ילדים וג'ודו

ילדים וג'ודו

אתמול ביום שבת הוזמנו לחברים לאחר הצהריים,בנוסף אלינו הגיעו זוגות רבים עם ילדים,לחברים הייתה בריכה,גינה,עשינו על האש והיה אחלה. בשלב מסויים ניגש לבני הגדול (שמחר בסה"כ בן 4) ילד גדול יותר בן 5 וחצי אולי,ושבני לא רצה לשחק איתו,הילד השני קימץ אליו את שתי ידיו בתנועה של אגרוף..כאשר הוא ראה שבני הקטן בכלל לא מבין מה כוונתו,הוא הושיט את רגלו ונתן לבני בעיטה מסובבת כזו...פשוט כמו ברוס לי קטן,והעיף את בני. למעט הרגע בו רציתי פשוט לתפוס את הילד הזה,ולמעוך אותו עם האצבע,כמובן שהייתי פוליטיקלי קורקט ,והפרדנו בין השניים,אולם המקרה הזה גרם לי לתהיות רבות,שאשמח אם תביעו את דעתכם. מאז ששני בניי נולדו ידעתי שאכניס אותם למסגרת של אומנות לחימה, ביררתי והחוגים באיזור מגורים שלי מתחילים בגיל חמש לערך, והם רק בני 3,4. היום אני תוהה,לסיבה מדוע אני רוצה שהם ילמדו,ומה זה יתן להם בעידן שאנו חיים בו. האם אני מכניסה אותם בגיל צעיר כ"כ על מנת להעלות להם את הבטחון העצמי,ללמד אותם יציבה,אומנות לחימה,ומסגרת..או שאני מכניסה אותם על מנת לדעת להתגונן בפני ילדים אחרים? רציתי לדעת באיזה גיל התחלתם אתם אומנות לחימה? האם מגיל צעיר? האם עשיתם את ההפרדה בגיל צעיר,ולא הלכתם מכות מחוץ מחוץ למסגרת חוג ,או שעם הגיל זה פשוט התמתן? לצערי נותרתי אחרי השבת הזו עם תחושה,שאני חייבת ללמד את בני אומנות לחימה על מנת להגונן מילדים אחרים,ולא להשאר עם המחשבה שאני בונה עבורם דרך חיים מסויימת,וחבל. מה דעתכם? בכל מקרה,אני לא שואלת כאן שאלה של "בעיית הורות וחינוך" אלא באמת חשוב לי לדעת,מאלו שלמדו אומנות לחימה בגיל צעיר,האם זה מומלץ? מה זה נתן לכם? או מומלץ לחכות עוד כמה שנים?
 

fwave

New member
ג'ודו וילדים.

אם הילד ילמד ג'ודו, הוא לא ידע לבצע בעיטה מסובבת. אולי אם הילדים ילכו ללמוד ג'ודו, המצב יהיה טוב יותר... אפשר להתחיל עם אומנויות "התקפיות" יותר, כשהילד מבוגר יותר ויותר אחראי, ובנוסף, עם רקע של ג'ודו שמפתח משמעת וכו'... למדתי קאראטה בגיל צעיר אבל לא התמדתי.
 

amir_aikido

New member
אמנויות לחימה וילדים

לדעתי, ילדים יכולים ללמוד הרבה באמנות לחימה. אבל, מבחינת הגנה עצמית למצבים כפי שתיארת, ההצלחה תהיה מאוד מוגבלת. אמנות הלחימה יכולה לעזור להם רבות בפיתוח קואורדינציה, בטחון עצמי, יציבה ומשמעת. וסביר שהיא תפתח להם גם את יכולת הלחימה. ואולם, פער הגדלים, משקלים וכוח בין ילד בן 10 וילד בן 6 בקלות יכול להיות כה גדול עד שפער הרמה והידע הנדרשים להשוותו יעלה על 20 שנה ... בכל הנוגע ליכולת הסינון של הילד של שמירה של האלימות רק על המזרן, והמנעות מאלימות כדרך תקשורת מחוצה לו, כמותך, גם אני ספקן וחושש שבלתי אפשרי לסמוך על הילד. בפרט כיוון שמנקודת המבט של ילד, דברים שנראים למבוגר כזוטות בהחלט יכולים להתפס כעניינים חשובים שחייבים להלחם עליהם. אזכיר שבגילאים מסוימים ילדיםנוטים לערבב דמיון ומציאות, וגם לבני-עשרה קשה מאוד שלא לראות דברים בשחור ולבן, אפילו אם הם אינטליגנטיים. כמובן שכל התיחסות ללימוד בגיל שכזה, חייבת לבוא מתוך התייחסות לאישיות למורה, וליחס שהוא נותן לילדים. זה נכון לכל דרך לחינוך הילד בגילאים אלו, לא רק לאמנות לחימה, ונכון פי כמה בתחום שכזה. אופן ההתיחסות של המורה לילדים, מידת הדוגמא האישית שהוא מפגין בפניהם, הפתרונות שלו לילד שמפריע ולהפרעות מן החוץ, כולם יכולים להטמע בילד, ולהשפיע עליו לטווח ארוך, לחיוב או לשלילה. אמיר
 
