טיפול תרופתי

[ענת נ]

ג'נטלמן

השתמשת בזה תקופה ממושכת? שלחו לך מארה"ב?

 

[קפה ועשן]

תוך מספר ימים

נדמה לי שלא יותר משנים שלושה וכן, יש חשיבות גדולה לרצף הלקיחה שלו ההשפעה מתעצמת.

 

[ענת נ]

נשמע טוב

שווה לנסות, אני שנתיים אחרי סיום הטיפול התרופתי ושוב ירידה...אנסה..שמעת על זרעי פשתן? יש מחקרים שהוכיחו כי להם להם יכולת ריפוי במצבים של דכאון קל.

 

[קפה ועשן]

לא. לא שמעתי עד עתה

אבל לגבי הטירוזין, ישנו ספר שנקרא טבע נגד דכאון ספר מעולה שמאפשר לך לאבחן, מה הבעיה הפיסית בהפרשת חומרים במוח ומכאן, הדרך קצרה לטיפול. אני לא לידו כך שלא זוכרת מי כתב, או איך אבל משם אני הגעתי לטירוזין, אלא שלא כל דכאון מתבטא בסרוטונין. בסופ השבוע אהיה ליד הספר ואם תרצי אעיין בו.

 

[דוקטור למבורגני]

מאיפה מגיע החומר הזה טירוזין

כיצד הוא נמצא בטבע, בכדורים, באבקה במה?

 

[ענת נ]

מצאתי בגוגל

קישור לכתבה על הטירוזין (יש עוד הרבה).

 

[דוקטור למבורגני]

איזה יופי כל הכבוד לך

 

[ענת נ]

תודה לך../images/Emo13.gif

אחשפ עליו חומר גם בנט.

 

[קפה ועשן]

לא ידעתי, שזה קורה

לא על הכבד ולא על היתר אישית, השתמשתי מזמן, ולא זוכרת דברים כאלה, אבל, אולי ניצלתי בין השינים הטורפות שלו... תודה לאל!! ותודה לך לא אמליץ עליו שוב.

 

[לירי6]

היי, תרגעו. טוב?

מה זה העליהום על הפסיכיאטרים והפסיכיאטריה? מיליוני בני אדם חייבים את חייהם ואת איכות חייהם לעובדה שהם נוטלים טיפול תרופתי. גם אני חושבת שמי שמסוגל לחיות באיכות חיים טובה בלי תרופות, עדיף שיעשה זאת, אבל להגיד את זה על כולם באופן כל כך גורף? איזו רדידות... להגיד שפסיכיאטרים הם סוכני תרופות של תאגידי חברות הענק של תרופות? אולי על הדרך, אבל על דרך מקבילה הם גם עוזרים לחולים לשקם את חייהם ומאפשרים להם להתנועע בעולם הזה ולחיות. את השטות הזו לגבי הפסיכיאטרים אתם יכולים לומר על כל רופא אחר שרושם לכם תרופה זו או אחרת. אז תפסיקו ליטול תרופות? בקשר לשאלה המקורית שנשאלה כאן, על תרופות שגורמות לפתיחות בטיפול. גם ד"ר יורם יוֹבֵל בפרק הראשון בספרו החדש מסביר שנטילת תרופות בתחילתו של טיפול פסיכולוגי מאפשרת הרבה פעמים את קיום הטיפול. מטופלים דכאוניים וחרדתיים נוטים לא לשתף פעולה עם המטפלים שלהם בגלל הדכאון והחרדה. על מנת לקצר את הזמן עד תחילת שיתוף הפעולה, נוהגים לתת להם תרופות אנטי חרדתיות ואנטי דכאוניות לפרק זמן, וכשהטיפול הפסיכותראפי מתחיל להיות אפקטיבי, מפסיקים את הטיפול התרופתי. זו דרך מקובלת מאד והיא משרתת את המטופלים היטב. כמו שציינו בפנייך, הדבר נתון לשיקולו של המטופל. אגב, מטופלים מדווחים על יעילות גדולה יותר של הטיפול המשולב הזה על פני כל טיפול בנפרד. לירי

 

[דיכאונית מספר 1]

