טרמפ 1

[Bumblebee74]

טרמפ- פרק 23

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/bumblebee?acceptAdultContent=true


---------23---------
גלית מחייכת לעברי, זוקפת את גבותיה ומצמצת את שפתיה כאילו שהיא שורקת בהתלהבות. עברתי את ביקורת האופנה בהצלחה, אבל זה לא ממש מעניין אותי, כמו העיניין שאני מגלה במה שהיא לובשת.
החליפה שעל גופה הדוקה, כאילו שהיא חלק ממנו, כל קימור וכל שקע בולטים כאשר יריעת הויניל הדקה צמודה ומתוחה על גבי עורה. אני נזכר בבייבידול שהיא לבשה במלונית באשדוד, והבגד הזה עולה עליו מכל בחינה.
החליפה השחורה והקצרה היא למעשה שילוב של חולצה נטולת שרוולים שמחוברת למכנסונים קצרים. החולצה בעלת צווארון גולף, כאשר רוכסן ארוך שמתחיל בקצה הצווארון, ממשיך בין שדיה שהפטמות בקצותיהם בולטות באופן מתריס, הרוכסן ממשיך מטה אל עבר מותניה הצרות שהחליפה המהודקת מבליטה בחן ומסתיים באזור הפופיק. קצת יותר למטה, מתחת לבטן התחתונה מתחיל רוכסן נוסף שנעלם בין רגליה, בין שני המכנסונים הקצרים שחובקים את ירכיה.
רגליה נראות ארוכות כשהיא עומדת בסנדלי עקב גבוהים. בהירות עורה מהווה ניגוד מושלם לבגד השחור שעל גופה.
היא מסתובבת כדי שאראה את גב החליפה שהוא חסר ייחוד, פרט לרוכסן שעולה מבין רגליה על תפיחת ישבנה ומסתיים סמוך לעצם הזנב. העמידה שלה בסנדלים בעלי עקב גבוה, גורמים לישבנה לבלוט החוצה באופן מעורר תיאבון שמצית בי זיק חשמלי שמזכיר לי שאני ללא תחתונים ושעלי לרסן את תשוקתי לעת עתה.
"את נראית מעולה, את אש" אני אומר ולא מסתיר את התלהבותי. "רצית שאעזור לך..."
גלית מסתובבת לעבר המראה הגדולה שזהה למראה שבצד שלי, גם לצידה אני מבחין בשקית נייר חומה. היא אוספת את שיערה וכורכת גומייה סביב פקעת השיער שהיא צוררת בין אצבעותיה. אח"כ היא מרימה מסכה שחורה מבד אלסטי וחובשת אותה על ראשה, אני מביט בפניה שניבטות אלי מהמראה, לרגע אחד היא נראית כאילו שהיא עוטה מסכת לחץ רפואית, רק שזו בגוון שחור, הצבע השולט כאן. המסכה עשויה עור ומאחור ישנו שרוך שמושחל בין שני חלקי המסכה, וכמו בנעליים ניתן להדק בעזרתו את המסכה לראש ולרכוס בקשר פרפר.
אני מושך בשני השרוכים ומהדק את המסכה לפניה, מוודא שהיא אינה לוחצת בעודה מסדרת ומתאימה את הפתחים. כשאני מסיים היא מסתובבת לעברי, עיניה מוקפות ריסיה דקים וארוכים ניבטות אלי מבין הפתחים העגולים, ואני טובע לרגע בתוך המבט המפוחד שנשקף מהן. אפה גלוי וכך גם שפתיה שנראות תפוחות ומלאות מעט מהרגיל בגלל ההידוק של המסכה לעורה.
אני מחבק אותה, מעודד את רוחה. היא מרגישה לי כל כך קטנה ושברירית בעודה חנוטה בבגד הצמוד, מנסה להישאר יציבה על העקבים הגבוהים.
"גלית, את בסדר?"
"מעכשיו אני סמי" היא אומרת בקול מתפנק ומוחה בקצה האצבע דמעה מזווית העין, נזהרת שלא למרוח את האיפור. "לא משנה מה יהיה, בוא ננסה להנות."
אני בעצמי לא ידעתי אם אצליח להנות מלילה שכזה, לילה שבו אני עתיד לצפות בבן זוגה של האישה איתה עשיתי סקס, לשבת מולו מבלי שהוא בכלל יודע שזו היא.
האווירה סביב, התלבושות... הכל היווה תפאורה מושלמת וטעונה במתח מיני שהלך והתעצם, אבל ידעתי שברגע אחד בו המסך יעלה, אני עלול למצוא שכל אותן תחושות עילאיות נעלמות ומתפוגגת ואת מקומן תתפוס בהלה משתקת. או אז יהיה על גלית להחליט כיצד לנהוג, וזאת מאחר שכלל לא תכננו מראש כיצד ננהג אל מול אותו מופע משוגע -שלא היה לנו מושג לגבי תוכנו המדויק- שיועלה בפנינו ובפני זרים אחרים.
"אני חושב שאנחנו צריכים ללבוש את החלוקים האלה." אני מצביע על החלוקים השחורים שתלויים משני עברי הדלת.
"אתה חושב?"
"לא יודע, כך זה נראה לי, בטח עד שנגיע לחדר או לתא, או מה שזה לא יהיה, זה גם מה שמָדָאם מִירֶאְלָה לובשת."
קול נקישות נעלי עקב הולך וקרב לחדר ובשעה שאנו עוטים על גופינו את החלוקים נשמעות שתי נקישות חזקות שקולן מועצם ומהדהד לאורך המסדרון.
אני מושך את הדלת שלא הייתה נעולה ופותח אותה לרווחה. מָדָאם מִירֶאְלָה ניצבת מולנו באותו חלוק זהה ומהנהנת בשביעות רצון.
גלית תחבה לידי חבילת שטרות, שמונה שטרות בני מאה דולרים כל אחד. מָדָאם מִירֶאְלָה מקבלת אותם מבלי לספור, פשוט מקפלת אותם באגרופה. "תוכלו להיות כאן עד שתיים עשרה וחצי." היא אומרת. "כשתסיימו פשוט השאירו את הבגדים בחדר שלכם, תוכלו לצאת למבואה... אבל בבקשה אל תנסו ליצור קשר עם האורחים האחרים במקרה שתתקלו בהם, זה אחד החוקים שכל אורח כאן חייב לכבד."
אנחנו מהנהנים בהסכמה ופוסעים בעקבותיה באותו מסדרון שבו עברנו. אוחזים בידינו את חפצינו האישיים שצרורים בתוך שקיות הנייר החומות. ההליכה הזו במסדרון שבמרתף מזכירה לי סצנה מאיזה סרט בו אסירים חדשים מובלים לתא שלהם, פוסעים בעקבות הסוהר כשכל אחד מחזיק בידיו את רכושו היחיד. משמאלנו גרם המדרגות שמוביל לקומת הכניסה, אנו חולפים על פניו וממשיכים הלאה, לצידו השמאלי של המסדרון שמתעקל ימינה בקשת רחבה. דלתות עץ קבועות בקיר הלבנים מימיננו, הן ממוספרות בספרות רומיות שמטבעות על גבי לוח מתכת שחור שניצב במרכזה של כל דלת. מָדָאם מִירֶאְלָה נעצרת אחרי הדלת הרביעית ונפנית לעברנו כך שאנו נעצרים היישר מולה.
"בבקשה" היא אומרת, ומסמנת בכף יד פתוחה לעבר הדלת. "השירותים בקצה המסדרון והם שם אך ורק למטרה זו." היא מוסיפה ומסתובבת במהירות ושולי חלוק הסאטן השחור שלה מתנפנפים עם תנועתה.
החדר נראה מעט סגפני וקודר. נברשת ברזל תלויה במרכזו כמו פריט שנרכש בשוק מציאות מתקופת ימי הביניים. שלוש נורות קטנות מאירות את החלל באור צהוב עגמומי. על גבי הקירות מקובעים שני פמוטים כבדים עליהם מונחים נרות גדולים (כבויים) כשאגלי שעווה שהתמצקה משוכים לאורכם של הנרות, קפואים בזמן יחד עם שאר הפרטים בחדר.
טבעות ברזל ישנות קבועות לאורך אחד הקירות בגבהים שונים, כאילו שהחדר שימש בעבר כבית מעצר ומאז אף אחד לא טרח להסירן. על קיר אחד תלויה תמונה בגווני אפור של גזע עץ כרות וגרזן נעוץ במרכזו, ברקע במטושטש נראים עצי היער, ענקים דוממים ואפלים.
מיטה עם מסגרת עץ כבדה וגסה ניצבת במרכז החדר, כיסא אחד, שידה קטנה ועליה בקבוק זכוכית עם משקה צלול – כנראה מים- , בקבוק יין, פותחן ושני גביעי זכוכית שהשתקפו במראה הסמוכה. המיטה חפה ממצעים פרט לסדין אפור וזוג כריות עם ציפות בצבע תואם. שטיח קטן נמצא למרגלות המיטה.
מול הדלת דרכה נכנסנו לחדר, בקיר הנגדי הייתה דלת עץ נוספת, מוגפת.
נראה כמו החדר של דרקולה, חשבתי לעצמי בעודי מביט לתוך האפלולית שניבטה לעברנו מכל עבר. המצעים נראו נקיים, הריהוט הגס אינו מאובק אולם עדיין העיצוב הקודר העניק לחדר מראה מיושן ומחוספס.
הנחנו את שקיות הנייר. גלית הגיפה את הדלת ואני מזגתי מים לשני הגביעים, המתח גרם לנו לצמא. עדיין לא הבנו היכן מתנהל המופע המדובר, אם אפשר לכנות זאת כך. בדרכנו חלפנו על פני שלושה חדרים, אנחנו בחדר הרביעי ונראה שהיה חדר נוסף. המקום היה שקט כמו קבר, אם יש זוגות נוספים, אזי הקירות העבים שניבנו ככל הנראה בתחילת המאה ודלתות העץ כבדות בלעו את הקולות והצלילים.
גלית התיישבה על המזרון, נותנת מנוחה לכפות רגליה ואני תפסתי את הכיסא היחיד שבחדר. השוט הקטן שהיה תקוע בלולאת מכנסיי הפריע לי קצת בתנוחת הישיבה ולכן שלפתי אותו ואחזתי בו בידי הימנית כאשר מבלי משים לב תופפתי עם קצה העור שלו על כף ידי השמאלית, צלילי צלפיה רכים עלו בכל פעם שפיסת העור נחתה בתוך כף ידי.
ראיתי שזה מושך את תשומת ליבה של גלית, גם אם היא לא עשתה זאת באופן גלוי ומודע. מבטה שוטט פעם אחר פעם לכיווני, וכל צליל הצלפה הניע בגופה מערכת עצבים מסועפת שבתורה הניעה שרירים קטנים שהתכווצו ורפו שוב ושוב, יכולתי לראות את התנועות העדינות בגופה, ברגליה החשופות, ודרך חליפת הויניל הצמודה. המסכה השחורה שהיא עטתה על פניה, הפכה אותה לאישה חסרת זהות, אומנם זיהיתי כל פרט בפניה, החל מהמבט בעיניה, דרך אפה ושפתיה, אבל התחושה הייתה שמדובר באישה זרה, סוג של בובה אנושית. זו כנראה מטרת המסכה, בעזרתה ניתן להתעלם מהאישיות הקיימת ולהפוך לאישיות חדשה.

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 23

ישבתי על הכיסא בבגדי החדשים, בפיסוק רחב שהיה נוח מכיוון שהייתי ללא תחתונים. הצצתי לעברה, גם היא ללא תחתונים, עם בגד שכזה אי אפשר ללבוש תחתונים, דמיינתי את רצועת הויניל הגמישה של החליפה שהיא לובשת נלחצת אל מפשעתה. הגביע עדיין בין שתי ידיה, ובכל פעם שהכאתי בכף ידי המים שנותרו בגביע נרעדו. גם אם התנועה של ידיה הייתה בלתי מורגשת, פני המים לא יכלו להסוות זאת.
הייתי מגורה והיא גם, אולי אף יותר מכפי שאני הייתי. ראיתי זאת בפטמות שלה שבלטו והתקשו, ראיתי את זה בעיניה, בשפתיה המשורבבות וחשתי כיצד איברי תופח ומתקשה בתוך מכנסיי. ברור היה לי שבעוד שכל הזוגות האחרים באים לחוות חוויה מינית, חלקם יגיעו לפורקן ואחרים יסתפקו במתיחת הגבולות של החוויה המינית שלהם, אנחנו ככל הנראה לא נשתגל במיטה עליה גלית יושבת כשישבנה שוקע במזרון שנראה רך ומזמין.
לגלית יש משימה, ומי שיתלווה למָדָאם מִירֶאְלָה יהיה לא אחר מאשר בעלה. במצב שכזה הנחתי שאני כלל לא אצליח לתפקד, הייתי שמח להישאר איתה עוד לילה במלון במקום להימצא במקום המוזר הזה.
תכונה נשמעה מעבר לקיר, קולות גרירת חפץ כבד. גלית הזדקפה ואני עצרתי את תנועת השוט באמצע הדרך למרכז כף ידי הפתוחה. היבטנו לעבר הדלת דרכה נכנסנו ואז הבנו שהקולות בוקעים מהצד השני של החדר, מעברה של דלת העץ השנייה.
פתחנו את הדלת לעבר מה שנראה כמו חדרון נוסף ללא קיר בחזיתו, למעשה החדרון השקיף על פני חדר גדול מאוד ברוחב של כעשרים וחמישה מטרים. בחזית הפתוחה של החדרון היה וילון דק, כמעט שקוף שלמעשה היווה חציצה בין האולם הקטן לחדרון, יכולתי לדמיין משני צידי החדרון שלנו חדרונים נוספים זהים, ככל הנראה חמישה במספר.
בחדרון הייתה ספת הסבה פינתית מעור בצבע אדום בוהק, הרצפה כוסתה בשטיח אפור ושולחן זכוכית עגול ניצב מול הספה ועליו מאפרה וחבילת ניירות טישו פתוחה. את כל אלה הצלחתי לראות בזווית העין, שכן האולם הקטן שלפנינו משך את כל תשומת ליבי.
קירות האולם היו מסוידים וצבועים באדום, מנורות אהיל נתלו מהתקרה הגבוהה ופיזרו קרני אור ממוקדות. הרצפה כוסתה באותו שטיח אפור שהגיע עד לחדרון בו היינו.
כיסא מלכותי ניצב במרכז הקיר, מסגרת הכיסא עשויה ברזל כסוף דק עלתה לגובה של מעל לשני מטרים מעוצבת כמו קורי עכביש, כאשר המתכת החזקה מתוחה כלפי מעלה כאילו שהכיסא תלוי על הקורים. מסעד ומושב הכיסא כוסו בבד קטיפה בגוון חום כהה ואת המסגרת תחמו מסמרים ניקל כסופים. מול הכיסא עמד הדום זהה בעיצובו, בעל מתאר עגלגל שנתחם באותה מסגרת ברזל, בראש ההדום בחלק שפנה לעברנו היה עיגול מתכת נוסף ובתוכו כדור קטיפה נוסף וזוג מסמרי ניקל היה נעוץ במרכזם. ההדום ניצב על שמונה רגלי ברזל כפולות וכסופות ושיווה לו מראה של עכביש פרוותי עם שלד עצמות רובוטי.
משמאל לכיסא ניצב גליל מתכת שנראה כמו פח בייתי גבוה מהרגיל, ולידו עמוד אבן רומי שהגיע לגובה מסעד הכיסא, על משטח העמוד ניצבה תיבה חומה שדמתה לקופסת תכשיטים. מתקן עץ גדול בצורת איקס עמוד כשהוא נוטה בזווית,שעון לעבר הקיר, ולמעשה מקובע אליו. קורות העץ היו רחבים וכהים כמו אדני מסילת ברזל, מספר טבעות מתכת כסופות קובעו לאורך צלעותיו בחלק הפנימי. המתקן עצמו היה מרשים ומעורר יראה כאחד.
מעברו השני של הכיסא הייתה מיטה גבוה, מותקנת על מה שנראה כמו שולחן צר, עם מזרון גומי נוקשה. מתחת למיטה היה כלוב מסורג. ולאורך צלעות מסגרת המיטה היו טבעות מתכת נוספות.
מהתקרה השתלשל חבל עבה דרך מערך גלגלות שהוביל את יתרת החבל לקיר שמאחור. בקצה החבל שהשתלשל מהתקרה הייתה לולאה ובתוכה טבעת מתכת גדולה. מימין למיטה- כלוב ניצב ארון עץ גדול עם דלתות זכוכית, אולם האור מהמנורות השתקף בהן ולא ניתן היה לראות איזה פריטים חבויים בארון זה. מה שכן אפשר היה לראות, זה את הקיר הסמוך לארון עליו נתלו אביזרים שונים ומשונים כאלה שהשוט שהחזקתי בידי החוויר לעומתם.
גבר בגלימה וברדס כהים, גרר ספסל עץ שחור ומאסיבי מצדו הימני של החדר אל עבר צדו השמאלי, ממקם את הספסל סמוך למתקן העץ הגדול. הספסל היה מעט גבוה בשביל להיות ספסל ישיבה נוח הוא נראה יותר בגובה של כיסא בר. החלק העליון שלו היה מרופד ומכוסה ביריעה שחורה.
עקבנו אחריו, עקבנו אחרי כל פריט שהיה באולם, התמונות שעל הקירות שהציגו מרתפים אחרים, זהים אך גם שונים זה מזה, תמונות של מלכות גותיות שאולי היו מוכרות ומפורסמות לכל מי שעולמו נגע בעולם הזה. מסכת אבן אפורה של פנים מיוסרות ופה פעור בצרחה אילמת הייתה תלויה על הקיר מצדו של הכיסא, לפיד כבוי נח בתוך מתקן ברזל מחליד... ככל שהוספנו להביט הבחנו בעוד ועוד פריטים, בעוד קישוטים.
במרכז השטיח האפור אפשר היה להבחין בציור דהוי שהכיל את הכוכב המחומש כלוא בתוך מעגל שהכיל כל מיני סימנים שנראו כמו אותיות רומיות ובעלי חיים שלא הצלחנו לזהות ממקום הישיבה שלנו.
הגבר הציב את הספסל הגבוה במקומו ולא העיף לעברנו מבט. הוא נראה כמו אותם אנשי כמורה סגפניים שנדדו בין המנזרים במאה הקודמת, לבושים בכותונת מבד גס וברדס מכסה את ראשם המגולח, מסתוריים ושתקנים, מתבודדים בין קירות האבן של המנזרים כמעט ואינם נראים.
הגבר הסתובב, ראשו מוטה מטה והברדס שמוט על פניו. הצצתי בגלית, היא בהתה בו בדיוק כמוני עד שהוא נעלם דרך אחת הדלתות האדומות שניתן היה להבחין בה רק בגלל המשקוף השחור שהקיף אותה.
שמעתי קול מזיגה מהחדרון הסמוך, וזה אישש את הידיעה שאנחנו לא האורחים- צופים היחידים שכאן. תהיתי מה קורה בחדרונים האחרים, מי הזוגות ששם, איזה קשר יש בניהם ומה הם עושים ברגעים אלה חוץ מלמזוג יין לתוך גביעי הזכוכית.
המרתף נעור לפתע לחיים כשהסימפוניה התשיעית של בטהובן נוגנה מתוך רמקולים שהיו חבויים בפינות האולם. שמעתי צלילים של השקת גביעי היין וידעתי שזה מתחיל ממש ברגעים אלה. משכתי לעברי את גלית וצנחנו לתוך הספה האדומה.
הדלת דרכה יצא הגבר בגלימה והברדס מהאולם נפתחה, מָדָאם מִירֶאְלָה נכנסה פנימה אוחזת בידה רצועת עור שהייתה תלויה על כתפה, בידה השנייה סיגריה שנעוצה בתוך פומית ארוכה ודקה, כפות ידיה נתונות בתוך כפפות שחורות חשופות אצבעות. היא נכנסת ללא החלוק השחור שכיסה את גופה.
הליכתה אצילית ומבטה נשוא קדימה, שיערה השחור גולש על כתף ימין מגיע עד לתפיחת החזה שלה. היא לובשת מחוך עור שחור שרכוס משני צידיו בחלקו התחתון ברצועות עור דקות שמהדקות אותו לגופה הרחב אך נטול קפלי שומן, במרכזו רוכסן כסוף והחזה השופע שלה ממלא את הכפות שנתפרו בראש המחוך, מאיים לפרוץ מתוכם כשכל צעד שהיא עושה מרטיט את שדייה.
עורה לבן, ניגוד מושלם לגוון השחור שהיא לובשת, את אזור חלציה מכסים תחתוני עור שחורים, משולש רחב מקדימה, שתי רצועות משני צידי המותן ומשולש רחב יותר מאחור. אל רצועות התחתונים מחוברות שתי פיסות עור דקות שיורדות לאורך ירכייה ומתחברות לביריות שהיא עוטה על רגליה.
רצועת העור שהיא אוחזת בידה נמתחת לאחור בעודה פוסעת פנימה בטקסיות לצלילי מוזיקת הכינורות שלרגע אחד דועכת ואז מתגברת. בקצה הרצועה שהיא מחזיקה משתרך בעקבותיה גבר בראש מושפל אוחז את בין שיניו את קצה הרצועה.

