יהיה לי קשה לענות לכולם יחד
מה גם שאת רוב הנקודות כבר הסברתי בהודעות שונות בפורומים שונים. א. המטרה הראשונה של "הטיול" היא לימוד. בשמחה הייתי לומדת במקום אחר (וגם עשיתי זאת), אבל זו האופציה היחידה, והיות והצלחתי להביא אותה למצב שהיא גם אופציה בטוחה, אז אני "מטיילת". למה בטוחה? נתחיל בהגדרה של נהג טוב: מדובר בנהג שלא מפריע למשתמשים אחרים בדרך (בכלל זה גם לא מסכן אותם), ויודע להשתלט על רכבו במצבי חירום (ואלה תאמינו לי לא באים בהזמנה כמו שהיה בשבת). ובכן, ישי לא הפריע ולא סיכן אף משתמש דרך אחר, מדובר בשעת בוקר מוקדמת, בכביש שהוא נטוש גם ככה, בקטע דרך בה הראות למרחק טובה וניתן לוודא שאין רכב ממול, ועם 3 מכשירי קשר "מפוזרים" לאורך השיירה כדי להתריע על בעיות בהמשך. אז להשתלט על הרכב הוא לא הצליח הפעם. אבל כמו שאמרתי "מצבי חירום לא תמיד באים כאשר אתה מוכן לקראתם (וגם אז, כמו בשבת, כשאתה דרוך ומרוכז, לא קל לצאת מהם, כפי שנוכח ישי). אז מה? לא תעשו כלום. מצטערת, אבל אני מעדיפה "לעוף" עם האוטו בתנאים האופטימלים שלי בעת אימון שבו אני מרוכזת, הרכב נבדק, אני מחליטה מתי ואיך ומה יקרה, ולאבד את האוטו ב-40 קמ"ש בקיר, ולא לחכות לכתם השמן שיפתיע אותי ב-80 קמ"ש ואז לא רק האוטו עף. וזה מה שאתם לא מבינים. ניסוי וטעיה
בתנאי מעבדה, טובים לאין ערוך מ-20 שנות "נסיון" על הכביש שמסתיימות ברגע קטלני אחד בגלל חוסר ידע ותרגול. אז נכון יש מסלולי קארטינג בארץ, אבל מה לעשות, הקארט מאוד מוגבל מבחינת מה שהוא יכול לדמות לרכב רגיל, מדובר ברכב ללא דיפרנציאל וכמעט ללא העברות משקל וזויות גלגול. יש לי נסיון רב על קארטינג, זה כיף, אבל זה לא זה. אז תגידו שיש גם קורסים בארץ, ואני מריעה לכל מי שעובר אותם, אבל הידע התיאורטי ומעט התרגול שמוצעים באחד עד 3 ימי קורסים, אינם מספיקים, שליטה ברכב אינה טבע שני (אולי הודות לדארווין בעוד מספר דורות), וצריך לתרגל כדי ללמוד, ולתרגל כדי לשמור על רמת שליטה. וזה מה שחסר בארץ, מקום להתאמן. בשמחה הייתי שוכרת מסלול ליום שלם, אבל אין
. אז מצאתי תחילף, שלדעתי עונה על דרישות הבטיחות המינימליות שלי, אין נהגים אחרים, יש ראות, יש אתגר. אז נכון שאין לי שוליים רחבים לברוח אליהם, אז אני מורידה מהירות כך שהדבר היחיד שאני מסכת זה את הרכב שסביבי, זה סיכון שאני מוכנה לקחת (בקשר לאוטו של ההורים, זה ויכוח בין ישי להוריו, אבל דעו לכם, שלמנוע ממנו ללמוד יכול להוות את אותו גזר דין שאתם כה חוששים מפניו בגין "הטיולים") ב. הריגוש בא לאחר מכן, מה לעשות בשבילי זה תחביב. אני שמחה לגלות שאני משתפרת בתפעול הרכב. זה לא אומר שאחרים שלא ישמחו לגלות שהם יודעים לצאת ממצב חירום לא צריכים ללמוד כיצד לעשות זאת. אז אני מוכנה לקום בשביל זה ב-4 בבוקר, כדי לעסוק בתחביב שלי בצורה בטוחה, בדיוק כשם שקופצי באנג´י וצנחנים בודקים את הציוד שלהם לפני קפיצה, בדיוק כשם חובבי כדורסל עורכים חימום כדי להמנע כמה שיותר מפציעות (ואלו קורות גם כך). את מטען הכורכר שהתפזר על הכביש בסיבוב אתם תפגשו לראשונה כאשר המכונית שלכם מאבדת אחיזה ומחליקה עם ה"אף" בכיוון הלא נכון הישר לתוך תעלה (לא אשמתכם, לא אתם שפכתם מטען על הכביש, לא עברתם את המהירות החוקית. אבל למי זה אכפת), את