חשוב לקרוא

[NuritYirmiya]

מחקר

מאוד קשה לערוך מחקר על שיטות טיפול - אחד הקשיים הבולטים טמון בכך שפעמים רבות החוקרים בעצם חוקרים את עצמם - את שיטת הטיפול שהם מאמינים ודוגלים בה, ועוד לא נמצא המחקר שבו החוקרים מפרסמים ששיטת הטיפול שלהם הינה הפחות יעילה!!!. במחקרי התערבות המשווים בן שתיים או יותר שיטות טיפול, מאוד חשוב שהמחקר יעשה על ידי חוקרים שאינם מזוהים עם שיטות הטיפול, ובודאי חשוב שהם אינם אלו שמספקים אותו!!!! אף אחד לא אוהב גול עצמי. קיימות בעיות מאוד קשות במחקר הנוכחי כמו גם במחקרים אחרים בתחום, ולכן לא הייתי מסיקה שהמחקר הזה אכן מראה בוודאות שטיפול התנהגותי עדיף על טיפולים אחרים ספיציפיים במיוחד לאור העובדה שכאן בודקים טיפול אחד מסויים מול סל מלא בטיפולים שונים ללא התייחסות לכך. אפילו לא ביקשו באופן מסודר מאנשי הצוות בעצמם להגדיר את עבודתם. כמו כן מן הראוי היה שהחוקרים יציינו את הזיקה האישית שלהם והמעורבות שלהם בטיפול ההתנהגותי בתור מגבלה אפשרית של המחקר באופן הברור ביותר. בברכה, פרופ' נורית ירמיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

 

[dd19]

לדעתי במחקרים בעד

ונגד חיסונים יש אותה בעיה בדיוק. כמו שהגדרת - אף אחד לא אוהב גול עצמי.

 

[גילי יהב]

תגובות

שלום לכולם, מצד אחד אני שמחה על גל התגובות שההדועה המקורית שלי גררה. מצד שני קצת קשה לי עם חלק מהדעות הקיצוניות כאן, אבל זה בסדר, אני לא מצפה למשהו אחר מהיכרותי את הפורום כבר זמן מה. ובכל זאת חשוב לי לומר כמה דברים ובעיקר להורים חדשים (כמו שנכתב כאן הלוך וכתוב בשרשור) שקוראים את השרשור והם מאוד מבולבלים: 1. המחקר בא להציג את האפקטיביות של הגישה ההתנהגותית כטיפול לילדים עם אוטיזם בגיל הרך, קחו ממנו את זה. לא הייתי נכנסת לפוליטיקה של החוקרים, של המדע שעליו מתבסס המחקר, לסטטיסטיקה שלו וכו'. גם אם בעיניכם המחקר פסול מסיבות אלו ואחרות, עדיין חשוב לקרוא, לדעת ולהחליט לאחר מכן אם אתם מסכימים או לא. קיצוניות לא טובה באף אחד מהתחומים בחיים. גם לא בתגובות שלנו לדעות של אחרים. 2. לגבי הגישה ההתנהגותית (ולא שיטת ABA, אני אמשיך לכתוב זאת במיסיונריות עד שכולם יפנימו!), נאמרו כאן בשרשור הרבה דברים שאני לא מסכימה איתם. ABA לא לוקח, כולא, משנה, מעצב את האושר של הילדים. אני לא מכירה אף אחד ממטופליי שהוא לא ילד מאושר או הורה של אותם הילדים שלא מחייך בסיפוק ומקיים מערכת יחסים הדדית, מהנה וחופשית עם הילדים. אין שום סיבה ואין משהו מיוחד ב ABA שיגרום לילדים להיות פחות מאושרים. ועוד- הסיבה שהאושר לא נבדק מחקרית לדעתי הוא כי מאוד קשה למדוד אותו, לכמת אותו, ובמיוחד לקבל עליו חוות דעת מילד שהבנתו המופשטת קשה והביטוי השפתי שלו בתחומים אלו לעיתים מוגבל ולא תואם גיל. לדעתי המדד האם הילד מאושר או לא אלו הוריו. כל הורה יכול לומר לי מה ילדו מרגיש, זהו אינו מדע מדויק אבל הורים בהחלט יכולים לנווט את התוכנית לכיוון כזה או אחר בהתאם לצרכים של הילד. 3. אני חושבת שהטיפול בגיל מוקדם (באשר הוא בגישות השונות) הוא הכרחי, אני מכירה הרבה ילדים ולאו דווקא מטופלים התנהגותית שעשו כברת דרך ארוכה ויפה והתקדמו בצעדי ענק אל עבר חבריהם בני גילם בעלי ההתפתחות התקינה וכל זאת מתאפשר בעיקר כשמתחילים בגילאים הצעירים. עם זאת ראיתי ושמעתי הרבה הורים כמו עמנואל שאמרו לי לא אחת- אבל ילד רגיל לא צריך לעשות את זה... לא עושה את זה בדרך כלל... וכו'. אני מבינה את המקום ממנו נאמרת אמירה שכזו והתשובה שלי לאותם הורים היא פשוטה. בסדר, הילד באמת לא חייב. אבל תבינו מהן ההשלכות של החלטה שכזו.אם אתם חיים עם ההשלכה בשלום, אז דיינו. ילד עם לקות תקשורתית שצבר פערים והגיע לאבחון בעקבות העובדה שאיננו מסוגל ללמוד באופן מלא או חלקי מסביבתו, לא יוכל מאותה הסיבה להשלים פערים על סמך אינטראקציה מזדמנת עם הסביבה. ההשלכה המרכזית היא כי יתכן והילד לא ישלים את הפערים שצבר ואולי אף יצבור חדשים ויקשה על עצמו ועל הסביבה לתקשר באותה הרמה אחד עם השני. אני אשמח לענות על שאלות נוספות כאן ובאירוח שלנו בשבוע הבא. אני חייבת לומר שנהנתי מאלו שכתבו מהלב, אלו שנימקו והתייחסו ברצינות אל המחקר ואל הנושא. תודה! גילי

