חשבתן פעם על האמהות שלנו?
לא האמהות הישירות, אלא 4-5 דורות אחורה וקודם לכן. טוב, אני כבר למעלה מחודש במיטה בשמירה, אז יש לי זמן לחשוב על כאלו דברים, אבל זה באמת ככה מעסיק אותי. אתן יודעות שעד המאה העשרים, שיעור התמותה בלידה היה אדיר, ובשילוב עם תמותת תינוקות הגיע ל 50%?! ובעולם השלישי, גם היום, תמותת התינוקות והיולדות עדיין גבוהה. מה עשו כל הנשים האלו? איך הן התמודדו עם הקשר הישיר הזה בין לידה למוות, קשר שאנחנו חווינו, בניגוד לסביבתנו, וכל כך נאבקות לפתור? איך הן שילבו את המוות בחיים שלהן? לפעמים אני נורא כועסת על החולשה שלי, על חוסר ההשלמה, על הכעס עצמו. על חוסר היכולת להניח לעבר להיות מה שהיה, ועל חוסר היכולת להניח לעתיד להיות מה שיהיה. וברגעים כאלו גם כועסת על הפורום, שנראה לי פתאום בכייני וחלש. משקף לי את עצמי כבכיינית וחלשה. (בבקשה אל תפגעו, זה הרי דברים שאני חשה כלפי עצמי, ולכן קשה לי). כמו שרואות, עוברת הרבה דברים עם עצמי בשמירה הארוכה (וטוב שכך) הזו. מנסה לראות אותה כהשקעה שלי בתינוק, כמשהו מחזק את הקשר שלנו לעתיד. אבל כמו אצל כולנו, כל השקעה (א"ס, קניית ציוד, מחשבה על שם) גם מגבירה את החרדה, בגלל אותו קישור לידה-מוות שממנו התחלתי את ההודעה. טוב, קצת מבלבלת את המוח. שנשלח בכל זאת?
לא האמהות הישירות, אלא 4-5 דורות אחורה וקודם לכן. טוב, אני כבר למעלה מחודש במיטה בשמירה, אז יש לי זמן לחשוב על כאלו דברים, אבל זה באמת ככה מעסיק אותי. אתן יודעות שעד המאה העשרים, שיעור התמותה בלידה היה אדיר, ובשילוב עם תמותת תינוקות הגיע ל 50%?! ובעולם השלישי, גם היום, תמותת התינוקות והיולדות עדיין גבוהה. מה עשו כל הנשים האלו? איך הן התמודדו עם הקשר הישיר הזה בין לידה למוות, קשר שאנחנו חווינו, בניגוד לסביבתנו, וכל כך נאבקות לפתור? איך הן שילבו את המוות בחיים שלהן? לפעמים אני נורא כועסת על החולשה שלי, על חוסר ההשלמה, על הכעס עצמו. על חוסר היכולת להניח לעבר להיות מה שהיה, ועל חוסר היכולת להניח לעתיד להיות מה שיהיה. וברגעים כאלו גם כועסת על הפורום, שנראה לי פתאום בכייני וחלש. משקף לי את עצמי כבכיינית וחלשה. (בבקשה אל תפגעו, זה הרי דברים שאני חשה כלפי עצמי, ולכן קשה לי). כמו שרואות, עוברת הרבה דברים עם עצמי בשמירה הארוכה (וטוב שכך) הזו. מנסה לראות אותה כהשקעה שלי בתינוק, כמשהו מחזק את הקשר שלנו לעתיד. אבל כמו אצל כולנו, כל השקעה (א"ס, קניית ציוד, מחשבה על שם) גם מגבירה את החרדה, בגלל אותו קישור לידה-מוות שממנו התחלתי את ההודעה. טוב, קצת מבלבלת את המוח. שנשלח בכל זאת?