יום השואה התשס"ז.

[•°• נעמה•°•]

לדעתי זה פשוט נובע מחוסר בגרות

קשה לתפוס כאלו דברים, קשה להתחבר אליהם בגלל המרחק הגדול מהמציאות שאנחנו מכירים... (במיוחד בתור ילדים) ולכן העובדה שזה רק "עוד סיפור" בשבילהן מובנת... בעיני זו גם הסיבה שבגללה בד"כ המחשות כמו תמונות תופסות ילדים יותר, זה פשוט הופך את הדברים לאמיתיים יותר

 

[ורודת שורש]

האמת היא

שניסיתי להעביר להן את העניין למה לא צוחקים בצפירה.. אז לא הקראתי להן קטע על ילד בגטו שחי בצורה נוראית ויש לו כל מיני מחלות ואנשים מעבר לגדר צוחקים עליו.. הראתי להן את התמונה הכללית, רחוב נורמלי בהולנד, ומה שקורה בו. אז כן, אני אומרת שהן כן הזדעזעו, אבל קצת. אני לא חושבת שלתת לילדים לשחק משחק של "יהודים" ו"גרמנים" ושה"גרמנים" ירביצו ל"יהודים" זה רעיון טוב (כמו שעשו בבית ספר תיכון בטקסס.. מזעזע לטעמי.) בשביל לזעזע ולהסביר מה קרה פה. כנראה שאני פשוט צריכה להעביר להן דברים אחרים כדי להראות מה הלך שם.. אבל תודה.

 

[שדה חרוש]

לגבי החניכים

שלך ושל ברק, אני מסכים עם נעמה. סה"כ הם חניכים צעירים, ואינם מתייחסים לעניינים כאלה בצורה בוגרת, מכאן נובעות גם התגובות של החניכים של ברק... אך ברצוני להעיר ולהאיר איזו נק'. הצגתם את הדברים באופן כזה של זעזוע, כלו'- עבודה על הרגש. עם המפגש של כולנו עם השואה הנוראה בכל מקום, בביה"ס, בסרטי הטלויזיה, בספרים, בפורום וכו' יהיה אך ורק דרך הרגש, לא ישאר ממש זכר לשואה, וגם אם ישאר, הוא ישאר רק בגדר של צל מסויים. אמנם קודר מאד, אך רק צל. כמו בכל נושא אחר- צריך ללמוד את הנושאים האלה (בייחוד מי שמרגיש שהוא מתקשר אליהם ויש לו יכולת ורצון ללומדם), לברר אותם הן בגורמיהם- בדברים שהביאו לשואה והמניעים של השונאים האכזריים, והן בפועל של מה שקרה, הדברים הנוראיים והאיומים. האדם שמזדעזע משמע סיפורים נוראיים לא חייב להתבטא בזעזוע עמוק, דמעות או משהו בסגנון. אמנם זהו רגש בריא, אך אל לנו ללכת שולל אחר הרגש ועל פי זה לשפוט אנשים. (ובעניין תגובות החניכים- נאמר לעיל שלכאו' הדבר נובע מחוסר בגרות..). אם אינני טועה, גם הרב אבינר כותב מעין זה בנוגע לנסיעות לפולין, שהן עובדות יותר מדי על הרגש.

 

[עניין סתמי]

האמת, לא חשבתי על זה ככה

אבל ניר צודק. אולי תעשו להם פעולה, כמו שעושים לחניכים בנבטים על ההיסטוריה של בני-עקיבא, עם משחקים וכו', רק על השואה. שלפחות ידעו מה קרה שם, מה הרקע וההיסטוריה, כי עד שלומדים לבגרות, [בתקווה שלא ירדו יותר מדי דברים חשובים במיקוד] לא באמת יודעים. פתאום מתגלים מלא דברים חדשים...

 

[עניין סתמי]

[את הרגשי אפשר להשאיר ל-כשיתבגרו]

 

[שדה חרוש]

אולי דווקא כן חשוב

שיקבלו קצת גם מהפן הזה בגיל הצעיר.

 

[איילת מפיק ודי]

אני חושבת שדרך הרגשי

מגיעים להבנות שכליות.

 

[shaninu16]

עצומה!! למען זכויות ניצולי השואה

חשוב! חתמו!!

