חשיבות האינטרנט

[atidih]

חשיבות האינטרנט

שם הפורום הזה הוא בדיוק בשבילי רק שב"חוסר ברירה" ואסביר את כוונתי. אני כותב די בקביעות בפורום "עיתונאות ותקשורת" ושם אני מרבה להזכיר את האינטרנט בגלל הייעוד שלדעתי יש לתת לו. מכך גם ניתן להבין את הקשר שיצרתי בין האינטרנט ובין פורום תקשורת. ייתכן שאיני בראש אחד עם אותם שרואים באינטרנט כעין "התגלמות חלום" וכיו"ב. במילים אחרות: אני שייך לאותם שרואים באינטרנט לא פורקן לכל מיני מאוויים (אם כי טוב שהללו מצאו משהו להקל על חייהם) כי אם אמצעי לחולי חמור ביותר (לא מצאתי ביטוי יותר מתאים) ואני מתכוון להיעדר במה לציבור. בפורום שכאמור לרוחי, אני קוטל את העיתונים (שימו לב! – עיתונים ולא עיתונות) בגלל השקר המוסכם לפיו העיתונים הם "הפה של הציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות. בהרבה הודעות פירטתי יותר ומפאת רחמיי על הקורא אני נמנע כאן מלחזור על הדברים. יתרה מזו, אני רואה בשקר הזה, לפיו העיתונים הם דעת הציבור "אישור" לדברים שבן-גוריון אמר על העיתונים בזמנו: אמר ושאל (ציטוט רק ברוח הדברים) "'... מה זה עיתונות? קבוצת אנשים רוכשת זכויות על הוצאת עיתון ואומרים 'אנו דעת הציבור'". ואני מוסיף, חוצפה – מי שמם? הגם שכמה עיתונים גדולים הם בבעלות משפחות. העיתונים כפי שהם, הם גם האשמים העיקריים שהרבה דברים לא "זזים" אצלנו. שכן, על אף שמקובל לראות בעיתונים כבמה לציבור שכאמור איננה ומכאן שאין לאחרון במה ראויה שבה יעלה לסדר היום ובאופן קבוע את מכאוביו, חוליים וכו' שמהם הוא סובל. די אם נזכיר נושאים שאסור היה שירדו מסדר היום הלאומי – רצח נהג המונית בהרצלייה בזמנו, ולאחרונה אונס ילדה בת ארבע, אלימות לשמה כלפי שחקן נבחרת ישראל והללו רק "פסיק" מהמציאות היומיומית. במאמר מוסגר, הבמה בלבד לא מספיקה, כי צריך מי שיקלוט אותה וכוונתי לנבחרי ציבור "על אמת" דוגמת הסנטורים המוכרים שנבחרים מעם הציבור כאשר אם לא ייצגו אותו נכונה הרי שלא ייבחרו – זה "שוט" בחירתם. בסיום, אני סוגר מעגל לדברים שפתחתי כאן: האינטרנט טרם נתן תשובה להיעדר הבמה שאיננה ואני מקווה שהקולות בין הגולשים שהם ברוח הדברים כאן (ואני מאמין שהם רבים) – הללו יגברו על הקולות שרואים באינטרנט אמצעי לפורקנים אחרים ולא אותו קול יחיד ומשמעותי – להוות תחליף לבמה לציבור. אני מסיים בברכה מסורתית שלי שלא לרוחם של בעלי העיתונים, בלשון המעטה: הלוואי וכל בית בישראל יהיה מחובר לאינטרנט. עתידי המנחם

 

[נוסעת סמוייה]