 

[Bumblebee74]

טרמפ- פרק 24

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7417514


---------24---------
הגבר עירום, פרט לתחתונים אדומים שמכסים את אזור חלציו, הוא פוסע בעקבותיה, נזהר שלא לצמצם את הפער ושומר כל הזמן על מרווח של כמטר אחד ממנה. ידיו מונחות מאחורי גבו ועיניו נטועות ברצפה- בעקבי הגבירה שפוסעת לפניו ומפריחה מבין שפתיה סילון עשן דק שמסתלסל ועולה מעלה באיטיות.
אני שולח מבט לעברה של גלית שיושבת דרוכה, רכונה מעט קדימה. היא מרגישה שאני צופה בה והיא מפנה אלי את ראשה שמכוסה במסכה, ניד ראש קטן וצמצום עיניה מאשר לי שהגבר שנכנס הוא שי בעלה.
היא שומרת על קור רוח ואינה זעה, כמו מהופנטת מהמחזה, אולי מעכלת את מה שרואות עיניה. יש הבדל מהותי בין הציפייה לדבר מסוים, להכין את המוח והנפש, לבין ההתמודדות מולו במציאות, לראות בעיניים בלי פילטרים, בלי הגנות, כשאין דרך לעצור את מה שקורה ברגעים אלה ממש.
לפני חודש לא נכנסתי למשרדה, כדי שלא אצטרך להיתקל בתמונות המשפחה שלה, לראות את בעלה..., רציתי שהיא תמשיך ותהיה עבורי רק גלית, גלית שיש לה חיים אחרים, אבל הם רחוקים, חיים שנשארים מאחור ולי אין כל נגיעה וקשר אליהם. עכשיו אני נמצא איתה כאן בחלל אחד כשבעלה במרחק של כמה מטרים מאיתנו, בסיטואציה ששנינו לא דמיינו שנימצא בה. אני צופה בבעלה כמעט ערום, כשאני יושב לצד אישתו שלובשת בגד צמוד עם מסכת פנים שמבליטה את שפתיה, שנינו לבושים כפי שמעולם לא התלבשנו, ואני מת לקרוע מעליה את הבגדים, מת, אבל לא מעז.
מָדָאם מִירֶאְלָה פוסעת עד לקצה החדר ואז מבצעת סיבוב רחב ומובילה את הגבר בעקבותיה במין תצוגה שמבהירה היטב את הבדלי המעמדות. הם אינם יוצרים קשר עין עם הצופים, אולי זה חלק מהעניין, מעבר לווילונות השקופים אנחנו לא באמת קיימים כרגע, אנחנו מציצנים, מוסתרים בכוכים, עסוקים בעניינו והם כמו שידור טלוויזיוני חי ובלתי צפוי עבורנו.
גלית מביטה בעיניים פעורות לרווחה, נושמת נשימות קצובות מבעד לשפתיה הפתוחות, והחזה שלה עולה ויורד עם כל נשימה, אצבעותיה מתחפרות במושב הספה ושריריה דרוכים.
מָדָאם מִירֶאְלָה מעמידה את הגבר -שי במרכז, כשכתף שמאל פונה אלינו, הרצועה משתלשלת מפיו כמעט נוגעת ברצפה. היא ניגשת לארון וחוזרת עם זוג אזיקים. הגבר- שי מאפשר לה לאזוק את פרקי ידיו מאחורי גבו והיא נעמדת מולו בהתרסה, זוקפת את החזה הגדול שלה מול פניו. בגלל שראשו מושפל זה נראה כאילו שהוא נועץ את מבטו בתוך המחשוף שלה.
היא אומרת לו מספר מילים בשפה הרומנית, אומרת אותן בחיתוך מהיר ונוקשה, לי זה נשמע כמו נזיפות או קללות, אותן הוא מקבל בהכנעה. אח"כ היא מתקרבת אליו, נושפת את עשן הסיגריה לתוך פניו, ואז מחליקה את אצבעותיה על הלחי שלו. הגרוגרת שלו נעה בעצבנות כשהוא דרוך ונכון לקבל את מרותה.
היד שלה מוסיפה ללטף את גופו, את החזה שלו, ואז היא צובטת את הפטמה שלו ומושכת אותה בעוד שהוא מנסה להישאר זקוף וללא תנועה, נלחם בדחף לרכון קדימה לעברה. גלית מתכווצת, אבל אז גם גופה נרגע מעט כשמָדָאם מִירֶאְלָה משחררת את אצבעותיה וסביב הפטמה נותרת אדמומית שתתפוגג ותעלם בשעות הקרובות.
היא שוב מדברת אליו, הפעם שפתיה קרובות לְפַּנָיו כמעט באינטימיות כמו לפני נשיקה, והוא מהנהן בהסכמה בתנועות ראש קטנות וכמעט בלתי מורגשות, אלמלא תנועת הגל שנוצרת ברצועה שאחוזה בין שיניו.
מָדָאם מִירֶאְלָה אוחזת בקצה הרצועה שבין שיניו והוא משחרר אותה. אצבעותיה אוחזת משני צדי פניו, לוחצות את לחייו לכיוון השפתיים שלו עד שהן מתעוותות כאילו שהוא מכווץ אותן לפרצוף ברווז. לפתע היא שולחת את לשונה הרטובה ומלקקת את שפתיו בתנועה אחת ארוכה שגורמת לגופו לרעוד בהתרגשות. ההתרגשות הזו חולפת מהר כשהיא דוחפת את ראשו לאחור וגופו כושל צעד אחד או שניים לפני שהוא מתייצב וחוזר למקומו בצייתנות.
גלית נושכת את שפתיה באופן לא מודע, "הוא מתגרה מזה..." היא לוחשת לעברי כשמבטה קבוע בו ובאישה שמלהטטת בו.
אני מבחין שבתחתונים האדומים שהוא לובש מתעוררת זקפה, אולי לא כזו חזקה ובוערת כמו הזקפה שלי, אבל הוא ללא ספק בדרך לשם, מָדָאם מִירֶאְלָה מכירה אותו היטב והיא בונה עבורו את החוויה שלב אחר שלב.
היא מכה בכף ידה על לחייו, שתי חבטות מצד ימין ושתיים מצד שמאל, חבטות קלות בלבד. היא שוב מדברת אליו, הפעם קולה נבלע בצלילי המוזיקה ואינו מגיע לאוזנינו, מה גם שלא היינו מבינים מילה וחצי מילה מדבריה.
הגבר- שי, כורע, ואז נשכב על הצד ובסדרת התפתלויות מעביר את רגליו דרך ידיו האזוקות כך שהן עכשיו אזוקות בקדמת גופו ולא מאחוריו. כשהוא מסיים הוא מתרומם ונעמד מולה כמו חייל שמתייצב מול מפקדו. נראה שהיא מרוצה אולם אין לכך כל סימן מסגיר בפניה הקפואות, היא נותנת לו הוראה נוספת והוא יוצא מהאולם, אז היא מתיישבת בכיסא העכביש, מוצצת את קצה הצינורית ואז מפריחה סילון דק ולבן מבין שפתיה השחורות. היא נראית כמו מלכת השדים שמושכת אותך במיניותה לעבר מלכודת הדבש שהיא טווה סביבך.
כעבר דקה הוא חוזר, דוחף לפניו עגלת הגשה ועליה מספר בקבוקי יין וגביעי זכוכית בוהקים. במדף התחתון של העגלה ישנן תיבות עץ קטנות, כמו ארגזי חלב ישנים שמישהו שיפץ וצבע בגוונים חומים שהדגישו את טקסטורת העץ. כל תכולת העגלה נקשה וצלצלה בכל פעם שגלגליה נתקעו בגבשושית או שקע נסתר בשטיח, נדמה היה שכל המסע הזה סופו להיכשל רק כדי שתהיה למָדָאם מִירֶאְלָה סיבה מוצדקת להעניש את העבד שלה.
אלא שהוא צולח את המסלול בהצלחה. את הבקבוק הראשון הוא פותח לגבירתו, מוזג במיומנות למרות האזיקים שעל פרקי ידיו שמחוברים בניהם בשרשרת קצרה, הגביע מתמלא עד למחציתו בנוזל הכהה של היין האדום. לאחר שסיים הוא מניח את הבקבוק והגביע על עמוד האבן הרומי ונותר עומד בראש מושפל מול גבירתו. היא מסמנת לו בתנועה קלה של שתי אצבעותיה שהוא יכול להמשיך והוא ממהר לדחוף את העגלה היישר לעברנו.
ככל שהוא קרב לעברנו, כל גם הלמות ליבי הולכות וגברות, הבקבוקים שעל העגלה נרעדו כשהוא דחף אותה חזק מידי דרך שקע נוסף שהיה בשטיח וקיוויתי שהם יפלו, שמשהו יקרה, שמשהו יגרום לו לעצור. גלית ישבה מתוחה אבל מעבר לכך היא לא הראתה סימני פאניקה מיוחדים, אולי היא חווה כרגע הלם משתק, או שיש לה עצבי פלדה. היא הישירה אליו את מבטה, עיניה רושפות מנסות לחדור אליו מבעד לבד המסך הדק של הווילון השקוף.
היא מתמודדת מולו, חולפת המחשבה במוחי. מבלי שהוא מודע לכך, היא כרגע מתמודדת עם כל הסיטואציה שהיא חווה מהצד שלה, מעכלת את ההלם אבל מנגנוני ההישרדות שלה חזקים יותר מכפי שחשבתי, היא ניצבת כמו לביאה אל מול הפראות שהערב הזה הולך וחושף לנגד עיניה.
הגבר-שי מגיע לשולי הווילון שלנו, הוא אינו מביט לעברנו, נראה שזו הנחיה מפורשת של מָדָאם מִירֶאְלָה, כעבד אסור לו להביט לתוך התאים, אנחנו כמו בני מלוכה שיש להשפיל מבט אלא אם כן בחרנו להיראות הוא כנראה אינו יכול לדבר איתנו אלא אם אנחנו אלה שפנינו אליו. הוא כורע, שולף את אחת מתיבות העץ שבמדף התחתון של העגלה. את התיבה הוא מניח צמוד לוילון מסדר אותה כך שהיא תהיה מיושרת עם דופן הבד בטקסיות והקפדה יתרה..
גלית עוקבת אחריו חולץ את פקק השעם מהבקבוק, עושה זאת מבלי להסב את מבטו לעברנו, מבלי לדעת שאשתו צופה בו ממרחק של שני מטרים, שאשתו יושבת לפניו במסכה שחורה על פניה, עם גבר זר שידע את גופה פעמים לא מעטות.
הגבר- שי, מוזג לגביעים יין אדום ואז מניח אותם על תיבת העץ. אח"כ הוא פוקק את הבקבוק ומניח גם אותו על התיבה. כשהוא מסיים הוא מתקדם לעבר התא הסמוך. מָדָאם מִירֶאְלָה עוקבת אחריו ממקום ישיבתה בכיסא האימתני, לוגמת מגביע היין כשרגליה מונחות על ההדום המרופד.
גלית ראשונה לקום, היא מסיטה את בד הווילון ומביאה לשולחן שלנו את שני גביעי היין ואח"כ גם את הבקבוק. הבגד שהיא לובשת משרטט את גופה בצורה סקסית ומחמיאה, מתחשק לי למשוך אותה לעברי ולהתיז יין משפתי לתוך שפתיה. במקום זה אני שואל אותה אם היא בסדר, היא מהנהנת ונראה כאילו שיש הקלה מסוימת בגופה שהיה עד כה דרוך ומתוח.
"סאלוט (לחיים)" היא אומרת ומשיקה את הגביע שלה בשלי, "הערב רק מתחיל." היא מרוקנת את כל תכולת הגביע שלה וממלאת אותו שוב עד למחציתו. אני לוגם לגימה ארוכה ואז מניח את הכוס בצד. טעם היין עדיין מלווה את החייך שלי במין מתקתקות נעימה כשהיא נצמדת אלי ומתרווחת על מושב הספה לצידי דורשת שאחבק את גופה ואני נענה לכך ברצון.

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 24

האורות מעומעמים לפתע, והגבר- שי חוזר לעמוד לצד גבירתו שבטקסיות מופגנת לוגמת לגימות קצרות מגביע היין שלה, מערבבת את המשקה בתנועות סיבוביות בתוך הגביע ואז מרוקנת את כל תכולתו לגרונה. הגבר- שי ממהר לאסוף את הגביע הריק ולהניח אותו לצד הבקבוק בראש משטח עמוד האבן הרומי הסמוך.
מָדָאם מִירֶאְלָה נעמדת מולו, אוחזת בשרשרת המחברת בין שני פרקי ידיו האזוקים ומובילה אותו לצלב הקשירה. עכשיו מתחוור לי שמתקן העץ בצורת איקס הוא למעשה צלב שנוטה על צידו ולשם היא מובילה אותו ומשחררת את האזיקים, במקומם היא סוגרת סביב פרקי ידיו ורגליו חגורות עור עם לולאת מתכת בכל אחת בהן.
הוא נעמד שעון על הצלב, בפיסוק, ידיו מורמות מעל ראשו מקבילות כמעט לקורות העץ הכהות. מָדָאם מִירֶאְלָה נעזרת באחת מתיבות העץ שנותרו על העגלה כדי לטפס ולקשור הטבעות שבפרקי ידיו בחבלים עבים אותם היא מעבירה דרך הטבעות שמקובעות בדופן קורות העץ של הצלב. היא עושה זאת לכל ארבעת גפיו עד שהוא מוצא את עצמו עקוד אל הצלב הכבד. כשהיא מסיימת מרוצה ממלאכתה, היא ניגשת לארון העץ בעל דלתות הזכוכית ומביאה משם שוט העשוי ממספר זנבות עור.
גלית נשענת עלי בעודנו צופים במתרחש, היא כאילו אדישה לעובדה שהיא נשואה לגבר שברגע זה חווה הצלפות על גופו. ההצלפות אינן מותירות סימנים משמעותיים, וגם אם פה ושם נחרשים תלמים אדמדמים על עורו, הם יגלידו תוך יום או יומיים. ההצלפות נמשכות, הרצועות חותכות את האוויר ואז ניתזות על גופו, בהתחלה על אזור החזה, וזה גם הרגע בו גלית אוחזת את כף ידי שחובקת אותה ומניחה אותה על החזה שלה.
אני מרגיש איך הפטמה שלה קשה וכשאני לוחץ עליה וגלית מוסיפה ומתרפקת על גופי, החליפה צמודה לעורה והמרקם כל כך חלק, עד שלרגע נדמה לי שאני מלטף את עורה. היא מניחה את רגליה על רגלי דוחקת אותה עד שהיא מרגישה את איברי הקשה כנגד ירכה, מידי פעם היא זזה במין התפתלות והתחככות מתפנקת בעודי מלטף את שדיה.
איברי קשה כמו אבן, נלחץ אל בד המכנס, נלחץ אל ירכה החמה שנחה מעליו. היא מושכת את הרוכסן העליון, זה שמתחיל בצווארון הגבוה של הבגד שהיא לובשת, הזמזום הדק של הרוכסן בשעה שהיא מושכת אותו למטה מזרים בעורקי להט שנאסף וצובר תשוקה בין רגליי, החליפה נפתחת ככל שהיא מושכת מטה יותר ויותר את הרוכסן, חושפת את צווארה, את עורה הלבן מעל החזה שלה, פתח הוי הולך ומתרחב, אני כבר רואה את תפיחת שדיה, את תנועת בית החזה שלה כשהיא נושמת וממלאת אותו באוויר, ועדיין הפטמות שלה נותרות מכוסות, דוקרות את כיסוי הווניל ומציירות נקודות מטריפות על פני המרקם החלק.
הבגד שלה פתוח בחלקו העליון, גוון עורה בהיר כמו שביל החלב שנמתח אין שם בתוך החלל השחור. אני מסיט את הכיסוי מעל השד הימני שלה, חופן אותו בכף ידי וגופה מתכווץ בהנאה. אני כבר לא צופה במה שמתרחש מולנו, ראשי מתקרב לעבר החזה שלה ושפתי מפתיעות אותה וטועמות קודם את צווארה, אחר כך הן מחליקות מטה לעבר המחשוף, במורד שביל החלב הדמיוני בין שני שדיה כשהלחי שלי מתחככת בזה החשוף ושפתי ממהרות להדביק את מגע הלחי בשדה, עכשיו גם הלשון שלי מצטרפת, מטפסת סביב בליקוקים רכים, מציירת מעגלים סביב העטרה, הולכת ומתקרבת לאותו קצה מגורה וקשה.
גלית נאבקת בין הסקרנות המגרה לצפות ולהתרכז במָדָאם מִירֶאְלָה ובעלה שי, לבין הרצון להעתר לעוצמות הגירוי ששוטפות את גופה. בקצה האולם היכן שבעלה מחובר אל הצלב וסימני ההצלפות אדומים על חזהו ועל ירכיו, מָדָאם מִירֶאְלָה מלטפת את גופו, מחליקה את אצבעותיה על עורו, בדיוק כפי שהיא –גלית- מרגישה את אצבעותיי חודרות לתוך הפתח בחליפה שלה.
אלא שמָדָאם מִירֶאְלָה אינה מסתפקת בגירוי בקצות אצבעותיה, גירוי שעובד היטב שכן אברו של בעלה שי מזדקר בתוך התחתונים האדומים שהוא לובש והם נמתחים סביב הקצה הבולט שגם מָדָאם מִירֶאְלָה אינה יכולה להתעלם ממנו. בתחילה היא מלטפת את קצה איברו, וגלית רואה איך גופו של בעלה שי נדרך בציפייה. היא מלפת אותו בין רגליו, והוא מרחיב את הפיסוק כדי לאפשר לה להגיע לכל נקודה בה היא תבחר. אצבעותיה נלחצות אל עורו בעוד שאגודלה לוחץ על איברו הזקור ואז לפתע היא חופנת את אשכיו, לוחצת אותם בתוך אגרופה הקמוץ ומביטה היישר לתוך עיניו שבהתחלה הן מופתעות ואח"כ הן נאבקות בין תחושת הכאב המפתיע שמכה בו לתוך חלל הבטן, לבין תחושת העונג שמסתלסלת בין כל אותם אותות אזעקה שמפעמים מתוך אשכיו.
באותו רגע שהגבר-שי חווה את תחושת הבעלות של גבירתו על אשכיו, אני סוגר את שפתיי על הפטמה הקשה ומוצץ אותה לתוך פי, שואב אותה בפעימות ארוכות וחזקות, עד שהיא גדלה פי שניים מגודלה, מתרחבת כשכלי הדם הזעירים מתמלאים בנוזל החיים שמוזרם מתוך ליבה של גלית שפועם בקצב מהיר וחזק.
מָדָאם מִירֶאְלָה מסירה מעל מותניו את התחתונים במשיכה מהירה, ואיברו מנתר קדימה, כמו רומח מוכן לקרב, אשכיו עדיין מכווצים, מתאוששים, אבל כלי זינו עדיין רחוק מכניעה והיא לופתת אותו ומרימה אותו כלפי מעלה, מתרשמת מגודלו וקשיותו, ואז מחליקה את קצות אצבעותיה לאורכו בכמה תנועות קדימה ואחורה כמו תנועת אוננות, אבל כזו שנעשית כלאחר יד ולא מתוך מטרה להביאו ליידי סיפוק.
גלית לוגמת שוב מכוס היין שלה וכשהיא מסיימת את המשקה היא נוטלת את הבקבוק ושותה היישר ממנו בעוד ששפתי יונקות מהחזה שלה וידי תחובות בתוך חליפת הויניל ההדוקה. אח"כ היא יוצקת מעט מהיין האדום על גופה, שופכת את המשקה במרכז בית החזה, רסיסים דקים ניתכים על שדיה ויתר הנוזל גולש מטה במורד בטנה ונעלם בתוך החליפה.
אני טועם תחילה את היין משדיה, , מלקק את עורה שעכשיו יש לו טעם מתקתק של היין ומעט מליחות של גופה. אח"כ אני מצמיד את שפתי לשפתיה, תוהה עד כמה היא תשתף פעולה, או שמא תסיט את פניה הצידה. שפתיה מציצות מתוך המסיכה שעל פניה, הן נראות בשרניות ומזמינות, ואני מוצץ אותן ואז מצמיד את שפתיי לשלה ומרגיש איך הלשון שלה פורצת לתוך פי וגורמת לי לשכוח כל מה שסביבנו וכל מה שאני רוצה זה לגרור אותה לחדר הצמוד, לתוך המיטה.
מָדָאם מִירֶאְלָה נצמדת לגבר-שי, מחככת את גופה באיברו וצובטת את החזה שלו, אח"כ היא אוחזת בסנטרו , מטה את פניו הצידה ושולחת לשון ארוכה ובשרנית ומלקקת את הלחי שלו. כשהיא מסיימת לגרות באופן הזה את איברו, היא חולצת את שדיה מתוך המחוך שהיא לובשת, הם גדולים וכבדים והיא מקרבת אותם אל פניו בהתרסה, אוחזת בהם ומניפה אותם לעברו, מאשרת לו ללקק אותם, אבל לא מאפשרת לו, וכך הלשון שלו משתרבבת ונשארת תלויה באוויר כאשר צווארו מתוח קדימה. לבסוף היא מפסיקה את המשחק המתגרה ומתכופפת מטה לעבר איברו, נראה כאילו שהיא בוחנת אותו מקרוב, ומטופפת עליו בכף ידה, חובטת בו כלפי מטה והוא מתרומם בחזרה ומזדקף. אחרי מספר פעמים מגיע הפיצוי כשהיא מכניסה את איברו לתוך פיה, ובמשך חצי דקה מוצצת אותו בתאווה וגורמת לרגליו לקרוס ולגופו להיות תלוי ברפיון על זרועותיו הקשורות.
המופע נמשך דקות ארוכות, הגבר-שי מפגין סיבולת מרשימה לצד אונות מתמשכת שמָדָאם מִירֶאְלָה דאגה לשמר עם כל מיני טריקים וקסמים שפעלו על חושיו, גורמת לו פעם אחר פעם להתמסר לכאב, להתענג מהכאב, להנות מהמשחק שהיא שיחקה בפניו, שיחקה בגופו, בעצביו, בחושיו, ואולי גם להנות מהקהל הנסתר שצפו בו ובגבירתו מתוך אותם תאים אפלוליים.
מתוך התאים הסמוכים עלו קולות ורחשים שהבהירו לנו שהזוגות האחרים פעילים לא פחות מאיתנו. שכבתי על גבי הספה כאשר גלית התירה את כפתורי מכנס הדגמ"ח ומתוכו פרץ איברי המתוח, רטוב ובוהק. היא ליטפה אותו ועיניה שהציצו משני החורים במסכה השחורה הביטו היישר לתוך עיני ולרגע אחד מבטה כבר לא היה נעוץ במָדָאם מִירֶאְלָה ובעלה שי, באותו רגע היא הצליחה לנתק את עצמה, להילחם בתחושת הקנאה למראה חילול גופו וכבודו - מרצונו החופשי- של בעלה בידה של אישה זרה בעוד שהיא עושה בדיוק את אותו הדבר איתי. שפתיה שהציצו מתוך המסכה נראו כמו שפתי נרתיק, אדמדמות ורטובות והן קרבו אל קצה אברי, נפערות לקראתו ואז קולטות אותו לתוכה. ראשה המכוסה במסכה יורד מטה באיטיות מילימטר אחר מילימטר כובשת עוד ועוד מאיברי הקשה ומכוח התנגדותי.
מתוך אחד התאים יצא זוג ופסע לעבר האולם הקטן. גלית עצרה את המציצה שהיא העניקה לי, האיבר שלי נשאר בתוך פיה, לשונה משחקת בקצהו, אבל מבטינו היו נעוצים בהתרחשות החדשה.