 

[EDDIE FATU GOD]

מה עושים ? מראים לכל האדישים

תקליפ הזה

 

[Artanis]

לצערי הרב....

אני אגיד משהו שאולי יזעזע אותך... אבל מאחר שכולנו חונכנו וגדלנו ולימדו אותנו בבתי הספר על המלחמה ותוצאותיה, לא יכולנו שכל שנה לכפון את ראשינו בידינו ולומר: "אויה, איזה זעזוע" לבכות בכי ולכאוב את האובדן. את לא יכולה לבקש מילדים שגדלו עם זה שנה אחר שנה להמשיך להתרגש מזה. למה לזעזע?? הילדים היום פיקחים היום יותר ממה שאנחנו מייחסים להם. אני בדיעה שיש לשמר את הזיכרון, את המסקנות, את דברים הבאמת חשובים, ולתת לכאב את המקום המיועד לו-בעבר! אין שום טעם בלכאוב כל שנה מחדש את הזעזוע שעם ישראל חווה! (מתוך כל שאר הזעזועים שעם ישראל חווה ברוך ה' ההסטוריה של עם ישראל רוויה בכאלה). יש לזכור לא לשכוח אבל לא לכאוב ולזעזע... להמשיך הלאה באהבה, ללמד את הילדים ואת הנוער את המסקנות והדברים הבאמת חשובים שנוצרו עקב המלחמה הנוראית הזו (שבה אגב לא מתו רק יהודים-היו עוד שנרצחו פרט ליהודים), ללמד אותם לאהוב, את עצמם ואת הסביבה ללא הבדל של דת מין גזע צבע דם או כל דבר אחר שעשוי להיות שונה. ללמד לכבד את השוני להעריך אותו ולאהוב אותו. להמשיך לכאוב?? למה?? מה הטעם?? איך את מצפה ללמד משהו כל שנה מחדש ולצפות לזעזוע בכי תמרורים והספדים קורעי לב? עד מתי? למה לא לעשות את זה אחרת? שבסוף יום השואה המשפט יהיה "אהבה ללא תנאי למרות הכל". אין מספיק מילים לתאר כמה אנחנו פוטנציאל יש לנו כעם כל כך חזק ונפלא, ואנחנו כל פעם יורים לעצמנו ברגל! את יודעת שאנחנו יותר גזענים מעמים אחרים?? למרות הכל?? שיש פה עוד אנשים שעושים הבדלים בגלל המקור שלו? אשכנזי ומזרחי ורוסי ואתיופי עירקי או לא יודעת מה עוד..מישהו שם לב לזה בכלל?? תתעוררו ...אהבה ללא תנאי היא הפתרון, לא הכאב השכול והדמעות!

 

[Artanis]

והכי נורא...

שאני קוראת פה תגובות שעוד מזכירים את ההבדלים בין סוגי בני האדם ואיך הם הגיבו ליום הזה! תגידו לי....מה אתם לא מבינים?? כולנו בני אדם, אף אחד לא יותר טוב מהשני אף אחד לא יותר מאף אחד בשום דבר, כולם נפלאים כולם נהדרים וכל אחד יש לו את הייחודיות שלו שאין לעוד מישהו בעולם. והבעיה היא שהעם שסבל מהכי הרבה גזענות, נוהג בגזענות מטורפת אחד כלפי רעהו! לא אירוני ועצוב יותר להזכיר את יום השואה ואת כך שרצחו שש מיליון רק בגלל היותם יהודים ולהזכיר שניסיתם לעשות פעולה ליום השואה לשתי אשכנזים שלא הגיבו מי יודע מה??? עצוב! ואתם יודעים מה? מכעיס אותי! שפה, כאן ועכשיו, ביום השואה אתם מדברים לי על האובדן של השש מיליון מבלי לתת תשומת לב לכאן ועכשיו!!