 

[snooopi]

שלום גילי

אני בניגוד אלייך חושב שהדיון פה היה מאוד ראוי ובסה"כ ללא דעות קיצוניות. הבעיה שהרבה פעמים כל מי ששומע דעה שחולקת עליו רואה בה דעה קיצונית. לגבי היכולת לחקור אושר ושמחה, ההצעה שלי היא לחקור את זה אצל ילדים בגילאים מתקדמים יותר ואולי אפילו אצל בוגרים שטופלו בגישות שונות ולראות האם יש או אין מתאם בין הגישה בה טופלו לבין מדדי שמחת חיים או דכאון שלגביהם יש שיטות מדידה מקובלות. לגבי ההערה שהופנתה כלפי, אני ממש לא טוען שילד אוטיסט צריך להיות מטופל כמו ילד רגיל. אני דוקא מאלו שחושבים שכיתות יעודיות לפי רמות עדיפות על שילוב ברוב המקרים. הטענה שלי היא לא לגבי השיטה אלא לגבי האינטנסיביות שלה. אני טוען שאף הורה נורמלי לא היה מושיב את הילד ה"רגיל" שלו, בגיל 3, במשך 9-10 שעות ביום במערכת לימודית תובענית. לכן אני לא נגד שיטה כלשהי, אני בהחלט חושב שבכל שיטה כולל ההתנהגותית יש המון דברים שכדאי וצריך לאמץ. הדבר היחיד שאני טוען הוא כנגד האינטנסיביות שיש כאלו שנוקטים בה ואשר עד שיוכח אחרת היא נראית לי כמשהו שלא ראוי לעשות עם כל ילד בגילאים כאלו. האמירה שאנחנו נגדיר הגדרות שונות של "מה נקרא סבל" אצל ילדים אוטיסטים ו"רגילים", היא מאוד בעייתית, כי אמירה כזו הביאה בעבר להצדקתם של עונשים פיזים לילדים אוטיסטים מתוך אמונה אמיתית של אותם אנשים שבכך הם עוזרים לילדים. (ואני מדגיש-אני בפרוש לא מדבר על שיטות שקיימות כיום, שלמיטב ידיעתי כולן מתנגדות לעונשים כלשהם) עמנואל

 

[גילי יהב]

