ר22 היחידה
New member
חמה עיראקית ואוכל
לחמותי יש בעיה של להאכיל את הילדה כל הזמן. אני כבר משתגעת, כמה אוכל אפשר להכניס לבטן כזאת קטנה....
הבת שלי בת שנתיים, ואחרי שחמותי אומרת שלום והמשפט הבא שלה "רוצה לאכול?, אולי היא רעבה? מתי אכלה פעם אחרונה?".. ועוד משפטים מסגנון זה.
אני מנסה לחנך את הילדה, שלאוכל יש זמנים, ונשנושים אין הרבה. אבל חמותי פשוט מתעלמת ברמה שממש בא לי להחטיף לה סטירה מצלצלת שתעיר אותה מהעולם שהיא חיה בו.
וזה המקרה:
לקחתי את הילדה מהגן והבאתי לה כמה יחידות של וופלים ואחרי כחצי שעה אכלה מעדן שוקולד. מיד לאחר מכן יצאנו לשבעה של סבא של בעלי.
חמותי עוזרת לארגן את האוכל וכל מה שצריך ובאותו היום ישבה בעיקר במטבח. הגענו והבת שלי רצה אליה. כשנכנסתי אחריה ראיתי שרוצים להביא לה שוקולד. ביקשתי שלא יתנו כי היא כבר אכלה את מנת הסוכר שלה להיום. והתגובה הייתה "אבל הביאו לה", "טוב, אז רק קוביה אחת". התעקשתי ועמדתי על שלי ובסוף הניחו לה. לא עברו 5 דקות "אולי היא רעבה?, יש מרק רוצה שאני אתן לה?"", אמרתי שאכלה לפני שיצאנו, ועוד כחצי שעה או שעה ניתן לה את המרק כארוחת ערב. חמותי "טוב בסדר,נחכה עם המרק". דקה אחר כך הוציאה לה לחם, הילדה לא רצתה. היו עוגיות על השולחן, שאלו אם אפשר, אמרתי כן אם היא תרצה לאכול. הילדה טעמה, ולא היה לה טעים (דבר שלא מנע מחמותי לנסות עוד 3 פעמים לתת לה את אותה העוגיה).
חמותי: "אולי את רוצה תה?, רוצה שאבי אלך תה"-ונתנ הלילדה חצי כוס של תה. סיימה את הכוס "רוצה עוד כוס?". לאחר מספר דקות הביאו קוראסונים. שאלו אם אפשר, ושוב אמרתי אם היא תרצה לאכול. הציעו לילדה, טעמה ולא רצתה. אמרתי לחמותי שתעזוב, כי עוד מעט ניתן לה את המרק כי הגיעה השעה לאכול. יצאתי להתאוורר 5 דקות, אני חוזרת ורואה את גיסתי מאכילה את הילדה קוטג'. ניסיתי להבין למה לתת לה לאכול אם מחממים את הסיר עם המרק עוף! וגיסתי בת ה-15: "היא רצתה לאכול", מרוב שהתעצבנתי לקחתי מהבת שלי את הכפית רגע לפני הביס הבא. ברור שהייתה עצבנית וכבר גירו לה את התיאבון ורצתה לאכול. הלכתי לחמותי ואמרתי לה שלא יביאו לה לאכול כי יש מרק.
בשלב הזה הג'ננה עלתה לי, וביקשתי מבעלי שישים לב איך אימא שלו פשוט לא מתייחסת לבקשתי לא לתת לה שטויות לפני הארוחה. רק חזרנו למטבח והילדה עם תפוח בפה!!! אני ובעלי יצאנו מהשבעה פשוט בעצבים. אימא שלו אומרת לנו "אבל היא נמצאת במטבח, ויש אוכל אז היא רוצה". המחשבה היחידה שלי זה- מי משחק עם ילד במטבח שיש בו סירים עם מים רותחים. ואם היא חייבת להיות במטבח היא יכולה לפעמים לצאת ולבקש שהילדה תהיה בחדר אחר (היא אין לה בעיה גם לחתוך סלט, עם ילד על היד, למרות שזה מסוכן). דבר נוסף היא לא מאמינה שצריך לשים לילד גבולות, ואם הוא רוצה משהו אז מביאים לו. גם אם זה לאכול קוטג' עם תפוז (סתם דוגמה)
באחת השיחות שלי עם חמותי היא אמרה לי, אם היא עושה משהו שלא נראה לי, שאגיד לה באותו רגע. אז ככה יצא שאני כמו שוטר במשך פחות משעה וחצי כל הזמן חוזרת על עצמי. זה פשוט מרגיש לי כמו זלזול, ולשים פס אחד ע נ ק עליי כהורה.
בעבר היא גם אמרה לי שאף פעם לא היה שמישהו אומר לה משהו, והיא תעשה אותו. במיוחד שיש עדים. כאילו מוריד לה מהאגו אם היא תתייחס לדברים שאחרים מבקשים ממנה.
פשוט עיצבנה אותי, לא בא לי שתהיה עם הילדה יותר. אם היא לא יודעת להתייחס אליי כאימא, אז שלא תתקרב לילדה שלי. ומעכשיו אני לא רוצה יותר שתיתן או תציע לה כלום לאכול!!!!! מה אתם אומרים על מה שקרה לי?
