יחסי אם ובת - דור שני.

[הילה בסגול]

יחסי אם ובת - דור שני.

אתמול לקחתי את מעין ליום של כיף בלונה פארק. אמא ובת מבלות, נהנות בלונה פארק. זה החזיר אותי עשרים וחמש שנה אחורה! ההורים שלי גרושים כמעט מהיום שנולדתי. אבא שלי ז"ל התגורר בסמוך מאוד ללונה פארק. בכל סופשבוע שאמא שלי היתה מחזירה אותי מהביקור אצלו היינו מקנחות בלונה פארק (כבר הפסקתי לספור כמה מתקנים חנכתי שם). אתמול בלונה פארק עם מעין נזכרתי. בכל אותן פעמים בהן אמא שלי לקחה אותי לבילוי שלי ושלה לבד, בלי אף אחד אחר. רק היא ואני. כפי שאני עמדתי וחייכתי אל מעין יכולתי לראות את אמא שלי מחייכת אלי, דאז. כשהייתי בגילה של מעין. זה צמרר אותי וחייך לי. מה שאמא שלי עשתה עבורי אני עושה כעת להבדיל עבור מעין. ובכלל, לא אחת אני מוצאת את עצמי כאם, נוהגת ומתנהגת כמו אמי כלפיי כשאני הייתי ילדה. האם אתן מוצאות עצמכן במצבים שכאלו, ואם כן אזי כיצד אתן מרגישות עם זה ? נעים ומחייך או שמא צמרמורת של "אני אמא שלי !"

 

[candy77091]

נראה לי שאף פעם לא אוכל לחשוב כך

אני נגד החינוך והיחס של אמא שלי אליי, למרות שאני עוד לא אמא וזה עוד רחוק ממני.אני עכשיו מאוד נגד השכל העקום שבו היא חושבת ואני לא סתם אומרת את זה, יש לה באמת הבנה עקומה במה שקשור לילדים.אני רוצה דווקא לשנות וזה נורא קשה כי זה דברים שמשתרשים עמוק בתוכך..

 

[הילה בסגול]

למה את נגד ?

למה כוונתך בשכל עקום שבו היא חושבת ?

 

[candy77091]

צורת החשיבה היא כזו ..

היא ראש בקיר, לא מוכנה להודות בטעויות שלה אף פעם, תמיד היא יותר חכמה ממני והיא מדגישה לי את זה.יש עוד המון דברים מטומטמים בחשיבה שלה ומכך נובעת גם ההתנהגות.היו תקופות בעיקר בין גיל 18 לעכשיו שממש שנאתי אותה.

 

[הילה בסגול]

אני עונה לך ממקום של אמא

אמנם הבת שלי עוד לא בת 18 (למעשה היא עוד לא בת שמונה חחחח) ובכל זאת כאשר אני מוצאת את עצמי נוהגת כמו אמא שלי אני מתחילה פתאום להבין אותה. ומה שעד לפני היותי אמא השתגעתי ממנה - הדאגה שלה אלי הוציאה אותי מדעתי ממש - עכשיו אני אפילו מבינה אותה. לא תמיד מסכימה אבל בהחלט מבינה. את רוצה לתת דוגמא למה את מתכוונת ?

 

[candy77091]

זה הרבה מעבר לדאגה..

היא אף פעם לא תודה בטעות שלה למרות שכולם יכולים לומר שהיא טועה ביחס שלה.היא אל תנסה להבין אותי אלא תלך רק עם מה שהיא חושבת ואם היא לא הצליחה לשכנע אותי בדעתה אז "מה שלא הולך בכוח הולך עם עוד יותר כוח"

 

[הילה בסגול]

ואולי מה שאת חושבת כטעות, אינה

טעות בעיניה ואולי בעוד מספר שנים תביני אותה ואף תסכימי עם מה שהיא חושבת ? אינך יכולה לדעת. אם אני מסתכלת על הסיטואציה שהעלית כאן לא מזמן בינך לבין החבר שלך - אמא שלך חושבת שאת טועה. את חושבת או אומרת שאת לא טועה. אבל העלית את זה לכאן. ורוב התגובות כאן היו כמו של אמא שלך... נגד חתונה כל כך מהירה ולא בגלל שהוא לא יודע חשבון ו/או אין לו עבודה מסודרת. למה כוונתך מה שלא הולך בכוח הולך עם עוד יותר כוח ?