 

[Bumblebee74]

טרמפ- פרק 25

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7418802


---------25---------
הגבר רזה וגבוה בשלהי שנות החמישים לחייו לבוש בגדים שחורים ומעיל עור ארוך שמגיע עד מתחת לברכיו, אחז בידו בקנה במבוק צר וארוך. הוא הרכיב משקפיים בעלי מסגרת עגולה ששיוותה לפניו הרזות והלבנות מראה של רוקח מתחילת המאה עשרים. דמותו שידרה מוזרות משונה ולא יכולנו לשים במדויק את האצבע על הסיבה המדויקת לכך. אישה עירומה הלכה לפניו, נמוכה, כמעט חוסה בצלו של הדחליל בשחור. מבנה גופה עגלגל, ירכיה מלאות, וקפלי שומן קטנים נראים בקו המותן. החזה שלה גדול אך אינו משתווה לחזה של מָדָאם מִירֶאְלָה. הגבר הגבוה דוחק בה בעזרת קנה הבמבוק, מתופף על ישבנה, מאיץ בה להתקדם ותוך כדי יוצר קשר עין עם מָדָאם מִירֶאְלָה שמהנהנת לעברו ומאשרת לו להצטרף ולקחת חלק פעיל.
באותו הרגע מתרחשים מספר דברים. הזוג בתא הסמוך ככל הנראה פורש לחדר הפרטי שצמוד לתא שלהם, אני שומע את הדלת נסגרת אחריהם.
גלית שוכבת לצידי בין רגלי ואיברי בפיה, עדיין נוקשה אבל בעיקר בגלל הריגוש מהתפנית של המופע. הגבר- שי עומד על ארבע לאחר שמָדָאם מִירֶאְלָה כרכה רצועה ארוכה סביב בסיס איברו ואשכיו ואותה רצועה קשורה לטבעת ברזל שמקובעת לקיר כך שאיברו ואשכיו מתוחים לאחור. הגבר הגבוה פוקד על האישה לכרוע על ברכיה ולהגיש את שדיה לגבר-שי שניצב על ארבע. הגבר- שי מלקק את החזה החדש שמוצע לפניו בתנועות לשון ארוכות ורטובות. גלית בתגובה מוצצת שוב את אברי, אבל עיניה לא משות מהם. הגבר הגבוה סובב סביב האישה שלו כשמקל הבמבוק מטייל על גופה ומידי פעם ננעץ בעורה. מָדָאם מִירֶאְלָה צופה במתרחש מהצד, החזה הגדול שלה עדיין תלוי מחוץ למחוך, היא פוסעת לעבר אחוריו של הגבר-שי, סותרת על ישבנו פעמיים ואז ניגשת ומתיישבת בכיסא העכביש שלה מרוצה מההפוגה הרגעית.
שפתיה של גלית מרפות מאברי רק כדי להיצמד לפיית בקבוק היין והיא גומעת ממנו בשקיקה. הגבר הגבוה צועד מימין לשמאל כשהאישה ששדיה נמצצים כורעת לפניו, המעיל הארוך שלו מתנופף בכל פעם שהוא מבצע סיבוב מהיר, הוא לבוש מכף רגל ועד ראש, ולא נראה שבכוונתו להיפטר מבגדיו בעוד שהאישה שאיתו עירומה, פרט לנעלי עקב שחורות ובוהקות. לפתע הוא אוחז בשערה ומושך אותה לאחור, מנתק את שדיה משפתיו של הגבר–שי שבדקה האחרונה עשה בהם כרצונו בשפתיו ובלשונו.
הוא מוביל אותה אוחז בשערה עד שהיא נשכבת על גבה ופתאום ברכות שלא ציפינו לראות ממנו הוא מפזר את שיערה החום על השטיח, סביב ראשה, כמו מניפה רכה. היא שוכבת ועיניה מביטות בו בהכנעה כשהוא ניצב מעליה, החזה הגדול שלה נופל משני צידי גופה, מבריק מרטיבות לשונו של הגבר- שי. ברכיה כפופות ובשעה שמקל הבמבוק הדק מתופף על פנים ירכיה היא מרחיבה את פיסוקה וגוררת את עצמה לעברו של הגבר-שי כאשר מפשעתה מול פניו. היא עוצרת את תנועתה כאשר הגבר הגבוה מניח את מקל הבמבוק בין רגליה, לוחץ אותו בין שפתי ערוותה. עכשיו היא במרחק של כעשרים סנטימטרים מפניו של הגבר-שי.
מָדָאם מִירֶאְלָה מתרוממת מכיסאה, היא פוקדת וטופחת שוב על ישבנו של הגבר-שי. איננו מבינים את שפתה, אבל דיי ברור שהיא מצווה או מאשרת לו ללקק את מפשעתה של הבחורה ששוכבת מולו פסוקת רגליים ומציגה בפניו את ערוותה השעירה. תלתלי שיער חומים ממלאים את משולש הערווה שלה ומתוכם מציץ פתח וורדרד ורטוב. הגבר-שי מתקרב לעברה, מותח את צווארו ככל יכולתו, אולם אשכיו ואיברו קשורים לטבעת מאחוריו והם נמתחים לאחור ולא מאפשרים לו להטביע את פניו בין רגליה. מָדָאם מִירֶאְלָה מדרבנת אותו במילים, בטפיפות קלות באמצעות מחבט עור גמיש, הוא עושה מאמץ, מותח את גופו, מותח את הרצועה המחוברת לאבריו המוצנעים, משרבב קדימה את לשונו, אבל הפער בין קצה לשונו החמה לבין פתח הנרתיק והשפתיים הרטובות עומד על לפחות עשרה סנטימטרים, עשרה סנטימטרים של תסכול וציפייה לבחורה השוכבת מולו מגורה, ועשרה סנטימטרים של תסכול וכאב עבור הגבר-שי שעושה כל מאמץ לצמצמם את הפער.
אחרי דקה ארוכה של ניסיונות עקרים מָדָאם מִירֶאְלָה מורה לו להפסיק והוא מתיישב על עקביו והלחץ על איברו ואשכיו מרפה מעט. הגבר הגבוה מסמן בעזרת מקל הבמבוק לאישה שאיתו להתהפך ולעמוד על ארבע. כשהיא עושה כך שדיה נתלים כבדים תחת גופה, נמתחים כלפי מטה ופטמותיה המלאות מתנדנדות בקצה השדיים כמו שני כפתורים כהים. הפעם היא מסתדרת במערך שונה. ישבנה מופנה לאחור כשהיא על ברכיה, גופה נשען בזווית כלפי מטה כאשר כתפיה ושדיה נחים על השטיח, פניה מופנות הצידה וידיה מושטות לאחור אוחזות בשני פלחי ישבנה.
עכשיו זה תורה של מָדָאם מִירֶאְלָה והיא מושכת בשערו של הגבר שי ומביאה אותו קדימה לאותה עמדה מוכרת כשהוא על ארבע וזרועותיו תומכות בפלג גופו העליון, הוא מטה באיטיות את גופו קדימה, המתח על פניו ניכר כרצועת העור מאחור הולכת ונמתחת. הוא מתקדם לעבר הישבן שלפניו עם פניו ששלוחות לפנים, איברו מוסיף ונמתח לאחור, אלא שהפעם הוא זוכה בפרס השני, לשונו מגיעה אל צמד הישבנים שלפניו והוא מלקק בתנועות ראש קצרות בעוד הבחורה דוחפת את גופה לאחור- לעברו ככל שהיא יכולה מבלי להזיז את ברכיה מאותה נקודה בה הם נעוצים ונמצאים תחת עינו הפקוחה של אדונה הגבוה שאוחז במקל הבמבוק הדק.
הגבר-שי מעז יותר ככל שהאישה שלפניו מצליחה לקרב את ישבניה, אצבעותיה נעוצות בבשרה הלבן, מפסקות אותו, משאירות סימנים אדומים בעורה, אבל זה כאין וכאפס לעומת ההרגשה הנעימה של הלשון שמחליקה על העור הרגיש שבין ישבניה, משוטטת על פני פי-הטבעת שלה וגורמת לה להתכווצות נעימה במעמקי הנרתיק ולעוד רטיבות שתוגש אחר כך לאדונה.
בעודם מחוברים באיבריהם השונים, מגשימים זה לזו תשוקות ופנטזיות, גלית מטביעה את איברי בתוכה, בתוך פיה, בין שפתיה, בחייך החם והרטוב שלה. אלמלא הייתה לובשת חליפת ויניל כה הדוקה הייתי מפשיט אותה מבלי לשאול את דעתה, הייתי מחדיר את איברי לתוך הפתח החם והמגורה שלה שלבטח מציף בנוזליו את החליפה שהיא לובשת. תנועת שפתיה הופכת להיות נמרצת, מהירה ורטובה ויחד עם הרטיבות שניגרת מאיברי הכל הופך למין ג'לי חלקלק שמענג אותי יחד עם הסגירה הטבעתית של שפתיה סביב איברי כשהן עולות עד קצהו ואז מחליקות מטה. הלשון שלה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, פעם מימין ופעם משמאל, וכשאני מצפה לחוש בה בכיוון מסוים, היא מוצאת את קצה האיבר שלי, משחקת סביב פיתחו ושוב מחליקה לאורך איברי שעטוף בוורידים פועמים ומלאים.
האישה שפניו של הגבר שי טמונות בישבנה שרויה במין אופוריה, לחייה לחוצה אל השטיח, עיניה מזוגגות וריסיה מעפעפים במהירות. שפתיה פסוקות ומידי פעם היא נושכת את שפתה ומזילה ריר שנספג בשטיח, נשימותיה הופכות להיות מהירות יותר וסומק אדמדם מציף את פניה. אני מביט באותם פנים וכמעט מרגיש את התחושות שהיא חובה באותם רגעים ובאותו הרגע אני עצמי גומר בקולות אנחה חנוקים, מרים את אגני ונועץ את אברי עמוק לתוך פיה של גלית שמופתעת להרגיש את הנוזל החם בתוך פיה. למרות זאת, היא אינה מרפה ומאפשרת לי להתיז את כל מה שבתוכי, ואז עולה מעלה באיטיות לאורך איברי ומאפשרת לנוזל שבפיה לגלוש מבין שפתיה לאורך איברי הקשה והמלא. כשהיא מתרוממת ומביטה מסופקת בתוצאה הרטובה והדביקה, מבין שפתיה עדיין ניגר נוזל לבן שזולג על פני המסכה השחורה וצונח על גופה, מבעד לפתח הפעור בחליפתה.

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 25

האישה אינה זוכה לחוות את אותה תחושת סיפוק שהולכת ומתעצמת בתוכה מרגע לרגע, הגבר הגבוה יודע לעצור אותה בזמן ולהרחיק אותה ואת ישבנה מלשונו הוורדרדה של הגבר-שי. הוא מוביל אותה הפעם על ארבע לעבר התא שלהם. שדיה מיטלטלים מצד לצד בשעה שהיא מנסה להדביק את קצב הליכתו. היא אינה רוטנת ואינה מוחה על כך שהוא הפסיק את האורגזמה שהיא כמעט חוותה, אלא פשוט הולכת אחריו בהכנעה ראויה להערכה שלבטח תזכה אותה בפינוק הולם מאוחר יותר. הגבר–שי חוזר למצב כריעה, על פניו עולה הבעת כאב כאשר לאחר שאקסטזת הריגוש המיני מתפוגגת ואשכיו ואיברו מתלוננים על העומס בו הם היו שרויים.
אני מתנקה. גלית נעלמת לתוך החדר הסמוך וחוזרת עם בקבוק היין לאחר שהיא הסירה ממנו את פקק השעם. היא מקרבת אותו לשפתיה. "לא, כבר שתית מספיק." אני לוחש ומניח יד על צוואר הבקבוק.
גלית נחושה ואינה מרפה. "אני מוכרחה לשטוף קצת את הטעם." היא מתרצת.
אני לא יכול להתווכח עם הטיעון הזה אחרי שהיא אפשרה לי לגמור בתוך פיה, הגיוני שהיא תרצה להעביר את הטעם עם משקה מתוק. גלית לוגמת לגימות ארוכות ואז מתיישבת לצידי ומעבירה את לשונה על שפתיה.
אני מסיר את הג'קט מעלי, אומנם לא הייתי ממש פעיל מבחינה גופנית, אבל הדופק המואץ שחוויתי העלה את טמפרטורת גופי. גלית נותרה לא מסופקת, אבל נראה שכרגע היא הצליחה להרגיע את הליבידו שלה. היא ישבה והביטה בעניין במָדָאם מִירֶאְלָה מחברת שוב את הגבר-שי למתקן הצלב, תחילה קושרת את זרועותיו ואח"כ את רגליו. רצועת העור עדיין מלופפת סביב בסיס איברו הזקור ואשכיו המלאים, והיא נוגעת בהם בקצות ציפורניה ואיברו הקשה נענה למגעה ומזדקף עוד יותר.
מקהלת שירה הצטרפה למוזיקה שבקעה מהרמקולים וההרמוניה עטפה את כולנו מכל עבר. התאורה האפלולית, קירות האבן והעיצוב העתיק, הביגוד שנראה שנלקח מחדר התלבושות של מרתפי האינקוויזיציה ומעל לכל שירת המקהלה שכאילו ניצבת באיזה תא ניסתר והיא חלק בלתי נפרד מהמופע ההזוי שאנו נמצאים בתוכו. כינורות ועוגב, צ'לו וקונטרבס ומעל לכל, קולו של הטנור מלווה בשירת הרקע המיסטית ומרטיט את לבבותינו בצליל העמוק.
מָדָאם מִירֶאְלָה נוטלת את בקבוק היין ובאופן מפתיע שנוגד את כללי הטקסיות הנימוסית היא לוגמת היישר מפיית הבקבוק, ואז מצמידה את שפתיה לשפתיו של הגבר-שי ומעבירה אליו את היין כשחלקו ניגר מזווית פיו על צווארו. היא אוספת באצבעותיה את טיפות היין שזולגות על עורו ואז מושחת אותן על איברו. בעודו מתענג על טעם היין שעבר לגרונו מתוך פיה של גבירתו, שפתיה נסגרות על איברו והיא מעניקה לו מציצה קצרה, או שמא היא טועמת את היין שאך לפני רגע היא מרחה על איברו.
גלית אוחזת באיברי, מעבירה את אצבעותיה לאורכו, והוא בתגובה מתקשה, מזדקף באיטיות, הולך וממלא את כף ידה. שפתיה נצמדות לשפתיי ואני מריח את היין נודף מהבל נשימתה, ואיברי שבידה ממלא את גופה בתשוקה פראית סוערת. אצבעותיה אינן מרפות ממנו, אוחזות בו כאילו שהוא הדבר היקר מכל. אני מסיט הצידה את שני חלקי החליפה שלה, וחושף את שדיה, הם ללא ספק השדיים הכי יפים שראיתי הערב, הרבה יותר מגרים מאותו חזה גדול וכבד של מָדָאם מִירֶאְלָה או של הבחורה השמנמנה. הפטמות שלה קשות וגדולות, מזמינות את שפתי אליהן כמו דובדבנים המונחים בראש כדורי גלידה קרירים.
במתקן הצלב, מָדָאם מִירֶאְלָה עסוקה בהתרת רצועת העור שכרוכה סביב איברו ואשכיו של הגבר- שי. כאשר הליפופים מוסרים באיטיות תחושת הקלה ממלאת את גופו, והדם שזורם בחופשיות משלח זרמים עוקצניים בכל עצביו שמתוחים עד קצה גבול היכולת. מָדָאם מִירֶאְלָה מחליקה על גופו גלגל שיניים דוקרני, והכאב שפועם בין רגליו מתחלף בתחושת הדקירות הלא נגמרת שעוברת על עורו.
אני מטפס על גלית, איברי נדחק בין רגליה, ואני מרגיש את הקרירות של הרוכסן התחתון שבמכנסיה, עלי להיזהר שמתוך להט לא אחכך את אברי באותו רוכסן נוקשה.
"בא לי לחדור לתוכך" אני לוחש לה שעה שפני טמונים בצווארה.
"תחדור אלי חזק" היא ממלמלת וגונחת. "אני רוצה את זה פראי וחזק"
היא אוחזת לפתע בשוט העור השחור שתלוי בלולאת מכנסיי ושולפת אותו החוצה. לרגע אחד היא כאילו תוהה מה לעזאזל היא אמורה לעשות בו, אלא שאז היא דוחפת אותו בין רגליה פנימה והחוצה, מחליקה אותו על פני החליפה.
אני מושיט את ידי לעבר הרוכסן התחתון, זה שמתחיל מתחת באזור הבטן התחתונה ומסתיים בצד השני של גופה, קצת מעל הישבן, הרוכסן שסוגר על פתחי האהבה שלה.
היא מניחה את ידה על ידי "לא, עוד לא" היא אומרת במהירות ועוצרת אותי. "בוא איתי, ותזכור שלא מדברים עברית." עיניה יורות לעברי מבט סקסי מפתה שהיא כלל אינה מודעות אליו.
היא מחליקה מתחתיי, וכל מה שאני רואה זה את האגן שלה שרק רוכסן בודד מפריד בין איברי המגורה לבין שפתי הערווה שלה, והנרתיק שמאחוריו שבוודאי רטוב מכל הערב המגרה הזה.
"בוא... מקס" היא כבר עוברת לאנגלית מושכת אותי בזרועי ומניחה בכף ידי את שוט העור. אני מוצא את עצמי פוסע אחריה כשהיא מסיתה את הווילון ויוצאת אל האולם.