שלום עתידי, וברוך הבא לפורום! ../images/Emo13.gif

כמה דברים בהתייחס להודעתך: 1. האינטרנט היא אמצעי להרבה מאוד דברים, אני לא ממש יודעת למה אתה מתכוון כאשר אתה אומר "פורקנים אחרים". גם לשמש כ"במה לציבור" - זה סוג של פורקן. על כל דבר אפשר להגיד "פורקן". 2. אני מבינה שאתה רואה בעצמך "קול יחיד ומשמעותי", הרוצה לראות ברשת "במה לציבור", וזה יפה, אבל די לראות כמה אתרים אישיים וכמה בלוגים וכמה פורומים ואפילו טוקבקים - עוסקים במה שאתה קורא "במה לציבור", כדי להבין שבאינטרנט יש מהכל ויש מקום לכולם. 3. ולעצם הנושא שהעלית, האינטרנט כ"במה לציבור": למרבה הצער, זו נראית לי אפשרות שהולכת ומתרחקת. הדוגמא האחרונה והבולטת ביותר היא פרישתו של הלמו מכתיבה, בעקבות הפסדו בתביעת לשון הרע. ממליצה מאוד לקרוא את: "געגועים להלמו" - מאת: עידו אמין, מעריב-NRG, 21.11.04 "עידו אמין חושש מהמדרון החלקלק מהפסיקה נגד הלמו ועד לדיקטטורה של חוקי אינטרנט מחמירים מדי", כדי להבין שהאינטרנט כ"במה לציבור" הוא לא יותר מאשר אוטופיה. ואצטרף אלייך בדברי הברכה: הלוואי וכל בית בישראל יהיה מחובר לאינטרנט.

 

[atidih]

לנוסעת הסמוייה השלום והברכה

אני שמח לענות לשאלותייך. ראשית, פורקנים זו לא מילה גסה כי אם דרכים אחרות מאלו שאני נוהג ולפי השקפתי ביחס לאינטרנט. אני מניח שכמנהלת פורום, ודאי את גולשת הרבה בפורומים אחרים או אז ודאי קראת חלק אם לא כולם של הודעותיי. באלו כתבתי הרבה על העיתונים וגם עלילות שהיו לי אתם. אני לא "קול יחיד" ואם הובנתי כך זה בגלל אי תשומת לבי. לעצם השאלה, כפי שכתבתי, אני מאמין שיש עוד רבים וטובים ממני שרואים את היעדר הבמה ואני בטוח שהעיתונות אינה הבמה לציבור ועל כך כתבתי המון הודעות עם דוגמאות שאפשר לבחון אותן. בהקשר קביעתך ש"במה לציבור" נראית אפשרות שהולכת ומתרחקת, מודה, שאני שומע זאת בפעם הראשונה ואני עוסק הרבה בנושא - כמעט רק בזה. אגב, גם על כך אני כותב הרבה, האינטרנט שהולך ונהיה נחלת רבים, טרם הוכר בציבור כגורם שמחייב התייחסות. אני מחכה לזמן שכמו שאומרים "קראנו בעיתון" או "שמענו ברדיו", יאמרו "ראינו באינטרנט" וזו הרי הבמה הנכספת (שלי לעת עתה ואני מאמין של עוד רק שטרם שמענו עליהם). בהקשר צנזורה על האינטרנט, כתבתי לוועדת חוקה חוק ומשפט שאין לאינטרנט "אבא" כי יש לי ניסיון מניבול פה שמנהלת פורום התעלמה ממנו ואת כותבת שמישהו מתייחס לאינטרנט - הלוואי מפיך לאלוהים. כך או כך, האינטרנט שמבחינת פרסום בציבור הוא גדול לדעתי מהעיתונים, אין מתייחסים לדברים ושאלות שנשאלות ממנו. כך, למשל, שאלתי את נציב תלונות הציבור, למה שאלה למוסד ציבורי או למי שעומד בראשו לא נענית בעוד שאם היה כך בעיתון הללו היו נענים ואפילו די מהר - תשובת הנציב הייתה, שרק אם אפנה אליהם ולא באינטרנט, מחיב תשובה ואז זה גם נוגע לתלונות הציבור. חן חן ליחסך וקבלתך אותי לפורום ואני מכבד זאת. אגב, היום וגם אולי אתמול יש לי הודעות בפורום "עיתונאות ותקשורת" - זה רק בעבור "השכלה". עתידי המנחם

 

[atidih]

