טיפול פרטי

דעתי

אני באותה סירה, ובסופו של דבר אנחנו מצהירים

מביטוח לאומי פחות חששתי כי באמתצ נראה לי שהמידע ממודר ותמיד ניתן לבטל את התביעה והתיק נגנז

ממערכת החינוך אני חוששת יותר מאחר וזוהי התחזית לשנים הנוכחיות ולא לעוד מס' שנים (צבא?). התיוד עשוי להשפיע על יחס המערכת החינוכית והסביבה החברתית (ילדים, הורים, קהילה).

אני לא חושבת שניתן לדעת מראש אם ה"יציאה מהארון" תפעל לטובתו או לא. אנשים לרוב אינם ניתנים לחיזוי
לדעתי זה תלוי בסביבה (המורים, האוכלוסיה) ובמידה רבה גם בהורים: איך אתם מציגים בפני הילד וסביבתו החברתית והלימודית את מהות הקשיים. לא משנה שקוראים לזה אוטיזם, אלא מהי משמעות הקושי. אני חושבת שצריך להציג בפני הסביבה את המעלות של הילד לצד קשייו (והרי לכל ילד יש גם וגם!). אם את שלמה עם החשיבה החיובית הזאת ורואה בילד ילד, ולא כתווית מהלכת, זה גם מה שהסביבה תופשת. ואם את חושבת שהסביבה לא מסוגלת לראות את הדברים באותה רוח חיובית כמוך, אז כדאי גם להחליף סביבה (לעבור עיר, בי"ס וכיו"ב).

כך לתפישתי
 
וגם

תיוד צ"ל תיוג

וגם:
את אומרת שהצורך המיידי הוא בסייעת. לא תוכלי להכניס סייעת לבי"ס ללא פניה למערכת החינוך.
 

OraS20

New member
סייעת פרטית

יש אצלנו ילד כזה בשכבה מעל
אפשרי
 
אפשרי להכניס סייעת לבי"ס מבלי לדווח לבי"ס?

אדם פרטי מסתובב באופן קבוע בין כתלי ביה"ס ומשרד החינוך אינו יודע על כך?
האם את בטוחה בכך??
 

dina199

New member
לצבא לא מגיע שום מידע לא מביטוח לאומי

ולא מבית ספר ולא מקופ"ח.
אבל מאוד מומלץ לספר להם את כל האמת על כל המצב הבריאותי באופן כללי ולהביא את האיבחונים.
כי צבא זה מקום קשה מאוד לא"סים. ואם קורה משהו חמור והצבא מגלה שלא סיפקו לו את כל המידע הבריאותי ,הוא לא לוקח אחריות.
אני כותבת 'בריאותי' כי חוץ ממצב בריאותי עצמו גם הפטור על אוטיזם נחשב 'פטור מטעמי בריאות'
 

OraS20

New member
זה לא עניין של בושה

הוא ילד מקסים ומיוחד ואני לרגע לא מתביישת בו או באוטיזם שהוצמד לו .להיפך! הרבה מהתכונות המיוחדות שלו הן נפלאות בעיני והופכות אותו למי שהוא.
אני חוששת מקשיים בהמשך החיים בגלל בורות של אנשים, נוקשות של מסגרות. כמו שכתבתי קודם- ראיתי שאוטיסטים חייבים ליווי הורים לטיולים . היום הוא יוצא ללא ליווי. מדוע אני אאלץ לצאת איתו? כי יש חוזר מנכ״ל? לא יסתכלו על היכולות אלא על ההגדרה שלו.

עניין הצבא לא ממש מעסיק אותי. יש הרבה דברים בדרך. אבל גם לעניין הצבא, למה להגיע למצב שצריך להאבק על גיוס אם הוא באמת יהיה מסוגל?
אני לא ידעת מה יהיה בעתיד ואיזה מערכות מתממשקות זו לזו. הוא ילד גבולי שהיה קשה מאוד מאוד לאבחן אותו. יתכן שמאבחן אחר לא היה בכלל מגדיר בספקטרום וכבר עברנו אבחון כזה. מכאן ההתלבטות. אני לא מתכוונת להסתיר מידע מהקרובים לי או להתבייש בו חלילה, רק רוצה לחשוב על העניין בכובד ראש לפני צעד משמעותי.
 
ושוב - אני איתך בלבטים האלה

בהיבט הפרקטי (אם לא בהיבט ה"בושה"), אני חושבת שיש להכין רשימת מלאי:
לדוגמה:
צורך בליווי בטיולים - עד כמה קריטי?
צורך בהכנסת סייעת (כפי שציינתי למעלה - לא ידוע לי שאפשר להכניס סייעת ללא דיווח) - כמה קריטי?
וכו..

אחד כנגד אחד.. ולראות איזו "חבילה" את מעדיפה...


ובהזדמנות זאת, לא ידעתי לדוגמה על הצורך בליווי לטיולים, ובאמת שניסיתי לדלות כל מידע עתידי במסגרת הברורים שעשיתי.
אשמח מאד מאד (!) אם תוכלי לשתף במידע נוסף מסוג זה (אם יש).
 