לירי אולי את תירגעי

כי מה שאת כותבת הוא ממש לא נכון כל בן אדם נורמלי עובר משברים בחיים לא צריך ליטול תרופות בשביל להיות מאוזן כי אי אפשר אחרי זה לצאת מזה זה ממכר והורס את הגוף מבחינה כימית. וזה הורס גם מבחינה חברתית אני רוצה לראות שאת תקבלי משהי לעבודה שלך שתשמעי שהיא נוטלת תרופות אין סיכוי בחיים יש לך חרדה או דכאון - הדבר הזה עובר לבד עם הזמן ואם תקחי כדור את תיהיה כל החיים תלויה בזה מי שצריך לקחת כדור זה רק אנשים שנולדו עם פיגור שכלי, שאין מה לעשות הם באמת חייבים בשביל להיות מאוזנים. אבל אנשים רגילים ופשוטים כמונו לא צריכים לקחת תרופה או סם כלשהו בשביל להרגיש אחרת פשוט להתמודד עם מה שיש וזהו

 

[לירי6]

אני רגועה, דיכאונית אחת

אני לגמרי רגועה, רק רוצה להגיד לך שאין דין משברים כדין דכאונות וחרדות, ורוצה לתת לך כדוגמה את עצמי שעברתי דיכאון ונטלתי תרופות, ולפי מה שאת אומרת אני וודאי מפגרת, כי התרופות אזנו אותי בכ"ז. עברו מאז כמעט 30 שנה, ומעולם לא חזרתי לתרופות. לא הייתי זקוקה להן. הן עשו לי רק טוב. האמיני לי, ואני יודעת שאני לגמרי לא יוצאת דופן בעיניין הזה. הייתי מורה בתקופה שנטלתי תרופות, לא עלה בדעתו של אף גורם לפטר אותי על רקע זה שאני מטופלת תרופתית. ההפך הוא הנכון, זכיתי לתמיכה גדולה מאד מכל מי שעבד איתי. אני יודעת שיש מקומות עבודה שעושים עיניין מדבר כזה, אבל יש מקומות עבודה שלא יקבלו אותך אם את אפילפטית או סכרתית או אסמטית. זו לא סבה לא להיות מטופלים אם צריך. ויש מקרים שצריך. גם חברתית לא ניזוקתי. חברי היו שם לצידי, בעלי לא נטש אותי, ילדתי ילדים מאז ואני יכולה לומר שאני מאושרת. קשה לי להאמין שהייתי מגיעה למקום הזה לולא טופלתי. והספור שלי איננו היחיד מסוגו כאן. אמרת שאת נשארת כאן בפורום, אז אולי תצליחי לראות שהמסקנות הכל כך חד משמעיות שלך על החיים יכולות להשתמע גם אחרת. ואולי תדפדפי אחורה בהיסטוריה של הפורום הזה ותקראי כמה ספורים שיתמכו בזה שמשברים, מחלות וטיפול בהן, לא תמיד סוגרים לאנשים את שערי החיים והעולם. לירי

 

[ענת נ]

דיכאונית 1

מהו "נורמלי" לדעתך? האם מי שלוקה בדכאון או בחרדות "נורמלי" או לא? מנסיון אישי תרופה מתאימה מצילה חיים, תרופות פסיכיאטריות שניתנות על ידי פסיכיאטר בהתאמה אישית עשויות להציל את חייך ואת איכות חייך. את יודעת כמה שנים אפשר לסבול ולהיות בזבל אם לא מטפלים בדרך הנכונה או שטומנים ראש בחול כמו בת יענה ומצפים שהנאחס יעבור? את יודעת לאילו מצבים קשים אפשר להגיע ללא טיפול נכון? מעט על עצמי - בתקופה בה "חטפתי" את החרדה והדכאון הייתי בשיא פריחתי עם קריירה נהדרת וזוגיות אוהבת, ניסיתי טיפולים אלטרנטיביים מכל סוג, זה עזר בדיוק ליום- יומיים- שלושה ושוב הנפילה..סירבתי ללכת לפסיכיאטר כי חשבתי כמוך שזה יעבור ואני "נורמלית", למזלי הטוב מישהי שלא היתה קרובה אלי אז נחשפה בפני וסיפרה לי על נסיונה הטוב עם טיפול תרופתי. פחדתי להתחיל עם התרופות אך בעידודה ובעידוד הפסיכיאטר הנפלא, ניצלתי,המשכתי לעבוד ולתפקד יותר טוב מהרגיל, החיים נראו אחרת לגמרי, הנפש שקטה, הבור העמוק בלב נעלם כלא היה, החרדות? שכחתי אותן. הכדורים היו ההצלה שלי ולקחתי אותם שנתיים. ממליצה לך לשלב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולגי.

