אני../images/Emo13.gif ../images/Emo58.gif
לא קראתי את הספרים למרות שיש לי את הכרך השלישי של הטרילוגיה...קיויתי למצוא את ה2 הראשונים ובגלל שלא מצאתי אותם לא התחלתי לקרוא. עכשיו גם ראיתי שיוצא ספר של כל הטרילוגיה יחד אז מקווה להשיג אותו
אני מאוד אהבתי את הסידרה. דבר ראשון הדיאלוגים שם, והשתלשלות האירועים היא מאוד טבעית ואמינה. הדמויות מתנהגות באופן הגיוני ואנושי שלא רק קל להזדהות, קל להבין (בניגוד לסדרות אחרות, אהמ). אני לא יודעת כמה הסידרה נצמדת לספרים, אבל אני אוהבת את הרעיון שסטפן חזר בגלל מישהי שדומה לאהובתו המקורית (ומשערת שגם העניין יתברר לנו יותר בהמשך, לפחות מקווה שהדימיון בין אלנה לקת'רין הוא לא מקרי). כמו זיכרונות מן העבר שמתגשמים. אלנה היא דמות כייפית, לא רדודה ולא עמוקה עד כדי התפלצנות, אלא בחורה לעניין שמבינה פחות או יותר מה היא רוצה מהחיים שלה. היא דואגת לאחיה בכנות, והסידרה לא מנס לטשטש את המציאות המרה של הסקס,סמים וחוסר אחריות לעומת אנשים שיש להם רגליים על הרקעקע. סטפן- קודר , מזכיר את הקדרות של אדוארד (לא צריך להזכיר שוב מי היה לפני מי) אבל לעומת אדוארד הוא יותר מפוקח, מפוקס.
ולדובדבנים שבקצפת...
סלאשרים! אני לא אוהבת סרטי סלאשרים, אבל הסצנות בסידרה של כל בני הנוער שנמצאים מתים, כל האקט הערפדי של הקפיצות, הנשיכות, החושך, הדם, המיסתורין, הצרחות- ממש מתאים לסדרה ברוח טובה. מזכיר לי את הנשיכות של הLOST BOYS.
דיימון- אח, הערפד המרושע שבא לאמלל לאחיו ולעיירה את החיים- הוא זדוני אבל עם רגליים על הקרקע, כלומר הוא רוצח וניזון, והכל כדי שאחיו יחזור להיות כמוהו (לפחות זה מה שמשתמע עד עכשיו). הוא גם עושה חיים על חשבונם של בני העיר, וגם רוצה להראות לאחיו שערפדים זה ערפדים, ולהתכחש ליצר הדם מחליש אותו. שהוא לעולם לא יוכל לחיות כך.
האפקטים המגניבים של הורידים בעיניים. בכלל, הסידרה נראת כאחת שלא חוסכת בסצנות חייתיות אם יהיה צריך
החברה של אלנה- הסייקיק, שיכולה לחוש בכל מיני דברים.
בפרק 2 אני אהבתי את הסצנה שדיימון וסטפן על הגג עם הבחורה, ושסטפן אומר לו שיחשוף אותם, שיחשוף את העובדה שערפדים חזרו לעיר אם זה מה שהוא רוצה, ושדיימון משנה את מה שהוא אמר לבחורה. אפשר לראות שדיימון הוא לא סתם מקור רוע זדוני, הוא כעס עם כוונות. וזהו, מחכה לפרק הבא