עמנואל יקר

לגבי אופי הדיון- לא טענתי כי אינו מכובד אלא מכיל דעות קיצוניות של כדאי או לא כדאי. גם אני באמירות שלי לעולם לא אומרת כדאי לטפל בטיפול התנהגותי וצר לי לשמוע דעה חותכת שאומרת כי גישה טיפולית כזו או אחרת היא איננה ראויה. לזה התכוונתי. מי שמכיר אותי יודע כי אני פתוחה לשמוע דעות של אחרים והן לא צורמות לי גם אם אינני מסכימה איתן. לגבי האושר- אולי זהו באמת נושא לדוקטורט... עשית לי לחשוב. לגבי האינטנסיביות- לצערי או לשמחתי זהו אחד הפרמטרים המרכזיים ביישום הגישה ההתנהגותית אצל ילדים עם אוטיזם (ולאו דווקא על פי לובאס, ולא חלק מעקרונות הגישה ההתנהגותית- חשוב לי לציין) שמאפשרים לנו התקדמות מטאורית שמסייעת לילדים להדביק פערים. אני עדיין מכבדת את דעתך, פשוט מציגה מה האינטנסיביות יכולה לתרום. כמובן שאני מסכימה לגבי ההערה האחרונה ומצטרפת לתקוותך כי הטיפולים שמתקיימים היום לא מכילים אלמנטים כאלו. גילי

 

[srngln]

ללא נושא

שלום לך. 1. את כותבת "המחקר בא להציג את האפקטיביות של הגישה ההתנהגותית כטיפול לילדים עם אוטיזם בגיל הרך, קחו ממנו את זה.". אז הביקורת שלי בין היתר נוגעת בדיוק בזה. האם אכן המחקר משתמש בכלים ולידיים מוסכמים לאומדן אפקטיביות. כי אם הוא לא, אז קשה לקחת ממנו את מה שהוא היה רוצה להציג. 2. ואני מבקש להתייחס לזה "הסיבה שהאושר לא נבדק מחקרית לדעתי הוא כי מאוד קשה למדוד אותו, לכמת אותו, ובמיוחד לקבל עליו חוות דעת מילד שהבנתו המופשטת קשה והביטוי השפתי שלו בתחומים אלו לעיתים מוגבל ולא תואם גיל. לדעתי המדד האם הילד מאושר או לא אלו הוריו. כל הורה יכול לומר לי מה ילדו מרגיש, זהו אינו מדע מדויק". אני לא מכיר דבר הנוגע לחינוך/טיפול באוטיזם שהוא מדע מדויק. ואני מסכים שקשה למדוד אושר. אבל ידוע לי על נסיונות בעולם לאמוד השפעה של תוכנית התערבות אינטנסיבית על הדימוי העצמי של ילדים. אני אנסה להביא לפחות מאמר אחד בעניין זה לכאן. ראיתי גם לפחות פוסט אחד של אדם אוטיסטי (ג'וזף מ natural variations) שסוקר מאמר כזה בו השורה התחתונה של העניין היא שהתערבות אינטנסיבית בילדות אכן יש בה השפעה על ההערכה העצמית של ילדים. למיטב זכרוני זה לא נגע לאוטיזם אלא למוגבלות התפתחותית אחרת. אני אחזור עם הפרטים לאחר שאמצא את המאמר. 3. את כותבת ש"אני חושבת שהטיפול בגיל מוקדם (באשר הוא בגישות השונות) הוא הכרחי". טיפול זו מילה שיש בה המון יומרה. אם את מתכוונת שחשוב לחנך וללמד מיומנויות ולהקנות ידע ולקדם יכולות ולאתגר ולא לוותר וגם לטפל קלינית בנושאים קליניים וכו', אז אני כמובן יותר ממסכים. אבל נדרש גם לזכור שטיפול איננו הרשאה גורפת לחרוג מאתיקה. ובכל הנוגע לאוטיזם זה נדמה שענף הטיפול באוטיזם פועל עפ"י סטנדרטים משלו. והסטנדרטים הללו לעיתים אינם עולים בקנה אחד עם טובתם של ילדים ובוגרים אוטיסטיים. 4. ובהתיחס ל"אני חייבת לומר שנהנתי מאלו שכתבו מהלב, אלו שנימקו והתייחסו ברצינות אל המחקר ואל הנושא.". אני כותב לפעמים מהלב. אבל אני משתדל שזה לא יהינ בהקשר לפרסום מדעי. אם מוצאים לנכון להביא פרסום מדעי לפורום ציבורי ואף כתימוכין לגישה או התיחסות, צריך לדעת להסביר אותו ולהגן על המבנה, הכלים והתוצאות. נדרשת מוכנות ויכולות להתייחס לביקורת עניינית . ואני, באופן עקרוני, לא נהנה לקרוא מה שאנשים כותבים מהלב לגבי מדע. ולצערי חלק ממה שאנשי מקצוע בתחום הזה של טיפול באוטיזם עושים בהקשר למדע זה פשוט לצטט ולחזור ולצטט חלקי דברים וחצאי אמיתות. אפשר לראות בזה חוסר גילוי נאות. ואפשר לראות בזה גם סוג מסויים של אקולילה. אקולליה מדעית, אם תרצי. 5. כתבתי לפרופ' רולידר לגבי האנומליות של לובאס ו 1987 ואותם 47% שביהביוריסטים חוזרים ומזכירים אותם כאילו הם באמת רלונטיים למי מקוראי הפורום הזה. טרם נעניתי. 6. הכיתוב בבלוג הביקורת של מישל דוסון לגבי מדע ואתיקה באוטיזם הוא "I think autistics deserve better". וגם אני חושב כך. אוטיסטיים ראויים למדע ואתיקה בסטנדרטים גבוהים יותר מהמאמר הנ"ל. ואת זה אני בהחלט כותב מהלב.

