אין לי בנות ובן מול אמא אני חושבת
שיש אנרגיה וחיבור אחר ועם זאת יש בהחלט דברים של לקחת או לא לקחת לדור שני. אמא שלי ואני היינו תמיד חברות טובות, היא ידעה הכל עלי, עד הפרטים של מתי הייתה הפעם הראשונה ועם מי, תמכה בי תמיד, היום כשאני מסתכלת אחורה ורואה את הפוחזת שהייתי אני מתפללת שאוכל לעבור עם הבנים שלי חצי מהדברים שאמא שלי עברה איתי ונשארה בחיים (והשאירה אותי בחיים גם חחחחחח) ולוקחת דוגמא מהתמיכה שלה בי ומעבירה את זה הלאה. יש בהחלט מצבים שיוצאים מהפה שלי משפטים שבזמנו אמרתי - אני? בחיים לא אומר את זה לילדים שלי ואני נאלמת דום ברגע שהם נפלטים להם בחוסר אמונה מוחלט שזה עתה נשמעתי כמו הקלטה של אמא שלי
יש דברים שהיום כבוגרת אני יודעת לזהות ולקבל שהיא עשתה הכי טוב שהיא ידעה עם הכלים שהיו בידיה, אבל לא הביאו לתוצאות טובות, ואני חושבת שכבר סיפרתי על זה בעבר. אמא שלי ביטלה את עצמה לגמרי, כולם היו בעדיפות לפניה,אחי, אני, אבא שלי, אנשים אחרים במשפחה, זה המודל שקיבלתי.וזו הבוגרת שגדלתי להיות, והדגש הוא על זמן עבר. היום מקומי בהחלט כבודו במקומו מונח, מתוך אמונה וידיעה שאם לא אתן לעצמי לא יהיה מאיפה לתת למי שסביבי. פתחתי את הדברים האלה מול אמא שלי ודיברנו עליהם המון והיום היא לומדת לתת לעצמה.