 

[ורודת שורש]

אני לא רוצה שיהיו להם סיוטים בלילה

כי אחרי הכל אני המדריכה שלהן, ולא ממש בא לי שיבואו אליי בטענות על התנהגות בלתי ראוייה למדריכה. אבל.. אדישות? אפאתיה? חוסר אכפתיות? היית מצפה שאחרי פעולה כזאת ייקח לבנות כמה דקות (אפילו דקה או שתיים!) להירגע. אבל לא, ברגע שסיימתי את הפעולה להתחיל לספר בדיחות ולצחוק ולהשתולל? חניכות שלי אמנם בכיתה ד', אבל הן ממש חכמות (ואני לא אובייקטיבית בנושא הזה, אני כל הזמן נדהמת מהחכמה שלהן.), והתבונה שלהן מרקיעה שחקים. אז לפחות בנושא כזה, לכבד את המעמד.. גם במהלך הפעולה לא כלכך הרגשתי שיש רצינות, לא יודעת למה.. לוחשות אחת לשנייה, צוחקות.. זאת התנהגות ראוייה לנושא הזה? בהקשר לשאר מה שאמרת.. את צודקת. אני כלכך מתעצבנת כשדברים כאלו קורים, ההשוואות בין העדות.. זה נוראי. אני מתעבת התנהגות כזאת. מלבד זאת אין לי מה לומר.. אני מסכימה איתך, ויכול להיות שעצם זה שציינתי את העובדה שהחניכה הייתה ממרוקו קצת הרתיח אותך, אבל לא התכוונתי לעשות השוואות בין עדות, מצטערת אם זה השתמע כך.

 

[Artanis]

אני בעד שימשיכו לצחוק

ושתהיה שמחת חיים. את אמורה להעניק להם ניסיון חיים ותבונה להמשך כדי לתת להם ערכים, לא להוציא אותם מאיזון ולתת להם סטירת לחי ... מה את רוצה מילדות בכיתה ד'? את לא מבינה שלזעזע אותם לא יעשה כלום יותר? הם מבינות יותר ממה שזה נראה לך, את פשוט מקבלת את הרושם שהם לא מבינות כלום כי הם לא יצאו עם דמעות או התבגרו בשניה ורבע. להעניק ערכים של אהבה, אמונה, קבלה של האדם באשר הוא זו המסקנה שאמורה להיות מכל הזוועה הזו. לא השארת חותם של זוועה היה לנו מספיק מזה עד היום, לא כדאי לשנות כיוון כבר? מה בעצם עוד צריך לקרות כדי שנבין שאנחנו מבשלים לעצמנו זוועות נוספות בכך?

 

[•°• נעמה•°•]

אולי זה בכלל מתוך מבוכה?

(כמו שצוחקים באמצע צפירה) יכול להיות שהן חיפשו מפלט בדיבורים ובצחקוקים בגלל שהנושא קשה...

 

[isilme]

../images/Emo205.gif../images/Emo45.gifמסכימה לחלוטין.

 

[שדה חרוש]

שלום אניס,

ראשית עליי לציין שאני מאוד מרוצה מהאופתימיות והצד החיובי שאת מציגה. ישר כח. אך יש לי בעיה עקרונית אחת עם דברייך- את מאד מקצינה. לצמצם את הכל לשכל הקר- מסקנות, זיכרון וכו'.. להשאיר את הכאב בעבר... גם כאשר אנו משתמשים בשכל, כדי לקבע את הדברים טוב ורצוי להשתמש אף ברגש. לביטוי של הכאב יש שתי פנים- ראשית כל- הוא מבטא את הצער שקיים בי, הוא מביא לידי ביטוי את ההתקוממות שלי כנגד הזוועה הנוראה שהייתה. שנית- הוא גם מעמיק בי את הידיעות והמסקנות אליהן הגעתי, הוא מחדיר בי אותן באופן כזה שלא אוכל לעבור לסדר היום כשאראה דבר שקשור לשואה למשל בלי שאחוש שהדבר קשור אליי- הוא קשור בי. לעומת נושא אותו אני לומד רק בשכל ע"י הגעה למסקנות וכד' בלבד- שאינו בהכרח קשור בי, כמו שאר לימודי היסטוריה פעמים רבות, או אם לחדד מעט יותר- מתמטיקה ואזרחות. עוד דבר- לפי דברייך היו צריכים להזדעזע לפחות בפעם הראשונה בה שומעים את הדברים, ואין זה קורה. מכאן מוכח שהבעיה היא לא מכך שחוזרים שונים ומלמדים את אותו הדבר, אלא בעיה יותר שורשית. וכנגד זה זועקת נוית. בנוגע להבדלי העדות, ח"ו אף אחד לא התכוון לאפליה כזו או אוחרת, אל לכורח המציאות שיוצאי אשכנז עברו את השואה האיומה ובני ספרד עברו זוועות איומות אחרות. אני הבנתי מדברי נוית שבאה רק לציין את העובדה שבני אשכנז מן הסתם שמעו יותר בבתיהם- מההורים או מהסבים והסבתות על מה שעבר שם.