 

[גילי יהב]

שלום לך

אתה מתייחס באופן מאוד מעמיק למחקר זה ואחרים. אני אינני חוקרת אלא אשת טיפול ולא מהווה חלק מצוות המחקר של המחקר הנ"ל שהבאתי הנה. לא הבאתי את המחקר כפי שכתבת מתוך רצון או כוונה להגן על הכלים או התוצאות שלו. זוהי איננה התזה שלי. הבאתי את הדברים לידיעת הציבור וכפי שכתבתי בכותרת המקורית- מעניין לדעת ולקרוא ותו לא. אני מעריכה מקרב לב את הרצון שלך לחפש את המקומות בהם האתיקה נפרצת בטיפולים לילדים עם אוטיזם ומברכת אותך על כך. הבא לנו את התוצאות של החיפוש שלך לכשיסתיים, אשמח לקרוא. לא הבנתי את ההערה לגבי האקולליה המדעית, אולי התכוונת לכותבי המחקר שציינו שוב את המחקר של לובאס מ87' אבל כמו שאמרתי קודם אני לא חלק ממחקר זה ולא אוכל להתייחס לכך. אוכל לנסות, באם תרצו, לבקש מד"ר צחור להיכנס כאן לפורום לשרשור בנושא זה ואחרים. עמנואל, אם תהיה מעוניין צור איתי קשר. אני מניחה שהיא תדע טוב ממני להתייחס לשאלות החשובות שלכם. פרופ' רולידר יענה לך ואני אדאג שתשובתו תפורסם כאן בפורום לטובת כלל ההורים בנושא זה. המשך שבוע טוב, גילי

 

[srngln]