לחמותי יש בעיה של להאכיל את הילדה כל הזמן. אני כבר משתגעת, כמה אוכל אפשר להכניס לבטן כזאת קטנה....
הבת שלי בת שנתיים, ואחרי שחמותי אומרת שלום והמשפט הבא שלה "רוצה לאכול?, אולי היא רעבה? מתי אכלה פעם אחרונה?".. ועוד משפטים מסגנון זה.
אני מנסה לחנך את הילדה, שלאוכל יש זמנים, ונשנושים אין הרבה. אבל חמותי פשוט מתעלמת ברמה שממש בא לי להחטיף לה סטירה מצלצלת שתעיר אותה מהעולם שהיא חיה בו.
וזה המקרה:
לקחתי את הילדה מהגן והבאתי לה כמה יחידות של וופלים ואחרי כחצי שעה אכלה מעדן שוקולד. מיד לאחר מכן יצאנו לשבעה של סבא של בעלי.
חמותי עוזרת לארגן את האוכל וכל מה שצריך ובאותו היום ישבה בעיקר במטבח. הגענו והבת שלי רצה אליה. כשנכנסתי אחריה ראיתי שרוצים להביא לה שוקולד. ביקשתי שלא יתנו כי היא כבר אכלה את מנת הסוכר שלה להיום. והתגובה הייתה "אבל הביאו לה", "טוב, אז רק קוביה אחת". התעקשתי ועמדתי על שלי ובסוף הניחו לה. לא עברו 5 דקות "אולי היא רעבה?, יש מרק רוצה שאני אתן לה?"", אמרתי שאכלה לפני שיצאנו, ועוד כחצי שעה או שעה ניתן לה את המרק כארוחת ערב. חמותי "טוב בסדר,נחכה עם המרק". דקה אחר כך הוציאה לה לחם, הילדה לא רצתה. היו עוגיות על השולחן, שאלו אם אפשר, אמרתי כן אם היא תרצה לאכול. הילדה טעמה, ולא היה לה טעים (דבר שלא מנע מחמותי לנסות עוד 3 פעמים לתת לה את אותה העוגיה).
חמותי: "אולי את רוצה תה?, רוצה שאבי אלך תה"-ונתנ הלילדה חצי כוס של תה. סיימה את הכוס "רוצה עוד כוס?". לאחר מספר דקות הביאו קוראסונים. שאלו אם אפשר, ושוב אמרתי אם היא תרצה לאכול. הציעו לילדה, טעמה ולא רצתה. אמרתי לחמותי שתעזוב, כי עוד מעט ניתן לה את המרק כי הגיעה השעה לאכול. יצאתי להתאוורר 5 דקות, אני חוזרת ורואה את גיסתי מאכילה את הילדה קוטג'. ניסיתי להבין למה לתת לה לאכול אם מחממים את הסיר עם המרק עוף! וגיסתי בת ה-15: "היא רצתה לאכול", מרוב שהתעצבנתי לקחתי מהבת שלי את הכפית רגע לפני הביס הבא. ברור שהייתה עצבנית וכבר גירו לה את התיאבון ורצתה לאכול. הלכתי לחמותי ואמרתי לה שלא יביאו לה לאכול כי יש מרק.
בשלב הזה הג'ננה עלתה לי, וביקשתי מבעלי שישים לב איך אימא שלו פשוט לא מתייחסת לבקשתי לא לתת לה שטויות לפני הארוחה. רק חזרנו למטבח והילדה עם תפוח בפה!!! אני ובעלי יצאנו מהשבעה פשוט בעצבים. אימא שלו אומרת לנו "אבל היא נמצאת במטבח, ויש אוכל אז היא רוצה". המחשבה היחידה שלי זה- מי משחק עם ילד במטבח שיש בו סירים עם מים רותחים. ואם היא חייבת להיות במטבח היא יכולה לפעמים לצאת ולבקש שהילדה תהיה בחדר אחר (היא אין לה בעיה גם לחתוך סלט, עם ילד על היד, למרות שזה מסוכן). דבר נוסף היא לא מאמינה שצריך לשים לילד גבולות, ואם הוא רוצה משהו אז מביאים לו. גם אם זה לאכול קוטג' עם תפוז (סתם דוגמה)
באחת השיחות שלי עם חמותי היא אמרה לי, אם היא עושה משהו שלא נראה לי, שאגיד לה באותו רגע. אז ככה יצא שאני כמו שוטר במשך פחות משעה וחצי כל הזמן חוזרת על עצמי. זה פשוט מרגיש לי כמו זלזול, ולשים פס אחד ע נ ק עליי כהורה.
בעבר היא גם אמרה לי שאף פעם לא היה שמישהו אומר לה משהו, והיא תעשה אותו. במיוחד שיש עדים. כאילו מוריד לה מהאגו אם היא תתייחס לדברים שאחרים מבקשים ממנה.
פשוט עיצבנה אותי, לא בא לי שתהיה עם הילדה יותר. אם היא לא יודעת להתייחס אליי כאימא, אז שלא תתקרב לילדה שלי. ומעכשיו אני לא רוצה יותר שתיתן או תציע לה כלום לאכול!!!!! מה אתם אומרים על מה שקרה לי?