 

[דיכאונית מספר 1]

ענת יש לי משהו

את יכולה להגיד מפה ועד מחר שכדורים זה דבר טוב וכמו שרזיאל ז'קונט אומרת אם כואב הראש לקחת אקמול וכו' כדורים פסיכאטרים ממכרים ואני אם כל הדכאון שאני עוברת היום בחיים, אבל בחיים לא יכניס שום כדור לפה שלי את יודעת מה זה להיות מכור לכדורים שאת לא יכולה לעשות כלום? את יודעת איזה חזקה את צריכה להיות בשביל לצאת מכדורים כאלה את יודעת שלצאת מהכדורים האלה זה כמו לצאת מסמים ואפילו יותר קשה תשמעי, יש לי משהי שאני מכירה אישית שהחיים שלה נהרסו בגלל הכדורים האלה והיום שהיא מנסה לצאת מזה, כל הגוף שלה כואב היא כל היום בסחרחורות והקאות כל היום ישנה במיטה ובקושי זזה, וגם יש לה הזיות שרודפים אחריה ועוד הרבה דברים שלא בא לי להכנס אליהם והכל בגלל שהיא הורידה רק כדור אחד מהקוקטל שלה. מה את אומרת על זה?

 

[ענת נ]

יקירתי את טועה

כדורים פסיכיאטרים לא ממכרים. כדורים הניתנים לטווח ארוך שהשפעתם מתחילה אחרי 3 עד 5 שבועות ושנועדו לדוגמא למנוע ספיגה חוזרת של סרטונין במוח - לא ממכרים בהחלט. כדורים ממשפחת הבנזודיאזפינים לדוגמא (אולי את אלה לקחה זו שאת כותבת עליה) המשפיעים מיידית ונקודתית ממכרים ביותר ואת אלה מומלץ לקחת לתקופה קצרה בת מספר שבועות בלבד. נטלתי כדורים פסיכיאטריים משך שנתיים ברציפות, ומכירה עוד מספר אנשים שהשתמשו בכדורים כאילו, הפסקתי ולא חוויתי אף תופעת גמילה. לעומת זאת אנשים שנטלו שנים או אפילו חודשים ספורים כדורים מהמשפחה השניה - מתקשים להגמל וסובלים סבל רב. עשיתי מחקר נרחב בנושא ולטובתך האישית ממליצה לך להפגש עם פסיכיאטר שיסביר לך יותר וכך תביני שאין סיכון בכדורים.

 

[דוקטור למבורגני]

ענת מתוקה

לצערי את לא יודעת מה זה לעבור להיגמלות מכדורים, אני התחלתי ללכת עם ידים מורמות לצדדים (לא צחוק) והליכה איטית שהיו צריכים להוביל אותי לכל מקום, והדבר הכואב הוא שאבא שלי אפילו האכיל אותי מהצלחת כי לא יכולתי להזיז שום איבר בגוף וזה בגלל שהורדתי כדורים,

 

[ענת נ]

אילו כדורים אם אפשר?

 

[דוקטור למבורגני]

טגרטול לאפלפסיה

 

[ענת נ]

זו תרופה שאינני מכירה

אני "התמחיתי" בתרופות הנוגדות דכאון חרדה ומחשבות טורדניות, בעיקר אלה המעכבות את ספיגת הסרטונין, להן אין תופעות גמילה חמורות מלבד כאב ראש לפעמים וגם זה עובר.

 

[ענת נ]

אני נגמלתי מכדורים

ללא בעיות בכלל ומכירה עוד אנשים שהפסיקו אמנם בהדרגה ללא בעיות מיוחדות מלבד כאבי ראש בתחילת הגמילה.