 

[Artanis]

את מעדיפה לסבול ולכאוב?

שיהיה לבריאות. אני בוחרת בדרך אחרת. וזה כלל לא מחשבה קרה, אני מלאה באהבה, בנתינה וברצון לעולם הרבה יותר טוב. את רואה את זה משתנה שמתבוללים בשיט של העבר במקום רק להבין שהעבר הוא עבר ועלינו לקחת איתנו רק את הלמידה והמסקנות? את רואה שינוי לטובה שיש בכל מילה רביעית אם לא שניה בשיחה של ישראלים על מוצא וגזע? ככה את חושבת שניתן לעשות שינוי?

 

[שדה חרוש]

התרשמתי מדברייך לעיל...

שאת דתייה.

אני מבין שלא מפריעה לך ההתעסקות בעבר, אלא הנסיון "לחיות" את העבר. אולי תוכלי להסביר לי את מאמר חז"ל- "כל אחד חייב לראות עצמו כאילו יצא ממצריים"? מדוע חז"ל אומרים לנו לחיות את העבר? מספיקה רק מצוות עשה של זכירת מצריים שאנו זוכרים כל יום. חז"ל מדריכים אותנו אחרת- יום אחד בשנה- לחיות את העבר, לחוות ולחוש את מה שהיה, שהרי אנו עם אחד, וההיסטוריה שלנו- של עם ישראל, היא גם ההווה שלנו. אנו לוקחים את העבר שלנו וממשיכים אותו קדימה, יחד איתנו. לא משליכים אותו אחר גבנו וממשיכים הלאה מאותה הנק'. לגבי המילה השנייה או הרביעית על הגזע- שוב, כפי שכבר אמרנו- הדבר תלי בנסיבות.

וציון עובדות אינו דבר רע, כפי שעושים בלימודי ההיסטוריה וכו'. ואם ידוע למשל שלאשכנזים ישנן מחלות גנטיות מסויימות, ולספרדים אחרות- זו אינה אפליה, אלא יש לבדוק אותן לפני הנישואין ולראות האם הכל כשורה, בשביל פיקוח נפש. הכל תלוי בנסיבות.

 

[Artanis]

הפתעה נעימה

אני לא דתיה. אני אפילו לא מסורתית. ואני יכולה לומר דבר נוסף ואני באמת לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה....אבל מה שחז"ל אמרו, ומה שאמרו לפניהם, פירשו את זה כפי שזה נשמע או כפי שזה הובן באותה תקופה. כל אחד מבין ממשפט זה או אחר מה שהוא יודע ולפי מה שהוא מבין ולפי מה שהוא חונך ולפי מה שהעניקו לו בעזרתו הוא יכול להבין. יש תופעה כזו שקוראים לה טלפון שבור, ובהרבה מקרים מה שנאמר בכוונה מסויימת מגיע ליעד בצורה עקומה משהו.. אך כמו שהקפדתי לומר...איש איש באמונתו יחיה וזו באמת אופרה אחרת לגמרי.

 

[שדה חרוש]

../images/Emo6.gif לאחר שנכנסתי לעולם שלך...

כבקשתך... גיליתי את טעותי עוד קודם דיברת. נראה לי שיש שרשור נהדר בשבליך קצת יותר בתחתית העמ'...

מה שחז"ל אמרו נאמר ברוח הקודש ובסיעתא דשמיא, ומה שנאמר לפניהם נאמר בנבואה. (אני מעריך שלכך התכוונת

). דבריהם הם דברי חכמה, לכל המעיין (דהיינו- לומד היטב) בדבריהם. את משל הטלפון חוששני שלא הבנתי. ו"צדיק באמונתו יחיה" כמאמר ה'משורר'.

אגב... אחרי הכניסה לעולם שלך, אני חושש שאני מתחיל להבין יותר לגבי ה'אהבה' בה דשת כל הזמן. ועוד משהו- לא הבנתי מה אני אמור לראות שם.