במחשבה שנייה

ראשית כדרך אגב, בפורום "קיטורים" כתבתי בזמנו על הכינויים באינטרנט ("אתמול והיום" וכיוצא כאלה) – דיעה. אני מכל מקום מזדהה בשמי ובשם משפחתי מבטן ומלידה. ולענייננו. מישהו משנינו או שנינו יחדיו, מיהר לענות ואני על כל פנים מייסר עצמי על כך כי אני אוהב לענות ולהתייחס בכבוד לפונים אליי (לפחות מתכוון לכך). ראשית, בדקתי במילון של גור את המילה "פורקן" והנה התשובה: תשועה, גאולה והצלה. כל אחת מהמילים הללו מתאימה למה שהתכוונתי. שכן, יש כנראה שהכתיבה באינטרנט (אולי בכלל) היא בעבור כמה אנשים (איני יודע את מספרם), מתאימה, בין השאר, לאחד מהמצבים הנזכרים – תשועה או הצלה משעמום, רצון בלתי נכבש מפטפטת (אגב, אחד מהמכוונים בכותרת למחפשי הפורום שאנו כותבים בו הוא "פטפטת ברשת"). וכן, גם חיפוש הבמה שיש לי הכבוד להימנות בין הנכספים אליה – כל הנ"ל, תכונות אנושיות ביותר שיש לכבד אותן. זאת ועוד, איננו שווים בדיעה לגבי חשיבות הבמה ואכן, את "הצהרת" על כך - "...לא יותר מאשר אוטופיה". אני כאמור כתבתי על כך הרבה מאוד ומה שיותר חשוב, ציינתי רשימת חוליים ומפגעים מכאן ועד הודעה חדשה שאסור שירדו מסדר היום הלאומי ויסוכלו או לפחות הקהת חוד נזקם. בין המכות הנוחתות עלינו: אונס ילדה בת ארבע, רצח נהג המונית בהרצלייה, רצח בויכוח בכביש והללו בבחינת "על קצה המזלג". כאמור, הללו ביחד עם ההמשך לכך היו נותנים תשובה לאיך אנו חיים. ובאשר להמלצתך לקרוא את עידו אמין, אמנם טרם קראתי אותו אבל קלטתי את הסברך להמלצה ומזו לא שוכנעתי שמדובר ב"פסיק" הפוסל את היתרונות שיש באינטרנט כבמה שעדיין איננה. עתידי המנחם

 

[atidih]

ברגע האחרון

נשמטה ממני בזמן שליחת ההודעה לעיל, התייחסות אחת שפירשת לא נכון. ב"קול יחיד" לא הייתה כוונה שאני הוא הקול כי אם קול שונה מהקולות שציינתי שם - האם עלה על דעתך שאני אפסול כה רבים וטובים ממני שהם חסידי הבמה לציבור ומתנגדים לזו הקיימת כביכול? עתידי המנחם

 

[י.ש.]

