אז אצלי יש
תשמעי יש דברים ויש דברים..
היא מודיעה לי כשהיא רוצה ללכת לחבר/ ים /קניון אבל היא תבקש את רשותי כשמדובר למשל בלטוס לחו"ל.
הגבולות שלנו פשוט שונים ואין פה צודק או טועה, למזלי, ככה היא התרגלה..
בזמן הצבא ואחריו זה אחרת- היא תצא ממנו בת 20-21 אחרי שהיא ספגה משמעת צבאית ובגרות, אז אני יהיה שם לייעץ לה, עכשיו היא עדיין ילדונת, זה שהיא בת 18 ומאוד בוגרת לגילה לא אומר שאני לא יכולה להציב לה גבולות. חוץ מזה הצבא נותן איזושהי הפרדה, העובדה שהיא נהפכה לבת 18 לא נותן לי את זה- היא חייה כמעט את אותם חיים כמו שהיא חייה בגיל 16 אז קשה להתייחס אליה פתאום כבגירה.
(תשאלי כל אדם "נו, איך זה להיות בן X" כמעט כולם יגידו: "בדיוק כמו להיות בן X-1. כי ככה זה או שמתבגרים בהדרגה ואז אתה והסובבים לא שמים לב או שיש איזה שהוא אירוע שגורם לך להבין שהוא/אתה התבגר/ת [כיתה א', תיכון, גיוס, חתונה וכו..]