יחס לזרים

אני רוצה להוסיף

שמספר המקרים הלא מדווחים גבוה בהרבה ממספר המקרים המדווחים - שימי לב לשני נתונים שם: כמעט חצי מהחוסות ב"צופיה" מגלות תסמינים של קורבן גילוי עריות אולם אינן מודות שהיו קורבן, ונתון חשוב שני הוא לגבי מיעוט הדיווחים על פגיעה מינית בכלל - 12%. אני נוטה לשער שבתוך המשפחה - המספר נמוך יותר.
 

א אוהל

New member
הבת שלי נולדה קסנופובית ../images/Emo13.gif

מאז שנולדה אם מישהו זר מנסה לעשות לה קוצי מוצי בסופר או להצחיק אותה באוטובוס היא נועצת בו מבט "קשוח ומחנך" ומיד מפנה את ראשה. אני גם תמיד הגנתי על זכותה לגופה ומעולם לא נתתי לסבתא/דוד או כל אחד אחר לחבק/לנשק/ללטף אותה בניגוד לרצונה ומעולם לא אמרתי לה "תני לדודה נשיקה" לדוגמא. מקסימום שאלתי אותה "רוצה לתת לסבתא/אבא נשיקה?" ותמיד קיבלתי סירוב - גם אם היא לא רצתה לתת לי נשיקה.
 
תודה רבה ליליה, אבל נראה לי,

שבכל זאת רוב התקיפות המיניות של קטינים הן ע"י זרים ולא ע"י המשפחה: 382 תקיפות מיניות בתוך המשפחה, לעומת 1583 ע"י זרים.
 
תודה ליליה. לפי הנתונים האלו, רוב

התקיפות המיניות של קטינים בשנת 2002, הן ע"י זרים: 382 תקיפות מיניות ע"י בני משפחה, לעומת 1950 תקיפות ע"י זרים.
 

הילהל

New member
בעיה

בתור אדם שמתחבר עם זרים בקלות (גם דרך האינטרנט, לחרדתו של בנזוגי) - מה שאת מציעה גוזר עלי להשתנות באופן קיצוני למדי. אני מאמצת את מוחי בניסיון להזכר כיצד הורי חינכו אותי? ומאיזה גיל? קשה קשה לזכור, ועוד בתור אקס-קיבוצניקית - מי בכלל חשב שם על זרים?
 

דסי אשר

New member
ואני, גם מאד מאמינה באחר, ועם רקע

כמו שלך, ולא חינכתי את ילדי ברוח הזמנים האלה, בנוגע ל"אל תגעו בי, זכותי על גופי, והזהרו מזרים...". והכל ישנו, ולא נגעו בהם בלי שרצו, והם לא נישקו במשפחה את מי שלא רצו, היום כגדולים הם מנשקים גם, רק את מי שרוצים. אז אני לא חושבת שיש היסטריה, משום הגילויים הרבים, אבל אני חושבת, שלמרות כל מה שאנשים עושים ומודעים לו, קורים עדיין דברים, בדיוק כמו שקרו בעבר(רק אז פחות פירסמו, פחות ידעו),וכמו שליליה כתבה- עיקר הדברים קורים דווקא בתוך המשפחה, ועם אנשים מוכרים. לכן, התופעה כל כך קשה, לא רק מנקודת מבט השומע- אלא מנקודת מבט-מגע, של הנפגע מינית- הילד- שנאלץ, אם רוצה או לא, להאמין ואף לפחוד, בתומתו- למבוגר המוכר לו, שאומר לו שזה בסדר (כי מבוגרים יודעים מה בסדר ומה לא...), ואחר כך אומר המבוגר, כאשר הילד מתחיל לגלות סימני התנגדות, שלא יעיז לספר- כי זה יפגע בכולם, ובילד עצמו. ילדים רבים פוחדי ם לכן לספר- כי הם מאמינים למבוגר הפוגע. ילדים רבים חוששים שהמשפחה תתפרק. ילדים רביםמאמינים- שהם אשמים במה שקרה, ולכן לא מספרים. רק לאחרונה שמעתי על סבא, אבא של חברה של חברה שלי, שעשה זאת לכמה מנכדיו. החברה, שפעם ראשונה נתקלה בכך "קרוב לביתה", ולא רק בעיתונות- נכנסה למצב של סערת רוחות. טבעי מאד. כל תיאור הדינמיקה, כולל התנהגות הילדים, הפחד שלהם לדבר, הכחשת האשה של הסבא את חומרת המעשה - כולם התאימו למסופר בספרות המקצועית. אחרי שאותר הנפגע הראשון, לאט לאט המשפחה איתרה עוד 4. המשפחה הלכה עם הסב למשטרה, ולבית חולים פסיכיאטרי- כי הסכים לקבל טיפול. אבל, החקירה הקצרה הסתיימה אחרי שעה, הפסיכיאטר נתן הוראות לתרופות, הסב שוחרר למעצר בית של שבוע- ועד שיפסק פסק דין, ויעשה טיפול בצל החוק, יכולים לעבור שנתיים ימים.... מפחיד. דסי
 
