טוב שיש רשות שנייה
רציתי להעלות כאן שוב תזה היסטורית שהעלתי בזמנו בפורום הישן- וזכתה בתקופה ההיא לקיתונות של ביקורת. נו טוב, אני משער שהיא תזכה שוב... בכל מקרה, זה רעיון שאני חושב עליו כבר די הרבה זמן, בעיקר עקב הקורסים המרתקים על ימי הביניים שלקחתי עם פרופ' קליינברג. אני אציג את זה בקצרה ועל רגל אחת. המטרה היא לענות על השאלה: מדוע דווקא באירופה התפתחה הדמוקרטיה, ולא בשום מקום אחר? אני חושב שהתשובה נעוצה בעיקר בתחרות בין כנסייה למדינה באירופה של ימי הביניים. חשיבותה העזה של הכנסייה הקתולית כמתחרה למדינה ולמלוכה יצרה מה שאני מכנה "רשות שנייה". מקור כוח חלופי, שהלגיטימציה שלו אלוהית, והוא מערער, לפחות באופן חלקי ולפעמים באופן מלא, על סמכותה הכל יכולה של המדינה. באותה הזדמנות, פיתחה הכנסייה גם את תורת "רצח העריצים" והסיקה שמותר להפיל שליט חילוני אם הוא מתנכל למאמינים ולא מציית להוראות שלה עצמה. כך שבתודעה המערבית, בתהליך שנמשך מאות שנים, נוצרה אלטרנטיבה לשלטון החילוני. המלך אינו חזות הכל, ויש לו מתחרים. האם ניתן לטעון שכאן המקור לשיטת האיזונים והבלמים שהתפתחה במערב, והיא המקור לדמוקרטיה? לדעתי ניתן לשקול זאת בחיוב. כל פשעיה הרבים של הכנסייה לא מטשטשים את העובדה הפשוטה שהיוותה אלטרנטיבה ממשית למדינה. וכאשר אתה צריך לבחור בין שתי אלטרנטיבות (ואנשים רבים בימי הביניים היו צריכים לבחור, בעיקר בעלי שררה)- מתפתחת אצלך תודעה של בחירה. לדעתי, תפקיד דומה מילאו באירופה הסכסוכים בין המלך לאצילים, שהובילו להישגים כמו המאגנה-כרטה. עובדה זו לא משתנה כאשר מבינים שהן הכנסייה והן האצולה האירופית הפסידו בגדול במאבק הכוח שלהם מול המדינה, והמלכים כן יצאו מימי הביניים כגורם החזק והמשמעותי יותר. בתודעה נשאר חקוק הרעיון שיש אלטרנטיבה. ואם נקבל את התזה הזאת- הרי הכנסייה הקתולית והדוגמה המיוחדת שלה, עם כל היומרות לשליטה עולמית- תרמה להתפתחות הדמוקרטיה באירופה דווקא. או במילים אחרות: טוב שיש רשות שנייה. מה דעתכם?
רציתי להעלות כאן שוב תזה היסטורית שהעלתי בזמנו בפורום הישן- וזכתה בתקופה ההיא לקיתונות של ביקורת. נו טוב, אני משער שהיא תזכה שוב... בכל מקרה, זה רעיון שאני חושב עליו כבר די הרבה זמן, בעיקר עקב הקורסים המרתקים על ימי הביניים שלקחתי עם פרופ' קליינברג. אני אציג את זה בקצרה ועל רגל אחת. המטרה היא לענות על השאלה: מדוע דווקא באירופה התפתחה הדמוקרטיה, ולא בשום מקום אחר? אני חושב שהתשובה נעוצה בעיקר בתחרות בין כנסייה למדינה באירופה של ימי הביניים. חשיבותה העזה של הכנסייה הקתולית כמתחרה למדינה ולמלוכה יצרה מה שאני מכנה "רשות שנייה". מקור כוח חלופי, שהלגיטימציה שלו אלוהית, והוא מערער, לפחות באופן חלקי ולפעמים באופן מלא, על סמכותה הכל יכולה של המדינה. באותה הזדמנות, פיתחה הכנסייה גם את תורת "רצח העריצים" והסיקה שמותר להפיל שליט חילוני אם הוא מתנכל למאמינים ולא מציית להוראות שלה עצמה. כך שבתודעה המערבית, בתהליך שנמשך מאות שנים, נוצרה אלטרנטיבה לשלטון החילוני. המלך אינו חזות הכל, ויש לו מתחרים. האם ניתן לטעון שכאן המקור לשיטת האיזונים והבלמים שהתפתחה במערב, והיא המקור לדמוקרטיה? לדעתי ניתן לשקול זאת בחיוב. כל פשעיה הרבים של הכנסייה לא מטשטשים את העובדה הפשוטה שהיוותה אלטרנטיבה ממשית למדינה. וכאשר אתה צריך לבחור בין שתי אלטרנטיבות (ואנשים רבים בימי הביניים היו צריכים לבחור, בעיקר בעלי שררה)- מתפתחת אצלך תודעה של בחירה. לדעתי, תפקיד דומה מילאו באירופה הסכסוכים בין המלך לאצילים, שהובילו להישגים כמו המאגנה-כרטה. עובדה זו לא משתנה כאשר מבינים שהן הכנסייה והן האצולה האירופית הפסידו בגדול במאבק הכוח שלהם מול המדינה, והמלכים כן יצאו מימי הביניים כגורם החזק והמשמעותי יותר. בתודעה נשאר חקוק הרעיון שיש אלטרנטיבה. ואם נקבל את התזה הזאת- הרי הכנסייה הקתולית והדוגמה המיוחדת שלה, עם כל היומרות לשליטה עולמית- תרמה להתפתחות הדמוקרטיה באירופה דווקא. או במילים אחרות: טוב שיש רשות שנייה. מה דעתכם?