לדעתי

אינני חושב שעיתון צריך לבטא בהכרח את הציבור בכלל או את ציבור הקוראים שלו. העיתון מבטא את מה שעורך העיתון ואולי הבעלים חושבים אבל לא מתימר ליצג את אזרחי המדינה. עיתון יכול לבחור קו מאד מסויים בפוליטיקה, בחברה וכדומה ולהדגיש או להתעלם מנושאים שונים כרצונו. אם ישנה בכלל אפשרות להצגה אוביקטיבית היא אינה מחייבת את העיתון. אנו כקוראים רשאים לבחור לקרא את העיתון אם הוא מוצא חן בעיננו או שלא לקרא אותו. ככל אמצעי תקשורת בתקופתנו, עלינו לקרא גם את העיתון בצורה ביקורתית. כדאי לבחון את הדברים החשובים בזהירות תוך חיפוש אסמכתות, תוך התיחסות למוניטין הן של הכותב והן של העיתון וכן תוך הסתמכות על ריבוי מקורות. ריבוי מקורות בהחלט יכול להתממש על ידי קריאת מספר עיתונים שונים, האזנה לרדיו ולטלביזיה ועל צריכת מידע מגוון באינטרנט. לשמחתי, אנשים רבים במדינתנו הקטנטונת מחוברים לאינטרנט אבל לא כולם מנצלים את החיבור הזה במלא העוצמה. אני מודאג מן השבירות של הדמוקרטיה בישראל אבל קודם כל בגלל שכמעט אין בארץ חינוך לדמוקרטיה. המלחמות הממושכות שלנו, הרקע וארצות המוצא של רוב תושבי הארץ, הריכוזיות הרבה של העוצמה הכלכלית בידי מעטים הם מן הגורמים שלדעתי מסכנים את הדמוקרטיה. פסיקת לשון הרע נגד הלמו והפסקת ההופעה של הדואר החשמלי מצערים אותי אבל להבנתי אין בהם די כדי לבלום את שטף המידע ושפע הדעות שניתן למצא ברשת. כאשר ישנם נושאים רבים על סדר היום הציבורי וחדשות לבקרים, אך טבעי הוא שחשיפה של נושא כלשהו תהיה קצרה ונושאים חדשים יחליפו את הנושאים הקודמים הן בתרשורת והן על סדר היום הציבורי. רק מעטים ידבקו לאורך זמן בנושא שנראה להם חשוב ויתמידו לכתוב אודותין ולפעול למענו בדרכים שונות. האינטרנט מאפשר להעלות נושאים בדרכים מגוונות ובהשקעה נמוכה, למשל על ידי העלאת אתר תדמיתי, דיון בפורומים, כתיבת בלוג סביב הנושא, תגובות בטוקבקים וכדומה.

 

[atidih]

אתה צודק בהרבה הארות והערות

אולם, מבלי כוונה או שלא נתקלת בבעיה, לא הזכרת את אחד הדברים המקוממים בעיתונים וזה השקר המוסכם - שהם רואים עצמם כך - התדמית של היותם "הפה של הציבור" ובחוצפה רבה, מונעים מתן במה להמונים. אגב, שמעתי פעם ברדיו איש תקשורת מפורסם שאמר ש"אנו זה דעת הציבור" - מי שמם? אם למישהו זה אכפת או נתקל בזה אישית, הרי עצם אי העלאת נושאים כה בוערים ויותר מזה, כיעור החיים (וזו הגדרה בלשון המעטה) שהיו יכולים להיות אחרת בהרבה, לו הייתה במה לציבור שכאמור העיתונים טוענים שהיא קיימת כי הם זו הבמה כביכול. ולבסוף - וזה לדעתי המחסום לשינוי פני הדברים - אין קולט לבמה כי אין לנו נציגי ציבור על אמת שהרי אין לנו סנטורים ש"שוט" בחירתם הוא אם לא יעשו כן. יתרה מזו, נראה לי ששני המרכיבים הנ"ל שלדעתי הם הערובה לדמוקרטיה שאינה רק ערך במילון - הללו מסתדרים יפה מאוד ביניהם וזה משתלם לשניהם, בבחינת אל תיגע בי יותר מדי ואני אגמול גם לך על כך. עתידי המנחם

 

[simplex]

המפתח הוא "מאזן כוחות"