אמיר תנקס../images/Emo45.gif

נהניתי לקרוא את התשובה שלך מאד,המון תודה על הקישורים,עברתי על כל השירשורים,מסכימה אגב עם כל מילה שלך שם. למרות שלעיתים יש פער בין המטרות החינוכיות שלי עם תפיסת המציאות הקיימת,אני מודעת לכך שההצלחה תהיה אולי מוגבלת,לאור המקרה שציינתי,אולם הייתי רוצה שהוא יפתח איזושהיא יכולת הגנה,או אפילו בטחון עצמי,למקרה הבא שיקרה ואני פשוט לא אהיה לידו. אני מבינה שלמורה ישנה השפעה מכרעת בנושא,ולכן אשמח אם ידוע לך מי עובד עם ילדים ולאן כדאי לי לפנות? אני גרה בתל אביב,אשמח לשמוע על מקומות.
 
יכולת התמודדות במצבי אלימות

ארוך מידי אז מצטער מראש . ראשית , נושא מעניין ושאלה בה אני נתקל מצד הורים לילדים צעירים , כעמט מידי יום בעבודתי . לא אחת כאשר בנינו או ביתינו נתקלים באלימות אנו "שוכחים" כל מה שניסינו ללמד בדבר סובלנות וישר חושבים "מה צריך לעשות כדי שהוא או היא לא יהפכו לשק החבטות של... " כמי שעוסק בהדרכת ילדים נוער ומבוגרים (מגיל 4 ומעלה ) , אני יכול לאמר לך בייבי כי התחושה שלך מבטאת את תחושותיהם של רבים מההורים כיום . לצערי , ברבים מהמקרים מגיעים הורים כשבקשה אחת בפיהם "תשמע הילד / ילדה שלי חוטפים כל היום בבית הספר ואני רוצה שהם ילמדו להתגונן ... כמה זמן יקח להם" . גם אני כהורה מוצא עצמי לא אחת מתדיין עם עצמי בשאלת האלימות כיום וחושב לעצמי מה למעשה המטרות שלי כאב לילדים כאשר אני רוצה שיעסקו בתחום אומנויות הלחימה . לעניין האימונים , כבר אמרתי לא אחת כאן כי לעניין השיטה באם גו'דו או אומנות לחימה אחרת אין כל משמעות כאשר אנו מעוניינים לרשום את ילדינו לאימונים . מה שחוב יותר הוא המאמן / מורה / מחנך אליו אנו שולחים את הילד , דרכי עבודתו וגישתו לילדים צעירים . לשיטה עצמה כמעט ואין כל משמעות . גם כך ילדים צעירים לא ממש יכולים ללמוד ולהתמקצע בתחום אומנויות הלחימה בגיל כה צעיר . בודדים הם בעלי יכולת הקליטה בגילאים אלה המסוגלים להתפתח גם מקצועית ולהתקדם כבוגרים . אני סבור כי הקניית יכולות מוטוריות , קואורדינציה , בניית הביטחון העצמי , האמונה ביכולת האישית כל אלה , יבנו את בטחונו ויכולותיו של הילד גם בתחום ההגנה העצמית , אשר תתפתת מאליה ולאו דווקא עקב שיפור ביכולות הטכניות אלה מעצם "האמונה בעצמי" . עם ניסיון של כ - 26 שנים בעבודה עם ילדים בגילאים אלה אני יכול לאמר (שוב מנסיוני) כי רמת הביטחון העצמי נמצאת בעליה מטאורית בתקופת האימונים הראשונה ומראש לעיתים אני "מזהיר " את ההורים מההשלכות של המצב החדש אליו "נכנס הילד " . עם בניית הביטחון המהירה בתקופה הראשונה לעיתים נראה בעיה של "אלימות יתר " מצד הילד אולם עם עבודה וזמן קצר רמת האלימות תרד ותתמתן יחד עם השילוב של בניית בטחונו העצמי . אני רואה חשיבות רבה בהיותו של המאמן קודם כל מחנך בכל גיל ותקופה של אימון ובמיוחד בגילאים הצעירים . מעקב צמוד כמעט על כל ילד וילד , באימונים , בבית , בבית הספר ובכלל יהיו חלק חשוב שבו ארצה לראות את המאמן לוקח חלק . מעקב שכזה יבנה את התלמיד הן בצד המקצועי לטוח הארוך והן בצד ההתנהגותי חברתי . לבסוף ביבי בשונה מהגישה הרווחת במחוזותינו , אני מאוד ממליץ לשלוח את הילד ללמוד אומנות לחימה אצל מאמן / מחנך / מורה טוב גם בגיל צעיר . בהצלחה בבחירת המאמן חיים
 
