ח' וע' אז והיום

ח' וע' אז והיום

לחברה שבה אני עובד הגיעו אורחות מחו"ל. מן הון להון הגענו לשיעור מספר שתיים בעברית. הן כבר ידעו "מה נשמע" ו"סבתא", אז עברנו איתן ל"סבבה" ו"אחלה", והדגמנו איך נשמעת חית גרונית (הן לא מצליחות להוציא ח' או כ' מהפה, והיה להן סיפור משעשע שמישהיא מהן בילבלה 'סיפתח' עם 'סבתא'). סיפרנו להן שבעברית המדוברת היום לא מבדילים בין ח' ו- כ' ובין א' ל- ע', ואז מישהו זרק את הפצצה כדלהלן: הוא טוען שבכתבים מלפני אלפיים שנה (אולי הוא דיבר על מגילות קומראן) נמצאו טעויות רבות של החלפת ע' עם א' ו ח' עם כ'. כלומר, כבר אז בילבלו בין אותיות אילו. האמנם?
 
למיטב ידיעתי זה היה הרבה יותר גרוע

העדר כתיב אחיד בעולם העתיק וכתיבה ב"שגיאות כתיב" לכל אורך הדרך, ולמרבה הבושה, לא רק בעברית...
 

shellyland

New member
היא הצליחה לשמוע את ההבדל?

ניסיתי להדגים אותו לבת דודה שלי בברזיל, ושתי ההגיות נשמעו לה אותו דבר.
 
או חושב שכן. או שהיא היתה

כל כך מנומסת שלא רצתה להראות שלא
אני אשאל אותה ביום שני (אם אני אזכור את זה עד אז).
 
לא

עד כמה שידוע לי, לא ערבבו בין ע' ל א' ולא בין ח' ל כ'. אבל כתבו שגיאות כתיב חמודות כגון "תאתרוגים" במקום "את האתרוגים" במכתבים ממרד בר כוכבא.
 

masorti

New member
עיין בגמרא ובדברי הרמב"ם...

בבלי, מסכת שבת, דף ק"ג ב' גמרא: "וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רישין רישין דלתין היהין חיתין חיתין היהין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתין פיפין פיפין טיתין כפופין פשוטין פשוטין כפופין מימין סמכין סמכין מימין". רמב"ם, משנה תורה, הלכות ברכת כוהנים, פרק ט"ו, ב': "העילגים שאין מוציאין את האותייות כתקנן, |הדגֻש| כגון שקורין לאלפין עיינין, ולעיינין אלפין, או לשיבולת סיבולת, וכיוצא בהן--אין נושאים את כפיהן."
 
../images/Emo124.gif סיבולת

תגיד, כתב את זה מישהו עם OCD? קצת אובססיבבי הקטע הזה של "ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין", לא?
 
אין. כבר בתקופת המקרא - אבדנו את

ההבחנה בינהן. יש אי אלו מילים שניתן למצוא בשתי אפשרויות הכתיבה. רק ד"א, גם בין ש' שמאלית וצ' (מכירים את הבן ההוא של אברום - ישחק?) מה שמעלה את השאלה אם הש' היתה במקור יותר גרונית (אין לי הגדרה אחרת לענין, למרות שזו בטח לא ההגדרה הנכונה).
 

masorti

New member
בפרוטו-סינאית ובאוגריתית...

היה סימן נפרד לשין שמאלית. ראה בטבלה כאן את האות שמופיעה בין סמך לעין באלפבית האוגריתי, וגם פה את האות שמופיעה בכתב הפרוטו-סינאי בין שין לתו. בשני המקרים האות מסומנת כ- S עם קו אלכסוני מעליה (קרי: מדובר באותה אות).
 
בוודאי שמת לב

לעובדה שה-שׂ האוגריתית היא סימן יותר מורכב משאר האותיות. ועד כמה שאני זוכרת הוא גם הופיע בסדר האלפביתי (בטקסטים שבהם הופיעו כל האותיות לפי הסדר) מחוץ לרשימה המקובלת (כלומר אחרי ת"ו, יחד עם סימני u ו-i). עוד עדות לכך שהוא היה קצת חריג. למיטב ידיעתי הוא נחשב סימן מאוחר, ויש שאלה גדולה מה הוא באמת מייצג.
 

masorti

New member
על פי הספר...

"ראשית תולדותיו של האלפבית" של יוסף נוה, האות הזו שימשה באוגריתית לכתיבת מילים ממקור זר בלבד. אבל זה לא משנה את העובדה שלצליל של שין שמאלית התקיימה אות נפרדת.
 
למעלה