 

[candy77091]

את לא קוראת נכון את במצב..

אולי בגלל שאת אמא את לא תביני את מה שאני מרגישה.אמא שלי בעד חתונה והיא דווקא נגד שהוא בלי עבודה ובלי השכלה-עם זה היא דווקא דיי מבינה אבל אני מבינה שזה לא טוב שהוא בלי הדברים הללו על זה אין ויכוח.בוא נזכיר פה את הדוגמא הזו ואת תביני יותר טוב למה כוונתי.אמא שלי לא בעד שנצא כזה הרבה, היא כל הזמן אומרת תתחתני, אני אומרת לא רוצה אין לי לאן למהר.והיא כל הזמן מנסה לשכנע אותי שוב ושוב שזה האפשרות הכי טובה.בנוגע ללימודים לדוגמא למדתי הוראה כי חשבתי שאני יאהב את זה-בחרתי במסלול אנגלית שאני אוהבת אבל שנאתי את ההוראה.אמרתי להורי שאני עוזבת אמא שלי מתעקשת ושוב ושוב מנסה לשכנע אותי לא לעזוב.אני שונאת את מה שלמדתי אני לא רוצה להיות מורה והיא מנסה בכל דרך להניע אותי מזה זה נקרא "מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח".היא לא רוצה להבין את השנאה שלי למקצוע הזה ,היא הולכת ראש בקיר רק עם האינטרסים שלה לגביי.

 

[הילה בסגול]

יקירתי אמנם אני מבוגרת ממך ואני אמא

אבל אני גם בת של... כל ההודעה הזו נפתחה מהמקום שלי כבתה של אמא שלי. האם ניסית לשוחח עם אמך על כל חלוקת הדעות ביניכן ? האם ניסית לקבל ממנה ולא רק להתנגד, להבין את הדרך שלה ?

 

[candy77091]

זה לא עוזר כלום..את חושבת..

שאני סתם מטיחה בה האשמות?את חושבת שלא ניסיתי להסתדר איתה?את חושבת שאני סתם מתעצבנת מההתנהגות שלה?יש לי סיבות טובות.את יודעת מה התשובות לשאלות ששאלת אותי כי כבר אמרתי אותן, היא לא מוכנה להודות בטעות או להסכים על משהו שהוא לא דעתה אז איך , איך אפשר?אני מבינה את החשיבה שלה אבל היא לא מבינה ולא מוכנה לקבל אותי כפי שאני.אני לא יודעת אם את מהמקום שבו את נמצאת תוכלי להבין אותי..

 

[hayapollak]

נשים מעצימות נשים

הילה יקרה - את מעלה נושא מאד ריגשי מבחינתך ולדעתי כל אשה שהיא גם אמא יכולה לראות ולהבין את החיוך שלך, את הדמעה הנחבאת שלך... אני מאמינה שכל אמא שמגדלת ילד עוברת תהליכים דומים היא חווה את הילדות מחדש..... אתמול ראית את אסנת הילדה ואת אמא שלה מקנחות בפארק אתמול ראית את הילדה אסנת עם אמא שלה , את הילדה אסנת עם אמא שלה - אסנת וגם את הילדה מעיין עם אמא שלה אסנת.... אין ספק שזה קשהההההההה, אני יודעת בדיוק על מה את מדברת משום שאת כל הילדות (ועד היום את הבגרות) של בני עברתי מחדש... חוויתי אותה איתו וגם עם עצמי כילדה...... מדהים, כואב ונפלא. אבל ברשותך, אני רוצה לקחת את הנושא הזה גם קצת לכיוון אחר. אתמול במקרה יצא לי לראות קטע מהתוכנית של אופרה וינגרפי המקסימה (ככה כותבים את שמה?ממש לא בטוחה, לא רואה אותה הרבה לצערי) השתתפה בה עיתונאית שסקרה רעידת אדמה והרס בפקיסטן.... תוך כדי, חשבתי לעצמי, שבעבר היו המון גברים בטלביזיה ובתקשורת בכלל מראינים - שברוב המקרים ראיינו גברים ודיברו על מלחמות, נשים מביאות רעיונות,אירועים על החיים בכלל מחלות,הרס,רעידות אדמה - נשים סוקרות את כל תחומי החיים ואת פעולות הסיוע השונות, נשים מעצימות - נשים. ואיך זה מתקשר לנושא שהעלית? את אמא, את עושה את מה שעשתה אמא שלך עבורך כאמא. אמא שלך היתה אם חד הורית לך היה אבא, אבל היא היתה חד-הורית, או שאולי התחתנה שוב, בכל מקרה אני רוצה מאדדדדדדד לחבק אותך חזק, לתת לך יד , לשבת אתך באותו פארק ולשאול אותך למה? למה לחוות זאת מחדש? למה לא לחוות חוויה מתקנת? איך את שואלת? למעיין יש תודה לאל גם אבא,אבא מקסים ואוהב,אבא זמין. ואין לו זמן זה לא תירוץ. יתכן ותאמרי, כן אבל זה מיוזמתי ומרצוני, אני רוצה לעשות לה יום כיף כמו שאמא שלי עשתה לי... *יום כיף אחד בשבוע בחופש הגדול אפילו מהצהריים למשל עם אבא. נכון שנשים מעצימות נשים - אבל גם גברים יכולים וצריכים להעצים את ילדיהם. הרגישות שלי לעניין היא לא משום שאני אם חד-הרית, אלא משום שאני זוכרת וזה נמצא בתוכי עד היום - ההעצמה שקיבלתי מאבי ואני גדלתי בבית עם שני הורים.

