צירוף מקרים
אני במצב דומה מאוד לשלך, קשר יציב עם בחורה נהדרת וטובת לב עם תשוקה בינונית עד נמוכה. לאחרונה התלבטתי אם לפרסם כאן שאלה כזו ולצורך זה נכנסתי עכשיו לפורום. חסכת לי הרבה עבודה. למען האמת, אם יש הבדלים בין הקשר שלנו לשלכם, הם דווקא לטובת הקשר שלכם, ולמרות זאת אני אופטימי יותר (לפחות לגבי הקשר שלי) מהתשובות שקבלת, שהפתיעו אותי. לא חשבתי שהציניקנים כאן יתמכו בתיזת אהבת האמת המושלמת שנועדה לנו ומחכה לנו אי שם.
אין לי תשובה וגם לי יש חששות, אבל זו הגישה שאיתה אני משתדל לגשת אל המצב: אני מחוייב לקשר שאני נמצא בו, וכל עוד הוא טוב ויציב אני מנסה לשפר אותו ולא להחליף אותו. אני משתדל לשמוח על הטוב שיש בו ולא להתאכזב ממה שחסר בו. אני מסתכל עליו כעל קשר עם מטרה ארוכת טווח ומודד אותו תחת הפריזמה הזו. אני מנסה להבין את המנגנונים שגורמים למצב הזה וכך לפחד מהמצב פחות.
אני אפרט.
אורך טווח: חיפשתי מראש קשר שיהיה לו פוטנציאל להתפתח בעתיד לנישואין. כאשר אני מתבונן מנקודת מבט כזו, התשוקה עדיין חשובה לי אבל פחות, כי לדעתי ברוב שנות הנישואין החברות משחקת תפקיד יותר גדול מהתשוקה. כיוון שכך, אני נהנה מכל גילוי בקשר של יציבות וחברות, ויש לי מקור לא אכזב לחיזוקים חיוביים כאלה לבחירה שעשיתי בגלל אופיה הנהדר של חברתי.
מחוייבות: כמו כל זכר ממוצע אני עדיין משתוקק לכבוש כל בחורה שאני רואה ברחוב, אבל אני בוחר בקשר שיש לי כי החלטתי להיות מחוייב לקשר הזה ולבחורה הזו (וכי אין לי מושג איך כובשים בחורות מהרחוב). אני מאמין שמחוייבות עוזרת לנטרל את הקול הפנימי שדוחק בנו כל הזמן להשיג יותר ממה שיש לנו ולחמוד את הדשא הסקסי של השכן ומאפשרת להעמיק את הקשר עם האדם שאיתו נמצאים. מחוייבות פנימית אמיתית מייצרת חוסר ברירה, וחוסר הברירה, גם אם הוא מלאכותי, מכשיר את התנאים לשיפור הקשר. חשוב על הלגונה הכחולה.
אני בטוח שיש מליוני בחורות שיהיה לי טוב יותר איתן בחלק מההיבטים, אבל המירוץ אחר הטוב ביותר הוא אינסופי. גם כי המבחר עצום וגם כי אין כזה דבר "הכי טוב" כשיש כל כך הרבה פרמטרים שונים שחשובים. המחוייבות הפנימית שהתחייבתי כלפי עצמי לתת לקשר סיכוי עוזרת לי לשפוט את הקשר הזה לגופו ולא בהשוואה למה שקיים בחוץ. אני מנסה לא לחפש את "הטוב ביותר" מכלל כל האפשרויות על פני הכוכב, אלא קשר טוב מספיק כדי לאפשר לי לחיות חיים נכונים.
עוד עניין שעוזר לי להתמיד במחוייבות הוא הצד האנושי. אני רואה בבת זוגי כאדם, ולא כאובייקט שאמור לספק לי צרכים מסויימים. אדם זה לא דבר שזורקים כשהוא מתקלקל.
אולי קצת הגזמתי בתיאור כאן. אינני צדיק אשר עושה רק טוב ולא חוטא, אבל אני עדיין מאמין במה שכתבתי והגישה הזו עזרה לי לא ליפול בפני פיתויים שהיו.