ולמרות שדמוקרטיה היא דבר חשוב, היא רק כלי להשגת מאזן כוחות, או אולי עדיף לקרוא לזה "מאזן אימה". שלטון בריא הוא שלטון שבו לכל אחד יש ממי לחשוש. לכל אחד שיש לו סמכויות שעלולות להשחיתו, גם יש דיין שממנו הוא יחשוש. כוחות חזקים ושונים, כמו רשות שופטת, רשות מחוקקת, רשות מבצעת, רשות מבקרת, מערכת חושפת, וכדומה, שלכל אחד יעוד שונה ועצמאות רבה, וכל אחד מפעיל הרתעה מסויימת שמונעת מהגורם רב העוצמה השני לעשות בסמכויותיו כבשלו. השלטונות הישראלים אינם מהמושחתים שבשלטונות שבעולם, ואף על פי כן, קיימת שחיקה. נוצרת תלות הולכת וגוברת של הרשות המבקרת והשופטת בשלטון, והתקשורת הממוסדת (וזה לא רק עיתונים) שאאל"ט נשלטת ע"י 5 משפחות, ושרואה את עצמה בין השאר כמעצבת דעת קהל (יותר מאשר במה לציבור), גם היא מלאה חשבונות מטים. תקשורת שאינה ממוסדת - למשל פורומים, למשל בלוגים, היא כח. עדיין הכח של אדם יחיד בה אינו חזק ככח של עורך בעיתון, והרבה יותר, של עורך תוכנית חדשות בטלויזיה, אבל בסה"כ היא כח רב, שככל שהכוחות האחרים יהפכו לרלוונטים פחות (במובן של שמירה על מערכת שלטון בריאה ככל האפשר) כך מקומה ילך ויתחזק. גם בתחומים כמו אמנות ומוסיקה, מסתבר שתחומים רבים שזוכים להתעלמות כמעט מוחלטת בתקשורת הממוסדת, מקבלים את הבמה בתקשורת האינטרנטית החופשית.

 

[e-magine]

אני מסכים איתך.

 

[נוסעת סמוייה]

צר לי על כך שאתה חש שמיהרת לענות...

ראשית, באשר לכך שכמנהלת פורום אני קוראת בפורומים נוספים - ובכן, רק בתפוז ישנם למעלה מאלף פורומים, ואתה יכול וודאי לשער שאיני יכולה לעקוב אחר כולם, ומן הסתם גם איני מתעניינת במגוון רב כל כך של נושאים. כמנהלת פורום - אני קוראת את כל ההודעות בפורום שתחת ניהולי, וקוראת מה כתב על עצמו בכרטיס האישי כל גולש חדש שמגיע לפורום "שלי". מטבע הדברים, לגולשים, שכותבים בפורום הזה, ישנם תחומי עניין שאינם חופפים בהכרח ו/או תמיד את שלי, ואיני נוהגת לעקוב אחריהם לפורומים הנוספים בהם הם כותבים. לכן, צר לי אם תתאכזב, אך מעולם לא קראתי הודעות אחרות שלך, מלבד אלה שפרסמת כאן. ועכשיו לנושא הדיון: לגבי העיתונות - כתבו כבר י.ש. ו e-magine, ואין לי מה להוסיף על דבריהם. אני מסכימה עם כל מילה שלהם. לגבי האינטרנט - אכן, נראה שבאינטרנט כל אחד יכול לכתוב ולהביע את דעתו. אני חושבת שזו אשליה. מקרה התביעה נגד הלמו הוא, לדעתי, סנונית המנבאת את ההמשך (וכמה חבל שההמשך אינו האביב...). טכנית - ניתן לכתוב באינטרנט הכל, וע"י כל אחד. אבל, מסתבר, זה ממש לא רצוי. לא כאשר הודעות באינטרנט מהוות עילה להגשת כתב תביעה. אי אפשר, אפילו, להביע ביקורת נגד שירות רע שקיבלת באיזו חנות אופניים, בלי שבעל החנות יתבע אותך (סיפור אמיתי). על אחת כמה וכמה, אם אתה רוצה לתקוף אישי ציבור. היתרון, של העיתונות הממוסדת על פני האזרח הרגיל הכותב באינטרנט, הוא פשוט מאוד: כסף. או במילים אחרות: כל עיתון מבוטח מפני תביעות כאלה או אחרות, ולכן יכול להרשות לעצמו לפרסם דברים שהאזרח הרגיל לא יכול, שכן אין לו גב כלכלי להתמודד נגד תביעות כאלה. איני טוענת ש"הבמה" האינטרנטית אינה חשובה. חלילה. אני טוענת שהיא לא תוכל לספק לך את הפורקן שאתה חפץ בו, אלא אם כן אתה יכול להרשות לעצמך לשלם בעד התענוג הזה.