הילד שקפץ לכם לכביש ללא שום יכולת עצירה בזמן אתם תלבישו על הפגוש (אפילו יפסוק בית המשפט שהילד ירד לכביש ללא אזהרה במקום ללא ראות ומאוחר מידי מכדי לעצור. למי זה אכפת). אבל לשים אותי בקבוצה אחת עם אלה שחותכים ומבצעים רייסים בין מכוניות, זה כמו להגיד שכל אוהדי הכדורגל הם חוליגאנים, כי הולכים לצפות במשחק כשם שאנחנו כולנו אוהבים לנהוג. אתם יודעים מה ההבדל ביני לבינם? אותה נקודה שציינתי בתחילה, הם מפריעים ומסכנים אותך, הם לא עושים זאת בכביש שהם וידאו שהוא ריק, אין להם אמפתיה ולא נוגע להם קיומם של אחרים בכביש. אתה יודע למי הם דומים, לאותו נהג שבא מולי בשבת בקטע כביש ישר לחלוטין, במשך כמה שניות נסענו כל אחד בנתיבו אחד לקראת השני, ואז לפתע הוא החל לסטות לנתיב שלי כי לא היה לו כוח לסובב עוד קצת את ההגה. הם כמו אותם נהגים שנוסעים בנתיב השמאלי ומעקבים את כל התנועה משום שלא אכפת להם מאחרים. גם בשתי התאונות האחרות שהיו בטיולי הפורום הפגיעה היחידה היתה ברכוש, ולא במקרה
אלא דווקא בגלל שהקפדנו שלא יהיה אף אחד אחר בסביבה שעלול להפגע בגלל התחביב שלנו, ושלא נחרוג בצורה קריטית מהמגבלות ונסיים בתאונה עם נפגעים (אני אפילו לא מדברת על הרוגים, נפגע אחד לא היה אצלנו, ואם תביאו בחשבון את מספר המכוניות, מספר הקילומטרים ואופי הנהיגה שאתם כל כך ממהרים לבזות, תראו שמה לעשות, הסטטיסטיקה כן מדברת). הכביש הוא לא שלך ולא שלי, הוא שלנו. וכל עוד אנחנו לא מפריעים אחד לשני הכל בסדר. זכותי המלאה לעסוק בתחום שהוא בעל סיכון מסויים, אם אני רוצה לצנוח או דפוק את הראש בקיר 3 פעמים ביום. ורק כדי לסבר את האוזן, לעיתים כשאחי ואני קמים ב-4 בבוקר כדי לצאת לנהוג, אנחנו מעירים גם את אבא שלי, וכך "מטיילים" בשלשה. אבא שלי עשה את הקורס הראשון במשפחה יחד עם אחי ואחרי כן שלח את כולנו (גם אמא, היא אמנם לא פריקית של נהיגה, אבל גם היא מבינה את החשיבות של לדעת אך לתפעל רכב בצורה נכונה ובמצב חירום). אבא שלי ראה אותי יוצאת מרכב מרוסק שתי דקות אחרי שהוא התהפך באחד ממסלולי דרום צרפת. מעולם לא ראיתי את פניו לבנות כל כך, למרות שאני כבר הייתי בחוץ, עומדת על שתי רגלי. אז נכון ששם היה הרכב מצוייד בכלוב התהפכות, רתמות מירוץ ואני הייתי כמובן עם קסדה, אבל תביאו בחשבון שגם הרכב היה "קצת" חזק יותר ממכונית סטנדרטית, והמהירויות גבוהות יותר, כי שתנאים ההם, אפשר לעלות את במהירות מבלי לעלות בסיכון. שמירה על רמת סיכון מינימלית היא מה שמנחה אותנו, אם ניתן לשמור עליה במהירות כזו או אחרת זה לא משנה. אז אתם חושבים שאחרי כן הוא לא נתן לי לנהוג יותר ולא לצאת לקורסים? להפך, הוא הודה לאלוהים שהיתה לי אפשרות ללמוד את הלקח מהטעות בתנאים מבוקרים, ולא כאשר יש מסביבי 5 מכוניות וכביש מע"ץ קלוקל. הוא גם מעדיף שיהיה לי רכב עם מנוע חזק שיוכל "להוציא" אותי ממצבים בעייתים, ולא איזו עגלהשאיתה העיקר שאסע לאט, אבל כאשר אני אהיה בהיגוי יתר בגלל כתם שמן, אלחץ על הגז ולא אקבל תגובה, ואסיים בתוך הקיר. אז תרדו מאיתנו בבקשה, אנחנו לא מסכנים אתכם, אלא את עצמנו, וזו זכותנו המלאה. לכל אחד יש משפחה שאולי היתה מעדיפה לראות אותו יושב בשבת בבוקר בבית, אבל למות בכביש אפשר גם בלי מנוע בכלל. SI
שיר, מודה לאבא.