 

[Bumblebee74]

טרמפ- פרק 26

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/bumblebee?acceptAdultContent=true



---------26---------
כאשר הזוג הקודם נכנס לאולם חשבתי לעצמי כמה מוזר זה נראה, האישה העירומה לצד הגבר שלבוש בבגדים שחורים ובידו מקל במבוק ארוך, כיצד הם מעזים ומרגישים נוח להיחשף כך לעיני כולם. עכשיו אנחנו פוסעים למרכז 'הבמה', גלית בבגד הדוק, חלקו העליון פתוח ושדיה חשופים ומגורים כאילו שזה הדבר הכי טבעי עבורה, המסכה השחורה שעל פניה מקנה לה אנונימיות ומאפשרת לה את האומץ לצאת כך אל האור. גם אני במסכה חלקית, כזו שמסתירה את עיני ואפי, בבגדים שמעולם לא לבשתי ואיברי מזדקר מתוכם, מגורה וקשה, כאילו שזה אך טבעי להסתובב כך, ובידי שוט עור ארוך וגמיש.
אחזתי בגלית, אחרי שהיא שתתה בקבוק וחצי של יין, לא בטחתי עד כמה היא יציבה על גבי העקבים הגבוהים והדקים. אחזתי בזרועה כאילו שאני מוביל אותה למרות שלמעשה היא זו שהלכה ראשונה והובילה את שנינו.
מָדָאם מִירֶאְלָה הבחינה בנו, ואז סימנה לעברנו במנוד ראש אותו פרשנו כאישור לכך שאנו יכולים להצטרף. הגבר-שי לא הישיר את מבטו לעברנו, אלא הציץ בנו מזווית עינו, בכל זאת הסקרנות שלו גברה על כל מחויבות צייתנית. בכל רגע ציפיתי לראות איזה סימן יוצא דופן בתגובתו, אבל הוא נותר מסוקרן ומגורה כפי שהיה, ואולי עכשיו אף יותר כאשר משהו חדש משנה את התסריט המוכר.
גלית הגיעה עד למתקן הצלב, נעצרתי מטר אחד אחריה. הנחתי לה לרגע, לא העזתי להביט לאחור, לראות אם בכלל ניתן להבחין בקהל שצופה בנו, קיוותי שכולם פרשו לחדרים הצמודים לתאים, גם ככה נוכחותם של מָדָאם מִירֶאְלָה ושי הייתה מטרידה ומוזרה.
מָדָאם מִירֶאְלָה לקחה צעד אחד הצידה ונעמדה במרחק של מטר אחד ממני. בעין אחת עקבה אחרי גלית, כיאה לגבירה, עליה לשמור על בן חסותה ולוודא שלא נעשה לו דבר שעלול לסכן אותו. בעינה השנייה היא הביטה באיברי המגורה, אולם פניה נותרו חתומות וחסרות כל הבעה. היא התיקה את מבטה ממני כאשר גלית אחזה לפתע באיברו של בעלה. תחילה המגע שלה היה מלטף, חוקר, אלא שאז היא הידקה את לפיתתה, ויכולתי לראות את גידי הצוואר שלו נמתחים. מָדָאם מִירֶאְלָה הביטה בעיניין, אולם עקבה אחר תגובותיו של הגבר- שי, לעת עתה היא הניחה שהוא מסוגל ונהנה לשאת את המגע והכאב. ידיה של גלית גיששו פנימה עד שהן אחזו באשכיו, היא שיחקה באצבעותיה בשק האשכים, מרגישה את שני הכדורים הקטנים מחליקים בתוך השק, המבע בעיניו של בעלה היה של פחד צרוף ומצד שני תשוקה נלהבת, שכן איברו לא איבד ולו סנטימטר אחד מזקפתו.
לבסוף גלית הרפתה וכמו מורה מאוכזבת סטרה על פני איברו הנוקשה ואז סובבה אליו את גבה וצנחה לתוך זרועותי.
"זיין אותי" היא לחשה כך שרק אני יכולתי לשמוע את בקשתה.
משכתי אותה לעברו של הספסל המרופד, היא נשכבה עליו כשישבנה נח על קצהו. לרגע אחד נעמדתי מולה, הספסל היה גבוה, ממש בגובה אופטימלי כדי שאוכל לעמוד ולחדור אליה כשהיא שוכבת עליו. קרבתי , הרוכסן הכסוף חוצה את מפשעתה בדיוק במרכז, יכולתי לדמיין את שפתיה המגורות והמלאות משני עבריו, החליפה השחורה הייתה צמודה לעורה בוהקת וכמעט מתמזגת עם גופה.
אחזתי בשוט העור הארוך והגמיש שבקצהו פיסת עור בצורת טרפז קטן. תופפתי בו על גופה, על ירכיה והיא נענתה לי בפיסוק רחב והחלה ללטף את שדיה ולגרות אותם. העברתי את קצה השוט בין רגליה, משרטט קווים דמיוניים של שפתי הערווה שלה, מצליף בעדינות קרוב יותר לערוותה, ומביט בה צובטת את פטמותיה.
מָדָאם מִירֶאְלָה ניגשה שוב אל הגבר-שי שעמד באותה תנוחה ועיניו פוזלות לעברנו, בעיקר לעברה של גלית ששכבה כשגבה מקושת ואצבעותיה אוחזות בשתי פטמותיה. היא תחבה לפיו כדור שהיה גדול מעט מכדור פינג פונג, הכדור היה מנוקב חורים ושתי רצועות דקות נמתחו משני צדדיו. את הרצועות היא קשרה מאחורי ראשו, כשסיימה, פיו נותר פעור כשהכדור ממלא את חלל הפה ולשונו מנסה להידחק החוצה אך לשווא. אצבעותיה החלו ללטף את איברו, כמו אם מגוננת שמפייסת את בנה. תוך כדי ליטוף היא משכה בשיניה את הכפפות החצויות שהיו על ידיה ואז אחזה באיברו בידיה החשופות.
מוט השוט שהחזקתי החליק בין רגליה של גלית, פעם מימין ופעם משמאל, את איברי הקשה הצמדתי לרגלה, כך שקצהו ליטף את עורה החלק. הושטתי יד לעבר הרוכסן התחתון שעדיין היה סגור, משכתי אותו לעברי, מרחיק מעט את החליפה ההדוקה מגופה ואז הנעתי את הרוכסן מטה. חשפתי את בטנה והמשכתי עד שקצה שיער הערווה שלה נגלה לעיני, מסודר ומטופח, שערות ערוותה הקצרות נראו דביקות ורטובות, קצה הדגדגן הציץ מבין קפלי העור של שפתי הערווה, כהה ובולט, ולחלוחית רטובה ניקוותה מתחתיו ונמשכה לאורך כל מרכז שפתי הערווה שהיו מלאות ומגורות. המשכתי לפתוח את הרוכסן, פתח הנרתיק התגלה במלוא הדרו, שופע נוזלים, כל העור סביב הבריק מרטיבותה והתאוותי לתחוב את אצבעותיי לתוך אותה בריכה רטובה וריחנית. היא הרימה את אגנה ואפשרה לי להמשיך ולפתוח את הרוכסן. החליפה צמודה, כמעט דבוקה לעורה הרטוב מנוזליה, עם פתיחת הרוכסן אני מרגיש שאני מקלף את החליפה מעל גופה, חושף עוד ועוד ממשולש האהבה שלה ומישבנה החטוב.
גלית שוכבת ללא ניע, ראשה מוטה לאחור ומבטה החולמני מופנה לעבר מתקן הצלב שם מָדָאם מִירֶאְלָה שעסוקה בעיסוי ארוך וממוקד לאורך איברו הקשה והנוטף של הגבר שי בעוד שאשכיו מונחים בכף ידה השנייה שאוחזת בהם ברכות.
אני מלטף את עורה הרטוב שנגלה לאחר פתיחת הרוכסן, מעביר את אצבעותיי על שפתיי ערוותה, והדגדגן, את מקל השוט האלסטי אני מניח בין שפתי ערוותה והרטיבות שלהם מאפשרת לי להחליק אותו מעלה ומטה. גלית מרימה את אגנה לעברי ואני מתכופף לעברה ומלקק את עורה בתאווה הולכת וגוברת, יש להם טעם מיני מגרה ומתקתק, מעט מתוק, אני נזכר שחלק מזה שייך ליין האדום שנזל על שדיה, במורד גופה והמשיך מטה לתוך המכנסונים, עכשיו יחד עם נוזלי גופה נוצרה תרכובת מנצחת של טעם אלוהי מגרה שגורם ללשוני ולשפתי לאסוף אותו במין אקסטזה חייתית.
מָדָאם מִירֶאְלָה מוצצת את האיבר שהיא מחזיקה בכף ידה, מניעה את ראשה בקצב המוזיקה המיסטית שמהדהדת מהקירות. כאשר האיבר רטוב וקשה היא נעמדת ומסיטה את פיסת הבד של תחתוניה השחורים ומגלה עור מגולח למשעי, שפתיים אדמדמות, מלאות ומגורות, ופתח מגורה עוד יותר פעור ביניהן. עיניו של הגבר-שי נפערות בתדהמה מהולה בהתרגשות, הוא וודאי אינו זוכה לראות את הדגדגן ואת נרתיקה של גבירתו, לראות עד כמה היא בעצמה מגורה. ההתרגשות שלו מתעצמת כאשר היא מצמיד האת איברו אל ערוות המגולחת, אוחזת בו ומכוונת אותו אל בין שפתיה הרטובות, לוחצת אותו לדגדגן שלה.
'תחדור אלי עכשיו', מתחננות אלי עיניה של גלית ברגע הקצר שבו היא מסיטה את מבטה מהאיבר של בעלה שנבלע בין ירכיה של המארחת שלנו. אני לא זקוק לשכנוע או בקשה נוספת, לפני שהיא מספיקה לקחת נשימה נוספת אני דוחף במהירות את איברי לתוכה ונשימת נעתקת.
התחושה היא כמו להיבלע במנהרה חלקלק ששואבת אותי פנימה, כך הרגשתי שאיברי נכנס לתוכה, למעשה, פורץ פנימה לתוך הנרתיק הכל כך מגורה שלה שבולע אותי במין שקיקה ותאוותנות, מרפד את איברי בנוזלים וחמימות, בפעימות של גופה, בהתכווצויות הנעימות של שריריה. חדרתי לתוכה שוב ושוב, והיא גנחה חרש, לאט לאט עלו קולות רמים יותר, שדיה היטלטלו בכל פעם שדחפתי את גופי חזק כנגד גופה. ידיה אחזו בציד הספסל הגבוה, ועיניה נותרו מהופנטות בזוג שלצידנו שחלק יחד איתנו רגע אינטימי מסעיר משלו, שונה כל כך מהחוויה שלנו ועם זאת מאוד דומה.

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 26

מָדָאם מִירֶאְלָה הייתה מגורה, מגורה כפי שהרבה זמן היא לא הרגישה מגורה. אולי משהו באווירה השוֹנה ששרתה באותו לילה במרתף ביתה, ואולי הייתה זו עוצמת גירוי שהלכה והצטברה, הלכה ותססה בתוכה והייתה צריכה לפרוץ החוצה מפעם לפעם. היא לא נתנה לו לחדור לתוכה, אבל היא לגמרי השתעשעה והתגרתה מהאפשרות שזה יקרה. היא נהנתה מאוד להחליק את איברו הקשה על מפשעתה, על הדגדגן שלה, להרגיש את הרטיבות שלו נוזלת בין רגליה, להרגיש איך איברו מחליק בין שפתי ערוותה, קרוב כל כך לפתח הנרתיק המגורה, שרק תנועה אחת שלה והיא תוכל לכוון את קצה איבר לתוכה, לתת לו למלא אותה, שהיא תרגיש מזה זמן רב תחושה של איבר חם ופועם שממלא את גופה, שזה יהיה איבר מיוחד, איברו של הגבר שהסכים להתמסר לה, שנותן לה מעצמו פעם אחר פעם, והיא בתמורה גורמת לו עונג והנאה, נותנת לו סיפוק שמותיר אותה לעיתים עם חלל ותהום מייסרים כשהיא נשארת מעבר לקו הגבול שמגדיר את יחסיהם כפי שהיא זו שבחרה להגדיר. אבל הלילה היא מניחה לגבולות להישמט, הלילה היא רוצה להרגיש את מה שהיא אף פעם לא ניסתה, וגם עכשיו כשהיא קרובה כל כך, היא עדיין לא אוזרת את האומץ לתת לאיברו לחדור לתוכה. זה אחרת כשהוא מלקק את גופה, כשהיא מאפשרת לו למצוץ את שדיה ואת כפות רגליה, וזה לגמרי אחרת כשהיא זו שחודרת אליו, כשהוא גומר בפניה, ואז מביט בה במבט אסיר תודה כמו כלבלב מיוסר ומבולבל שזכה למנת הבונזו החביבה עליו ולליטוף אוהד מבעליו. היא תהתה כיצד זה ירגיש וישפיע כשהיא תגמור מתוך איברו שחודר אליה, איך זה יהיה כשלרגע, הוא באמצעות איברו שהיה גם סוג של ביטוי פאלי לזכרותו הגברית בה היא שלטה. איך זה יהיה כשלרגע בוא ישלוט בה, יגרום לה לרעוד, ליפול ולצווח חסרת כל שליטה. לפיכך היא השאירה את איברו מחוץ לגופה, ובכל פעם הרגישה שהיא כמעט ונכנעת.
הוא הצמיד את שפתיו הרטובות לשדיה מתאווה למצוץ וללקק אבל אינו יכול, מניע את אגנו ככל שאפשרה לו התנוחה בה גופו קשור לצלב, לא היה כל צל של ספק שהוא מחפש להבקיע דרך לתוך גופה. נראה שהחוקים הברורים נדחקו הצידה ומגבר כנוע הוא הפך לשור זועם נטול רסן שמובל ע"י אונו והיא כמו מטדור ניסתה לשלוט בחיה שהתעוררה והחלה לצאת מכלל שליטה. למזלה הוא היה קשור, כך שבאופן מעשי, השליטה עדיין הייתה בידיה, אבל מנטלית נראה היה שבאותם רגעים התהפכו היוצרות. היא אכן חוצה גבול במערכת היחסים שלהם, והמסע הזה מאוד מרתק ומענג אותה והיא כבר אינה מסוגלת לעצור בעד עצמה.
חדרתי, הרגשתי כיצד הספסל נע קדימה בכל פעם שהתשוקה שלי נדחפה בכוח, גלית גנחה והתנשמה, מקמרת את גופה, מרימה את אגנה ומשחקת בשרביט הקשה שלי שנמצא בתוכה. שדיה בהקו מזיעה, והיא הניחה את ידיה מאחורי ראשה ועיניה רִפְרֶפו בקצב מהיר כאילו שהיא שרויה בתוך טראנס מהפנט. מָדָאם מִירֶאְלָה והגבר שי היו עסוקים בקרב שליטה שיצא משליטה. גופה נוגח בגופו, שדיה נמחצים אליו, היא נושכת בלהט את כתפו, מניעה את אגנה בהתפתלויות מנסה להילחם בו, נלחמת בעצמה באותה תאווה שמבקשת ממנה להיכנע.
מעולם לא חשבתי שאקיים סקס בנוכחות זוג או זוגות נוספים, אבל מצאתי עכשיו שזה מאוד מגרה, נראה שגם גלית הרגישה כמוני ואולי אף יותר, שכן היא זו שיזמה את ההגעה שלנו למרכז האולם, ונראה שהימצאותו של בעלה לצידה כלל לא הרתיעה אותה אלא דווקא דרבנה אותה במין התרסה כנגדו או תחרות סמויה שהיא ערכה בינה לבין עצמה.
"חזק מקס, חזק..." לקח לי שבריר שניה להיזכר שאני זה מקס, ושהמילים שנאמרו באנגלית, נאמרו מבעד לשיניה החשוקות של גלית שהיו מהודקות זו לזו עד שיכולתי להבחין בשרירי הלסת שלה דרוכים מבעד למסכה שעל פניה.
ההרגשה הייתה כמו שאון רעם רחוק שהולך ומתקדם, נבנה ומתעצם למימדים מפלצתיים. הרגשתי את זה בכל גופי, מקצות הבהנות, ועד לתנוכי אוזני, מין מתח חשמלי שזרם עכשיו בכל נים בגופי, כאילו שכוורת דבורים רוחשת הולכת ומתכנסת בקצה איברי. נאבקתי להחזיק, לנטרל את הביולוגיה הטבעית שהפעילה את המכניזם של מערכות הגוף. ניסיתי להתנתק, להרוויח זמן, לתת לגלית עוד דקה, עוד שתיים, שכן נדמה היה שגופה הוא פקעת רותחת שמאיימת להתפוצץ בכל רגע, ואני רציתי להיות בתוכה כשזה קורה.
היא נכנעה. מָדָאם מִירֶאְלָה החזיקה בכל אותם עקרונות עד לאותו רגע, היא לא הייתה בטוחה אם זו כניעה או הכרעה, כמה מזה שלה וכמה מזה שלו. אבל ברגע אחד איברו של הגבר-שי מצא במקרה או שאולי בעזרתה, את הדרך לפתח הנרתיק שלה, וכשהוא חדר לתוכה ומילא אותה היא כבר לא הייתה מסוגלת לסגת לאחור. כמו במכת התחשמלות כאשר הגוף נאחז בקצה כבל החשמל שמזרים לתוכו אלפי אלקטרונים, כך גם גופה נצמד אל האיבר שהיא הכירה כל כך מקרוב אבל מעולם לא הרגישה אותו עמוק בתוכה. אותו איבר שהיא החזיקה בידה אין ספור פעמים, משכה, ובדקה מכל הכיוונים, חקרה את עמידותו, נגעה בנוזליו, מצצה אותו בשפתיה או החליקה אותו על שדיה, אותו איבר ואשכים שהיא נהגה מידי פעם ללחוץ בחזקה, עכשיו אותו איבר בטש בגופה, אשכיו מטלטלים עם כל תנועת חדירה ומכים בין רגליה והעונג שאופף אותה לא מאפשר לה אלא להיצמד ולחוש אותו ארוך וקשה, להרגיש כל סנטימטר ממנו בתוכה, ולהתרפק על הגוף הגברי שקשור מולה עד שזה יביא אותה לסיפוקה.
מָדָאם מִירֶאְלָה היא הגבירה, וכגבירה היא אוספת את עצמה ומחזירה לעצמה חלק מהשליטה, למרות שעדיין לא כל השליטה באמת בידיה, יש איבר אחד שבתוכה שמפעיל אותה, אבל היא בכל זאת יכולה לנהל את העיניים בדרכה, גם אם היא מבכרת לרגע, להיות קשורה במקום הגבר שמולה.
היא מרחיקה את פניה ממנו, דוחפת את פניו בכף ידה, וכשהיא על עקבים גופה ובעיקר אגנה נוטים קדימה והיא שולטת בקצב תנועות האגן, היא דוחפת את עצמה אליו עד שישבניו נמעכים כנגד קורות העץ, ציפורניה ננעצות בזרועותיו, שורטות את עורו ולשונה האדומה משתרבבת מבין שפתיה השחורות, מתפתלת לעבר פניו כמו לשון נחש, חלקלקה ורטובה. מלקקת את צווארו, עולה לעבר עצם הלסת שלו ואז היא אוחזת בפניו כך שהוא אינו יכול להפנות את שפתיו לשפתיה.
התנועות שלה הופכות להיות איטיות וארוכות. קשות, ובעלות עוצמה ברגע שגופה מתנגש בגופו. כל התרסקות שכזו משחררת בתוכה רעד שהיה כלוא מזה זמן רב. היא תוהה אם זו ההרגשה של זוג בתול שבמשך שנה חקרו זה את גופו של האחר, נגעו, ליקקו, התאוו, אך לא הגיעו לדבר האמיתי, ואז בליל הכלולות, כל החלקים המוכרים נאספים לשלם הגדול מסך חלקיו, כל הפנטזיות והחלומות קורמים עור וגידים, מתממשים ומתפוצצים כמו מטח זיקוקים צבעוני.
אני מבחין שהגבר-שי נאבק. לא נאבק בגבירתו אלא נאבק בעצמו, ריר נוזל מזווית פיו, הוא כובש את הכאב כאשר גופה מוחץ את גופו כנגד צלב העץ, כאשר ציפורניה שורטות את זרועותיו- בשבוע הקרוב הוא יקפיד ללכת עם שרוולים ארוכים- ושיניה נסגרות בתאווה על כתפו. אבל כמוני, הוא נאבק להחזיק מעמד, לספק את גבירתו ולא לאכזב אותה ברגע האמת שהם מעולם לא חוו ביחסים בניהם. הסיפוק היה תמיד במעמד צד אחד, לרוב היא הייתה מביאה אותו לסיפוק, ובפעמים בודדות היא הרשתה לו להביא אותה לסיפוק, אולם זה תמיד היה בעזרת לשונו בלבד כאשר אבזם כרוך סביב צווארו והיא בתחתונים, אוחזת ברצועה קצרה וכל הזמן מושכת אותו אל בין רגליה.
מָדָאם מִירֶאְלָה גונחת בקול עבה שנשמע כמו נהמת חיית טרף כלואה, היא פראית ועיניה רושפות אש קדמונית כשהיא לוקחת את מה שהיא חושבת ששייך לה, גופה מיוזע ושדיה הענקיים עוטפים את חזהו של הגבר-שי, הפטמות שלה ננעצות בעורו כשהיא דורשת שהוא לא יפסיק לנעוץ את איברו בתוכה. הלהט הזה שלה, מגרה אותי ואת גלית. היא שוכבת על הספסל המוגבה, אני עומד מולה, ברכי מעט כפופות אבל זה בדיוק הגובה כדי שאיברי יחדור לתוכה. היא כל כך רטובה והוא מחליק בקלילות כאילו שיצקנו שמן לתוך נרתיקה.
לפתע נשמעות גניחות חזקות, תנועות האגן של מָדָאם מִירֶאְלָה מצטמצמות לרטט מהיר וקטן והיא צמודה לגבר-שי בשעה שהיא חווה אורגזמה. תנועות הרטט של גופה הולכות ושוככות, בעוד שאצלנו הן הולכות ומתעצמות. גלית צועקת לי מילים בוטות, מילים מדרבנות, וגם בתוך הלהט הממכר היא לא זונחת את המשחק ומדברת באנגלית, צועקת לי 'מקס חזק', 'אל תעצור', 'תזיין אותי', 'תדחף אותו פנימה לתוכי מקס', אני רוצה לגמור על הזין שלך מקס', 'תן לי אותו...'
כעבור חצי דקה מָדָאם מִירֶאְלָה מתנתקת מהגבר-שי, ורגליה כמעט כושלות עד שהיא מצליחה לייצב את עצמה. איברו של שי עדין זקור, רטוב לכל אורכו, כל גופו מיוזע, וכל כולו מתאווה לשחרר את הנוזל שאצור באשכיו. הוא מנענע את אגנו, בתנועות קצרות שמרטיטות את קצה איברו משווע ליד שתלטף ותחלוב את תשוקתו הרותחת. מָדָאם מִירֶאְלָה עדיין מתנדנדת על עקביה נסוגה לאחור, ובצעדים הולכים ומתייצבים היא פונה לקצה האולם ויוצאת.
הגבר-שי שנותר קשור לעמוד הצלב מביט בנו ישירות ולא כפי שהקפיד קודם על מבט מושפל, אולי בגלל שגבירתו הייתה חסרה ואולי עצם האקט בו הוא חדר לתוך גבירתו, משהו השתנה במאזן התפקידים כפי שהוא בחר לקחת על עצמו. הוא הביט באיברי נכנס פעם אחר