 

[atidih]

זה בהחלט אפשרי

לגבי שאינך יכולה לקרוא אלף פורומים אבל מותר לחשוב שביניהם יש שאת מתעניינת במיוחד שהרי אחרת לא היית כה נחרצת להסכים עם כל מילה שכותבים נגד אותו מיוחד (ראי הודעתך). לא, איני מתאכזב זה היה רק לצורך הסבר. ועוד, עם מי שהסכמת, הוא טען נגדי שאין אפשרות לשים לציבור "פה" - מה אין כבר מה שנקרא מושג מושאל? עתידי המנחם

 

[simplex]

חובת הזהירות, ומודעות ציבורית

עקב אכיפה דלה מדי, אנו בתחושה שמותר לנו לכתוב הכל ובאופן חופשי - אם לא בפורומים אז באתר שלנו. זה לא כך וזה מעולם לא היה כך. כחלק מחינוך לשימוש נבון באינטרנט, אנו חייבים ללמוד להזהר מאוד בדברנו. לוודא שאנו לא כותבים ידיעה אלא אם היא נכונה או בלתי מזיקה. חובה עלינו להזהר בהתנסחויותנו. אתה יכול לבקר שרות רע שקיבלת במקום מסויים, כצרכן, ועשית שרות צרכני חשוב, ואתה גם יכול להיות בעל שרות מתחרה שמשתמש באנונימיות היחסית באינטרנט כדי להחליש את המתחרה שלך ולהוציא לו שם רע. איך מבדילים בין הדברים? איך נלחמים בשני מבלי להחליש את הראשון? לא פשוט. צריך לזכור שגם תמונה כללית מקריאה של הרבה דעות וביקורות לא תמיד אמינה לאמת, ומי שקורא את הדעות על ישראל באירופה, יודע עד כמה דברים שבינם ובין המציאות אין קשר, אומצו כמובנים מאליהם בקהל הרחב. אגדות שמופצות ע"י אדם יחיד יכולות להגיע לתפוצה רבה, ולקבל משקל של אמת, וזה חוזר לשאלה של קריאה ביקורתית שי.ש. הזכיר. זה לא פשוט, ולפעמים נחרץ גורלנו להשאר במצב בו אין לנו כלים לדעת מה האמת. בלי שום קשר - קנס כספי כעונש, הוא בעייתי (פיצויים אמנם אינם נחשבים כעונש) משום שחומרת העונש תלויה במצב הכלכלי של הנענש, לאנשים מסויימים מדובר בעונש כבד מנשוא ומרסק כלכלית, ולאחרים אותו עונש בדיוק מהווה משהו שולי וזניח. פיצויים אמנם אינם עונש, אבל לעשיר, סכום כספי גם אם גבוה אינו מהווה פיצוי משמעותי על פגיעה אפילו קטנה בשמו הטוב, בעוד שלעני סכום פיצוי נמוך יחסית נחשב למשמעותי/כבד. שלא לדבר על הקושי של עניים לממן את העלות של משפט הוגן. גם הלמו היה יכול להעביר ביקורת חריפה באופן דומה, על יואב יצחק מבלי לסכן את עצמו לאפשרות לתביעת לשון הרע, אם היה יותר זהיר. הלמו לצערי לא היה זהיר בדבריו, ולא רק במקרה הזה. ככל שאדם יותר משפיע כך הוא יותר חשוף להגדרתו כמטרה, וכך הוא יותר צריך להזהר. ביחוד אם אין לו גב כלכלי. חובת הזהירות היא דבר שאני דווקא מצדיק.

 

[קא זו או]

אוקיי

אם כי צריכה בקורתית ומושכלת של עיתונים יכולה בהחלט לעמוד בפרץ שאותו אתה מצייר.

