מבחינתי ..
אותה קידה בתחילת האימון זה פותח לי שער לתוך העולם הקסום של האימון ,זה מעבר סימבולי בשבילי לתוך עולם שבו הכל אפשרי ,שבו נמצאים החלומות שלי , לובשים את החליפה , החגורה וההאקמה .. מתיישבים בשורה ,אומרים תודה ומתחילים את האימון , אין משהו מרגש מזה .. להכנס לתוך חליפה לבנה והאקמה זה כמו להכנס לתוך משהו שהוא לא הרגיל .. אם כל יום מהבוקר עד הערב הייתי הולך ככה ולבוש ככה, במשך כל החיים , לא הייתי מרגיש זאת ,אבל מבחינתי זה מעבר לעולם אחר . אני ירגיש חסר מאוד אם אני אגיע לאימון ואשאר אני בלבוש ואני בהרגשה וארגיש שאני פשוט עושה ריצה\ג'וגינג \הרמת משקולות ...
ההרגשה היא אחרת לגמריי מבחינתי בשני המקרים , הטקסיות הזאת חשובה לי מבחינת יצירת הפרדה בין העולמות ,בשביל להכנס לקודים של מזרון\אימון , ולמחשבה טהורה ,להשאיר את השלילי בחוץ לנקות את הראש = לבצע מיסוגי(טיהור) ולהכנס לעולם אחר .
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי באו"ל שחוץ מתרגילים שאפשר להסביר דרך הגוף , אתה גם יכול להביע הערכה ותודה לאדם דרך הגוף ובלי מילים . אני חושב שזאת התודה כשהיא נאמרת במלוא הכוונה בקידה עם הגוף ועם העיניים וברצון רב , חזקה בהרבה מרק לומר את המילה . אני חושב שאנשים לומדים שיש עוד דרכים להבעת תודה , בנוסף ,אני חושב שזה מלמד ענווה ומלמד אדם לומר בגוף את מה שאתה אומר בפה . אני חושב שזה סופר חשוב , במיוחד לכאלה שקשה להם להביע את עצמם בצורה טובה במילים . אז הם מביעים את זה בגוף .
אגב , זה לא אומר שאני לא יכול ליישם את מה שאני לומד והערכים שאני מקבל ללא טקסים ,אבל , עם הטקס ועם כל מה שקורה שמה והאנרגיה שנוצרת זה דבר שהוא מיוחד מאוד ואתה לא יכול לייצר אותה בצורה אחרת לטעמי ..