ח' וע' אז והיום

[שבולת ירוקת העין]

היא הנותנת

אם הסימן שימש רק למילים ממקור זר, הרי שהוא ייצג עיצור שאינו ס, אבל גם אינו שייך למערכת העיצורים השמיים, כלומר אי אפשר לדבר פה על הקבלה בין ה-שׂ העברית (וההבחנה בינה לבין ה-ס) לבין הסימן הזה. באוגריתית זהו סימן לעיצור נוסף, שבא מבחוץ (בדומה ל-צ', ו-ג' של ימינו), ובעברית ה-שׂ מייצגת כנראה איזו הבחנה קדומה שאבדה עם הזמן.

 

[masorti]

נו... זה בדיוק מה שטענתי...

שקיום אות נפרדת באוגריתית מוכיח שהיתה אבחנה קדומה שאבדה עם הזמן. לא ניסיתי להוכיח ששין שמאלית היתה זהה לסמך מימי הבריאה, כי אז מדוע להקצות לה אות נפרדת. מה שכן... היות והעברית התפתחה הרבה אחרי האוגריתית, אז מבחינתה כבר העיצור הזה (והצליל שהוא ייצג) היו כבר חלק מאוסף השמי. שימי לב שגם בפרוטו-סינאית האות הזו מופיעה.

 

[תופס עוגב]

ובאמת מאין הגיעה הג'?

והיא לא קיימת באף שפה שמית?

 

[masorti]

תשאל את הג'יהאד האיסלאמי...

האם האות ג' לא קיימת באף שפה שמית.

 

[תופס עוגב]

אני לא מדבר על הג'ים הערבית,

אלא על הגימל העברית המודרנית, מאין היא צצה לנו והאם היא לא קיימת בשפות שמיות אחרות.

 

[masorti]

קודם כל, היא קיימת בארמית...

שנאמר: "חד גדיא, חד גדיא". שנית, היא כנראה קיימת בניב הפיניקי... ולו רק מתוך שם העיר הפיניקית גבל (בורסיות שונות). ושלישית, היא קיימת גם באכדית. ההוכחה היא המילים מתורגמן ותרנגול. מתורגמן בא מהמילה האכדית תרגומנו, שנוצרה מהשורש ר.ג.מ (איש צועק) + התוספת ת' לציון שם עצם. המילה תרנגול באה מהמילה האכדית תר-לוגל (TAR-LUGAL ) שפירושה "ציפור המלך". לענייננו חשובה המילה לוגל שאומצה ע"י האכדית מהשומרית. בשומרית " לו גל" = איש גדול, ובהשאלה: מלך. היות והמילה LU GAL אומצה ע"י האכדית, יוצא שהצליל של האות ג קיים באכדית. (אין באכדית עיצור לצליל ג משום שהאכדית נכתבה כשפה הברתית. האוגריתית הוא בעצם הנסיון הידוע ביותר לכתוב שפה עיצורית בכתב היתדות.)

 

[תופס עוגב]

ובארמית בטאו אותה כמו בעברית מודרני

ת? כי בהגיה תימנית למשל, ג' דגושה תהגה כמו ג'ים ערבית, ורפה בדומה לק' המודרנית (=לא גרונית כמו הק' הערבית), אבל בכל מקרה ג' לא תהגה כמו בעברית מודרנית.

 

[masorti]

לא חקרתי בנושא, אבל...

העובדה היא שעד היום אנו שרים בארמית את "חד גדיא", והמסורת מכתיבה לנו שימוש בצליל של גימל מודרנית. אני מתקשה להאמין שבעבר שרו עם האות ג'ים.

 

[תופס עוגב]

כנראה שאין לך חברים תימנים

אנחנו גם מבטאים היום את השם יצחק עם צ' גרמנית שבטוח לא שייכת למערך המצלול השמי. במילים אחרות - מה שאנחנו מבטאים היום, לא בהכרח מוכיח איך בטאו לפני 2000 שנה.

 

[mucool2]

מנין לך שההגייה התימנית אותנטית?

אני מניח שיהודי תימן הושפעו במידה מסוימת מהערבית בסביבתם. עובדה שבאף תפוצה אחרת אין שימוש ב-ג' הערבית. גם במצרים ה-ג' נהגית כמו בעברית של ימינו. חוצמזה, פה ושם בעיראק ובסוריה יש עוד כמה דוברי ארמית מדורי דורות. מישהו יודע איך הם מבטאים ג'? אגב, אאל"ט ה-ג' הרפה בתימנית נהגית כמו ר גרונית, והאות ק' נהגית כ-ג "מודרנית".

 

[mucool2]

לא גרונית - נחצית

 

[יוסי ר1]

ממש לא אובססיבי. שימי לב שהקטע

מדבר על כתיבה, לא על הגייה. ובכתיבה האותיות הללו דומות.

 

[זולל מישמישים]

לכן קצת מוזר האלפין עיינין הזה

כי הם לא ממש דומות בכתיבה. אבל גם "גמין צדין" - לא נכתבים מאד דומה...

 

[זולל מישמישים]

הם הן הן הם נכתבים בות בות בים וגו'

 

[יוסי ר1]

לענ"ד, יכולות להיות שתי שגיאות:

האחת, להתבלבל באותיות דומות בכתיבה, כלומר להעתיק "ב" במקום "כ" וכיוצא בזה. האחרת, למי שרושם מהזיכרון, שלא יכתוב "אמצא" במקום "אמצע", אם הוא רגיל בהגייה שאינה תימנית. ג צ ממש דומות. רק הפוך אחת מהן, וגם אתה מתבלבל...

 

[תם ונישלם]

מזה הפיפין פיפין הזה?

 

[מוּסקט]

זה

פיפין

 

[אלי ו.]

פחחח זה פיפן

ומה זה הממשק החדש הזה?

 

[masorti]

באמת דאגתי לך...

כבר עמוד שלם לא פרסמת אף הודעת לעג לדת. חששתי שאתה לא מרגיש טוב. עכשיו אני רגוע. (ואני מסיר בפניך את הכובע. אני לא הייתי מצליח למצוא איך ללעוג לגמרא רק מתוך תיאור יבש של שגיאות הגייה. אתה הצלחת לחבר גמרא לשתן.)

 

[צימעס]

נובמת. גם לי לא ברור מאיליו

ש"פיפין" זה ריבוי של "פא".