טיפול פרטי

dina199

New member
זה יכול לקחת ה מ ו ן זמן

ולא מחייב שלכולם תהיה הבנה. האמא בד"כ הכי מרוצה כי האיבחון נתן תשובה ושם לקשיים . כל האחרים (כולל אם יש אבא מכחיש) לא במצב הזה .
אז אין צורך לספר הכל מייד לכולם. אבל אם אין לך שום כוונה שמור סודות , תספרי לכל אחד בקצב שלו. אם חשוב לך לספר להורים ולאחים שלך , תספרי. אבל אל תקווי להבנה ותמיכה מיידת . ברוב המקרים זה יבוא עם הזמן , וצריך לקחת בחשבן שאולי גם לא.
 
לאיזה סוג עזרה את מצפה?

לעתים כשיש קשיים אפשר לעזור נקודתית, גם אם יש הכחשה של ההורים או הסבתות והסבים.

כלומר, נניח שאת מחליטה לספר [או לא] והם אומרים, נו, באמת, את סתם מגזימה.

אז אפשר לבקש מהם עזרה בלי קשר לשם של הקשיים. מה דעתך? לעתים יותר קל למשפחה להתמודד כשלא קוראים לכל הבעיות בשם אחד, אלא מתייחסים אליהם נקודתית.

למשל, אם אומרים לבן שלי יש לקות למידה ומבקשים מסבא שיעזור בלימוד הילד בקריאה, הוא יכול להתנגד, אבל אם אומרים לו תשמע ליששכר ים בקריאה, אתה מסכים לשבת אתו? לעתים זה יותר קל לסבא.

מה דעתך?
 

אליזבט3

New member
אנחנו טיפלנו באופן פרטי

בננו למד במערכת רגילה והקשיים שלו היו בעיקר חברתיים.
לא רצינו שתהיה עליו סטיגמה. בבית הספר היסודי ממש לא ידעו איך להתייחס אליו, מצד שני בחטיבה ובתיכון כמעט כל המערכת הכילה אותו וחייו היו די יפים.
מלבד בעיות הגיוס, אני לא הייתי רוצה שהיום, כבוגר, הוא יצטרך להצהיר בפני ועדה רפואית שאין לו יכולת השתכרות ושהוא נכה.
אני מקווה שהוא יוכל להשתלב ולמצוא את מקומו בחיים ובחברה למרות שהוא שונה!
 

OraS20

New member
את יכולה קצת לפרט

מה היו הקשיים? איך טיפלתם? איך התייחסו בבית הספר לעניין? ואני מבינה שהוא כבר בוגר, לא? איך היום הוא מסתדר? מתאים לך לפרט קצת עלויות? אפשר כמובן גם במסר
 

אליזבט3

New member
כן

הקשיים היו חברתיים: התסתגלות, התארגנות, קריאת מסרים חברתיים, התמודדות, חוש צדק מפותח - מדי לגילו - לא רק לגביו אלא לגבי אחרים.
הוא היה בליווי פסיכולוגי ששילב עבודה בקבוצה עם עבודה פרטנית.
בשלב מסויים ה"קבוצה" לא התאימה לו - הוא נחרד מניבולי פה ושפה נמוכה - הוא לא יכול היה לסבול את זה ואז הוא המשיך בטיפול הפרטני בלבד.

זה חוץ מריפוי בעיסוק (הוא היפוטוני עד היום למרות שהוא עובד על זה עכשיו) ונסיונות אחרים שלא צלחו כמו סוסים, מוזיקה בגיל המוקדם יותר וכו'.

הוא אדם מבין, לא מפריעה לו השונות, הוא בעל ידע עצום במגוון שטחים.

בלימודים - במסגרת רגילה ותובענית - הציונים שלו היו או -30-40 במקצועות שהוא לא אהב או שהמורה לא היה טוב - או 100 באופן שהוא יכול היה ללמד את המורים שלו. הכל תלוי במורה - איך המורה מתייחס לאדם, האם הוא מאויים ממי שיודע טוב ממנו? האם הוא משכיל לשלב את התלמיד הלא ממוצע עם יתר הנפשות הפועלות. בגדול הוא הסתדר והוציא תעודת בגרות מצויינת. חברים יש לו שאפשר לספור על כף יד אחת, אבל הוא מתמיד איתם והם יוצאים לסרטים מדי פעם ומבלים ביחד במחשבים וכאלה. הוא לא מרגיש בנוח בין קהל.

הצבא זה נושא אחר אבל כנראה (
) שהוא סוגר תפקיד ויתגייס בקרוב. תחפשי את שרשורי הצבא שפתחתי כאן בשנים האחרונות אם זה מעניין.

אם יש משהו ספציפי שאת רוצה לשאול - אשמח להשיב במסר.

בהצלחה!
 

kagome10

New member
לא רוצה לפגוע, אבל כנראה שבכל זאת אפגע

לדעתי כל מי שחושב שחוש צדק מפותח ("מידי") זה קשי חברתי וסובל מקושי מוסרי עצום. מה הקושי? מספיק להסתכל על החברה ורמת (אי) המוסר בה ולראות.
 

אליזבט3

New member
לא תפגע

אני מסכימה איתך!
כוונתי היתה שיש הבדל בין המציאות שאיתה אנחנו לפעמים מתפשרים מתוך חוסר ברירה לבין הצדק המוחלט שבו אנחנו משוכנעים.
אולי לא ביטאתי את הדבר בדיוק הראוי ועמך הסליחה.
 

kagome10

New member
תודה :)

אבל אני עדיין חושבת שילדים שלא מתפשרים על צדק זה טוב, וכדאי ללמדם לא איך להתפשר - החיים הם אלו שילמדו את זה אותם, אלא איך להילחם למען צדק זה, ואיך למצוא אנשים שיתמכו בהם במאבקם הצודק.
 

OraS20

New member
את יכולה קצת לפרט

מה היו הקשיים? איך טיפלתם? איך התייחסו בבית הספר לעניין? ואני מבינה שהוא כבר בוגר, לא? איך היום הוא מסתדר? מתאים לך לפרט קצת עלויות?
אפשר כמובן גם במסר
 
למעלה