שלומות0

New member
מעררכת השילוב בבית ספר ציבורי

עובדת על פי חוקים ותכתבים מסודרים מאוד ומעוגנים בחוזר מנכ"ל,
ולא ניתן לבצע שילוב חלקי או כמו שההורה רוצה, אם זה המצב עדיף לחפש מסגרת פרטית כי המערכת הציבורית היא נוקשה עלפי תקנות נוקשות,
וכן ילד מקבל מהמערכת סייעת על פי קוד אוטיסטי חייב בליווי גם בטיולים ודווקא בטיולים האחריות עליו גדלה ולכן הסייעת מאוד חשובה, הלויי של הסייעת גם חשוב בסיורים לימודיים וכו'..
זה חלק מתפקידה לשמור על הילד , לכן צריך לחשוב טוב מהי טובת הילד, והאם שמירת הסודיות יותר חשובה מלתת לו סיוע..
 
אבל שלומית

לילדים שונים קשיים שונים במהותם, למרות שכולם תחת אותה "קשת". מתוך הכרותי עם ילדי, אני לא חושבת שהוא יהיה זקוק לסייעת לצורך ליווי בטיול, כפי שהדברים נראים כרגע (הוא בן 4). אני (ואנשי המקצוע המלווים אותו) רואים זאת כך: הוא זקוק לסייעת שתקדם אותו חברתית, ולא שתשמור עליו יותר מכל ילד אחר. זאת גם הסיבה שמספר שעות הסיוע נקבע לפי "רמת" התפקוד.
חוזר מנכ"ל המציין שילד אוטיסט זקוק לליוי נקבע, לפי תפישתי, באופן שרירותי ולא משקף את הצורך האמיתי שלכל הילדים האוטיסטים. פשוט כסת"ח על גבו של הילד!
 
קישור לחוזר מנכל

ואילו כאן אני רואה שהחוזר אינו מחייב. ביה"ס רשאי לחייב. לי זאת נשמעת תקנה הגיונית. הייתית רוצה לקוות שבפועל החיוב אכן נגזר מתפקוד הילד. ושוב זה מחזיר אותי לטענה שתיוג עשוי להגיע כתלות בסביבה (במקרה זה מיהם המורים והמנהלת). "המערכת הפורמלית" אינה בהכרח מתייגת.
http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=0&id=-1&defid=-1&page=1&item=3102
 

שלומות0

New member
סייעת

זכאות לסייעת נקעת על פי מצבו של הילד ולא רק על פי תיפקודו, יכול להיות ילד בתיפקוד מאוד גבוה אבל עם קשיים רגשיים קשים ולכן יקבל שעות סיוע גבהות יותר, ילד כזה
זקוק לסייעת לא רק לתיווך חברתי אלא להשגחה ממשית,
מי שמקבל סייעת צריך גם אותה בפעילויות חוץ בית ספריות ומה יקרה עם אותו ילד יקלע למצב מורכב? הצוות עסוק בלהשגיח על שכבה שלמה,מי יגיע לעזרתו הצוות לא מוכן להסתכן בתביעה וממש בצדק,
הגיוני שיש חובה ללות ילד כזה ואם חושבים שילד יכול להסתדר בטיול לבדו ללא עזרה והשגחה אז הוא יכול גם בבית הספר להסתדר ללא השגחה ועזרה,
לגבי סייעת לצורך תיווך זו לא הסיבה היחידה שמשבצים ונותים קוד זכאות, אם זו הסיבה היחידה לא מקבלים סייעת
 
גם אנחנו לא מצהירים

מאותן סיבות וחששות שלך - ובינתיים מממנים מכיסנו הכל (כ-8000 ש"ח בחודש).
אני חושבת שכאמא שלו תפקידי להגן עליו ועל פרטיותו, ואני לא יודעת מה ההצהרה תעשה לעתיד של ילד בן פחות משלוש...
אז בינתיים הכל פרטי.
התקווה היא להגיע לשלב של מערכת החינוך בלי צורך כבר. אמיין.
שיהיה בהצלחה בכל מה שתחליטו !
 

dina199

New member
לפני כמה זמן האיבחון שלכם ?

ואני יודעת שבית ספר נראה בעוד המון זמן (3-4 שני) אבל מה תעשו אם כן יהיה צורך ?
 
בית הספר ממש לא נראה לי רחוק :)

הכל נראה לי כבר פה, כולל הגיוס...
אם יהיה צורך, הוא ילך לבי"ס פרטי, בכפר הירוק אולי, או מקום אחר, כדי שנוכל לא להצהיר ככל האפשר.
 

dina199

New member
הקצבה היא 2000 ש"ח.

ז"א היא לא מכסה את הכל , אבל עדיין עוזרת .
אתם נמצאים בהוצאות האלה שנה וחצי.
האם תצליחו לעמוד בזה עד גיל 18 ?
 
באופטימיות, אני מקווה שלא נצטרך,

ושאם נצטרך נצליח לממן, ובכל מקרה, תמיד אפשר לבקש קצבה שנה אחורה ומעכשיו, כך שגם אם לא נעמוד בזה, וודאי וודאי שלא נחסוך עליו, ואם נצטרך להצהיר, נצהיר.
 
למעלה