חנוק לי..

מממאיה35

New member
חנוק לי..

מרגישה ביומיים האחרונים את הגוש עולה בגרון.. לאט לאט הוא עולה.. היום בדרך הביתה מההורים שלי מארוחת שישי, כבר הדמעות התחילו לצאת.. וחשבתי לעצמי למה לא לתת להם לרדת? אני שמקבלת כל רגש שמגיע, נותנת לו מקום, חוסמת את הדמעות מלרדת.. עושה להם יותר מידי מקום בתוכי.. בעבודה מצוין לי.. אחרי שיחת הבהרה עם הבוס, הכל זורם, בכיף, סבבה. הרבה עבודה אבל יש גם אתגר ומוטיבציה ותוכניות לעתיד.. אז מה רע? החיים.. החיים שהם לא עבודה.. ואולי הסופש מדגיש את זה יותר ולכן הגוש התקדם לו למעלה.. שוב אכזבה מחברה שמצאה חבר ונעלמה נאלמה.. אין לי מושג מה קורה איתה.. מנסה ליצור קשר אבל אי הזמינות שלה מכאיבה.. מנסה לא ליצור קשר אבל אי הקשר מכאיב.. והלבד שוב דופק לו בפתח.. שוב הבדידות, שוב העצב, הדמעות שחונקות, או חנקו, כי עכשיו בזמן הכתיבה הן כבר יורדות.. אני חושבת האם באמת טוב לי? האם אני באמת מסתדרת לבד, בלי טיפול? כבר חמישה חודשים, פששש איך עבר הזמן.. לכאורה מסתדרת לבד, או שלא לכאורה, כי באמת מתמודדת לבד, אין את הפגישה השבועית לחכות לדבר מה לעשות.. יש מחשבה לבד והחלטה לבד והוצאה אל הפועל לבד.. אני בטוחה שיש לי הרבה
לסמן.. גם בתחומים שעבדנו עליהם בטיפול.. אני מתגעגעת למטפלת שלי, לשעה שלי, למקום שלי.. אני מחפשת אותה ברחוב (מכירות את זה?).. אז אני עם הגעגוע, ועם החום וההבנה והזכרון שלי על מה היא היתה אומרת, מה הייתי מספרת.. "וכשיבוא לך לחשוב עלי אהיה נוכח". היא נוכחת הרבה.. אז למה לא לחזור? אם הייתי יכולה רק לפגישה אחת.. אבל אני יודעת שזה יציף כאב וגעגוע אליה, אל החום, אל האינטימיות שהיתה בטיפול.. אל המקום שהיה ועכשיו נשאר רק בזכרון.. כתבתי ברצף, מחשבה הובילה מחשבה. מענין איפה התחלתי ואיפה אני מסיימת. בעיקר כואב לי מהחברה שנאלמה.. כשהיא התחילה את הקשר כבר ציפיתי את הנולד. .כן כן, אני יודעת לא להסיק מארועים קודמים על הבאים, ובכל זאת, כבר הייתי בסרט הזה פעם.. והפעם אמרתי לעצמי שלא אכנס לזה שוב, ואגן על עצמי, או אולי אהיה מוכנה.. וגם דיברתי ושיתפתי את החברה בקושי שלי, בכאב.. החומה לא היתה מספיק חזקה.. הלב נפגע.. השבוע אמרתי לחברה אחרת שלי (לא משותפת) שהיא (הנאלמת) לא בחיים שלי ואני לא בחיים שלה.. כאב לי להגיד את המשפט הזה. נשמע דרמטי אבל ככה אני מרגישה.. בעיקר כואב ועצוב וחבל.. חשבתי שאיתה זה יהיה אחרת.. חשבתי שאני מוגנת
~שבת שלום~
 