 

[הילה בסגול]

איזו ראיה חדה וחכמה יש לך חיה

צמררת את כל כולי. כתבתי את שכתבתי בעודי מחייכת ואכן מוחה דמעה בזוית העין. אני לא יודעת אם הייתי מגדירה את הסיטואציה אתמול כקשה עבורי אבל היא בהחלט היתה מרגשת ומעלה זכרונות - טובים ופחות טובים. סיפרתי אתמול למעין על חווית הלונה פארק שלי. על כל פעם שהייתי חוזרת מסופשבוע אצל אבא שלי ואמא שלי היתה לוקחת אותי ללונה פארק ולגני התערוכה (לעולם לא אשכח את התערוכות היפיפיות שצה"ל היו עושים שם בכל שנה ושנה). היא שאלה אותי למה סבא לא הצטרף והזכרתי לה שההורים שלי גרושים וזו היתה חוויה שלי עם אמא שלי בלבד. אמא שלי היתה אם חד הורית. אני לא. בהגדרה לפחות כי לעתים אני בהחלט מרגישה אם חד הורית לכל דבר. בעלי אבא נהדר למעין אבל לא תמיד זמין, בד"כ לא זמין. אני משתדלת שבשבתות נעשה משהו משפחתי ביחד אבל המון פעמים זה לא יוצא לפועל ולו בגלל שאני עובדת בשבתות. אני מרגישה במלכוד. מחד אני עובדת, מאידך אני רוצה לעשות הכל למען מעין. בעלי פתח בקריירה עצמאית לא מזמן ואני רוצה להעניק לו את האפשרות בדיוק כפי שהוא העניק לי לפני מספר שנים. העבודה שלו פיזית ונמשכת שעות רצופות וארוכות במיוחד. אבל אני גם רוצה שהוא יהא איתנו.... יבלה גם איתנו. ראיתי אתמול אבא ואמא וילדים מבלים ביחד בלונה פארק. וצבט לי. עלי כילדה - מעולם לא חוויתי חוויה שכזו. ועל מעין שאמנם נהנית מאוד עמי אבל אני מניחה שההנאה היתה גדולה שבעתיים אם בעלי היה איתנו. מלכוד... יש לך עצה ?

