לימונדה מהלימון:
נניח שהחייל בא הביתה. חיבוקים, נישוקים, ערימות כביסה, כמה ביסים והוא מתעופף לו לחבריו. חוזר כשאת ישנה, ישן כשאת מתעוררת, קם אחה"צ ועסוק כל הזמן בטלפונים, אוכל משהו וטס לחבר'ה. אז הוא לא בא הביתה. באמת באסה. אבל אתם תסעו אליו. הוא יהיה פנוי רק אליכם. הפינוקים שתביאו יגרמו לו לשמחה והתלהבות- לידכם. תאכלו ביחד, והוא יהנה פי כמה כי לא יצטרך לאכול אוכל צבאי, ויעריך את נוכחותכם כי היא לא מובנת מאליה כשהוא בבסיס. אז יהיו לכם כמה שעות נטו לגמרי איתו, אולי אפילו דומה לזמן נטו שיש לכם איתו בבית. אה, ולא צריך לכבס-לקפל-לגהץ וכדומה. טוב, לא שכנעתי אפילו את עצמי. תשמעי, עוד לא נולד ה-XXX שיעצור את הזמן. השבת הזו תחלוף וגם זו שאחריה, והחופשות תגענה. חג שמח!
גדול! תהנו ביחד!!!!
