מה אגיד לך, גם כשקוטלים "בעדינות" מול מליוני צופים
והילד צריך להשאר מחייך ולא לפרוץ בבכי, זה נראה לי איום ונורא. מה שהולך שם, מכוון לטובת הרייטינג ולא הילד. גם למשל בחירת השירים, הזהירות שיש לנקוט כשמלמדים ילדים צעירים מאד פיתוח קול.לא הייתי בוטחת ב"מורים" בתכנית. הם לא רצים עם הילדים למרחקים ארוכים.
לפני הרסיטל של שיר, לקחנו אותה למורה מדהים, שהוא גם במאי ושחקן (ונגן) וגם זמר נפלא. באמת נפלא. היינו בקונצרטים שלו. הוא לימד אותה להגיש שירים, דבר שמאד לא פשוט לעשות כשאי אפשר לזוז- כי מנגנים בינתיים. מה שהוא אמר לנו כמה פעמים- "תשמרו על הילדה. אל תתנו שיהרסו אותה". הוא מכיר את עולם הבמה טוב מאיתנו. לנו זה היה ברור מאינטואיציה. למורה הזה, יש הכרות קרובה.
אני חושבת שתפקידי כאמא, לשמור על הילדים שלי. אם הם רוצים ללמוד משהו, אני אוריד עבורם את הירח. אני אסע לבאר שבע באמצע מתקפת טילים (כן, כן, עשינו זאת). אני אקנה כלים איזוטריים. אני אחסוך מפי ואשלם על שיעורים וחוגים. אבל גם אגיד "לא" כשנראה לי שיש סיכון פוטנציאלי לבריאותו הנפשית של הילד.