יחס לזרים

[הילהל]

יחס לזרים

אני מאוד מתלבטת בשאלה - מתי מלמדים ילד לחשוש מפני זרים? יונתן מאוד פתוח ולבבי עם אנשים זרים שמסיבותיו הוא נראים לו לעניין. אתמול, למשל, נסענו ברכבת - היה עדיין המון מקום פנוי, וגבר בגיל 50-60 בחר לשבת מולנו. תוך דקה-שתיים היה ברור שהוא מנסה למשוך את תשומת הלב של יונתן. נדמה לי שהוא הבחין שנלחצתי - וסיפר לי שהוא חוזר לחיפה מביקור אצל נכדיו הבאר שבעיים, ועצוב לו בגלל זה. כל הדרך לת"א הוא ויונתן התיידדו - שרו, דיברו, שיחקו, התבוננו יחד ובחנו מה יש מחוץ לחלון. האמת? היה לי כיף - גם נחתי כל הדרך וגם היתה שיחה נחמדה עם האיש החביב. אבל אח"כ חשבתי לי - האם אני לא עושה טעות איומה? האם יונתן צריך לחשוש מפני זרים ולא לקבל אותם בכזו שמחה? הוא אוטוטו בן שנתיים - מתי מתחילים לדאוג? ואיך מסבירים משהו כזה מבלי להביא לקיצוניות השניהה - של סגירות או פחד גדול?

 

[מאיו]

בגיל שבו הילד הופך לעצמאי

כלומר, בגיל שנתיים אין סיכוי שהוא יהיה מחוץ לטווח העין שלך בגן שעשועים או בסופר. אני התחלתי בערך בגיל שלוש כאשר אור התחיל לפתוח את הדלת בבית. אז ניהלתי איתו שיחה וערכנו סימולציות למצב שבו אני אהיה במקלחת ומישהו ידפוק בדלת. אני משערת שבעתיד, כאשר ילך לבד לגן או לגן השעשועים, השיחה תעלה כיתה ונפתח את הנושא שנית.

 

[לאה_מ]

אני מאד מבינה את הדילמה.

אני לא בעד לעודד חשדנות וספקנות וחששות בגיל צעיר כל כך. גם לדעתי, כל עוד הילד נמצא בסופו של דבר תחת שליטתנו, אין סיבה ללמד אותו להזהר מזרים. זה מגיע עם העצמאות. אני עשיתי בפעם הראשונה שיחה כזו עם עומר כשהוא היה בן 4.5 והרשיתי לו לרדת לבד למטה. גם אז אני זוכרת את הדילמה הנוראית שבין הרצון להזהיר אותו מפני סכנות אפשריות, לדאוג שהוא לא ילך עם זרים ולא ידבר עם זרים, לבין הרצון לשמור על התמימות שלו, על האושר שלו. אני מצרפת לך קישור להודעה שבה סיפרתי על שיחה כזו שהיתה לנו בגיל מבוגר יותר.

 

[הילהל]

ההודעה שלך מאוד מדברת אלי

יש לנו ויכוח תמידי בבית: אני מנותני האמון בצורה מאוד גורפת (ולפעמים מוגזמת) והאיש שלי מהחשדנים הגדולים ביותר. כל אחד מאיתנו זכה ליתרונות עקב הגישה שלו לחיים, וגם לפגיעות. מאוד הזדהתי עם מה שכתבת על עצמך כאדם נותן אמון, שלא מעוניין ליצור חששות וחשדנות בילדים. גם אני גדלתי יחסית בשלווה עם האמון הזה בעולם ובטוב לבם של החיים בו- אבל האם העולם בו אנו מגדלות את ילדינו הוא אותו עולם נאיבי בו גדלנו לפני אי אלו שנים?