הכרת הטוב: פירטתי את העניין למעלה כשזה נוגע לנקודות החזקות של הקשר, אבל אוסיף שגם בנקודות החלשות של הקשר עדיין אפשר להכיר בטוב ולא להתמקד ברע. לדוגמא, עוצמת הריגוש במגע המיני ביננו פחותה יחסית לנסיון שצברתי. זו הבעיה עם נסיון, הוא מציב רף בלתי אפשרי. הרף המינימלי תמיד יהיה של חיבור כמו החיבור הטוב ביותר שהיה לך, ומין כמו המין הטוב ביותר שהיה לך (עם אשה אחרת) ובטחון כמו החזק ביותר שהיה לך (עם אשה שלישית) וכו' וככל שנצבר נסיון עם יותר נשים הרף נהיה קשה יותר להשגה. ובכל זאת, אני נהנה מהמגע המיני שיש ביננו, כי יש בו הדדיות ויש בו את השיאים שלו ואני גם נהנה מההנאה שלה ומהדרך שהיא עשתה להגיע לנקודה הזו. אין בי אף פעם מרירות או אכזבה אחרי שיש ביננו מגע, אלא רק שמחה. זה לא מה שהיה לי פעם אבל זה טוב בדרכנו שלנו.
הבנה: כמו שמפלצת כתבה לך, ייתכן שחוסר התשוקה הוא פן של ההצלחה של הקשר הרגשי שביניכם. לפעמים תשוקה באה מתוך מקומות שליליים וכשהם לא קיימים יש פחות מקורות לתשוקה.
אצלנו למשל, אין מתח ואין חשש מנטישה. אין מריבות ואין פיוסים. בגלל ההדדיות אין תחושת כיבוש. אין ביננו תלות הדדית. בניגוד לעבר, אני לא משתמש בקשר כדי למסך את החסכים בדימוי העצמי שלי. אלו אלמנטים שיכלו ללבות תשוקה, אך עבורי העדרם בריא יותר לקשר ארוך. לכן, אני מבין שקשר בריא עבורי זו עסקת חבילה שיש בה חסרונות ויתרונות. ההבנה הזו עוזרת לי לקבל את החסרונות הללו, מכיוון שהיתרונות חשובים לי יותר. בנוסף, אני מכיר חלק מהגורמים בעברה של בת זוגי שמשחקים פה תפקיד. זה עוזר לי לפתח אמפתיה שעוזרת למניעת אכזבה. אני זוכר גם שאני לא מושלם וגם לי יש חלק בכל חסרון שיש בקשר. זה מונע ממני להטיל אשמה ולצבור מרירות.
אני עדיין חושש. יש כאן הרבה רציונליזציה ואני לא יודע מה יהיה ערכה אחרי חתונה ולאורך זמן. אני לא יודע אם גם היא תרגיש באיזשהו חוסר בעתיד. אני לא יודע אם אני יכול לסמוך על עצמי שבעתיד לא אפתח מרמור ואכזבה. אמנם עד עכשיו עמדתי בפיתויים, אבל הבאתי את עצמי לידי פיתוי וזה אומר הרבה על היצרים שרוחשים אצלי מתחת לרציונליזציה. אני מקווה לטוב.
לסיכום, אני סבור שמלבד מציאת הפרטנר המתאים לקשר, יש צורך בנקיטת גישה מתאימה שתיצור קרקע פורה לפיתוח קשר. אין קשר מושלם ולכן יש צורך בגישה שמתגברת על קשיים. אני גם סבור שהגישה שאסור להסתפק בקשר שהוא "מספיק טוב" וחייבים להתאמץ למצוא חיבור מושלם בעל אופי מיסטי בכל ההיבטים האפשריים היא לא מציאותית והרסנית.
כתבתי על עצמי (ואולי עבור עצמי) אבל אולי תוכל גם אתה למצוא בדברים שכתבתי משהו שרלוונטי אליך.
