יחס לזרים
אני מאוד מתלבטת בשאלה - מתי מלמדים ילד לחשוש מפני זרים? יונתן מאוד פתוח ולבבי עם אנשים זרים שמסיבותיו הוא נראים לו לעניין. אתמול, למשל, נסענו ברכבת - היה עדיין המון מקום פנוי, וגבר בגיל 50-60 בחר לשבת מולנו. תוך דקה-שתיים היה ברור שהוא מנסה למשוך את תשומת הלב של יונתן. נדמה לי שהוא הבחין שנלחצתי - וסיפר לי שהוא חוזר לחיפה מביקור אצל נכדיו הבאר שבעיים, ועצוב לו בגלל זה. כל הדרך לת"א הוא ויונתן התיידדו - שרו, דיברו, שיחקו, התבוננו יחד ובחנו מה יש מחוץ לחלון. האמת? היה לי כיף - גם נחתי כל הדרך וגם היתה שיחה נחמדה עם האיש החביב. אבל אח"כ חשבתי לי - האם אני לא עושה טעות איומה? האם יונתן צריך לחשוש מפני זרים ולא לקבל אותם בכזו שמחה? הוא אוטוטו בן שנתיים - מתי מתחילים לדאוג? ואיך מסבירים משהו כזה מבלי להביא לקיצוניות השניהה - של סגירות או פחד גדול?
אני מאוד מתלבטת בשאלה - מתי מלמדים ילד לחשוש מפני זרים? יונתן מאוד פתוח ולבבי עם אנשים זרים שמסיבותיו הוא נראים לו לעניין. אתמול, למשל, נסענו ברכבת - היה עדיין המון מקום פנוי, וגבר בגיל 50-60 בחר לשבת מולנו. תוך דקה-שתיים היה ברור שהוא מנסה למשוך את תשומת הלב של יונתן. נדמה לי שהוא הבחין שנלחצתי - וסיפר לי שהוא חוזר לחיפה מביקור אצל נכדיו הבאר שבעיים, ועצוב לו בגלל זה. כל הדרך לת"א הוא ויונתן התיידדו - שרו, דיברו, שיחקו, התבוננו יחד ובחנו מה יש מחוץ לחלון. האמת? היה לי כיף - גם נחתי כל הדרך וגם היתה שיחה נחמדה עם האיש החביב. אבל אח"כ חשבתי לי - האם אני לא עושה טעות איומה? האם יונתן צריך לחשוש מפני זרים ולא לקבל אותם בכזו שמחה? הוא אוטוטו בן שנתיים - מתי מתחילים לדאוג? ואיך מסבירים משהו כזה מבלי להביא לקיצוניות השניהה - של סגירות או פחד גדול?