 

[החתולה השחורה]

לדעתי אין דילמה. חשוב יותר הבטיחות

של הילד מכל דבר אחר. תאמיני לי שאם גבר יתקע את איבר מינו בפי הטבעת של הילד/ה שלך, הילד הזה כבר לעולם לא יהיה תמים/מאושר/בוטח באנשים/מלא אמון. סיבה שניה לכך שאין דילמה: אני ממש הסטרית מהנושא הזה, ולכן מזהירה את ילדיי בלי שום עכבות מגיל 0, ולמרות זאת, הם לא הפכו לסגורים, מופנמים או חוששים. להפך, השכם והערב אני צריכה להזכיר להם לא לדבר עם זרים, כי הרבה פעמים הם כן מתפתים לפטפט עם זרים. ממש כשם שילד לא מפתח פחד היסטרי ממכוניות, רק בגלל שהזהרנו אותו שהכביש מסוכן. הם לא כל כך מקשיבים לנו

, כמו בכל מטרה חינוכית שאנחנו מציבים לעצמנו, הדרך להשיג את המטרה לא תמיד פשוטה ומהירה.

 

[הילהל]

../images/Emo5.gifאוי ויי

זה היה מבהיל. אבל תגידי, חתולה - מה את עושה עם העובדה ש 80% ממקרי האונס עם ע"י אדם מוכר? ו 50% מהם ע"י קרוב משפחה? מהנתונים שאני מכירה - צריך לגרום לילד לחשוש מהבית, מהדוד, מהמורה...

 

[maya100]

את בטוחה שאת שואלת על יונתן ועלייך?

ולא על אביגיל ועלי?.... אין לי תובנות, רק מחשבות מאוד דומות לשלך על החשש מפני החביבות והחברותיות והפתיחות של אביגיל, ממש לכל אחד. אני עוד לא מזהירה אותה אבל מצד שני כבר כן שמה לב ומתחילה להריץ בראש תסריטי שיחה.

 

[הילהל]

../images/Emo13.gif אנחנו בחברה טובה

 

[אינה של יערה ואלה]

הילהל, זה מגיע מאליו

בגילו של יונתן היא היתה בשמחה הולכת הביתה אחרי ילדים שפגשה בגינה, אם הייתי מרשה לה. כעת היא גדולה בשנה, ילדה שמחה ופטפטנית עם חברים קרובים, וטומנת את פניה בחולצה שלי ברגע שפונה אליה זר ("איזו ילדה מתוקה, איך קוראים לך?"). היא לא תפנה מיזמתה למבוגרים זרים. היה שלב שבו היא שאלה אותי לגבי כל אחד "איך קוראים לו" או "מי זה". זו היתה הזדמנות להסביר לה על ההבדל בין "איש אחד, אני לא מכירה אותו" ל"זה שכנה שלנו, קוראים לה רינה" וכדומה. זה הגיע בסביבות גיל שנתיים.

 

[ליליה והגמדים]

היתה לנו אתמול את השיחה הזו בבית

בעקבות הידיעה על הסבא שאנס את שלושת בנותיו וכעת את נכדתו בת ה- 13. הסכנות אורבות מחוץ ומבית ואין ספק שלא ניתן לחיות בדריכות מתמדת. יע"ז אני בעד לחשוף את הסכנות ולנסות לתת כלים להתמודדות. לא לוקחים כלום מזרים, לא עולים על אוטו זר, מדברים עם זרים שפונים אל הילד/ה רק כשאמא נמצאת ומאפשרת. עומר יודע (במגבלות תפיסתו בגילו) מה זה חטיפה, אונס, פדופיליה. הוא כבר הולך לבד לבי"ס ולא ממש ראיתי דרך אחרת מלבד לחשוף אותו ולפתח בו חשדנות מסויימת. השיחה אמש נסובה על רעות דווקא - בעולם שבו רוב הבנות חוות הטרדה מינית (אם לא רע וחמור מזה) לפני גיל 14-15, זה די מפחיד....אז מה אנחנו עושות? אני משערת שאת הכי טוב שאנחנו יכולות. ועוד משהו, בשכונת מגורי ברעננה אנס לפי כשלש שנים אדם עם פיגור גבולי ילדה בת 5 שירדה לחכות בחדר מדרגות לאבא שלה, שהיה אמור לשוב מעבודתו. בגלל כשל (איך לא?) של הפרקליטות בהכנת התיק, האיש שוחרר ללא משפט. הוא מסתובב שם, לא רחוק מאיתנו, ואין לנו מושג מיהו ואיך לזהות אותו כי בארץ עוד אין חוק (כמו בארה"ב) של יידוע השכנים. יש הרבה סיפורים כאלה שנסתרים מאיתנו, זה מאוד מקרי שאנחנו כאן יודעים שהאיש מסתובב חופשי בשכונה. לא מן הנמנע שיש כאלו בעוד אי אילו שכונות, שהן לכאורה שכונות שקטות, טובות של אוכלוסייה איכותית. הרכב האוכלוסיה הרי אינו רלוונטי כי התופעות הללו חוצות קווים. אז מה לעשות....?