 

[hayapollak]

הילה יקרה

יש לי עיצה ונתתי לך אותה, ידעתי שמייד יהיה לך תירוץ מבין עבורו, ידתי שתכתבי, הוא לא זמין... ידעתי שתכתבי לעיתים אני מרגישה כחד הורית אני מכירה את התשובות האלה.... כל הנשים הנשואות שאני משוחחת איתן ומקשיבה להן (וזה לא מעט) מתבטאות כך לפעמים. אבל, עצתי לך - תקראי שוב את תשובתי ואת הנקודה המאד חשובה שהעלתי (ואני אומרת זאת עם צניעות-האמיני בי) נשים מעצימות נשים - זו עובדה.נשים מצליחות בזכות נשים שחוו חוויות לא ממש טובות או אפילו כשלונות,נשים מרגישות נשים וזה נותן כח לנשים אחרות להתמודד ולהצליח - למסקנה זו הגעתי בשנים האחרונות ולכן בחרתי בעיסוק של אימון אישי - על מנת לאפשר לנשים אחרות, נוספות, לגדול,לצמוח,להצליח. אבל יחד עם זאת ומשום שאני מאמינה גדולה באהבה וזוגיות (טובה) אני שוב אומרת לך - לא זמין זה לא תירוץ, לא לגבייך ובטח לא לגבי הילדה שלכם. עסק פרטי? הכל טוב ויפה שיהיה בהצלחה אבל לא על חשבון האושר הזוגי והמשפחתי.בכסף אפשר לקנות עוד בית,עוד מכונית אי אפשר לקנות אושר או משפחה, או בריאות. אני - הייתי קובעת "פגישה" על כוס קפה ועוגה (מאפה ידי..) עם בעלי בבית, או בבית קפה ומעלה את הנושא . מספרת לו מה קורה לי, מה קורה לילדה, ומבקשת ממנו לעשות יחד אתי סדר עדיפות לאיכות חיים שלנו. נכון שעסק זה חשוב,נכון שכסף זה חשוב אבל - יש צורך בגבולות. יש צורך להמשיך ולהשקיע זמן איכות לזוגיות ולמשפחה ולפחות בזמן החופש הגדול - לקבוע נאמר חצי יום לבילוי עם הילדה ובערב גם אני הייתי מצטרפת - לבילוי משותף ומשפחתי. אין לי ספק שאם תתני לבעלך זמן "לעכל" את הנושא(כשבוע) הוא יחזור אלייך עם תוכנית פעולה. את - כאישה מעצימה את בןזוגך, את הילדה שלכם ויש בהחלט מקום לתת גם לבן הזוג להעצים את הילדה. אני מספרת לך כאן שוב - אבא שלי עבד קשה מאדדד והמון שעות אבל המשפחה היתה אצלו תמיד בראש סדר העדיפויות - יש לי זכרונות מדהימים מהילדות אני בפרוש יכולה לומר שהוא היה מיוחד - הוא העצים אותי לא פחות מאמי ורגשית אפילו יותר וזו עוצמה שהולכת אתי,בתוכי - תמיד.

 

[שירה1973]

מסכימה איתך חיה ורוצה להוסיף

אני לא רואה בהכרח קשר ישיר בין כמות הזמן לבין איכותו. כלומר, האבא או האמא לא חייבים לבלות שעות על גבי שעות עם הילדים על מנת להעשיר אותם (ולהתעשר מהם !) כי גם כאן חשוב יותר התוכן מאשר המסגרת.

 

[hayapollak]

נכון יקירה

אבל, צריכה להיות הסכמה הדדית, צריך להיות שיתוף, לפחות בהתחלה - כדאי וצריך לקבוע איזו שהיא מסגרת - התחלה של חוקיות, של דפוס התנהגות, של משהו קבוע כדי שזה יכנס לתודעה, יהפוך להרגל, כדי שהפרטנר לא ירגיש ב"תורנות" אלא יהנה מכל רגע יחד עם הילדים, אחר כך זה יבוא בטח מרצונו ומיוזמתו. ובכלל זה ניתן לשינוי ולהתאמה לכל גיל ולכל מצב. החל מגיל עשר ובהדרגה - יהיה לה יותר כיף להיות עם חברות, אבל עכשיו זה גיל שעדיין צריך וכדאי לתת לה גב ריגשי של אמא וגם של אבא.