אל תצטער../images/Emo13.gif

אצלי זה נחשב תשובה קצרה
עניתי לך בפרטי תשובה יותר מפורטת,ותודה על הכל... שיגיע הזמן אני אכן אחפש להם מסגרת,והדגש העיקרי שלי כמובן יהיה המאמן-שיהיה קודם כל מחנך ודמות חיובית.
 

snift

New member
כשאני למדתי ג'ודו (כיתה ג')

והגנה עצמית (כיתה ד'), זה היה למטרות למידה והעלאת ביטוחון עצמי ומעל לכל - מסגרת. לא היה בכך שום אלמנט של אלימות ולו משום שפשוט כמעט ולא היתה אלימות בסביבה שבה גדלתי (ישוב נידח ובלתי ידוע בכל מספר תושבים מצומצם מאוד). מה שכן למדתי באותו זמן היה שאני מסוכן. יחסית לחברי הייתי גדול וחזק וגיליתי שאני יכול לפגוע בהם בקלות. אותם אומנויות לחימה שלמדתי לא נתנו לי הרבה מבחינת היכולת להרביץ, אבל בהחלט נתנו לי שליטה יותר טובה בעצמי. לאלו שמכירים אותי - רק תחשבו מה היה קודם...
 
../images/Emo45.gifחחחחחחח

אכן זה מה שאני מחפשת עבורם למידה,בטחון עצמי ומסגרת. לחשוב מה היה קודם??? לאאאאאאאאאאאאא
(עדיין אתה הפרטנר המועדף שלי באימונים...
 

דו קרב

New member
אני מתלבט באותה בעייה.

אתמול כשבני בן החמש חזר מהגן\קייטנה שאלתי אותו כרגיל איך היה. לא טוב. למה ? לאחר המתנה ממושכת, גיל נשך אותי. החרת לו ? לא. למה ? הוא יותר גדול ממני. אתה רוצה שאני ידבר איתו מחר? לא. תסתדר לבד ? כן. טוב בסדר, אתה גם יכול לפנות לגננת ואתה גם יכול להזהיר אותו בפעם הבאה שיפסיק, ואם הוא לא יפסיק, תן לו אגרוף באף. (יש לבני אגרוף לא רע). כן, אני יתן לו ככה וככה (התלהבות) רק לאחר שתזהיר אותו, ותלך לגננת, והוא ימשיך בכל זאת. טוב. ותספר לי אחר כך בבית ? כן. האם נהגתי נכון ? לא יודע. ולשאלתך, אני חושב שצריך לתת כלים לילד, גם יכולת ביצוע כל שהיא, וגם הדרכה להתנהגות במצבים כאלה שלא בדרך פיזית. לצערי בני עדיין לא רוצה ג'ודו. אבל לא בוער לי, יש זמן. מנסיון שלי, יכולת, בגיל כזה, לא צריך הרבה. אופן התנהגות, אופי, זה החלק הבעייתי.
 

ש מים

New member
הבעיה קיימת במקום אחר

לא "מה לעשות" ולא: "לאן לשלוח". הבעיה היא (אם זו אכן בעיה) בהבדל שבין רצון (או, נכון יותר: "אי-רצון") הילד, לבין רצון ההורה (לשלוח אותו ללמוד א.ל כל שהיא). אני התגברתי על התסכול: החלטתי שאניח להם (לילדים) להתמודד לבד עם האיומים והקשיים, עד שיבואו (אם ירצו) ויבקשו לבד. כמובן שלא וויתרתי על "משחקי הלחימה", אבל זה דבר שאני יכול לעשות כהורה, עם הילדים שלי, ולא יכול לעשות עם ילדים של אחרים וכמובן שהם לא יודעים שזה אימון! (
).
 