 

[Bumblebee74]

טרמפ- פרק 27

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/bumblebee?acceptAdultContent=true


---------27---------
גלית הושיטה לעברי את זרועותיה ואני עזרתי לה להתיישב, היא החליקה בזריזות מעל הספסל לכאורה אדישה לגבר-שי- בעלה שהיה על סף איבוד שפיותו באופן רגעי. היא כרכה את זרועה סביב מותניי ומיהרנו לעבר התא שלנו. רגע לפני שנעלמנו מאחורי הווילון היא הפנתה מבט נוסף לאחור, חייכה חצי חיוך, קורצת בעינה לעברו של בעלה ומוסיפה שלום בתנועת גל של אצבעותיה.
נכנסו לחדרון, ומשם לחדר הצמוד. מָדָאם מִירֶאְלָה עדיין לא חזרה והשהות הזו אפשרה לנו מרווח זמן מספק כדי לפשוט את הבגדים שלבנו וללבוש במקומם את בגדינו. באולם לא נשמעה תכונה מיוחדת, פרט לקולות נואשים שהגבר-שי ניסה להשמיע, בתקווה שאלה יחזירו לו את שפיותו ויעוררו אותו מההזיה בה לדעתו הוא שרוי בתוכה.
גבירתו מעולם לא קיימה עימו יחסי מין מלאים, הוא מעולם לא חדר לתוכו, גם אם הפנטזיה הזו כיכבה בראש הרשימה שלו, הוא השלים עם העובדה שזו תישאר פנטזיה בלבד, שהפנטזיה הזו תמשיך להזין את התקווה והחלומות שלו ולעולם לא תתגשם. והערב באופן מאוד לא צפוי זה קרה. מָדָאם מִירֶאְלָה עזבה אותו, אולי לה בעצמה נדרש לעכל את החוויה, לפרוק רגשות ורצוי שלא בנוכחות הגבר שראה בה גבירה שליטה וקשוחה. ועכשיו, הזוג שקיים משגל סוער אל מול עיניו, האישה במסכה השחורה שהכתה על אברו, פתאום היא מתגלה כתאומה של אשתו- לפחות מבחינת המראה-. הוא עדיין התקשה לעכל את העובדה שזו אשתו. זה לבטח היה עוד תרגיל של גבירתו שבדרך כל שהיא לאחר שראתה את תמונת אשתו שבארנקו, מצאה מישהי שדומה לה, כדי להביא אותה אליו ולהפתיע אותו, להסעיר את חושיו ולגרום לו להאמין בבלתי אפשרי.
רק כעבור מחצית השעה, לאחר שהמקום התרוקן מהאורחים ומשחק התפקידים הסתיים, הוא חזר להיות שי ומָדָאם מִירֶאְלָה חזרה להיות לוֹאָנַה סְטוֹיְקָה, רק אז הוא הבין שללוֹאָנַה לא היה יד בדבר, ושמדובר באורחים, תיירים זרים ששמעו על המקום ברשת הסגורה של מועדון חובבי השליטה ובאו ליהנות. רק אז הוא הבין שאשתו הייתה שם וליבו צנח בקרבו הופך לגוש קרח קשה עד שנדמה היה לו שהוא חדל לפעום.
מיהרנו אל הרחוב הקפוא, צינת הלילה רק הלכה וגברה בכל אותם שעות שבילינו במרתף החמים והפרש הטמפרטורות בין הבית החם והחוץ היה משמעותי, בדקה הראשונה הקור לא ממש הורגש, הגוף עדיין נהנה מכל אותה אנרגיה חמה שאפפה אותו, אולם כעבור דקה הקור החל להזדחל תחת בגדנו לופת את גופנו כמו בצבתות ברזל קפואות. האוויר הרענן והצינה המקפיאה הפיגו ולו במעט את תחושת השכרות שאחזה בגלית. החשנו את צעדנו בכדי להתרחק מהבית ובכדי לחמם את שרירנו. לשנינו היה ברור שהדבר האחרון שאנו רוצים זה לראות את שי מזנב בעקבותינו.
באיחור מה השכלנו להבין שלא טרחנו להזמין לעצמנו מונית מבעוד מועד. הרחוב היה שומם וקר, פנסי הרחוב הטילו אור חיוור על המדרכות הריקות וחיוורונם רק העצים את תחושת הקיפאון. רוח קרה נשבה, מניעה את ענפי העצים הגדולים שנעו חרש כמו ענקים דוממים והצללים יוצרים משחקי צל על פני המדרכה האפורים. יצאנו אל אחד הרחובות המצטלבים ופנינו שמאלה, הרגשנו נוח יותר כשכבר לא נמצאנו בקו ראיה מחצר הבית, התקדמנו לעבר רחוב ראשי יותר, מונחים ע"י קולות תנועת כלי הרכב שנשמעו משם. בתי מגורים גבוהים החליפו את הנוף האורבני של השכונה המבוססת, הקור השאיר את כולם ספונים בבתיהם והשעה המאוחרת הותירה את מרבית חלונות הבתים חשוכים. יצאנו אל הרחוב הראשי, גלית שלפה סיגריה, אולם בטרם הספיקה להצית אותה, מונית שהגיחה מאחורינו עצרה בחריקת בלמים והנהג שחיפש לקוחות מזדמנים מצא את מבוקשו ואנו את שלנו.
"לילה אחרון..." אמרה גלית ספק לעצמה ספק לי בעודה בוהה מבעד לחלון שהחל להתכסות באדים. "מחר בבוקר אני עוזבת את המלון, אנחנו נפרדים."
"מחר בבוקר?" חזרתי על דבריה, רק כי לא היה לי משהו אחר להגיד. נזכרתי איך תמיד הרגשתי שהקשר שלנו הוא כמו הפלגה בים סוער, (חשבתי עליו גם כמו על נסיעה ברכבת הרים) רגע אחד נמצאים בשיא, בראש הגל ורגע אח"כ נוחתים לתהומות. לפחות עדיין לא נשאבתי לתוך מערבולות לא צפויות ואם זה הסוף אז כנראה שמחר אני אמור להימצא על קרקע בטוחה. אולי אגלה שאני על אי בודד, לפחות מבחינה מטאפורית, אבל זו לפחות תהיה אדמה יציבה.
גלית הסבה את מבטה מהחלון שכבר כוסה כולו באדים. "כן, אני מוכרחה. מחר זה אולי רגע האמת שלנו, אני אגיע לדירה שלו מוקדם בבוקר, הוא בטח מתבשל עכשיו בתוך עצמו, מחר אני רוצה להבין ממנו אם הזוגיות שלנו יכולה להתפתח ולהתעצם, אם נוכל להניח את כל מה שקרה מאחורינו ולהמשיך קדימה מחוזקים יותר, או שכל שזה מאוחר מידי לשיקום."
"את תוכלי?" שאלתי והבטתי לתוך עיניה.
גלית היססה לרגע, "אני אוכל, אני מניחה ששנינו נסחפנו לתוך מערכות יחסים שמילאו לנו איזה פער שנוצר בחיינו, ועכשיו כשכל הקלפים מונחים על השולחן, נוכל לבחון את מערכת היחסים שלנו, לבדוק אם אנחנו בכלל רוצים להמשיך יחד, זה סוג של רגע האמת שאני חוששת לעמוד בפניו, אני חוששת להתעמת עם תוצאה אחרת מזו שאני רוצה."
המשכתי להביט לתוך עיניה והיא הוסיפה ואמרה "ואני רוצה, הבנתי מה חסר לו...
"אני מוכרחה להגיע מחר מוקדם בבוקר, לפני שהוא יתחיל לעשות שיחות טלפון לארץ וילחיץ את כולם, לפני שהוא יעשה משהו מטופש מתוך ייאוש ופחד."
"ומה תספרי לו?" הצבעתי עם שתי האצבעות שלי על החזה שלי.
גלית חייכה. "אתה נשאר הסוד שלי. בשבילו אתה תהיה רק מקס, זר מסתורי בלי פרטים נוספים.
"אשאיר לך את כרטיס הטיסה שלך, הוא לעוד יומיים. אני אחזור, אני מקווה, עם בעלי... ואל תדאג, אנחנו לא נימצא על אותה טיסה." היא פרצה בצחוק קולני שהנחתי שהוא תוצר ישיר של היין שהיא שתתה ואז שמטה את ראשה על כתפי וחיבקה את גופי בצורה מרושלת.

התעוררתי בשעת בוקר מאוחרת. השעות אחרונות שלנו יחד הוקדשו לשינה עמוקה ומילוי מצברים. כבר כשהגענו לחדר הרגשתי איך משהו משתנה בדינמיקה בנינו, שנינו הרגשנו שמוטב לצנן את היחסים, אפילו מבלי שנדבר על כך באופן ישיר. גלית הציעה לי להתקלח קודם, וזה היה הסימן עבורי שהיא אינה מתכוונת לחלוק איתי את המקלחת ואכן כך היה. היא המתינה שאסיים את כל הפעולות הרגילות שעושים לפני השינה ורק אז נכנסה בעצמה לחדר הרחצה- אולם לא נעלה את הדלת, ואני החלטתי שזו לא פרצה שעלי לנצל.
נרדמתי כשברקע עדיין שמעתי את קול זרימת המים במקלחת, ועכשיו התעוררתי לבד בתוך המיטה הזוגית. חדר הרחצה ריק, החפצים שלה והמזוודה שלה אינם. ידעתי שהיא כבר עזבה את המלון כפי שהבטיחה. על השידה לצד המיטה שלי הייתה מונחת מעטפה בצבע קרם עם לוגו של בית המלון. פתחתי אותה, בפנים מצאתי שש שטרות של חמישים ליי, ופתק קטן שנכתב בחופזה.

זה רגע שידענו שהוא מוכרח לקרות.
אני עדיין מסוחררת מעט ומקווה שאני כותבת בצורה קוהרנטית.
אין לי מילים להביע את התודה העצומה שאני חווה לך,
אני מקווה שכל מה שקרה בנינו ישאיר לך זיכרון מתוק ולא טעם חמוץ.

אני נאלצת לבחור, והמשפחה שלי היא מעל לכול, אתה תבין את זה באחד הימים. אני מוכרחה להילחם על מה ששלי.
אתה תצא לדרך חדשה, בעוד חודש אני כבר אהפוך לזיכרון רחוק, בעוד שנה אולי תרצה לשכוח שהיית איתי. אני מצטערת אם אני נשמעת קרירה, אבל אני באמת לא מסוגלת לבטא את כל הרגשות שלי, אני בעצמי נמצאת בסערת רגשות שמקשה עלי לכתוב ולהסביר את כל מה שהייתי רוצה להגיד לך.
בעיקר אני מוטרדת מהמפגש הצפוי עם בעלי, הייתי רוצה להיות כבר מאחורי זה.
אני מאחלת לך בהצלחה ומקווה שגם אתה מחזיק לי אצבעות.
תודה ענקית על שהיית שם בשבילי לכל אורך הדרך.

שלך גלית.

נ.ב.
השארתי לך קצת מזומן, כי ראיתי שאתה דיי מרושש (הצצתי לך לארנק).
נשיקות.

 

[Bumblebee74]