בתור אקס קיבוצניקית

מוכר...כל כך מוכר מי חשב על זרים?ובטח שאת לא זוכרת איך חינכו אותך מי בכלל ידע מה זה הורים?
 
יש שם באתר המון חומר על הקיבוץ

כנראה שהתמזל מזלך והשתייכת למשפחה בקיבוץ שלא העיזו לפגוע בבנותיה....
 
לפחות התבגרנו כאמהות וכחברה

כשדיברתי פעם, לפני שנתיים-שלש, בדיוק על הנושא הזה ובתאורים די דומים (ענייניים, סטטיסטיים וכו') ב"להיות הורים" כאן בתפוז התבקשתי "לא להביא נושאים פמיניסטיים לפורום"....אם יש מידה של טוב בשרשור הזה הרי שהוא הנכונות שלנו לעסוק בנושאים שיושבים לנו על פחדים גדולים. זה אומר דברים טובים על כולנו, על הפורום, על גולשותיו ומנהלותיו. כי זה מסוג הנושאים ששתיקה אינה יפה להם היות ופגיעתה רעה, מעין הוספת חטא על פשע מנקודת מבטם של קורבנות פוטנציאליים.
 
אני לא חושבת שאפשר להתבלבל בין

סוגים שונים של זרים. אפשר להתבלבל בין מכרים שהם בעצם זרים. ואני לא חושבת בהכרח על פדופילים שמוצאים ברחוב, כאן אין מקום בכלל להתלבטות. הבעיה היא במקום אחר: אני לא זוכרת מתי קראתי על מישהי שהיתה אצל חברים שלה והילד שלהם, בן התשע, ניסה להפשיט את בתה בת הארבע. אז זה לא פדופיל, אלא "סתם" ילד בלי גבולות ברורים ועם סקרנות טבעית, אבל יש מקום להסביר שגם אנשים מוכרים יכולים לעשות לילד דברים קשים, מסכנים, לא מקובלים (בסדר הזה). לאותה הקטגוריה אני מכניסה דרך אגב, בקצה השני של הסקאלה, סבא וסבתא שלקחו ילדה וסיפרו אותה קרחת בניגוד לרצון ההורים, אחרי ששכנעו לה שזה יותר טוב לה "בלי קשרים", ומדובר על ילדה בת 4.
 
בהקשר הזה

הסכנות לילדים אורבות בכל מקום, מבפנים ומבחוץ. אני מכירה כמה נשים מרקעים שונים, שחוו בילדותן אונס מתמשך מאדם מבוגר או ילד שהן הכירו היטב, והיה מקובל על המשפחה. זה נושא מאוד רגיש, ולכל אחד יש את ההשגות שלו בנושא. אני די בטוחה שהעניין לא טמון בעיקרו בתחום יצירת קשר עם אדם זר. שלושתן היו כילדות בישניות למדי. חשוב מאוד לפתח הבנה אצל הילד, שיש לו זכות מלאה על גופו, וזה כולל לכבד בעצמכם ככל האפשר את גופו. לדבר איתו על החויות שהוא עובר בלעדיכם, ולהיות מאוד מאוד עירניים (פרנוידים אם צריך). עידו ילד מאוד חברותי, וזה עוד מינקות, הוא היה מקפץ בשמחה לכל זוג ידיים מושטות שמאחוריהן עמדו עיניים ידידותיות. עד היום הוא עושה פרצופים לאנשים ברכבת, ושואל אותם שאלות. אני לא יכולה לעשות הרבה נגד זה. מה שמחזק אותי, זה שאני יודעת שהוא מרגיש בטחון לפעול כך רק לידינו, ובגן, בלעדינו, הוא חשדן בהרבה ולוקח זמן לרכוש את אמונו. את הראדרים שלי אני משאירה למעגל הקרוב (משפחה, חברים), נורא ככל שישמע.
 
למעלה