הפרדה של עובדות מספורת

שוב שלום. 1. בהתייחס ל"לא הבאתי את המחקר כפי שכתבת מתוך רצון או כוונה להגן על הכלים או התוצאות שלו." אני מצפה מאיש מקצוע שמביא מאמר בתחום בו הוא עוסק לפורום רלוונטי וכותב ש"חשוב" לקרוא שידע לבאר את המאמר הזה. להסביר את המבנה והכלים והתוצאות. ולסייג את מה שצריך לסייג. הרי בדיוק למטרות אלו קוראים מאמר. נכון? הרי לא מדובר כאן בפרוזה. קוראים מושפעים מקריאה כזו ולכן חשוב לסייג ולהסביר משמעויות והשלכות. אחרת מדובר פשוט בחזרה על מילים של מישהו אחר מבלי ממש להבין. וכאן אני לא מתייחס רק לגישה ההתנהגותית אלא בכלל לאנשי מקצוע בתחום שפעמים רבות מדברים על דברים (בפורומים ציבוריים ) מבלי שהם סגורים עליהם לחלוטין. זה לא אתי. ויש בזה מרכיב מסוכן שחשוב להיות מודעים לו. 2. את כותכת ש"אני מעריכה מקרב לב את הרצון שלך לחפש את המקומות בהם האתיקה נפרצת בטיפולים לילדים עם אוטיזם ומברכת אותך על כך. הבא לנו את התוצאות של החיפוש שלך לכשיסתיים, אשמח לקרוא." אני לא יכול לומר שאני מחפש משהו. זו הפשוט המציאות שמביאה את האנומליות הללו אל פתח הבית לעיתים לא נדירות. התיחסות לאתיקה זה עניין שנדרש להיות מודעים לו כל הזמן. זה לא משהו שהתחיל בזמן X ועתיד להסתיים בזמן Y. ועם זאת, אני בהחלט מקווה שלא אצטרך להדרש יותר לעניין הזה של 1987 וה 47% שמוזכרים כאן בפורום ובמקומות אחרים ובפרסומים נוסח זה האחרון. ואני לא יודע מדוע לאחר 20 שנה אנשי מקצוע בעניין זה עדיין נוטים להעלים עין מאספקטים השחורים של המחקר הזה. וזאת למרות שהצדדים הללו אינם מינוריים, אלא חלק מהגרעין המרכזי של המחקר. האם את חושבת שראוי להמשיך ולהזכיר ולהתייחס ל 1987 ואותם 47%? אני אודה לתשובה. 3. בתגובה לתת-שרשור זה נכתב ש"קיימים אינספור מאמרים אחרים אשר נמצא בהם באופן נשנה וחוזר שABA קידם את הילדים בספקטרום יותר מגישות אחרות." אני חושב שכדאי לקרוא את המאמר הזה של פרופ' מורטרון אן-גרנסבכר שסוקר את אותם "מאמרים". גרנסבכר היא פרופ' לפסיכולוגיה, חוקרת אוטיזם ואמא לילד אוטיסטי לא-ורבלי העונה לשם דרו http://www.icdl.com/staging/dirFloortime/research/documents/Gernsbacher2003_EvidenceofBehTreatment.pdf וזהו קישור לאתר מעבדת המחקר של גרנסבכר באוניברסיטת וויסקונסין http://psych.wisc.edu/lang/MGcover.html גרנסבכר מסבירה כאן שלמרות שפע הפרסומים בעניין עד עתה טרם הוצג מחקר אפקטיביות העומד בסטנדרד המוזהב של מחקר מדעי בתחום. וגרנסבכר מסכמת "מחובתנו לחפש אחר הדרכים המובילות למה שכל הורה היה יכול לתאר כמחולל פלאות. ובנתיב החיפוש אחר דרכים אלו, עלינו לנהוג בזהירות רבה בטענה שסגנון אחד של התערבות הוא מוכח מדעית." 