 

[e-magine]

אני מסכים איתך שהאינטאנט

הוא כלי שמאפשר התבטאות חופשית לחלקים די גדולים מהציבור. אני לא יודע על סמך מה אתה קובע שקיים שקר מוסכם שהעיתונאים הם "הפה של הציבור". כשלעצמי, אני סבור שהציבור, בהיותו מונח שמגדיר קבוצה של בני אדם, אינני חושב שבכלל יכול להיות קיים לו פה. אני כמובן מתנגד לכל הכללה ואני חושב שכל אמירה מהסוג של "הציבור רוצה" "הציבור אומר" היא בסופו של דבר אמירה דמגוגית. אם יש ברשותך מאמרים או קישורים המבטאים את הרעיון הזה, שהעיתונאים הם הפה של הציבור, אשמח אם תעלה אותם. היות ואיענני סבור שקיימת סוסכמה כזאת, ממילא אין לי בעניין הזה טענות כלפי העיתונאים. שלא יהיה לך ספק, יש לי טענות קשות כלפיהם אבל לאו דווקא על כך שכטענתך, מתיימרים להיות הפה של הציבור. מבחינתי, כל אחד מכח היותו אדם, מוסמך להביע את דעותיו. יש לכך כמובן מגבלות, אך לא זה הנושא. בדיוק כפי שאתה זכאי להביע את דעתך כי "יש נושאים שאסור להם לרדת מהדיון הציבורי" יכול מישהו אחר ולהגיד ש"מותר גם מותר לנושאים אלה לרדת מהדיון". יכול להיות שאני טועה, אבל הרושם שנוצר אצלי הוא שדאתה מתייחסב לשיח הציבורי כאילו בכל פורום, סלון, מקום עבודה, חדר צ'אט, אמור להתקיים דיון באותם נושאים והציבור כולו משתתף. להשקפתי לא זה המצב העובדתי וגם לא המצב הרצוי. אתן לך דוגמא מהעבר: בתקופה שניהלתי פורום שעניינו היה "התמכרות לאינטרנט" הגיעה לפורום מספר פעמים נערה ורשמה הודעות בסגנון של: ,איך אתם יכולים לדבר כאן על התמכרות לאינטרנט בעוד חיילי צה"ל נהרגים?" העניין הוא שאנשים יכולים לדבר בכל מיני פורומים על כל מיני דברים וזו שזכותם לעשות זאת. מי שמדבר ברגע נתון על איסוף מפיות או על עוגות גבינה, איננו פחות טוב ממי שמדבר באותו הזמן על בעיות המזרח התיכון או על העוני. נכון שיש אנשים יותר ריקניים מאחרים, אך זה שמישהו בוחר לעסוק ברגע נתון בנושא יותר קליל או בידורי מאחר, איננו הופך אותו לאדם חלול. באשדר לאיתונות בחברתנו: אני רואה בעיתונאי קו'דם כל אדם שעובד לפרנסתו וככזה, הוא צריך לספק את דרישות העורך שלו, שכשלעצמו צריך לספק את דרישות בעלי העיתון שלו. נכון, בעלים של אמצעי תקשורת מנסה לפעמים לקלוע לטעם ציבור כזה או אחר או להגיע למכנה משותף נמוך, או ההיפך, לפנות לאליטה כזאת או אחרת. נכון שבמקצועות רבים אנשים מנסים לשפר את תדמית המקצוע וככל הנראה, מבגלל המיקום, לעיתונאים קצת יותר קל מאשר לבעלי מקצוע אחרים. אנחנו רואים מידי פעם ניסיונות של קבוצות כמו הרופאים, האחיות, עובדי המשק בבתי החולים, המורים והמורות, השוטרים, בדרך כלל מדובר על מגזרים שהם עובדי ציבור לשפר את תדמיתם. אנחנו אולי לא שמים לב כאשר עיתונאים או עורכי דין או פוליטיקאים עושים את זה, מכיוון שלהם יותר קל והם עושים את זה כל הזמן. לא בהכרח בהצלחה.