טרמפ 2

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416025

---------2---------
"מציצה זה כל כך שנות ה-80, אני אומר לה, את לא ילדה קטנה ששומרת על בתוליה..."
היא לא מנידה עפעף, אבל לרגע אחד היא מפסיקה לשחק עם הסיגריה הכבויה שבין אצבעותיה ותוחבת אותה בחזרה לתוך החפיסה ואח"כ שולחת מבט מהיר לשעון היד שהיא עונדת על פרק ידה השמאלית.
"ומה אם אני במחזור?" היא מקשה. לי ברור שזה רק בשביל המשא ומתן המוזר הזה שאנחנו מנהלים, כי כשהיא אומרת את זה, אותו חיוך קטן מתעקל בזווית שפתיה.
"זה לא מפריע לי," אני מבטל את דבריה. "אני חייל כמו שאת רואה, ולא מאלה שיושבים כל היום במשרד."
היא משתהה, סוקרת אותי, כאילו שעליה לבחון מחדש את תנאי העסקה, אולי כדי לשדר שהכוח וההחלטה נתונים בידה. לי זה לא מפריע, אם זה גורם לה להרגיש טוב יותר עם עצמה, שיהיה... העיקר שתיכנס כבר לרכב, כי הזין שלי כבר דיי קשה ומגורה. שבועיים שלא הייתי בבית, שבועיים שלא אוננתי, ובתוך תוכי אני יודע שגם מציצה בלבד היא משהו שאני לא יכול לסרב לו, אבל כמו במשחק פוקר, מי שממצמץ ראשון מפסיד.
היא לא אומרת דבר, מתרחקת מהחלון, ועכשיו אני מבחין שהיא לובשת מכנס קצר בצבע חום שזהה לצבע השיזוף של עורה. לרגליה זוג סנדלים בעלי עקב נמוך.
היא מקיפה את מכסה המנוע, פותחת את דלת הנוסע ומתיישבת לצידי, ריח בושם מתקתק ממלא את חלל הרכב המהביל ושתיקה מביכה משתררת לרגעים ספורים. לשנינו אין מושג כיצד עלינו להתנהל.
אני משלב להילוך והרכב מגיב בשיעול טורדני אבל המנוע לא מכזיב.
"אז..." אני מושך את המילה כי כל הסיטואציה מביכה ומוזרה. "זה אומר שאת מסכימה"
היא שותקת, הופכת בידיה את קופסת הסיגריות, הרוח מבדרת את שיערה ומבטה נעוץ קדימה, באספלט השחור שנבלע במהירות הולכת וגוברת מתחת לגלגלי הרכב.
"ומה אם אסרב?" היא שואלת. "אספר שזה נעשה בכפיה..."
אני שם לב לניואנסים, לבחירה שלה שלא להשתמש במילה הבוטה יותר, למרות שאין לי מושג אם מבחינה משפטית מדובר על אותה חומרת מעשה.
אני מחליט שהיא מנסה להמשיך את המשא ומתן, מנסה להשיג לעצמה יתרון, להחזיר אותי להצעה הראשונית שלה, או אולי בכלל לנצל אותי כשירות הסעה ללא כל תמורה. במשך כמה רגעים אני הופך את הדברים במוחי, הרי לא עצרתי לה טרמפ מיוזמתי, היא זו שניגשה אלי, היא זו שהציעה את מה שהציעה בהתחלה, אבל מצד שני, מי יאמין לי אח"כ... בעיה, אני מבין שאני כלל לא רוצה להגיע למצב שמישהו יצטרך להאמין לי, וזה מרגיש לי כאילו שהיא מנסה להשתעשע, להחזיר לעצמה את היתרון, להיות זו שקובעת. אבל עדיין נשאר בי הספק הקטן הזה, אותו ספק של הסתבכות במשהו שהוא חלום הבלהות של כל גבר.
אני מחייך, חיוך שמשדר ביטחון ומתופף שלוש פעמים באצבעי על מכשיר הרדיו טייפ שתקוע בלוח המחוונים. את הרדיו הנמכתי ברגע שהיא ניגשה אלי בפעם הראשונה, לכן פנל התצוגה עדיין דלק באור ירקרק, אבל הרמקולים נותרו חרישיים.
"מה?" היא שואלת בפליאה.
אני מצביע על חריץ הקלטות ומהמר שוב שאין לה ידע טכנולוגי נרחב, לפחות לא בכל מה שקשור למערכות הרדיו טייפ ברכבים.
"אני מקליט את הכל מרגע שעצרתי," אני מנסה לשוות לקולי טון שטוח כאילו שזה הדבר הכי טבעי בשבילי.
היא מסננת, "מניאק" ושוקעת מופתעת אל תוך מושב הנוסע.
שתיים אפס לי. היא אינה יודעת שמכשירי הטייפ ברכבים חסרים את פונקציית ההקלטה, ולי זה מבטיח שהיא מבינה שלדיל שרקמנו יש תיעוד שהיא לא תוכל להתכחש אליו. גם אם בתוך תוכי עדיין מנקרות הספקות, שכן בתוך חריץ הטייפ שוכבת קלטת ישנה עם מוזיקת רגאיי, ופס הקול של בוב מארלי לבטח לא יצדד באמיתות גירסתי.
אני ממשיך ללחוץ. "את מבינה שהכל מתועד, ההצעה שלך, ההסכמה לסקס."
"לפחות אם הייתה לך אש..." היא עונה בתגובה ומזעיפה את פניה. "יש לך קונדום?" היא שואלת בצורה מאוד עניינית.
אני מצקצק בלשוני ומניד את ראשי מצד לצד.
"בעיה," היא אומרת ומגניבה מבט לעברי מבלי להפנות את ראשה מנסה להסתיר את העובדה שהיא בוחנת אותי ואת תגובותיי בדיוק כשם שאני בוחן אותם מבעד למראה הפנימית שברכב.
אנחנו נוסעים כך בשתיקה עוד כמה דקות, הייתי מדליק את הרדיו כך שלפחות המוזיקה הייתה מפרה את השקט המתוח, אבל אני לא רוצה להרוס את האשליה שהכל מוקלט.
"לאן את ממהרת?" אני שואל, בניסיון לשבור את הקרח ולהסיט את השיחה למקום אחר.
"גם זה יוקלט?" היא עונה בהתרסה.
"לא חייבים," אני משיב ולוחץ על כפתור הוצאת הקלטת בהפגנתיות. ברגע שהקלטת נשלפת החוצה אני ממהר לאסוף אותה בכף ידי ולהכניס אותה עמוק לכיס מכנסי. "זה לא לפרוטוקול" אני אומר, "סתם מנסה להיות ידידותי."
"זה גם לא עניינך, אתה בסך הכל ילד... "היא מנסה לערער מעט את הביטחון שלי שללא ספק נסק לגבהים.
"את לא נראית כזו מבוגרת," אני מנסה להחמיא ולרכך את האווירה, מבין שעכשיו זה כבר לא הזמן להחלפת מהלומות, עכשיו זה זמן הליטופים.
"עזוב, בעיות של אנשים גדולים, הבעיה היחידה שלך היא לדאוג שלא תגמור בתוכי, אחרת..." היא משתהה, "...אחרת זה הסוף שלך.
"איך אין לך קונדומים?" היא שואלת במין תרעומת מעושה.
"הם נגמרים לי כל כך מהר," לשנינו ברור שזה שקר כל כך לא מוצלח שאנחנו צוחקים בו זמנית.
היא מתבצרת בשתיקתה וכשאנחנו עוברים כבר את מחצית הדרך אני מבין שאם לא אטול יוזמה, מכל הנסיעה הזו תישאר חווית אוננות מאסיבית במקלחת.
העיניים תרות את שולי הכביש, מחפש מקום שבו אוכל לרדת לשוליים ומשם לאיזה שביל עפר שיביא אותנו לנקודה מבודדת.
המחשבות רצות בראש לגבי מין לא מוגן, אישה זרה, מה אני יודע עליה? מה היא יודעת עלי? ובכל זאת, סקס ללא אמצעי מניעה,
מפחיד,
אבל למרות זאת אני לא מצליח לרסן את הגירוי הבלתי פוסק הזה במכנסי.
"את נשואה?" אני עושה ניסיון נוסף לדלות ממנה פרטים.
"זה משנה?" היא משיבה בחטף, אבל בתנועה לא רצונית היא מותחת את אצבעות כף ידה השמאלית ואני מבחין בסימן הטבעתי החיוור על הקמיצה, מקום ממנו הוסרה טבעת. "אתה לא מתכוון להציע שנצא יחד..." היא צוחקת, לא מהשאלה שלי אלא יותר מעצם הרעיון שהיא העלתה.
גם אם לא קיבלתי תשובה, אני נרגע, מרגיש שהיא נשואה, אחרת מדוע היא לא רוצה לחשוף את הסטטוס שלה, והסימן על האצבע... זה בכל זאת מניח את דעתי מתוך תקווה שאישה נשואה שומרת על עצמה וכבר מזמן סיימה עם תקופת ההוללות הפרועה.
אני מרגיש שהקרח בנינו נסדק מעט, אבל עדיין שוררת שתיקה מתוחה. לשנינו ברור מה עומד לקרות, אני יודע כמה אני רוצה בזה ותוהה עד כמה היא שלמה עם הבחירה שלה, האם היא מרגישה עוררות מינית כמו זו שאופפת אותי כבר דקות ארוכות. איזה מחשבות רצות לה בראש? כשהיא מכונסת בעצמה האם היא מדמיינת אותנו מתעלסים, או אולי הביטוי שהיא מעדיפה הוא מזדיינים במין תאוות בשרים חסרת שליטה. פניה חתומים אינם מרמזים דבר, ואני חוזר להיות ממוקד בדרך שלפני מנסה למצוא לנו נקודת עצירה.
לפתע היא מצביעה על נקודה כ- 100 מ' לפנינו בצד ימין. "אני חושבת שיש שם שביל עפר," היא אומרת, מסירה את משקפי השמש ומאמצת את עיניה. "אח"כ לא יהיו הרבה אפשרויות ואני לחלוטין לא מתכוונת לעשות את זה בשול הכביש המהיר."
אני יורד לשוליים, הרכב מקפץ על כמה מהמורות והמתלים נאנחים קשות בשעה שאנחנו יורדים אל שביל עפר מאובק. נוסעים כמה עשרות מטרים ונעלמים מאחורי שורת עצי ברוש תמירי צמרת. מצד ימין שדות מעובדים נמתחים עד לקו האופק והאבק שהעלו צמיגי הרכב שוקע לאיטו והתמונה של הנוף הופכת להיות צלולה יותר ויותר. כשאני מדומם את המנוע דממת הטבע משתלטת, הצל שמעניקים העצים יחד עם רוח נעימה של אחה"צ הופכים את השהות ברכב לדיי נעימה, בעיקר מעצם העובדה שהיא שוהה כאן איתי.
היא מעיפה מבט חטוף בשעונה, משחררת את חגורת הבטיחות וכשאני עושה כמותה, היא כבר מתעסקת בחגורת המכנס הצבאי, משחררת את האבזם ואני עוזר לה לפתוח את כפתורי הפלסטיק הקשים מרגיש איך האיבר שלי מזדקר בתוך התחתונים, מותח את הבד, נאבק לפרוץ החוצה.
אני נשען לאחור היא מלטפת את איברי, בתנועות עדינות היא מושכת את הגומי של התחתונים כלפי מטה ובעזרת ידה השנייה אוחזת בזין שלי ושולפת אותו החוצה.
זה הרגע שאני מחסיר פעימה, אותו רגע שדמיינתי בכל כך הרבה תרחישים רק כמה דקות קודם לכן, קורה ממש עכשיו. היד שלה נעימה, היא לופתת את בסיס איברי, כאילו אומדת את ממד

 

[Bumblebee74]

המשך חלק 2

זה הרגע שאני מחסיר פעימה, אותו רגע שדמיינתי בכל כך הרבה תרחישים רק כמה דקות קודם לכן, קורה ממש עכשיו. היד שלה נעימה, היא לופתת את בסיס איברי, כאילו אומדת את ממדיו, אני רואה את קצה האיבר מציץ מתוך האגרוף שסוגר עליו, כהה, תפוח כשטיפת שקופה מופיעה בקצהו ואז גולשת מטה במורד הזין אל כף ידה הקפוצה.
ראשה יורד מטה, שיערה מכסה את מבושי כששפתיה טועמות אותי לראשונה. איברי הזקור והמגורה נבלע בין שפתיה שעולות ויורדות לאורכו, התחושה שעולה במוחי שווה לאותה התרגשות שחווים כאשר נמצאים במרכזו של פיצוץ אדיר מימדים, החמימות של שפתיה, יחד עם הרטיבות של לשונה, תחושת המציצה שכמו שואבת כל עצב שבגופי לאותה נקודה קטנה שבין רגלי, עד שאני מרגיש את הכיווץ הזה שמתחיל באשכי ומסתיים באותה נקודה עלומה שנמצאת היכן שהוא באמצע הדרך בין קצה האשכים לפי הטבעת. אני עוצם את עיני נכנע לשיכרון החושים, להבל נשימתה בין רגלי, לתחושת המגע של אצבעותי בעורפה כשאני מלטף את עורה ומגניב את כף ידי מטה לתוך חולצתה.
זה נמשך רגעים קצרים עד שאני מבין – ובעיקר מרגיש- שאם לא אעצור אותה בזמן, החוויה האלוהית הזו תסתיים מהר מכפי שתכננתי, ועוד לפני שאזכה לבקר בין רגליה.

 

[Bumblebee74]

טרמפ 3

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416026
---------3---------
היא מפתיעה אותי כשהיא מחליקה בקלילות אל המושב האחורי, נדחקת לצד ימין כדי לפנות לי מקום. אני מתקשה מעט לעבור מהמשוב הקדמי לאחורי ומגלה שהפעולה הפשוטה הזו קצת מסובכת כאשר אני עם מכנסיים מופשלים. לעובדה שהזין שלי מזדקר כלפי מעלה אין כל משמעות, פרט לכך שהוא ללא ספק מעורר בה את התיאבון המיני שכל הזמן תהיתי אם הוא בכלל קיים.
לבסוף אני נוחת לצידה, היא מסירה את משקפי השמש ומניחה אותם על המושב הקדמי ואז לופתת שוב את איברי כשאנו יושבים במין הטיית גוף זה מול זו. אני מלטף את צידי גופה, אגודלי שלוחים הצידה מגששים על פני החזה שלה.
היא נושכת את שפתיה, כשאני נוגע בפטמות, מפתיע אותי עד כמה הן גדולות וקשות, כל כך קשות שהן ממש בולטות מבעד לחזיה ולגופיה שהיא לובשת.
אני מניח את ידי מתחת לחולצתה – סוג של גופיה-, מקפל את הבד כלפי מעלה בשעה שאני מגשש עם קצות האצבעות על פני בטנה ואח"כ לעבר שדיה. מושך כלפי מעלה את החזיה, ורואה בעיניה את האישור שאמשיך, שהיא אוהבת את זה. כנראה שזה שילוב של השניים, של ידי על שדיה ושל ידיה על איברי הקשה.
"רגע" היא אומרת ונסוגה מעט לאחור, נשענת לעבר הדלת, במין חצי שכיבה ואז מושכת מעליה את המכנס ומחליקה מתוכו את רגליה.
אני מביט בתחתוני התחרה השחורים שהיא לובשת, יש בהם יותר רשת שקופה מאשר בד. זה מפתיע באותה מידה שזה מחרמן, מראה התחתונים הסקסיים היה כל כך לא צפוי ואולי בגלל זה אני מרגיש כאילו זכיתי בפיס. במרכז התחתון רקום איקס בצבע סגול, ואת ערוותה מסתיר אך בקושי משולש בד זעיר שכל שלושת קודקודיו נמתחים בפסי דקים סביב אגנה ובין ישבניה.
היא מושכת כלפי מעלה את חולצתה, מניחה לשדיה הקטנים להיות גלויים לפני, לפטמות הגדולות והארכות שלה להיטלטל מצד לצד. אני משתאה עד כמה הפטמות שלה גדולות וכהות בעוד ששדיה קטנים. היא מסדרת את תנוחת השכיבה שלה, מסיטה את תחתוניה הצידה וחושפת בפני את שפתי הערווה המלאות והרעננות שלה.
אם חשבתי שהאיבר שלי כבר בשיאו, אז כשהיא עושה כך אני מרגיש אותו מתמלא יותר, על סף פקיעה. אני מקרב אותו אל בין רגליה, נצמד לגופה, מניח אותו קשה ובוער באותה נקודה שהייתה מכוסה קודם לכן בתחתון התחרה. נהנה מהתחושה הזו של חום גופה כנגד איברי, בדיוק כשהם שהיא נהנית להרגיש אותו קרוב כל כך לפתחה המגורה.
מזיז מעט את איברי, מחכך אותו בשיער הערווה שלה שמסודר בקפידה, בדגדגן שלה שחורט בנשמתי שריטות מלאות תאווה. את שפתי אני מצמיד לשדיה, מוצץ את הפטמות שנשאבות לתוך פי בתנועות יניקה ארוכות.
היא גונחת, מקשיתה את גבה ואני מרגיש איך איברי מחליק לתוכה, מרגיש את שפתי הנרתיק סוגרים עליו כשהוא מחליק פנימה בתוך רטיבותה.
אני נושק לה על שדיה בזמן שגופי עולה ויורד כמו בוכנה טעונה. אח"כ אני נושק לצווארה והיא מטה את ראשה לאחור וגונחת בכל פעם שאני חודר לתוכה. מניחה את ידיה על ישבני, מושכת אותי אליה, עמוק לתוכה.
ריח הבושם שלה יחד עם ריח גופה המגורה הופכים עבורי לשילוב משכר של ניחוחות, אני מכסה את עורה בנשיקות תאוותניות, מקרב את שפתי אל סנטרה אבל היא מסיטה את ראשה ומרחיקה את שפתיה משפתי.
"אל תפסיק" היא מבקשת ופשוט מרימה את אגנה כלפי, "חזק..." היא ממלמלת ולוחצת שוב את אצבעותיה הדקות אל ישבניי.
אנחנו מיוזעים, חצי לבושים, נעים יחדיו בשטח הצר של המושב אחורי והרווח הקטן אל המושבים הקדמיים. קפיצי המכונית מיטלטלים בעדנה. אני מניח את ראשי בשקע הצר שבין כתפיה לצווארה, לוחש באוזנה מילים לא ברורות שכל משמעותן שאני נהנה, שזה סקס מושלם, שאני מאבד עוד רגע שליטה וכל זאת תוך כדי נשימות מהירות שנפלטות מתוך בית החזה שלי.
כשזה הולך וקרב, אני נזכר בבקשתה. הלהט של המעשה פשוט שואב אותי, ממקד אותי בהוויתי שלי בלבד, בפיתוי הזה להישאר בתוכה. היא עצמה נמצאת במין אקסטזה ולא נראה לי שבאותם רגעים זה בכלל מטריד אותה.
גופי נדרך, מין סדרת התכווצויות פנימית שאחריהן כבר לא יהיה לי מנוס. אני יוצא מתוכה, ממש רגע לפני שאני נכנע לאותו דחף מתפרץ. כשאברי צמוד אליה, קצהו מונח קצת מעל הדגדגן אני פולט על גופה את נוזל הזרע החמים, יורה אותו על בטנה, על שדיה, במספר פעימות ארוכות.
מתחשק לי לשכב לצידה, עליה, רק עוד כמה רגעים, עד ששנינו נסדיר את הנשימה. להכיל את הרגע, לנסות ולמתוח אותו רק עוד קצת. אבל ברור לי שזו הייתה יריית הסיום.
מתרומם מעליה, מביט בשדיה ובבית החזה שעולים ויורדים עם קצב נשימתה המואץ. חיוך חולמני מרוח על שפתיה, הנוזלים שלי מעטרים את בטנה בדוגמאות לבנבנות שמחליקות על עורה.
אני מגיש לה חבילת טישו ובעודה מתנקה אני מצליח להכניס את איברי שעדיין קשה ומגורה לתוך התחתונים ולהחזיר לעצמי מראה תיקני פחות או יותר של חייל.
הפעם אנחנו עוברים קדימה בצורה נוחה ופשוטה יותר. יוצאים מהדלתות האחריות ונכנסים שוב מהקדמיות.
היא מציצה בשעונה ונוטלת שוב את חפיסת הסיגריות, "אתה בטוח שאין לך אש?" היא כמובן יודעת את התשובה ולכן אינה מצפה גם לתגובה.
כעבור רבע שעה אני עוצר לבקשתה מול מרכז מסחרי, אומרת תודה ומזדרזת להתרחק. כך, ללא כל מילה נוספת, ללא מגע, נשיקה, ולו רק מחווה של נגיעה קלה בכף ידי. אני נותר ללא מילים, לא ידעתי למה לצפות, אבל בטח לא להעלמות כזו מהירה שדקה אח"כ כשאני עדיין עומד מול המרכז המסחרי אני תוהה אם לא מדובר בחלום, בעוד רגע אתעורר באוהל המוכר אותו אני חולק עם עוד שמונה חברים ואדשדש חצי מנומנם אל משמרת הפטרול סביב גדר המחנה.
אבל דבר מכל זה לא מתרחש. אני מוסיף לעקוב אחריה במבטי, אישה, לא צעירה, דקת גוף, שיער בלונדיני צבוע, הליכתה גאה, אף אחד לא יעלה על דעתו שרק לפני רבע שעה היא התעלסה עם חייל צעיר במושב האחורי ללא כל אמצעי מניעה.
היא לא מביטה ולו פעם אחת לאחור, וזה גורם לי לתחושת אכזבה. אני עוקב אחרי דמותה עד שהיא נעלמת בין החנויות.
כשאני עוזב את המקום, לאחר שהתקוות שהיא תשוב לפתע מבין הצללים נגוזו ואת מקומן תפס מר היגיון, אני מרגיש שהיא מעוררת בי סקרנות. היא לא הסקס הראשון שלי, ולכן אני לא חושב שאני נופל שבי ומתאהב בבחורה בגלל חווית הסקס. משהו בה מסקרן, בבגרות שלה, בסיפור שהיא לבטח מסתירה, בהצעה הכל כך נואשת שלה והכל כך מנוגדת לכל מה שהיא משדרת.
אני מוצא שאיני יכול לנתק אותה ממחשבותיי. חודשיים עברו והיא איתי במשימות השטח, בפטרולים המשמימים, בלילות הארוכים בהם אני מתקשה להירדם ואז אני שוכב עם זקפה במלא הדרה שממלאת את תחתוני.
בכל פעם שאני יוצא לחופשה, אני משחזר את מסלול הנסיעה, מגיע לאותו מרכז מסחרי, נעצר, מחכה, צופה, אח"כ אני משכלל מעט את מערך החיפוש, אני כבר יודע בכמעט וודאות מוחלטת שהיא אינה גרה ממש בסמוך למרכז המסחרי, היא הייתה צריכה סוג של פעולת הסחה כדי שלא אצליח לחשוף את זהותה, או אולי כדי שאחרים לא יראו אותה, אותנו... אני מסתובב ברחובות הסמוכים, בכל פעם ברור לי שאלה מעשים נואשים, הסיכוי שלי לפגוש בה שוב -כשאני בכלל לא יודע אם היא גרה באותו אזור, או אולי לקחה מכאן קו אוטובוס לשכונה אחרת- הוא אפסי.
אני מסרב להרים ידיים, אני כבר דיי שולט ומכיר את הרחובות הסמוכים למרכז המסחרי, ואז אני מרחיב קצת את מעגל החיפושים. לעיתים נדמה לי שאני מזהה אותה אבל כשאני מתקרב אני מבין שהזיכרון שהולך ומטשטש מתעתע בי.
ואז בערב סתווי אחד הדברים משתנים.