4. ולגבי ההפניה באחת התגובות לכתב עת ביהיוריסטי ולשנות השישים וכד'. התייחסתי לפרסומים משנים אלו. הנה לדוגמא פרסום של לובאס משנות השישים לגבי שימוש ב-LSD. http://www.neurodiversity.com/library_simmons_1966.pdf וכפי שניתן לראות השימוש ב LSD היה , בראייתו של לובאס, מוצלח (בין השאר הביא לשיפור בקשר עין). אז מה זה אומר? שכדאי/מומלץ להשתמש ב LSD כטיפול משלים לטיפול התנהגותי? כמובן שלא. וכמובן שהפרסום הז השל לובאס (כמו אחרים) הוא בעייתי. במקרה זה מדובר בפסאודו-מדע מובהק. ואני מוצא בפרסומים ביהביוריטיים פעמים לא מעטות מרכיבים של פסאודו-מדע ולא של מדע. והגבול הזה בין מדע לפסאודו-מדע הוא גבול שמתעתע ושיכול להטעות את מי שלא מבין את מה שעומד מאחורי המדע והמסקנות (כביכול). ועצם הבאה של מסמך כזה (ללא הסברים וסייגים) אל ציבור המתמודד עם אתגרים (ולעיתים נתון בחרדה) ושמחפש (לפעמים נואשות) ת כלים ופתרונות יכול להביא פרטים מאותו ציבור שלא להבחין בסייגים ובבעיות ולקבל את המידע הזה כמשהו מפי אוטוריטה. ואינדיבידואלים המתמודדים עם אתגרים אדירים פעמים רבות זקוקים ל- ומחפשים אחרי אוטוריטה. לפרסום פומבי (ודאי מדעי או כביכול-מדעי) יש כוח. ונדרש להשתמש בכוח הזה בתבונה. להסביר ולסייג. ואם לא יודעים להסביר ולסייג, אז לי נראה שעדיף להשאיר את ההתייחסות לפרסום למי שכן יודע. 5. ושוב בהתייחס לתגובה לתת-שרשור זה. "יש כאן אנשים בפורום שמתקשים לקבל את העובדה שABA מקדם את הילדים והם עדיין נשארים ילדים מאושרים ומקסימים, אבל לא צריך להכחיש כי קיימים ממצאים רבים ליעילות הגישה, ולא רק המחקר של לובאס מ-87 שאגב בוצעו לו מחקרי רפליקציה רבים מסביב לעולם" אני לא חושב שהעניין הוא האם ישנם כאלו שמתקשים לקבל ABA או לא. זה לא העניין. הורים הם סוברניים לגבי ילדם ולגבי מה שמסייע לו מהיכרותם איתו. אבל טענות מדעיות הן מחוץ לסוברניות הזו. ברגע שמישהו טוען שגישה/מתודולוגיה א' טובה יותר קטגורית מגישה ב' או ג' או צירוף של ב' וג' וכד', מוטלת עליו חובת הוכחה. והמדע נכון להיום לא מספק הוכחה כזו. וגם הפרסומים בעניין לא עושים זאת. חלק מהפרסומים כתוב בשימוש ברטוריקה מדעית אבל לא מספק די נתונים ולא בנוי באופן שניתן לקבל מסקנות מבוססות. וזאת עוד טרם שנכנסים לתמונה עניינים אחרים שאינם מדעיים אלא נוגעים לזכויות אדם ולאתיקה (לדוגמא: האם מותר להכות ולהבהיל ולמנוע מזון ולחשמל ילד אוטיסטי כחלק מטיפול. לתפיסתו של לובאס התשובה חיובית. אני לא חושב כך). ומכיוון ששוב חוזר כאן העניין של 1987, אני רוצה לחזור ולהדגיש שמה שלובאס עשה ב-1987 איננו רלוונטי לקורא שורות אלו, אלא אם הוא נוהג להכות ולהבהיל את ילדו כעניין שבשגרה. 6. (כפי שכתבתי כבר) אין לי דבר נגד הגישה ההתנהגותית באופן עקרוני. אני לא איש מקצוע. ואני לא מצדד באף גישה או שיטה מסחרית. וכהורה אני משתמש גם בכלים ביהביוריסטיים לצורך חינוך ועיצוב התנהגות. ואני מניח שכל הורה עושה זאת. וכמו בכל עניין אחר (שלא קשור באוטיזם ) הנוגע לצרכנות של חינוך ובריאות וכד' אני משתדל לנקוט בגישה של "ספקנות בריאה". ועל העניין הזה של ספקנות בריאה בהקשר לטיפול באוטיזם כותבים כאן שלושה חוקרים תחת הכותרת "הפרדה של עובדות מסיפורת באטיולוגיה ובטיפול של אוטיזם". יש כאן התיחסות די מאוזנת בעניין של "הדיון המדעי" באוטיזם בכלל וגם בנוגע לגישה ההתנהגותית. http://www.srmhp.org/0101/autism.html