 

[atidih]

אתה דורש דבר קשה

אתה כותב שאם יש לך הוכחות וכו' לגבי "הפה של הציבור" אז שאעלה אותן. על פניו מאוד הגיוני אבל איך אוכל כאשר אני "חי" את הנושא כה הרבה שנים להביא "הוכחות" מאלפי קטעי דברים, התבטאויות וכיו"ב שנאמרו ע"י אישיות זו או אחרת או אפילו נכתבו באחד המאמרים ומדובר בשנים! אגב, אני מופתע מהבקשה או השאלה אבל אני מסכם זאת שזה עניין של דיעה. אבל לא "אשחרר" אותך לפני שאביא שתי דוגמאות מהחיים. האחת, כידוע יש תלונות קשות על התחבורה הציבורית - נוחיות הנוסעים, זמני נסיעות, גסות נהגים. לא שהכול תמיד נכון אך יש תלונות. וכאן מגיעה התשובה שאי-אפשר להתעלם ממנה או אמינותה: מי שבודק את התלונות הוא בכיר במשרד התחבורה שיש לו מכונית פרטית ולא נזקק לתחבורה הציבורית או שהיה נזקק לפני שנות דור והמעניין שהוא גם נותן תשובות למתלוננים... השנייה, תמונה מוכרת ליד תור מתמשך לאוטובוס. דוחק עצום בחוץ ו"סרדינים" בתוך האוטובוס. צעקן בחוץ צועק כלפי ה"סרדינים": "היכנסו יותר לפנים, המון אנשים רוצים להגיע הביתה..." כאשר הצעקן כבר בפנים הוא עונה לצעקן אחר: "אי-אפשר, אנחנו נחנקים..." הנמשל קל להבנה: הרבה דברים שאנו פוגשים בחיים הם ע"פ העיקרון שלאחי כואבת שן זה לא כמו שלי כואבת שן (אם אני אומר זאת נכון). כך אנו חיים. עתידי המנחם

 

[חמעפה]

שלום לך עתידי וברוך הבא../images/Emo24.gif

 

[נוסעת סמוייה]

ואתה אומר דברים קשים:

1. אתה אומר שאדם אינו יכול למלא את תפקידו, אלא אם כן הוא מתנסה על בשרו, בדברים בהם הוא אמור לטפל. כלומר, אם נקח דוגמא אחרת, רופא אינו יכול לטפל בחולים - אלא אם כן הוא חולה בעצמו, ובאותה מחלה ממש. עו"ד אינו יכול לייצג אנשים, אלא אם כן יש לא אותן הבעיות המשפטיות. חוקר במשטרה אינו יכול לחקור רצח - אלא אם כן הוא רוצח בעצמו. וכן הלאה. אני חושבת שאתה מבין. 2. המסקנה מהמשך דברייך היא שאין אמפטיה בבני אדם. אם לאחי כואבת השן - היא אכן לא כואבת גם לי, אבל אני יכולה להזדהות עם סבלו, אני יכולה לנסות להקל עליו, וכו'. אתה שולל את האפשרות הזאת, ובכך בעצם מרוקן את המונח "אנושיות". לדעתי, כבני אדם, אנחנו קצת יותר מורכבים מהתמונות שאתה מצייר.

 

[atidih]

אנא ממך

לא לשים דברים בפי שאיני אומר. מה שנכון הוא ביחס לשתי הדוגמאות מה גם שזה מהחיים. וביחס לשאר אכן את צודקת ואני לא אמרתי אחרת. עתידי המנחם

 

[atidih]

מה הקשר?

אדם הוא באמת מורכב ולכן אם רופא בעצמו לא מת פעם בחייו (ע"פ הדוגמאות שלך) לעולם לא יוכל לקבוע את מותו של אדם. לעומת זאת - ומהחיים - מי שממונה על מתן תשובות לתלונות על התחבורה הציבורית, לעולם! לא יידע את התמונה אם לא השתמש כמעט אף פעם בתחבורה ציבורית. כך גם בדוגמה על הצעקן בתור לאוטובוס ואין צורך בפילוסופיה בנדון. לענייננו, לו הייתה עוד במה לציבור או אז יש סיכוי שהדברים יאוזנו קצת יותר. עתידי המנחם

 

[atidih]

טעות בשרשור

ההודעה לעיל הייתה צריכה להיות לפני זו שמעליה. סליחה מהגולשים. עתידי המנחם