הייתי ביד ושם.
חוויה באמת בלתי נשכחת. יש מעט מאד אירועים שמשפיעים עליי באופן כ"כ קיצוני וזה אחד מהם, בהחלט לא יכולתי להוציא את זה מהראש. זה חדר לתודעה שלי בצורה משמעותית. אני מאמינה שזה שינה אצלי כמה דברים בנקודת המבט שלי על זה ובכלל את התפיסה שלי. יש שם בחוץ קרון נוסעים מקורי שמלפניו חומה מאבן ועליה חרוט מצד אחד באנגלית ובצד השני בעברית. המילים האחרונות של המשפט פשוט נחרטו לי עמוק בזיכרון ולא יוצאות לי מהראש, משהו על קיין והבל, ומה שנחקק לי הוא כזה: "If you see my other son Cain, tell him that I" וככה זה נגמר. עוצר נשימה. כל מי שלא ביקר עדיין - חובה! במיוחד לפני הנסיעה לפולין - אני גליתי שאני ממש לא מעכלת את זה יפה ועדיף שלא אסע. פשוט הייתי קפואה אחרי זה, רק בהיתי ובקושי הוצאתי מילה במהלך כל הסיור הזה ואחריו. [אגב, הם עושקים תלמידים
13 שקל לכוס קטנה של נס!] בכל אופן, הייתי שם מטעם הבי"ס כמובן מהבוקר עד אחה"צ [4 בערך]. אחרי זה הלכתי לסבתא, סבא חזר מחו"ל אז ראיתי אותו והוא הביא לי שוקולד D: ואז יצאתי לסיבוב עם החבר. כואב לי נורא הגרון ואני חושבת שאני מתחילה להיות חולה [מקווה מאד שלא, הגוף שלי לא מתמודד עם זה יפה
] אז ישבנו בבית קפה ושתינו תה עם נענע
נחמד להעביר יום שלם מחוץ לבית לפעמים ^^