 

[irit y]

ייתכן שאולי מחקר זה לא בדיוק בקריטריונים שאתה

מדבר עליהם. אך קיימים אינספור מאמרים אחרים אשר נמצא בהם באופן נשנה וחוזר שABA קידם את הילדים בספקטרום יותר מגישות אחרות. גילי בסך הכל הביאה כאן מאמר שלדעתי חשבה שיעניין את קוראי הפורום כיוון ומערב אשת מקצוע ישראלית ששמה מוזכר כאן לא אחת בפורום זה. אם אתה מעוניין לקרוא מאמרים ששומרים על המדע והאתיקה באופן מובהק, אתה ואחרים מוזמנים להכנס לכתבי העת הרלוונטים, שבראשם עומד ה- Journal of Applied Behavioral Analysis - http://seab.envmed.rochester.edu/jaba שמאז שנות ה-60 ועד היום מפרסם מדיי רבעון מחקרים שעומדים בכל הסטנדרטים המדעיים ומוכיחים שוב ושוב את יעילות הגישה- אגב לא רק בקרב אוטיסטים - גם בקרב התמכרויות שונות ואפילו מלחמות בתאונות הדרכים. ניתן לקרוא את כל המאמרים שפורסמו עד 2007 בחינם. אני מבינה שיש כאן אנשים בפורום שמתקשים לקבל את העובדה שABA מקדם את הילדים והם עדיין נשארים ילדים מאושרים ומקסימים, אבל לא צריך להכחיש כי קיימים ממצאים רבים ליעילות הגישה, ולא רק המחקר של לובאס מ-87 שאגב בוצעו לו מחקרי רפליקציה רבים מסביב לעולם- ונמצאו ממצאים הממשיכים לאושש את ממצאי המחקר המוקדם, אלא מחקרים רבים נוספים. אף אחד לא אומר שלא קיימת אפשרות אחרת, בסה"כ הובא לכאן אחד מיני מחקרים רבים. אני באופן אישי אשמח לראות (כי מצטערת כמה שחפרתי לא מצאתי) מחקרים מדעיים עדכניים אשר מראים כי גרינשפאן/DIR/TEACH קידמו את הילדים יותר מאשר ABA.

 

[mali s]

עירית- כל מילה בסלע

 

[snooopi]

שלום עירית

אני לא אחזור שוב לוויכוח. אני מבקש רק דבר אחד ודווקא לטובת שמו הטוב של הABA. לא להזכיר את המחקר של לובאס ואת השם לובאס בהקשר לABA שנעשה כיום. מכיוון שהשיטת שבהן הוא נקט לא נהוגות כיום וטוב שכך ! ! ! אם לגבי טיפול אינטנסיבי אני רק מעלה את השאלה, מה הוא גורם לילדים בהיבט הריגשי? ובאמת אין לי תשובה. בשיטות האלימות של לובאס אין לי שום ספק לנזק הנפשי הכבד שהוא גרם לאותם ילדים. מקווה שבנושא זה לפחות יש תמימות דעים בין כל משתתפי הפורום. עמנואל

 

[קטרין שוורץ]

לי אישית מפריע

הרצון העקבי להראות ששיטת ABA היא הדבר היחיד שיציל את הילדים האוטיסטים . לי זה לא עושה טוב. יותר מכך מאמר מחקר שנעשה היום אשר מזכיר את המאמר של לובאס גורם לי לצמרמורת ואם תשאלי אותי לא עושה שרות טוב ל- ABA . הוא התעלל בילדים כך שלא ברור לי כלל אך בכלל ימינו אפשר להמשיך להזכיר אותו ואת פועלו.

 

[srngln]

השלמה לעניין דימוי-עצמי

בהתיחסות קודמת כתבתי לגבי קיום של מחקרים הבודקים השפעה של התערבות אינטנסיבית על הדימוי העצמי של ילדים. וכתבתי שאחפש מאמר כזה ואנסה להביא אותו לכאן.הנה מאמר כזה (פרסום אוסטרלי). ואקדים ואומר שאני לא תומך ב או מתנגד לתוכן ולמסקנות. המאמר הזה מובא כאן בכדי להראות שיש התיחסות אקדמית לאפשרות של השפעת התערבות אינטנסיבית על ההערכה העצמית של ילד/נער. ושיש פרסומים בעניין. והפרסום המסוים הזה לא נוגע דוקא לאוטיזם, אלא ל CP. http://www.pedpt.com/pt/re/pedpt/fulltext.00001577-200401620-00004.htm;jsessionid=HyvLndnnGL145WbGngYJQ52sS35DkTy2RpwRykdnSlpJbKTzFLLG!1390229169!181195629!8091!-1 אין בכך כוונה מצידי להמלצה בעד התערבות אינטנסיבית או נגד. ואין כאן כוונה להביע דעה נגד אינטנסיביות באופן כללי. ויחד עם זאת אני כן חושב שכדאי להיות מודעים לנושא באופן כללי.