 

[שירה1973]

בוודאי חיה ../images/Emo141.gif

מאד דוגלת בנוכחות קבועה וחזקה של *שני* ההורים בחייו של ילד. אני יכולה לספר מהנסיון האישי שלי, שאמא תמיד היתה, מאוד נוכחת ומאד בשבילנו, הילדים. אבא ממש לא. ובאופן פרדוקסלי - דווקא החסך הופך להיות מאד מוחשי, הרבה יותר מוחשי ממה שישנו, ממה שקיים. המילה הטובה ממנה, נעימה ומפנקת ככל שהיתה, היתה כאין וכאפס לעומת החוסר הנורא שהגיע מהכיוון שלו. אני לא מדברת על מצב בו אחד ההורים איננו (מוות חלילה). אני מדברת על מצב של "נוכח-נפקד", שהוא בעיניי בעייתי מאד, כי לילד קשה להנמיך ציפיות או ללמוד לוותר על הרצון שלו באותו הורה, כשהוא יודע שההורה קיים וישנו ויכול.

 

[hayapollak]

נכון ומדוייק

הבעייה היא הקושי של הילד - ללמוד לוותר על הרצון שלו באותו הורה כשהוא יודע שההורה קיים וישנו ולא יכול. וזו גם הבעיה של נשים שמרגישות (בטעות) כאילו הן חד-הוריות שצריכות להנמיך ציפיות וללמוד לוותר על הרצון שלה באותו בן זוג (לא אחת גורם לחיפוש מענה מחוץ למסגרת) ולכן אני סבורה שמשפחה אמורה להיות בשביל הצרכים הרגשיים (בנוסף לקיומיים)של כל אחד מבני המשפחה בהתאם לצרכיו בזמן מסויים. שאם לא כך באמת אין צורך בנישואין.

 

[הילה בסגול]

תירוצים או שמא המציאות ?

אבל למעשה גם אני עובדת (אם בבוקר במשרד ואם בערב שאני יוצאת להנחות מסיבות) ובכל זאת מספיקה לעשות הכל !! לא רק לתת מעל ומעבר לילדה שלי אלא גם לשמור ולתחזק את הבית - כלים, כביסות, סדר, ניקיון, בישולים... אבל אני גם קורסת. אני ממש מרגישה מתמוטטת כבר וכמה אמא שלי יכולה להיות אצלי ולעזור ? העבודה שלו פיזית וכאמור בתחילת הדרך. זה מאוד חשוב שהוא יבנה את עצמו. חשוב לו וחשוב גם לי, זה חלק מפרנסת הבית ולא רק. זה האושר האישי שלו שהוא בונה את עצמו. אני יודעת, הייתי במקום הזה של ההתחלה. הוא יוצא מהבית בשבע בבוקר וחוזר לערך בשמונה בערב. האם אני יכולה לדרוש ממנו לעשות דברים בבית ו/או למען הילדה ? אני לא . אני לא מרשה לעצמי לעשות כך. אבל אני במקום לנוח למשל בשעות הצהריים אני עושה כפי שכתבתי למעלה . אז ? מלכוד כאמור. אני בהחלט לוקחת את העצה שלך בשתי ידיים מחבקות ואוהבות ושמחות ועומדת לקבוע עמו פגישה לכוס קפה (תשכחי ממאפה מעשה ידיי חחחחח).

 

[hayapollak]