 

[Bumblebee74]

טרמפ 4

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416027
---------4---------
הסיבוב שלי ברחובות העיר הופך למין שיגרה קבועה בדרך הביתה. אני עוצר בקיוסק קבוע שנמצא על הכביש הראשי לא הרחק מהמרכז המסחרי, קונה פחית שתיה, ולפעמים גם כריך, מתיישב על אחד מאותם כיסאות מתקפלים, מעיין בעיתון הבוקר שמונח על השולחן, מוכתם בכתמי טחינה ועמבה, ומקווה לראות אותה. אני אוהב לשבת בפינה סמוך לעציץ גדול שתוחם את שטח הישיבה של הקיוסק. מכאן יש לי נקודת ראות טובה לפחות על צד אחד של הרחוב, לכיוון המרכז המסחרי.
מיכל, חיילת משוחררת שעובדת בקיוסק מצטרפת אלי מידי פעם כאשר אין לקוחות. מנסה לגלגל שיחה שתמיד נקטעת ע"י לקוח שרוצה דבר מה, נדמה שהופעתו של אותו לקוח גוררת אחריה לקוחות נוספים, מה שטוב לעסקים פחות טוב ליחסים.
כשהיא יושבת איתי באותו ערב סתווי, עלי השלכת נאספים על המדרכה מתערבלים ברוח הערב הקרירה ואז נדחקים אל קיר הקיוסק, נאספים שם כאילו הייתה זו פגישת המחזור האחרונה של קיץ 96'. מיכל מניחה חופן גרעינים על גבי צלחת פלסטיק ושנינו יושבים ומביטים באותו כנס עלים שמתקבץ לו בירכתי הקיר.
מיכל לא מבחינה בשום כנס או פגישת מחזור סודית של העלים הגוועים. מבחינתה ברגעים אלה, ממש בחסות הרוח ועץ הצפצפה הסמוך, מצטברת לה עבודת ניקיון מעיקה.
היא יודעת עלי דיי הרבה, אבל את הסיבה האמתית מדוע אני עוצר כאן אחת לשבועיים שלושה אני לא מספר לה. היא עשויה לחשוב שזה בגללה, למרות שהסיפור שאני מספר לה, זה שהמקום הוא נקודת התרעננות נחמדה שאימצתי לעצמי לפני שאני חוזר הבייתה, שעה שבה אני עושה את ההפרדה בין המתיחות היומיומית של הפעילות הצבאית אל הרוגע שמצפה לי בסוף השבוע.
היא לא קונה את זה, צוחקת ואומרת שאני מקשקש שטויות זֶן. מבחינתה אני מגיע כדי לראות אותה. אני אוהב את הקלילות שלה, יש בנינו כימיה טובה, למרות שאני לא עושה מאמצים מיוחדים לחיזוק הקשרים הכימיים.
אני לא מכחיש ולא מאשר את הקביעה שלה, הדברים שלה נותרים תלויים באוויר ולבסוף מתפוגגים כאילו מעולם לא נאמרו. היא מוצאת חן בעיני, אבל אני לא מנסה לקדם את מערכת היחסים החד צדדית שהולכת ונרקמת.
היא מספרת לי על הטיול לדרום אמריקה שהיא מתכננת לעשות אחרי שתחסוך קצת כסף, תוך כדי מתעניינת מתי תאריך השחרור שלי (שכבר דיי הולך ומתקרב) ואם דרום אמריקה מעניינת אותי. (סביר להניח שאותה מעניין עד כמה היא מעניינת אותי).
השאלה נשארת תלויה באוויר שכן בחור צעיר על אופניים נעצר מול הקיוסק והיא ממהרת לחזור פנימה אל הקופה. הנה זה מתחיל אני חושב לעצמי, כאשר אישה צעירה שדוחפת עגלת תינוק לפניה, נעצרת גם היא מול הקיוסק ואז בתמרון חד מסובבת את העגלה היישר לעבר הדלפק הישן.
הם לא מספיקים לעזוב את המקום וגבר מבוגר מבקש למלא טופס לוטו ושתי נשים שמגיעות מכיוונים שונים נאספות גם הן אל הדלפק.
אני עוקב במבטי אחר מיכל, יש בה חינניות מסוימת שעד כה לא ממש הבחנתי בה, האופן שבו היא משרתת את הלקוחות, החיוך העדין שלה שלא יכול להיות מזויף, האופטימיות, החלומות על טיול, לימודים וחיים מאושרים. אני חושב על עצמי, הרבה זמן שלא חשתי משוחרר כך, הרבה זמן שלא הרגשתי חופשי, ננעלתי על מטרה (אולי אבודה) והמטרה מסרבת להרפות ממני.
מיכל מגישה לאחת מהן חטיף בוטנים, ולשנייה קופסת סיגריות ועוד דבר שאיני מצליח לראות, אבל את הכל היא מלווה באותן תנועות נמרצות וחיוך כובש ומרצה. אני בטוח שקופסת הטיפים שלה לא נשארת ריקה ומתחיל לחשוב ברצינות על ההצעה של מיכל שאצטרף אליה לדרום אמריקה. זה אומנם קצת מוזר כי אנחנו בקושי ידידים, אפילו הידידות הזו עוד לא ממש ברורה לי לפחות.
הן עוזבות את המקום ושוב מיכל נשארת רגע אחד לבד בקופה, בעוד רגע היא תצטרף אלי. לפתע נופל לי האסימון, - שוב ביטוי שילדי שנות האלפיים לבטח לא מכירים- הבחורה שמתרחקת בגבה אלי, עם המכנס השחור ונעלי העקב, העליונית הדקה והשיער שהפך גווניו לחום בהיר... קופסת הסיגריות, איך לא שמתי לב?
מיכל לא מספיקה לעזוב את הקופה ואני כבר מתייצב מולה. היא מבחינה שאני טרוד. לפני שהיא מספיקה לשאול מה קרה שאני נסער כל כך, אני משלם לה על השתיה, מוסיף עוד כמה שקלים כדי להשלים את עלות המצית הלבנה שאני נוטל מתוך קופסת המציתים ואת העודף דוחף לקופסת הטיפים, צליל המטבעות מעלה חיוך על פניה.
חייב לזוז אני אומר לה, אבוא בפעם אחרת.
בתוך תוכי אני יודע שזו כנראה הפעם האחרונה שלי כאן בקיוסק. אין לי משהו אחר להגיד לה, באותם רגעים אני לא ממש חושב בהיגיון והכל פשוט אלתור של שניות.
למזלי עוד שני לקוחות מלווים בילדים מגיעים לקיוסק, הילדים כמו כל ילדים יוצרים המולה מקומית אל מול מדף המתוקים, ותשומת הלב של מיכל – בלית ברירה- נתונה להם והיא אינה מעכבת בעדי או מכבידה עלי בשאלות מייסרות.
אני מנתר קדימה בהליכה מהירה, בעיקר כדי לא לעורר תשומת לב מיותרת, אנשים עלולים לפרש את התמונה של חייל חמוש שרץ לפתע ברחוב לאין ספור תרחישים בטחונים שעלולים לעורר בהלה. ככל שאני מצמצם את הפער בנינו אני יודע שזו היא ללא כל ספק. סגנון הליכתה, מבנה הגוף, ולמרות שהפעם היא לובשת בגדים יותר יצוגיים, אני עדיין מסוגל לדמיין את גופה מתחתיהם. אפילו השיער הבלונדי שהתחלף לגוון כהה יותר לא מצליח לתעתע בי.
על כתפה תלוי תיק קטן, והיא פוסעת באותה נחישות כפי שזכרתי כאשר התרחקה ממני לפני מעט יותר מחודשיים.
אין לי כל כוונה לעקוב אחריה עד ביתה, אני לא רוצה לחדור ברגל גסה לפרטיותה, דבר שעשוי להפחיד ולזעזע אותה. אני מודע עד כמה היא רגישה לכך ומבין שלמעשה כל מה שאני עושה ברגע זה הוא בעצם גם סוג של חדירה גסה לאותו מרחב אישי שהיא כל כך מנסה לגונן עליו. אין לי כל ספק שאילו הייתה מבחינה בי יושב בקיוסק היא הייתה ממהרת להתרחק משם במהירות עוד לפני שאני הייתי מצליח לזהות אותה.
אני מבקש לעצמי רק עוד הזדמנות אחת, עוד ניסיון אחד כדי להצליח להשביע את סקרנותי ובתקווה גם את תאבוני המיני, שלא נותנים לי מנוח. להשלים את הפאזל החסר ואולי לשחרר את עצמי ממנה אחת ולתמיד.
אני מתזמן את זה כך שאצליח להגיע אליה סמוך לאחד מעמודי התאורה. אם אפתיע אותה מתוך איזו פינה חשוכה, המפגש עלול להתחיל בבהלה מיותרת שתקטין את הסיכויים בכלל תסכים לשמוע את מה שיש לי לומר.
היא מגיעה לקרן רחוב, אני שכבר הדבקתי את הפער לכדי חמישה מטרים מבין לפתע שאני אפילו לא יכול לקרוא בשמה כדי למשוך את תשומת ליבה, וקריאת, היי כללית היא אולי הדרך היחידה לגרום לה לעצור ולראות אותי.

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 4

עוד שניה חולפת כשהיא משתהה בגללה תנועה שבכביש, אני קורא לעברה "היי...." היא מפנה את ראשה לאחור, קשה לי לראות את ההבעה שעל פניה שכן פנס הרחוב ממש מאחוריה. אני שולף מכיסי את הקלף ששמרתי לשלב מאוחר יותר – אבל כרגע לא ברור לי בכלל אצליח לעבור לשלב הבא, לכן עדיף לירות ברגע זה בכל התותחים והתחמושת- ושואל אותה באופן הכי ישיר. "צריכה אש?"
לא היה לי מושג אם המשפט ישמע מטופש, ותלוש. זה נאמר בהחלטה של רגע, כמו ירייה באפלה, מתוך תקווה שזה יפגע בנקודת זיכרון חיובית מעט.
היא מחייכת ואז מרצינה, משפילה את מבטה, חוככת בדעתה מה עליה לעשות. "אתה ממש משוגע, אתה יודע את זה?" היא אומרת בקול קר נטול רגש.
את זו שמשגעת אותי, אני חושב לעצמי. תחת זאת אני מחייך את החיוך הנבוך שלי שלרוב עוזר להפשיר רגעים מהסוג הזה.
"אני לא מאמינה..." היא אומרת ומבטיה לצדדים, לרגע זה נראה כאילו שהיא חוששת שהיא נמצאת במרכזה של מתיחה, אבל למעשה היא כנראה נבוכה ואולי קצת חוששת.
עכשיו אני כבר דיי קרוב אליה, לפחות צלחתי את השלב הראשון, היא לא מפנה לי את גבה ומתרחקת.
"מה אתה עושה כאן?, מה, מה אני אמורה לעשות איתך?" היא שומטת את ידיה לצידי גופה במחוות ייאוש.
"אני לא מצליח להוציא אותך מהראש שלי" אני מתוודה בכנות.
"אתה מבין שאני נשואה" היא אומרת ומציגה בפני את ידה השמאלית כשעל הקמיצה טבעת נישואין פשוטה, אותה קמיצה שבפעם האחרונה שראיתי הייתה נטולת טבעת.
אני מהנהן.
"אז מה חשבת לעצמך?, אני לא עדיין לא מאמינה שאני רואה אותך כאן." היא אומרת ומברישה את אצבעותיה בשיערה.
"אני גם כמעט הפסקתי להאמין שאראה אותך" בחרתי להשיב לה באותה כנות נטולת מסכות.
"תראה, מה שקרה אז" היא משתתקת לרגע, "פשוט קרה, אני לא כזו... אני רוצה להשאיר את זה מאחור..."
"רוצה, אבל לא ממש יכולה." השלמתי את דבריה והיא לא טרחה לתקן אותי.
"אני ממש לא יודעת מה לעשות איתך" היא מוציאה מתיקה את קופסת הסיגריות מניחה סיגריה בין שפתיה ואני ממהר לקרב את להבת המצית, מסוכך עליה בכף ידי כנגד הרוח הקלה, לרגע אחד מרגיש ממש קרוב אליה ומריח שוב את הבושם שלה.
"מה עשית עם הקלטת?" היא שואלת לפתע, ואני מבין עד כמה הדבר מטריד אותה, אבל באותה כנות שבה התנהלתי מולה עד עכשיו אני מחליט לספר לה את האמת.
"אין קלטת, מעולם לא הקלטתי אותך."
אני רואה את הספק בעיניה כשהיא מהססת עד כמה להאמין לי.
"אי אפשר בכלל להקליט במערכת הסטריאו של הרכב, של כל רכב... זו הייתה סתם קלטת רגאיי"
היא המומה לרגע, ואני מצפה שהיא תסנן לעברי מניאק בן זונה. זה אולי מגיע לי, אבל תחת זאת היא מחייכת וניכרת הקלה בשרירי פניה.
"אני מניחה שאתה רוצה לדעת מה קרה שם..." היא מקרבת את הסיגריה אל שפתיה.
"אני לא חייבת לך הסברים, אבל רק על המאמץ מגיעות לך כמה תשובות, ואולי אני בעצמי צריכה קצת לפרוק"
אני מהנהן.
היא נושפת עשן מבין שפתיה, מציצה בשעונה, חוככת בדעתה. "בסדר, אבל לא כאן, הרכב שלי חונה לא הרחק מכאן, אם הרכב הישן שלך עוד לא התפגר אז אני מעדיפה שלא תיסע איתי, בכל זאת אני לא רוצה שמישהו יראה אותנו"

 

[Bumblebee74]

טרמפ 5

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416028
---------5---------
אנחנו מתיישבים בבית קפה קטן בפאתי העיר, מאחוריו גינה רחבה עם צמחיה ענפה שהיא למעשה חצר פנימית של בית הקפה, תאורה עמומה לאורך השבילים ונרות על כל שולחן, עד כמה שהמקום נשמע רומנטי, הוא מעט מוזנח ומיושן, אבל הוא ללא ספק מקום מושלם למי שמחפש אינטימיות או להיבלע בין הצללים.- אני מניח שאנחנו עונים להגדרה השניה, אבל מקווה לזכות בשתיהן.
המקום דיי ריק, אולי זו שעת ערב מוקדמת, ואולי פשוט חוסר פופולריות לאור ההזנחה שזועקת מכל פינה. לנו זה מתאים. היא מזמינה לעצמה מקיאטו ואני מסתפק בהפוך.
עכשיו כשהיא לבושה באופן שונה, היא נראית הרבה יותר אלגנטית ויפה, יש לה איפור קל סביב עיניה, שפתיה מודגשות וללא משקפי השמש אני מבחין בעצמות הלחיים הנאות שלה.
עדיין מתקשה מאמין שעם האישה הזו שיושבת כאן מולי, קיימתי יחסי מין, שהיד הזו שאוחזת עכשיו בכוס המקיאטו לפתה את הזין שלי, שמצצתי לה את הפטמות, נשקתי לעורה, שחדרתי לתוכה.
המחשבות האלה מעירות בתוכי את אותם זיכרונות שאף פעם לא נשכחו ממני. איתם מתעורר לו איבר נוסף שכמהה שוב למגע גופה.
"הייתי ממש בשוק כשראיתי אותך" היא מתוודה.
"אני מצטער, אם הבהלתי אותך, אבל הייתי מוכרח" אני מניח בהיסוס את כף ידי על כף ידה שמונחת על השולחן נוגע בקצות אצבעותיה. היא לא מושכת את ידה לאחור.
"הפעם ההיא..." אנחנו מדברים על זה מבלי להזכיר את זה באופן מפורש וזה נראה לי כמו להתעלם מהפיל שבחדר, למרות החשש הקל אני מחליט הפעם להגיד את הדברים כפי ששנינו כבר יודעים. "... הפעם ההיא, הייתה הרבה יותר מסתם סקס." אני לבסוף לוחש את המילה.
היא מהנהנת בהסכמה ומוסיפה בחיוך מבוייש. "נהנתי... אבל זה היה בדיעבד, לא חשבתי שזה יקרה..."
"אני עדיין לא מצליח להבין אותך, את נראית טיפוס כל כך שונה מאותה אישה שפגשתי אז, וגם אז זה לא הסתדר לי. לא שאני מצטער, אבל סימני השאלה לא מפסיקים לנקר."
היא מציתה סיגריה נוספת ומציעה לי אחת, אני מסרב והיא מתחילה לספר. המילים זורמות, משתחררות כמו מים הזורמים בנחל, ניכר שהיא בעצמה משחררת מעליה עול כבד שהיא נושאת מזה זמן רב, פתאום יש לה אפשרות לשתף מישהו זר, להביע את עצמה ואולי באופן כזה או אחר להצליח לבחון את הדברים מנקודת מבט שונה.
"אף פעם לא חשבתי לבגוד, זה בכלל לא עלה על דעתי כאופציה. הייתה לי דעה מוצקה על אנשים שבוגדים, ראיתי בהם אנשים חלשים, שקרנים, בזויים. למעשה, זה מצחיק, אבל במעגל החברתי שלי לא הכרתי אף אחד שבוגד, אולי טמנתי את ראשי בחול, הייתי נאיבית, אבל העדפתי לחיות בתוך הבועה המאושרת של התא המשפחתי שלי." היא נאנחת ויונקת שוב מקצה הסיגריה. אני רואה כיצד שפתיה מתכווצות ולא יכול שלא לדמיין את אותה תנועה סביב הזין שלי. אני יודע שעליי לגרש את המחשבות האלה מראשי לפחות לעת עתה, אבל הן שבות ותוקפות אותו כמו גלים.
"יש לי שלושה ילדים, תאומות ובן, הם כבר דיי גדולים. נישאתי בגיל 22, ואת הילדים הבאתי מייד בשנות הנישואין הראשונות, זה אומנם קשה, אבל מה אני מבלבלת לך את המוח על הקושי לגדל שלושה ילדים קטנים, לילות ללא שינה, תאמין לי, זה מאוד שונה מהלילות שאתה עושה בבסיס, או היכן שאתה משרת, אתה צעיר ולא תבין, אבל זה לא עצם העניין.
"בעלי איש קריירה, עובד שעות ארוכות, מביא פרנסה יפה, מגיע לכל האירועים של הילדים, מאוד מחובר למשפחה. השנים הראשונות היו נפלאות, פרחנו. הילדים גדלו ויצאו למסגרות ואני השלמתי את לימודי התואר. טיילנו בחו"ל, בילינו, היינו דוגמא ומופת לאיך משפחה מושלמת צריכה להראות.
"עם השנים בעלי קיבל תפקיד תובעני יותר, לנהל את השלוחה של המשרד ברומניה, זה פתח בפניו הרבה יותר תחומי עיניין אבל הצריך ממנו יותר השקעה, בעיקר נסיעות תכופות לחו"ל כדי לפקח ולנהל את המשרד מקרוב. על הפרק עמדה אופציה שכולנו, כל המשפחה, תעקור לחו"ל לתקופה של חמש שנים.
"אני כמובן סירבתי, רומניה? מילא אם היה מדובר בלונדון, פריז מדינה מערבית אחרת, אז אולי הייתי שוקלת בחיוב, אבל רומניה?" היא צוחקת ולוגמת מהמשקה שלה. "הוא ממש לא אהב את זה שאני לא מתיישרת ומתאימה את עצמי ולמעשה את כל המשפחה לתפקיד החדש שלו. אמרתי לו שכל מרכז החיים שלי נטוע כאן, מסגרות החינוך של הילדים, המשפחה, העבודה שלי... ממש לא התחשק לי להפוך לעקרת בית משועממת במדינה זרה, הכסף כבר לא היה פקטור.
"אז זה מה שערער את הזוגיות שלכם?" אני שואל.
"לא בכלל לא, לכל דבר מתרגלים. בעצם יש לכל זה קשר, אבל זו לא הסיבה.
"הוא נסע הרבה לחו"ל, לפחות פעם בחודש לשבועיים. כל נטל ניהול הבית והילדים נפל עלי, לילות בהם אני ישנה לבד, בקרים של טירוף מוחלט להעיר ולארגן את הילדים בזמן לבית הספר, אבל הגעגועים אליו הפכו את החזרה שלו לסוג של התאהבות מחדש, הסקס היה סוער יותר, טרפנו את החיים בשבועיים שהוא היה כאן, יצאנו לבלות, השלמנו פערים ואולי זה היה גם סוג של פיצוי.
"גם כעבור שנה המשכנו להתנהל באותה שיגרה, אני כבר התרגלתי לסוג של עצמאות, באותם שבועיים בהם הוא בחו"ל, הילדים הפכו ליותר עצמאיים ולפחות תלויים בי. הוא היה מגיע וכמו תמיד הגעגוע והריחוק היו מביאים אותנו בהזדמנות הראשונה אל חדר המיטות, לעיתים כשהיה מגיע בשעות הבוקר המוקדמות, הייתי נשארת ומחכה לו, הילדים בבית הספר ואנחנו כמו סוג צעיר ופוחז עושים סקס פרוע ומלא תשוקה.
אני מחייך לעברה ובתוכי רוחשת קינאה כשאני חושב על כל אותם מעשיים מיניים שהיא עושה עם בעלה. היא מחייכת חיוך קצר וממשיכה לספר.
"תדירות היציאות פחתה, הוא העדיף להישאר בבית, לנוח, הנחתי שאי אפשר לחיות באותו קצב מטורף כפי שחיינו בשנה הקודמת, שהוא התעייף, שאולי העבודה שם תובענית יותר והוא מחפש לנוח ולהירגע. תבין, גם כשהוא היה מגיע לארץ, פרט ליומיים חופש הוא היה ממשיך לעבוד מהמשרד שבת"א."
מלצר צעיר, בקושי בן שבע -עשרה מגיע ושואל אם נרצה להזמין משהו נוסף. אני ממהר להרחיק את כף ידי שעוטפת את כף ידה כדי שלא להביך אותה. אנחנו משלחים את המלצר כשפנקס ההזמנות שלו ריק ומפזרים הבטחה שאולי בהמשך נרצה לבחון את תפריט הקינוחים.
הפעם היא מגישה את כף ידה אל ידי ואני אוחז בה, מרגיש את המגע הנעים של ידה, חום שפועם מתוכה בעוצמה ועובר דרך רשת העצבים היישר לתוך ליבי.
"אני משעממת אותך?" היא שואלת ומועכת את בדל הסיגריה במאפרה.
אני לוחץ את כף ידה בכף ידי, ומבקש ממנה שתמשיך, אני מרגיש שככל שהיא מספרת ונחשפת היא גם מתרככת.
"מספר פעמים טסנו לבקר אותו, לעיתים כולנו, אני והילדים ולעיתים רק אני לחופשת סוף שבוע זוגית, רק שנינו. לפני קצת פחות משנה התחלתי להבחין בסימנים. עד אז בכלל לא חשדתי, לא הייתה לי סיבה לחשוד
"פעם אחת מצאתי בשידה ליד המיטה בחדר השינה קונדום, מצאתי אותו עמוק בתוך המגירה כאשר חיפשתי עט לפתירת תשחץ. לא הייתה לי כל סיבה לחשוד או לחפש, אבל זה פתאום היה בין אצבעותי."
"אמרת לו משהו?" שאלתי.
היא צוחקת. "אתה לא מכיר אותו. הוא יודע לצאת מכל סיטואציה, זה בכלל פלא שתפסתי אותו לא מוכן, הוא פשוט פספס את הקונדום. אני בטוחה שלפני שהגעתי לביקור הוא דאג להעלים ראיות מפלילות."
"אבל בכל זאת, מה עושה שם קונדום, איך הוא היה מתרץ את זה?"
היא מבטלת אותי בתנועת יד קלילה. "הוא היה טוען שזה קונדום ישן שלבטח נשאר שם מהדייר הקודם ששכר את הדירה, או שזה קונדום שהשאיר אחד מעובדי המשרד שהתארח בדירה לחופשת סוף שבוע כאשר הוא היה כאן בארץ, אין לו בעיה להמציא הסברים משכנעים יותר, אח"כ היה גורם לי להרגיש מטופשת ומלאת נקיפות מצפון על כך שהעזתי לחשוד בו."
"אבל היו עוד סימנים..." אני אומר והיא מהנהנת.