דו קרב

New member
קצת בעייתי.

"שאניח להם (לילדים) להתמודד לבד עם האיומים והקשיים, עד שיבואו (אם ירצו) ויבקשו לבד". לדעתי חשוב לילד קטן לדעת שיש לו גב מההורים.
 

אמילי ב

New member
אני לא חושבת שצריך להניח.

מידי פעם צריך לשאול אם הילד רוצה חוג כזה או אחר ולנסות להלהיב אותו ואף לקחת אותו לשיעור ניסיון(רק לצפות..) אם זה יתפוס את הילד-מה טוב. אם הוא לא ירצה, אי אפשר להכריחו גם אם תחשוב שהוא חנון וזה יתסכל אותך. וכן, לפעמים זה טוב לתת לילד להתמודד לבדו ולא להתערב(אלא אם כן זו סכנה ממשית) כי ברגע שתתערב בכל תגרה או ריב עם ילד אחר אז הוא ילמד שאבא תמיד יעזור לו והוא לא יסמוך על עצמו. ילד צריך להבין ולדעת שההורים לא יהיו תמיד בסביבתו והוא צריך להתמודד גם לבד עם איומים מצד ילדים מציקים. תפקידינו כהורים לחשוף אותו לחוגים ולהראות לו שיש אופציות ללמוד ולהתחזק אך לא לעשות שום דבר בכוח, כי אין מה לעשות ישנם ילדים שכמה שתרצה להכניסם לחוג ג'ודו , הם יעדיפו שיעורים בכינור
.
 

דו קרב

New member
כן, זה קשה. אני חושב שהדבר הכי

חשוב לילד זה לדעת שיש לו גב מההורים. תמיד, בכל מצב. עכשיו ההורים צרכים לדעת איך למצוא את האיזון הנכון כדי שהילד לא יהפך לתלותי מידי. אבל קודם כל שהילד ידע שיש לו גב. זה גם יאפשר לו להתרחק מתלות בהורים.
 
שלום ש . מים

אחד החוליים העיקריים שאני מוצא במערכת החינוך היא בדיוק התגובה אותה נתת כרגע אתה " תסתדר לבד " !!!!!! אני עוסק בהדרכת ילדים צעירים מאוד ( גילאי 4 ומעלה ) , כמות התלמידים שעברה אצלי בחוג במהלך השנים האחרונות מסתכמת בכמה אלפים וזאת מבלי להתרברב ידידי . מאות מהם פועלים במסגרת החוג גם כיום . אחד התרגולות הנפוצים בהם אני נוהג במהלך האימונים הוא "תרגיל סימולציה" , בהם מבטא החניך או החניכים את בעיות האלימות בהם הם נתקלים במהלך הלימודים / שעות הפנאי מחוץ לבית . במהלך תרגילי הסימולציה נדרשים הילדים לתת פתרונות למצבי אלימות אלה . הפתרונות המוצעים הם בד"כ (מצידי) : * התעלמות / ניתוק מגע * פניה למחנכת/מנהלת / מורה תורן / הורים לשם דיווח והמשך טיפול * ניסיון לשיחה "בוגרת" וניסיון להרגעת המצב וכו'..... תמיד אבל תמיד ידידי , לועגים או צוחקים התלמידים בגן או בבית הספר על פתרון "שיתוף וידוע " המחנכת/מורהתורן / מנהלת וכו'... מפני שכמעט תמיד תהיה התשובה " תפתור את הבעיה לבד אתה כבר גדול... " !!!! ידידי , הם באמת פותרים את הבעיה , כשהתחושה שלהם היא שאין כל אפשרות אחרת אלה בהתגוננות פיסית ( להחזיר לתוקפן .. ) , הם נענשים כי : " אמרנו לכם שאסור לנקוט באלימות ... " " בבית הספר אסור להרביץ ... " אם אסור להרביץ ואסור להתגונן ואסור להחזיר , מי לעזאזל ישמור על הילדים האלה ???????????!!!! על כמה כאלה כבר שמענו שהושפזו בבתי חולים ? ( כן גם צעירים מאוד ) על כמה כאלה כבר שעמנו שנדקרו ? ( כן גם צעירים מאוד ) על כמה כאלה שמענו שפוחדים ללכת בוקר לגן , כי " אני חולה היום..." , או " היום לא מתחשק לי ללכת לגן/לבית הספר " ? אם אנו המבוגרים לא מסוגלים לספק את דרישות הביטחון שלהם לפחות אל "נעניש" אותם על אוזלת ידינו אנו . אני בטוח ידידי , שברגע שילדך יפגע או יחשוש ללכת לגן / לבית ספר תשתנה גם הגישה . כפי שאמרתי , מאות תלמידים בגילאים אלה עוברים אצלי באימונים , לא ערכתי סקר אקדמי בתחום אבל אני יכול לאמר כי ברבים מהמקרים הם פועלים מתוך הגנה עצמית לשמה . זה טוב או רע , אני לא תמיד מעמיד את עצמי במקומם ולרוב מאשים את מערכת החינוך בכך ולא אותם !!! מניעת אלימות , לא תתקיים מכך שנאמר להם לא להתגונן אלה מכך שנהיה כבוגרים אחראיים לבטחונם ולשקט הנפשי שלהם . שניתן להם את היכולת והאפשרות לגדול עם שקט נפשי שכזה . המשך יום מהנה
 