כן יקרה

קראתי שאת קונה עוגיות במכולת חחחחחחחחה. בעניין התירוץ - תירוץ,סיבות,אילוצים לא התכוונתי שזה ישמע משהו שלילי אבל תירוץ זה תירוץ. אין לי כסף, אין לי זמן,אין לי כח - אין דבר העומד בפני הרצון לאיכות חיים. בסדר, בעלך עובד עבודה פיזית קשה והרבה שעות ועוד עצמאי - מסכימה יפה וכל הכבוד, יחד עם זאת - כמה שעות איכות לשניהם בלבד יתנו גם לבעלך המון - בעיקר פרופורציות על החיים, הנאה וצמיחה.(כן גם הוא צומח האמיני לי) בעוד עשרים שנה הבת שלכם לא תעריך שאבא עבד נורא קשה ולא היה איתה כדי לרכוש לה עוד זוג אופניים, היא תזכור שאבא לא היה כשהיא רצתה חיבוק,נשיקה, עידוד,או סתם את נוכחותו וזה את בטח מסכימה אתי הרבה הרבה יותר חשוב. אז בואי נחשוב על אפשרויות נוספות - לא במקום - אבל נוספות. חצי יום בילוי עם סבתא - זה גם נהדר. יש עוד סבא וסבתא בתמונה? אפשר להעזר בהם קצת? זה לא תחליף אבל תוספת. יש דודים,דודות אפילו רווקים - שיכנסו קצת למעגל התמיכה הרגשי? כמה שעות בגן חיות עם הדודה, או בריכה או סרט או כל דבר - מומלץ מאד שהילדה תחשף לגירויים וחוויות גם עם בני המשפחה המורחבת. באשר לבעלך - את תחליטי בעצמך או ביחד אתו כמה את מוכנה ויכולה לוותר על נוכחותו הפעילה לטובת העסק. אני לא מזלזלת חלילה, זה חשוב אבל שוב זה לא העיקר. אולי יש אפשרות לפנות דווקא את הבוקר עבור שניהם בחופש גם זה מצויין. ולסיום - אבא עובד נורא קשה זו קלישאההההה אמא לא עובדת נורא קשה????? הילדים לא רוצים אבא ואמא שעובדים קשה, הילדים רוצים אמא ואבא פנויים עבורם ריגשית ופיזית. אני אולי זו לא דוגמא (למה לא בעצם?) מזכירה לך שאני עבדתי יום מלא וכשבני נולד אפילו לא חשבתי פעמיים מייד קיצרתי מישרה - זה קיצר לי את הקריירה ואת השכר משמעותית אבל - בלי לשאול את בני התינוק, ידעתי,הרגשתי, שחשוב יותר שאהיה אתו - אז לא נסענו לחו"ל יחד.....ולאמא שלו אין כסף למכונית, אבל שום דבר אחר לא נחסך ממנו ומבחינה ריגשית הוא יודע וגם מבטא את הערכתו ואהבתו - זה שווה ה כ ל. את יודעת מה? יתכן שלו הייתי נשואה, אפילו לא הייתי מרשה לעצמי לקחת את הזכות לקצר משרה , אולי הייתי חושבת שזה לא פר ולא מגיע לי או לבן שלי .כך שכשנשואים כדאי וצריך לקבל החלטות - יחד בהסכמה ובהבנה.

 

[הילה בסגול]

גם עוגיות אני לא קונה משמין !

אני בהחלט מסכימה עם מה שכתבת בתחילת דברייך ומכאן שאני אכן אקיים פגישה ביני לבינו ונשוחח על הענין הזה בנחת ובפתיחות מלאה. זה לא רק שאני קורסת אלא בעיקר שחשוב לי הקשר ביניהם. אמא שלי זו סבתא מהאגדות, סבתא של פעם שהיום כמעט ולא קיימת. היא לא עובדת וכאשר היא עם מעין אז כל כולה שלה ואין אצלה חצי יום, זה לכמה ימים - או שהיא אצלנו או שמעין אצלה. ביום חמישי הקרוב מעין תיסע אליה לסופשבוע - עבודה שלי סביב השעון, ואין לי ספק שהיא מאוד תהנה שם בבילויים ופגישה עם המשפחה המורחבת. אני שולחת אותה לשם בלב שלם ונקי לגמריי. יש למעין עוד סבא וסבתא אבל הם ממש לא זמינים וזו סאגה אחרת לחלוטין. אני לא מתמרמרת על כך, שמתי בצד והנחתי לנושא. דודים ? ישנם אבל לא בהיבט אפקטיבי. יש למעין שלושה דודים רווקים ושניים מהם רחוקים ממנה לגמריי. לא מעלה על דעתי שהם יהיו איתה ויבלו איתה זמן פנוי. גם זו סאגה בפני עצמה. מי נשאר? נכון. אני. אבא עובד נורא קשה ? במקרה הזה אני עובדת קשה מאוד וזאת בלי שום השוואה. זו לא רק עבודת המשרד ועבודת החוץ, כפי שכתבתי קודם אני עושה עוד המון מעל ומעבר וזה בעצם בא על חשבון הזמן הפנוי שלי. אני לא מתכוונת לקצץ בשעות העבודה שלי. מאידך אני גם לא מתכוונת להחסיר משהו עם וממעין. כולי תקווה שהשיחה הזו איתו תעזור - אם כי אני לא אופטימית. למה ? הייתי בסרט הזה לא אחת. אני בהחלט אשתדל לא לבוא ממקום של ביקורתיות ושיפוטיות ובכל זאת... נו.