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 5

"בפעם הבאה שהגעתי ניצלתי את העובדה שהוא אסף אותי משדה התעופה, הוריד אותי בדירה ומיהר למשרד לפגישה דחופה. סרקתי את הדירה ביסודיות. חיפשתי בארון הבגדים, במגירות, בשידות, בחדר הרחצה, איפה לא..."
"מה חיפשת בדיוק?"
"כל דבר שיכול להישכח, בושם נשי, תחתונים, קרם לחות, מברשת שיניים נוספת, כל סימן שיכול להעיד על הימצאותה של אישה שחולקת איתו את חדר השינה. הרמתי את המזרון, כמו בלשית חיפשתי שערות על הכרית והמצעים אבל לא מצאתי דבר, אמרתי לך, הוא יסודי מאוד, וחכם מאוד"
"אבל בכל זאת, מצאת משהו."
"בערב, לגמרי במקרה, בפח של חדר השירותים, אתה יודע, הפח הזה שאתם הגברים לא עושים בו שימוש ולכן הוא ככל הנראה פספס אותו. בפח מצאתי טמפון. לא ידעתי כיצד לעכל את סערת הרגשות שהתחוללה בתוכי, שמחתי על זה שסוף סוף מצאתי הוכחה, לדעת שאני לא פרנואידית. כעסתי, רתחתי מזעם עליו, על עצמי. בכיתי, אבל לבסוף הצלחתי לאסוף את עצמי ולהירגע. הייתי מוכרחה לגלות, ולשאול אותו באופן הכי ישיר, לראות איך הוא יגיב, אם הוא ימצמץ ויתחיל לגמגם.
"ידעתי שעבר עליו שבוע קשה. לדבריו הוא בילה במשרד עד השעות המאוחרות, כך שלא הייתה לו כל סיבה לטעון שהתארחו אצלו חברים ושזה עשוי להיות של אחת מבנות הזוג שלהם."
"ממש חשבת על הכל." אני אומר והיא מהנהנת וממשיכה את דבריה בשטף.
"חזרתי לשולחן, אכלנו ארוחת ערב שהזמנו ממסעדה סמוכה, השקנו כוסות יין, ואני כבדרך אגב שאלתי במין קלילות מעושה, של מי הטמפון שיש בפח בחדר השירותים ואם אני צריכה להתחיל לדאוג שיש לי מתחרה. הוא אפילו לא עצר לרגע כדי לחשוב, הוא פשוט אמר בקולו המשכנע, שזה בטח של המנקה."
"אולי זה באמת היה של המנקה..." אמרתי.
היא צחקה, צחוק משוחרר שגרם לכל גופה לרעוד.
"זה גם מה שאני האמנתי במשך כמה ימים, חשבתי שאני פרנואידית מטופשת, מחפשת בכוח סיבות וסימנים. עד יום לפני חזרתי לארץ. הוא שוב היה במשרד ואני הייתי אמורה לקחת מונית לשדה התעופה. קיבלתי הודעה מהשדה שמועד יציאת הטיסה מתאחר במספר שעות. התעכבתי בדירה עד לשעת הצהריים, כאשר המנקה הקבועה הגיעה בשעה עשר ודיי נבהלה למצוא אותי בדירה. האמת, אני בעצמי נבהלתי לראות אותה עומדת פתאום בסלון בשמלה פרחונית וטפחת ראש תואמת.
"אז מצאת מי בעלת הטמפון" אמרתי למרות שבתת מודע ידעתי שזה לא יכול להיות פשוט כל כך. אולי הוא בוגד עם המנקה, ניסה מוחי הקודח לעשות סדר בכל הנתונים שהיו ידועים לי.
"ממש לא, היא הייתה בת שישים לפחות, אין מצב שהטמפון שייך לה. אני באותו רגע החוורתי, המסכנה חשבה שזה בגלל שנבהלתי מנוכחותה, היא מיהרה להגיש לי כוס מים. התאוששתי, אבל החלטתי שלא להגיד דבר לבעלי."
"למה לא שאלת את המנקה, היא בטח הייתה יודעת לספר לך אם כשהיא מנקה את הדירה אחת לשבוע היא מוצאת חפצים שמעידים על נוכחות אישה בדירה, אני בטוח שממנה אין לו סיבה להקפיד ולהסתיר את זה."
"רעיון נחמד, רק שאני לא דוברת רומנית, והיא לא ידעה מילה באנגלית.
"הגעתי לארץ, ונשארתי עם אותם ספקות שהלכו והתגבשו לחשדות ממשיים. שמתי לב שבתקופה האחרונה אנחנו יוצאים פחות, כאילו שזה לא ממש חסר לו. הוא הקפיד לחזור משם עם מתנות עבורי. קראתי באיזה מקום שגברים שבוגדים מרגישים צורך לפצות את בת הזוג החוקית שלהם, אולי כדי למרק את המצפון שלהם. שמתי לב לסימנים שבעבר לא ראיתי, לא משהו שאני ממש יכולה להצביע עליו, אלה היו יותר תחושות מאשר הוכחות חותכות. התבשלתי במיץ של עצמי והרגשתי שאני מתפוררת מכל העמדת הפנים המזויפת שהכל כשורה. ואז זה קרה, לגמרי במקרה..."
"נפגשנו" אני אומר ומנסה שלא להישמע נלהב מידי.
"אל תחמיא כל כך לעצמך" היא אומרת ואז מיד מוסיפה, "אני צוחקת, תקשיב להמשך הסיפור."

 

[Bumblebee74]

טרמפ 6

http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416029

---------6---------
היא נשענת לאחור וממשיכה לספר.
"הוא סוכן מכירות שעובד עם המשרד שלנו, בעצם עבד... " היא מתקנת, כנראה שיש לכך משמעות.
"אני מכירה אותו כבר דיי הרבה זמן, הכרות שטחית ולא יותר מכך, הוא גבר נאה, מרשים ובעל לשון חלקלקה, כזה שאוהב להחמיא בכל הזדמנות.
"אני כנראה נמשכת לטיפוסים חדי לשון" היא מוסיפה בחיוך מריר ואז מושכת סיגריה נוספת מהקופסה, משחקת בה לרגע בין אצבעותיה נמלכת בדעתה ומחזירה אותה פנימה.
"לא עבדנו ממש יחד, הוא עבד בעיקר מול רכזת הלקוחות של המשרד, שרית. בחורה נחמדה, צעירה, שיושבת במשרד הצמוד אלי, כך קרה שבכל פעם שהוא הגיע אליה חולף על פני המשרד שלי, הוא היה מציץ וזורק איזו מילה, הלצה או סתם איזה חידוד על מזג האוויר או משהו דומה. לאט לאט זה התפתח לשיחה קצרה כשהוא כיכול ממתין במשרד שלי לשרית שהתעכבה בפגישה אחרת שהתארכה מעבר לצפוי."
היא נושמת עמוקות ומזדקפת בכיסא.
"אף פעם לא נמשכתי אליו, לא חשבתי עליו בכיוון הזה. הוא עם חושיו החדים קלט ככל הנראה שמצב הרוח שלי השתנה, שמשהו מעיק עלי, שאני רק מחפשת איך לפרוק. הוא החל להתעניין, לגשש, ולהקדיש לי את תשומת הלב שככל הנראה מאוד שיוועתי לה.
"אני לא טיפשה, הבנתי היטב מה קורה, אבל אתה מכיר את התחושה הזו שאתה רואה את האסון הולך ומתקרב ואתה נשאר נטוע במקומך, או אפילו רץ לקראתו? כך, הרגשתי, המוח אמר משהו אחד והלב והגוף רצו משהו אחר.
"באותם שבועיים הוא הגיע תכופות למשרד, מצאתי את עצמי יוצאת אתו להפסקת סיגריה – למזלי שרית לא מעשנת, כך שהיה לנו זמן לשיחות בארבע עיניים-, הוא היה מחמיא לי ואני הייתי חוזרת למשרד עם מצב רוח שונה לחלוטין, מרגישה חיה וכבר מחכה לפעם הבאה שהוא יגיע ונצא שוב לגג לעשן, אבל בעיקר כדי לשוחח, לצחוק, להתמלא באנרגיה.
"ההתגנבות לגג מתחת לאפה של שרית הפכו את המעשה לסוג של אתגר, סוד מטופש שחלקנו. עשינו את זה בעיקר כדי שבמשרד לא יתחילו לרנן, עצם המעשים הפכו למין מים גנובים שהיו לנו מאוד מתוקים.
"בימים בהם הוא לא הגיע למשרד הוא התקשר אלי, באמתלה של רק לברך בבוקר טוב, אח"כ להתעניין בשלומי ולבסוף מצאנו את עצמנו מדברים מספר פעמים ביום למשך דקות ארוכות.
"אני מנסה להגיד לעצמי שנפלתי שבי בקסמיו, אבל בתוך תוכי אני יודעת שמאוד רציתי בזה, נהניתי מכל רגע בחברתו וחיכיתי כבר לפעם הבאה.
"באחת הפעמים כשהיינו בגג, הוא שיתף וסיפר על חייו האישיים, הזוגיות שלו, חוסר האינטימיות. השיחה הפכה להיות מאוד אישית וקרובה.
כבר מזמן סיימנו לעשן, אכלנו בייגלה שלקחנו מהמטבחון של המשרד ושתינו מכוסות קלקר את שאריות הנס שהספיק להתקרר. נשארנו עוד דקות ארוכות, רק שנינו על הגג. אני זוכרת שהוא הריח נפלא, בכלל לא נרתעתי כשהוא קרב את אגודלו אל קצה שפתי כדי לסלק פרור מלח שאולי דבק בזווית פי,
"אני בכלל לא בטוחה שהיה שם משהו" היא מוספיה במין הארה פתאומית.
"האגודל שלו לא ירד משפתי, אלא החליק לאורכן, הרגשתי זרמים וניצוצות בין המגע שלו לשפתיים שלי ואת הפנים שלי בוערות כשהוא הצמיד את שפתיו לשפתי.
"דחפתי אותו לאחור, מתוך אינסטינקט מובנה, לא מתוך חשיבה מודעת. אני זוכרת את המבט ההמום בעיניו, את שפתיו פעורות כאילו שהן קפאו בזמן, ואיך כל העולם נע כאילו בהילוך איטי. שניה אח"כ ההלם שלו התחלף בתחושת הפתעה כשאני נצמדתי אליו מצמידה את שפתי ושולחת את לשוני לתוך פיו. הייתי מלאת תאווה, המגע של שפתיו כישף אותי ופשוט לא יכולתי לעצור בעצמי.
"הוא היה מבולבל לחלוטין, ואני התרפקתי על גופו, משכתי את פניו אלי, נצמדתי אל גופו עד שהרגשתי כמה שהוא מגורה. אני חושבת שהתנשקנו והתגפפנו במשך דקות ארוכות, מין פיצוי על כל אותם שבועיים שסבבנו סביב זה אבל לא העזנו.
היא משתתקת, בוחנת אותי ואז שואלת בקול רך. "זה בסדר שאני משתפת אותך בכל הפרטים, זה לא מפריע לך?"
אני יודע שאם אענה בחיוב זו תהיה הוכחה שאני מקנא לה, אני בעצמי לא יודע מה אני מרגיש לגביה. ברור לי שהמצב מסובך עבורי. היא מבוגרת ממני, עם ילדים, נשואה, יש מאהב ברקע... דבר אחד אני יודע, היא מדליקה אותי והסיפור שלה עם התיאורים הקטנים מצליח לגרות אותי עד כדי כך שאיברי קשה, לא פחות מאותו איבר שהיא הרגישה כשנצמדה אליו.
"תמשיכי, אבל אולי נזמין קינוח" אני מציע והיא ממהרת למשוך לעברה את תפריט הקינוחים.
אנחנו מסמנים למלצר שחולף לא הרחק מאיתנו, ומזמינים עוגת שוקולד שלוש שכבות אותה נחלוק יחד, כוס קולה לי ולה דיאט ספרייט. המלצר מתרחק ולהבת הנר מרצדת לרגע ומשחקי הצל על פניה משווים לה מראה גותי ומגרה. אני תוהה מה היא חושבת כשהיא מביטה בי, עד כמה אני מוצא חן בעיניה מעבר לכך שאני משמש לה סוג של כותל, שותף לסודות שלה.
"התחלתי משהו שאי אפשר היה לעצור, כבר באותו שבוע כשבעלי בחו"ל ככל הנראה מחליף נוזלים עם הרומניה שלו, עשינו סקס. לפעמים ברכב שלו, לפעמים בחדרי מלון זולים, או על שמיכה בטבע באיזו פינת מסתור שרק הוא הכיר.
"התחלתי לחיות מחדש!" היא פוסקת ומהנהנת כדי לחזק את דבריה.
"אחרי חצי שנה הוא הפסיק לעבוד איתנו, עם המשרד, אבל אנחנו הוספנו להתראות, התדירות ירדה מעט, אני חיכיתי לכל פגישה בקוצר רוח, הייתי כמו אדם טובע שזקוק למנת החמצן כדי להמשיך ולצוף. הוא העניק לי חום, פרגן, החמיא ללא הרף, אם כי במידה, הסקס היה מעולה. לעיתים היינו סתם יושבים בבית קפה בתל אביב, יוצאים להצגה, מבלים במקומות מרוחקים אליהם הוא היה מגיע במסגרת עבודתו וכך היינו בטוחים מפני התקלות באיזה מכר.
"עד לאותו יום חמישי."

 

[Bumblebee74]

המשך פרק 6

המלצר עוצר את שטף דיבורה כשהוא מניח על השולחן עוגת שוקולד עשויה שכבות ואת השתייה שהזמנו. העוגה נראית מזמינה ואנחנו מופתעים להיווכח שגם הטעם מעולה.
"הוא אסף אותי מהחניון של המשרד, לקחתי חצי יום חופש. תכננו לנסוע לחוף הים באשדוד לטייל קצת, לקנח באיזה חדר למשך שעה שעתיים ואז לחזור. לבת שלי הייתה הופעת מחול באותו יום ולכן אפילו ויתרתי על ארוחת צהריים.
"מה גם שזה לא כיף לעשות סקס על בטן מלאה." היא צוחקת ומנגבת שוקולד מזווית פיה.
"סליחה אם אני מדברת בצורה כל כך בוטה, אני מניחה שאתה לא חושב שאני בחורה זולה."
אני אומר לה שאני חושב שזה סקסי וכלל לא בוטה והיא מצמצמת את עיניה ומסיטה קווצת שיער שנופלת על פניה. אח"כ היא אוספת במזלג שלה חתיכת עוגה ומגישה לשפתי, לא לפני שהיא בוחנת בזווית עיניה שהמלצר לא משקיף עלינו.
אני תוהה מה זה אומר, אבל היא רק אומרת בצורה הכי טבעית "אתה חייב לטעום את זה, השילוב של השוקולד, עם הקצפת והחלק הפריך למטה..." ותוחבת את המזלג בעדינות אל בין שפתי. ואח"כ ממשיכה לספר כאילו לא חלקנו איזה רגע אינטימי שהותיר אותי לרגע נבוך ומבולבל.
"הוא היה לחוץ קצת, הסתובבנו בטיילת לאורך החוף. הוא סיפר לי שאשתו חושדת בו, שהיא שואלת שאלות ושהוא מרגיש שעליו להיות זהיר יותר, שאולי צריך להיפגש פחות, לפחות לתקופת מה, עד שהדברים יירגעו.
"אני כמובן הסכמתי עם כל מה שהוא אמר, לא רציתי שבגללי יהרסו לו החיים, באותם רגעים אפילו לא חשבתי על עצמי, רק עליו.
"הדברים שהוא אמר העיבו במקצת על המשך היום. הקסם שהיינו שרויים בו הלך והתפוגג והמציאות החלה לטפוח על פנינו. אבל למרות זאת לא ויתרנו, נסענו מהחוף למלונית ושם עשינו סקס. היה מעולה" היא מחייכת בערגה ומבלי שתשים לב נושכת בצד שמאל את קצה שפתה התחתונה.
"זה אפילו היה מעט שונה ומיוחד, זה היה הסקס הכי אגרסיבי שלו, שייכתי את זה ללחץ שבו הוא נתון ושאולי זו דרכו להתפרק. החיה שבו נעורה, משתחררת מכבליה ואני נסחפתי איתו מבלי לדעת שזה אקורד הסיום.
"באותו יום, שכבנו יותר פעמים מבכל מפגש קודם, הלהט היה אחר, אני עצמי הייתי להוטה יותר לנוכח היוזמות שהוא הפגין, דברים חדשים שהפתיעו אותי. חשבתי לעצמי באותם רגעים, שהמצב לא נורא כל כך, קצת פחד וחשש בסופו של דבר מטבלים את הסקס, גורמים לך למתוח את הגבולות, להגיע אל הקצה. באופן אירוני חשבתי לעצמי שדווקא החשדות של אישתו יהפכו את המפגשים שלנו לסוערים יותר.
"כשעזבנו את המלונית, שוב הרגשתי את הלחץ שהחל סוגר עליו. לפני שיצאנו מלובי המלונית הוא הציץ מבעד לדלתות הזכוכית בעצבנות, בוחן את קו החוף, תר בעיניו. בדרכנו לרכב הוא לא הפסיק להציץ מעבר לכתפו, ועל פניו היה מבט מבוהל ורדוף."
היא לוגמת מהספרייט, נדמה שהזיכרון מציף את רגשותיה.
"ברכב ניסיתי להרגיע אותו, להרגיע את עצמי. אבל הוא התבצר בשתיקתו, שוקע במחשבות ושוב הרגשתי כאילו עננה שחורה מעיבה עלינו.
"נסענו ככה בשתיקה, הוא היה מסוגר ולא ידעתי איך לגשת אליו. הנחתי שהוא צריך קצת זמן להירגע, לא לתת לאישתו סיבות שיעוררו את חשדותיה. הדברים יירגעו ואנחנו נחזור לשיגרה שלנו. אם כי בסתר ליבי רציתי שהוא יגיע לכל מפגש שכזה טעון ומלא חששות, שבין הסדינים הוא יתפוצץ ויבער ושאני תהיה זו שתהנה מהלהט שלו.
"פתאום, הוא משך במפתיע את ראשי והוריד אותו מטה לכיוון רגליו. אני חייבת להגיד לך שבאותו הרגע חשבתי שזה עוד חלק מהאגרסיביות שלו, זה הדליק אותי, השינוי הפתאומי הזה מהשקט והמבט המהורהר שלו ליוזמה שכאילו הייתה המשך ישיר למה שעשינו במלונית. הייתי בטוחה שפשוט בא לו עוד, שהוא רוצה לקבל... מציצה ארוכה ומספקת, מציצה שתרגיע את נשמתו המיוסרת"
היא מסמיקה קצת, אך עיקר המבוכה ניכרת בעיניה.
"רגע לפני שאני כבר שולחת את אצבעותיי אל מפשעתו, אני שומעת אותו אומר לי להישאר למטה, לא להרים את הראש, שעוקבים אחרינו, אסור שיראו אותי אתו ברכב. הוא דיבר מהר, הקול שלו שידר תכיפות ומעט לחץ.
"באותם רגעים חשבתי שאני מתעלפת, רק אז הבנתי שחשיפת הרומן עשויה לפגוע בי לא פחות מאשר בו."

 

[Cameby]

אבל מה עם ההמשך ��

דחיית סיפוקים זה לא הצד החזק שלי..

 

[Bumblebee74]

ל Cameby ההמשך...

ומקווה שגם הפרקים הבאים יעמדו ברף הציפייה והסיפוק