דו קרב / ש. מים

דו קרב אתה מעלה סיטואציה מוכרת כל כך,גם אצלי,לא תמיד אתה יודע אם נהגת נכון או לא (ומה זה משנה הרי אתה תמיד תרגיש אשם לא?
) לפעמים אני נוקטת בגישה של מים ולפעמים בגישה שלך (וכן כן אני יודעת שהתמדה זה הכי חשוב) אולם לא תמיד אתה יודע מה להגיד ובאיזו שיטה לנקוט...כמובן שאם זה היה תלוי בי שני בני הקטנים היו היום שווארצנגר,אולם אני לעולם לא אכריח אותם לעשות משהו שהם לא אוהבים או נמשכים אליו,אלא רק לנסות לגרות אותם לתחום,ושיחליטו לבד. (סתם דוגמא: אני החלטתי שבבית שלי לא יהיוכלי מלחמה של משחק כגון אחדחים וכו...עד שבני הלכו לחברים אחרים ופשוט השתלטתו להם על כל התחמושת..חזרתי הביתה ולמחרת גם הם קיבלו חרבות מפלסטיק (כאן יש כמובן גאוות ארניס מסויימת) ותתי מקלע ואקדחים צעצוע..) זה פשוט בלתי נמנע!! אם זה לא יהיה אצלך בבית,הם יראו וירצו בבית אחר. לגבי מכות,החינוך מאד ברור-אתה לא מרביץ..אלא אם כן פגעו בך ואתה מתגונן ומחזיר. (ועד שהגענו להחלטה הזו גם לקח המון זמן..)וכמובן לא לילד שקטן ממך בהרבה שנים. לכן אני לאור התשובות שקבלתי,אכן אנסה להכניס אותם למסגרת,אבל קודם כל החשוב מכל הוא מאמן/מורה/מחנך. תודה על כל התשובות שקבלתי
 

UrbanDK

New member
סתם קוריוז קטן: כשאני הייתי קטן גם

ההורים שלי לא רצו שאשחק באקדחים וכאלה, אז הם פשוט לא קנו לי. הפיתרון שלי היה פשוט להפוך את כל קולקציית הלגו שלי לרובים וכלי משחית. אי אפשר לעצור את זה, כנראה.
 

אמילי ב

New member
הרשי לי לחלוק על דבריך.

אין בלתי נמנע. אם החלטת לא להכניס סכינים וחרבות אז הם צריכים להבין שהם ישחקו רק אצל חבריהם בסכינים וכו' הם קיבלו את החרבות מפני שא-ת קנית ולא הם. ז"א ההחלטה היא היתה שלך! דבר שני, את אומרת"לגבי מכות,החינוך מאד ברור-אתה לא מרביץ..אלא אם כן פגעו בך ואתה מתגונן ומחזיר." ברור למי? לך? לילד? לילד בגיל 3,4 אין את היכולת להבדיל ולהחליט מתי הוא אמור להחזיר אם פגעו בו. ברגע שאת אומרת לו שמותר לו להרביץ, מבחינתו הוא יכול להרביץ גם אילולא התגרו בו.(וגם להרביץ להורים כשהוא כועס) אין לילד בגילאים הללו את ההבחנה מתי "מותר ונכון" להרביץ ומתי אסור. לכן זה לא מדוייק.
 

amir_aikido

New member
../images/Emo45.gif

ההבחנה של ילדים לגבי מציאות ודמיון, ומהותה של פגיעה, שונה מההבחנה של מבוגרים לאותם העניינים. ורצוי להורה להיות מודה לכך. אמיר
 
למעלה