 

[הילהל]

מפחיד מאוד

כאן בבאר שבע היה לפני כשנה פדופיל שאנס בנות 7-8. בסוף הוא נתפס בעזרת האב של אחת הבנות, שהבין שאם הוא לא ירוץ מייד לחפש את מי שבתו תיארה, אלא ימתין למשטרה - זה יהיה מאוחר מידי (הוא לא תפס את החוק בידיים, רק רשם את מס' הרכב של האנס הפדופיל). אכן יש לנו רק על עצמנו לסמוך. מתוך מה שאת ואחרות אומרות - אני חושבת שיונתן באמת צעיר מידי עדיין - מכיוון שהוא לעולם לא נשאר לבדו, ללא מבוגר שמכירים וסומכים עליו. אני אשמור את עצותיכן לגילאים מאוחרים יותר. בינתיים נמשיך עם 2 קווים: זה של מתן כבוד לגוף שלו ולרצונות שלו לגבי מגע, וזה שהוצע כאן לגבי ההבדל בין השכנה רינה לאיש שלא מכירים.

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo45.gif

 

[מ א י ה ועוד3]

הבעיתיות בשאלה שלך היא בהגדרה

מיהם "זרים". יש זרים שהם חצי מוכרים - המוכר במכולת, השכן מהבית ממול. הם הכי מסוכנים בעיני, כי הם דמויות שהילדים מכירים, את נוהגת איתם בנעימות או בחביבות ולמעשה את לא יודעת עליהם דבר. יש זרים לחלוטין, וכאן כמו שאינה אמרה לך, ילדים מגיל מסויים לא יגשו ולא ידברו איתם ברוב המקרים, ולגבי שאר המקרים- אני מסבירה לה שאסור. יש מכרים שהם חצי זרים - הורים של ילדים בגן שאינם חברים שלנו, אח/ות של הבייביסיטר וכו'. בעיני, מסוכנים מאד. כהתחלה, התחלתי לומר לתמוז שהיא נמצאת תמיד עם מי שאני או אבא אמרנו לה שיבוא. במקרה של בלת"ם, אני מודיעה לגן. היוצא מן הכלל היחידי הוא חמותי (על אמא שלי אין מה לסמוך, לצערי). הסברתי לה שאסור לה ללכת עם אף אחד אחר, כולל חבר, בלי רשות מפורשת ממני. הסברתי את זה בכך שאני אדאג שקרה לה משהו, ושאני חייבת לדעת מה קורה איתה ועם מי היא נמצאת. אני חושבת להמשיך הלאה ולהסביר משהו כללי בנוגע לאנשים שעלולים להציק לילדים, או שאינם אחראים להיות עם ילדים (מבלי להכנס לתיאורים גרפיים). לגבי מכרים שהם חצי זרים, אני מתעקשת שלעולם לא יהיו עם הילדה אנשים שאני לא מכירה, וגם לא מסכימה שהיא תלך לבתים של ילדים אחרים לפני שיכולתי להעריך את המצב שם. לצערי אני יודעת שזה לא בטחון הרמטי, וההתרשמות שלי לא מבטיחה שום דבר. לכן אמרתי לה שמבוגר אחר לא צריך לגעת בה בכלל, ואני ממש לא מעודדת שינשקו אותה קרובים רחוקים. אני לא מסכימה שיקחו אותה לשירותים אנשים מסויימים במשפחה, ולא בגלל שאני חוששת להם כמו שהיא צריכה להתרגל להיות בטוחה בעיקר איתנו. לגבי זרים שהם חצי מכרים - יותר קל לי. פשוט אמרתי לה שאלה אנשים שאנחנו יודעים מיהם, ואנחנו נחמדים אליהם כי ככה מנומס, אבל אנחנו לא חברים שלהם, והם כמו כל הזרים האחרים ברחוב (אולי הם אנשים לא מנומסים? אולי הם "לא חברים טובים" בלשונה של הקטנה? וכד')

