סיכום בעבורי בלבד
בימים אלה כאשר שוב מוכחת העובדה שאנו כדברי הביטוי בעיתון ב"דרך לסיציליה", ביום שמתגלע רוצחו של השופט, אונס הילדה בת הארבע, אלימות לשמה במגרשי הכדורגל והללו הרי רק "פסיק" מהמתרחש כאן – בימים אלו, במקום לעסוק באותן בעיות ובמה שמונע לעסוק בהן, נערכים כאן מעין תרגילי "פילוסופיה". גם ניתוחי אופי של הכותב – בקיצור, אין בעיה. עצוב אבל יותר מכך מדאיג. אמנם כותבים דברים יפים אבל לא מתרכזים – בסה"כ – בנושא הפשוט והקצר, היעדר במה לציבור. כי בסה"כ במה פתחתי? – אין במה ראויה, אם בכלל, וגם קולט לה ולכך יש קשר לאירועים. לא "זז" משהו. כך, למשל, הצעה של מישהו שלא ירפו ממנה כמו שוטרי מקוף, חובה – בחוק – להתייחס לפניות לנציג ציבור, מנהלי רשות וכיו"ב. כן, אפילו היעדר במה. כתבתי לא אחת ברבים מהאתרים השונים באינטרנט (גם במכתבים למערכת שפעם פורסמו ועל כך בהמשך) אך משום מה הדברים לא הופנמו – הנה הדברים. היה פעם נשיא בארה"ב שהתלבט באיזה בעיה ולכן ביקש מעם הציבור שיכתבו לו עצות, רעיונות וכו'. אם הידיעה נכונה ואם לאו, יש בה משהו. שכן, מתוך רבות אדם, ייתכנו איזה רעיון או עצה, קורה. ובהקשר הבמה, לא סתם כתבתי כי אני "חייל" ותיק בנושא רק שכל הזמן מפסיד במערכה ועוד משלם את המחיר, הנה סיפור. לפני כשבע-עשרה שנה או יותר, בעיתון גדול וחשוב (כך אומרים), התפרסם מאמר מעיתונאי של העיתון שבו המחבר קבל על הקוראים שאינם מגיבים על העוולות שהוא מפרסם במאמריו. מאחר ואני כתבתי לעיתים בעיתון זה על נושא הבמה שאיננה – כבר אז! – תוך שטענתי נגד השקר המוסכם לפיו העיתון כביכול במה ועל כך הוא משלם "מס-תדמית" באמצעות מדורי מכתבי הקוראים. כתבתי גם, שבמדורים שמים עכבות רבות בפרסום מכתבי "עמך" ואם הם מתפרסמים אז מקוצרים כאשר לא אחת הדברים הוצאו מהקשרם. לאור דבריי לעיל, שאלתי בתהייה, כיצד העיתון מבקש תגובות נוכח המציאות שהתרעתי עליה כה רבות. ממש סתירה וסיימתי ב"טלו קורה מבין עיניכם". תגובת המערכת – הפעם – לא איחרה לבוא וכבר למחרת קיבלתי שיחת טלפון לביתי ואישה מהמערכת שאלה אותי "האם אינך כורת את הענף עליו אתה יושב?" – כך האישה. ואכן, מאז, כאמור למעלה משבע-עשרה שנה, שום מכתב שלי לא מתפרסם בעיתון זה ויהא נושאו אשר יהא. ממש דבקות במשימה של העיתון... למען הסדר הטוב ואולי משום שכתבתי על כך כה רבות, עליי לציין שפעם ראיתי מכתב שלי בעיתון וכנראה מישהו קיבל על כך על הראש... לסיכום, כאשר אני רואה את הדיונים ה"פילוסופיים" כאן בעקבות הודעתי הראשונה, לא נשאר לי אלא להצטער ויותר מכך להיות מודאג.
