ואני חושבת שאלא אם כן את מאוד עשירה
עדיף שאת ה-3000 ש"ח בחודש האלו, תחסכי לעתיד ותקבלי מהמדינה את העזרה שהיא נותנת.
אני מודה שאני לא מבינה את ההתעסקות הזו בכן סודיות, לא סודיות, ויתור פה, ויתור שם.
מדינתנו קטנה היא ויש סיכוי טוב שברגע שהבן אובחן, אז כבר מישהו מתישהו ידע.
מה שאני לא מבינה, זה מה זה משנה בכלל?
השירות בצבא הוא כזו משאת נפש שמתוך פחד שמה החויה תיגזל ממנו, תוציאי מכיסך הפרטי עשרות אלפי שקלים שאת זכאית להחזר עליהם עכשיו?
לא חבל על הכסף? הוא בטוח יכול לשרת מטרה יותר טובה בעתיד, גם בשביל הבן שלך.
העמדה שלי בנושא היא:
עכשיו דואגים לעכשיו ואח"כ לאח"כ. אם הילד זקוק לטיפול עכשיו, עושים כל מה שאפשר שיקבל טיפול מקסימלי ואם יש אפשרות לעזרה מהמדינה, מה טוב.
מה יהיה ומה יהיה אם ומה אם יגידו ומה אם יחשבו.
נו, אין לך שליטה על זה.
אני מבטיחה לך כזה דבר - אין אוטיסט שעובר את החיים בלי שישימו לב שהוא אוטיסט.
אז יכול להיות שמסווגים את זה בתור המוזר ההוא או שופטים לרעה את ההתנהגויות הלא מקובלות ולא קוראים לזה בשם.
אבל לקרוא לזה בשם, הוא הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כדי לקבל את המצב ולשפר אותו.
לא סתם דמויות באגדות מסרבות למסור את שמן. לשם יש כוח.
את פוחדת מהכוח שלו להרע - לשים תווית על הילד, סטיגמות, מה יגידו עליו.
סמכי על הכוח שלו להיטיב - הוא ואתם תבינו אותו טוב יותר, תדעו איך לעזור, איך להימנע ממצבים מלחיצים, תוכלו לבקש עזרה קונקרטית מהמסגרת.
האנשים שם הם לא אוייבים שלך, הם ירצו לעזור אם הם ידעו מה הקושי שלו (ואם לא, אז תחליפו מסגרת ותמצאו את מי שכן).
הפחד והלחץ מלהסתיר רק יפגעו בכם ובתהליך של הילד. אם מסתירים משהו, סימן שצריך להתבייש בזה וזה לא בסדר, נכון?
למה שירגיש כך?
הוא לא בחר בזה.
אבל הפחד והבושה ישמשו כנשק נגדו, שאוי חס וחלילה יגלו עליו.
ואם תפגשי איזו אמא מהכיתה שמחכה גם כן לתור לפסיכולוגית ההתפתחותית או משהו כזה? ארץ קטנה, יו נו.