצ'ון ביד והמקלחת תחכה לערב(נו, רק אל תבכה)
 

dawn669

New member
לא חבל להתעצבן?

על מה ולמה תתלונן הרי סיימנו זאת אומר את השירשור הדי מוזר ואם אתה סופר נכבד רוצה לומר דבר נחמד וגם לומר פה אחרון איזה הגיג חכם, נבון כל הבמה כולך שלך לומר את שחפץ ליבך אז רק אומר לך שלום היה נחמד איתך היום להתראות יום טוב לך חייך וצחק, שיר וברכה
 
למעלה