 

[הילהל]

וואו - המון חומר למחשבה

 

[vered4]

בהמשך הדרך יש דוגמאות

מה לעשות כשמישהו מציע לך טרמפ? קל מאוד להגיד, אל תעלה על עם אף אחד. אבל אם הילד חוזר בסוף יוני, מבית הספר, ברגל, בשעה 13:00 והשכן מציע לקחת אותו באוטו? או מחוג, בשעה 18:00 באמצע החורף וגשם שוטף. ואבא של החבר מציע לו טרמפ? לפעמים קשה לתת כללים ומזל שיש היום טלפון סלולרי.

 

[מ א י ה ועוד3]

זה באמת קשה

אבל לגבי שכן שמציע טרמפ, אני זוכרת שבגיל 12 השכן מלמעלה הציע לחברה ולי טרמפ לים בשבת בצהריים. זו הפעם הראשונה שדיברתי איתו בעצמי (ולא אמא שלי) ולא הסכמתי. צחקו עלי שבוע בבניין, אבל אני בהחלט חושבת שצדקתי. לא שהיה עושה לי משהו, אלא שיכול היה וזה מספיק מפחיד בעיני.

 

[ענתש]

רוצה להגיד תודה על הדיון...

למרות שהלחצתם אותי. בחיים לא הייתי חושבת על זה לבד. כן, גם אני מאלו שגדלו בלי שום חשש מזרים (טוב שגדלתי בעולם תמים יותר)... עד היום אני יכולה להשאיר תיק לכמה דקות וללכת בלי לחשוב שמישהו יגנוב לי את הארנק... פשוט לא מאמינה כאלו דברים, באופן טבעי, על המין האנושי. לצערי הגיע הזמן לרדת לקרקע, אני אמא... אז תודה.

 

[החתולה השחורה]

להילהל, זה אכן מפחיד. פשוט השתמשתי

במילים האמיתיות, ולא במילים מכובסות, בכוונה, כי מילים מכבוסות מכניסות לשאננות. בקשר לסטטיסטיקות האונס, אני אכן מכירה אותן, אבל נדמה לי שהן מתיחסות לאונס נערות ונשים, ולא לפדופילים. מקרה בו אבא או סבא אונסים את ילדם, מקבל הד תקשורתי רב, אבל למיטב ידיעתי, רוב הפדופילים נאלצים "לרעות" בגינות משחקים, בקניונים וברחובות. לגבי האבחנה בין "סוגים שונים של זרים", נראה לי שילד יחשוש להתבלבל בין הסוגים השונים, ולא תמיד יבין את האבחנה. עדיף שהחוק יהיה פשוט וברור: לא מדברים עם זרים-שום זרים משום סוג. כמעט בכל פעם שזר ניסה להתחבר עם הילדים שלי, הוא ניסה להסביר לי (ולהם...), מדוע הכלל הזה נכון וטוב, אבל המקרה שלו יוצא דופן כי (וכאן יש רשימה שלמה של סייגים). והכי חשוב-דוגמה אישית: אם הילד רואה את הוריו מצחקקים ומתחברים לכל מי שפונה בנחמדות לילד, הרי שהדוגמה האישית תהיה חזקה מכל שינון של הנחיות זהירות.

 

[ליליה והגמדים]

דווקא גילוי עריות במשפחה

נפוץ מפדופיליה, נפוץ מההד התקשורתי שהתופעה מקבלת ומפדופיליה לשמה עם ילדים זרים. להלן צבר האינפורמציה באתר מקום

 

[החתולה השחורה]

תודה ליליה. האתר מכיל המון מידע,

וקצת "טבעתי" שם. לא מצאתי את הסטטיסטיקות. תוכלי לכוון אותי בצורה מדוייקת יותר?