בוקר אור מאיושה ../images/Emo24.gif

אל תחסמי את הדמעות, תני לכאב ולתסכול לצאת איתן ולהישטף החוצה מתוכך. זה מקל ולו במעט. זו לא הפעם הראשונה שאת כותבת על החוסר שלך בטיפול השבועי, מדוע סיימת אותו למעשה ? אני באופן אישי מעולם לא הייתי בטיפול ממושך. שלוש פעמים בחיי הלכתי לפסיכולוג (כל פעם מישהו אחר) וכל פעם לא חזרתי אחרי הפגישה השניה. ביטלתי הכל. לא הרגשתי שזה נכון לי. ואילו ממה שאת כותבת כאן מרגיש לי כמו משהו נכון וטוב לך, אז מדוע הפסקת ? ואולי אין צורך בפגישה שבועית, אבל מה עם פגישה חודשית ? חברה שנעלמה ונאלמה... אני מבינה אותך כל כך. את העצב, את הכאב, את הגעגוע על ואל מישהי שהיתה בחיינו ופתאום עסוקה במשהו אחר לגמריי. אין לי מילים חכמות לאמר לך בנושא זה. רק לשחרר אותה, לחשוב שאולי טוב לה כרגע במקום שבו היא נמצאת. וכבר כתבת על שפע החברות שיש לה, אז אפשר אולי להתנחם איתן, ולמלא את הזמן איתן. האם את והנאלמת שוחחתן בדרך כזו או אחרת על ניתוק הקשר ביניכן ? חברה אמרה לי שכל עוד אני מצפה שאני לא אתפלא שאני מתאכזבת. אני מצפה להתנהגות מסוימת מחברה ? אל תתפלאי אם את מתאכזבת ונפגעת. ואני לא מסכימה. ציפיות לדעתי הן חלק בלתי נפרד מאיתנו. זה הרגש שלנו ואני מעדיפה להתאכזב לעתים מאשר להיות מתוכנתת כרובוט ולנטרל את הרגשות שלי, שהם לעתים, כן מלאי ציפיה. תודה יקרה ששיתפת וחלקת אסנת
 

מממאיה35

New member
../images/Emo51.gif היה טוב לקרוא אותך על הבוקר

למרות שהבוקר שלי הוא לא הבוקר שלך..
לגבי טיפול - הייתי בו שנתיים וחצי, טיפלתי חפרתי פתחתי פצעים חבשתי.. אני אומרת שתמיד צריך טיפול, השאלה היא ללמוד גם ללכת לבד..כמו תינוק.. שבהתחלה מחזיקים לו את היד, אחכ הוא הולך לבד.. אני לא חושבת שאני צריכה טיפול באותה הרמה שבה הייתי.. אולי באמת פעם בחודש זה רעיון.. מעין פגישת "כוונון".. באיזשהו מקום אני פוחדת בעיקר מההרגשה של החוסר שתהיה לי כשאהיה בפעם בחודש.. כן זה מוזר, ש-כשיש אני מסתכלת על מה ש-אין.. אני מכירה את עצמי.. אבל אולי זה יכול להיות רעיון טוב.. אני עוד אחשוב על זה קצת.. לענין נאלמה-נעלמה.. שחררתי,, או שלא.. לא יודעת.. כנראה שלא אם זה כ"כ מטריד ומכאיב.. כל הזמן אני אומרת לעצמי שאשחרר, שלא אצור קשר, שאתן לה מרחב, עד שהיא תיצור קשר.. ואז בא הכאב על שהיא לא יוצרת קשר, על שאני כבר לא נוכחת בחיים שלה, לא חשובה לה... אני והנאלמת שוחחנו מזמן, בהתחלה.. שהרגשתי שהיא לא רגישה לכאב שלי. אבל מאז שהיא או אני או שתינו התרחקנו, אני אפילו לא מוצאת את ההזדמנות ליצור איתה מפגש של שיחה נוספת.. אפילו מבחינתי, שיחה שאשחרר אותה לדרכה שלה.. היא פשוט לא זמינה, ואם כבר תפסתי אותה השבוע בנייד, זה היה ביום ראשון כשהיא היתה בעבודה, אמרה אחזור בערב ומאז לא חזרה
 
בוקר אור ../images/Emo182.gif

לדעתי הגישה והראיה שלך הן חכמות ומפוכחות. לדעת להתנתק ממשהו שעושה לך טוב ולו על מנת שתלמדי לעשות ולהיות לבד, זה לא פשוט כלל וכלל. אבל כן, אני אכן חושבת שצריך הדרגה, ואולי משהו חודשי בשבילך ולמענך יכול להיות הכי טוב והכי נכון שרק אפשר. אני זוכרת עכשיו את ההודעה שלך לענין הנאלמת. זה כואב שהיא לא יוצרת קשר, נכון מאוד. אין לי מילים חכמות ומנחמות לאמר לך אלא רק לספר שבסופו של דבר את תביני שזה הדבר הנכון ביותר שהיה צריך לקרות. אני יודעת שזו נשמעת קלישאה אבל עברתי כמה מערכות יחסים עם חברות בחיי וכשלמדתי בסופו של דבר לשחרר הבנתי שאותה אחת לא היתה טובה ונכונה בשבילי מעבר לכך. שיהא לך את השבוע הכי מאושר שרק אפשר אסנת
 

מממאיה35

New member
../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif

האמת שיש לי ממש מצברוח טוב ואנרגיות רבות, אני פעילה מאוד ויוזמת בעבודה וגם בדייטים שזה סוג של התחייבות שיצרתי לעצמי "אחרי החגים", וגם הגעתי הביתה ועשיתי כושר ובישלתי.. המחשבה על החברה לא מרפה, והיום סופסופ הצלחתי לתפוס אותה, היא כמובן היתה עסוקה ואמרה שתחזור.. אז כתשחזור.. תחזור.. בנתים חשבתי מאתמול על האפשרות לפגישת כוונון חודשית עם המטפלת שלי.. והיום בדרך הביתה הרמתי לה טלפון.. לדעתי היא בחו"ל אבל השארתי הודעה.. נראה לי רעיון טוב ולא מזיק לפגוש אותה פעם בחודש, סוג של תחזוקה.. תודה רבה על הדיאלוג שניהלת איתי
 
תודה לך יקירתי ששיתפת

משמח אותי עד מאוד לקרוא את ההודעה הזו שלך. מאוד ! ואני קצת מקנאה... עשית כושר :) אני כבר שבועות מנסה לחזור לכושר ומתעצלת שאין מילים לתאר עד כמה.
 

מממאיה35

New member
כושר

משהו שאני מקפידה עליו כבר ארבעה חודשים - שלוש פעמים בשבוע, חצי שעה אימון כל פעם. נדמה לי שסיפרתי פה על המכון שאני הולכת אליו - מכון כושר לנשים עובדות...
למעשה הכושר הוא בשביל הבריאות, ההרגשה הטובה, בשביל שאני אזיז קצת את הגוף שלי... ואז כשהתחלתי לעשות כושר שיניתי גם קצת הרגלי אכילה (בעיקר בלי מתוקים ושטויות בין ארוחות) ויצא שגם רזיתי... אז שתי ציפורים במכה, לא רע... אבל האמת, הכי הכי זה עושה הרגשה נפלאה - בבוקר נותן אנרגיות לכל היום, בערב מחדש אנרגיות להמשך הלילה
אני יוצאת הערב לדייט, אפרופו המשך הלילה.. אני קוראת לזה סוג של "אימון" כי מזמן לא הייתי בדייטים, אז אני צריכה "להתחמם" קצת... יהיה אחלה - סבבה בכיף, יהיה פחות אחלה - גם סבבה, בכיף נשתה קפה ונחזור הביתה.. אשוב לעדכן בהמשך
תודה שאתן כאן...
ים
 
איזה יופי מאיושה !

אני כל כך מתגעגעת לתקופה שבה הייתי חדורת מוטיבציה והתעמלתי בעקביות. זה לא רק גרם להרזיה אלא הכניס לי המון אנרגיה וחשיבה חיובית במיוחד. כאמור אני מנסה כבר כמה זמן לחזור לכך, אבל העצלות גומרת אותי. פתאום היא חזקה יותר ממני כל יום אני אומרת לעצמי שזה היום וכל ערב אני מגלה שזה לא היום יופי אסנת ! דייטים, איזה כיף. הדייט האחרון שלי היה בגיל 16 חחחחחחחח
 
זה בדיוק מה שעושה ../images/Emo13.gif

פעם בשלושה שבועות- חודש יש לי פגישה כזאת עם הפסיכולוגית, ככה היא מנחה אותי, מכוונת, משתפת לגבי מה חדש ומה מתוכנן ואם באמת ארגיש זקוקה ליותר, אקבע באמצע פגישה למרות שעד כה לא הרגשתי צורך, וגם אין מתי להכניס את זה בלו"ז המטורף שלי...
 

מממאיה35

New member
וואי..

הקטע הוא שאתמול לפני השינה חשבתי לעצמי, נניח והפגישה היתה ביום ראשון הבא.. למעשה על מה אדבר איתה? כאילו פתאום כל הצרות נראו שוליות (בפרט לדברים שבהם עסקנו בעבר בטיפול..) ואז הבנתי שלא צריך לתכנן, זה כבר יגיע, תמיד יש על מה לדבר ולא חסר... וחוץ מזה, כשהיינו בסשיין על הפרידה והתלבטתי, אמרתי שלא משנה אפילו אפילו רק לבוא ולהיות איתה, בשעה שלי, במקום שלי, להתנתק מכל ה"רעש" מסביב.. אז עכשיו אני מחכה שהיא תחזור אלי.. מרגישה באמת שזה מה שנחוץ לי, פגישת התכווננות פעם בחודש..
 
מאיושה

נראה לי שאני מחכה יותר ממך חחחחחח אני חושבת שזה יהיה כל כך נכון ומועיל עבורך, פגישת התכווננות פעם בחודש. מעולה !
 
למעלה