הי הי
הסיכה נתקעה, עכשיו לא צריך לקפוץ עם המגפיים על חתיכות הלאטקס. אני רוצה להציע עוד גישה... לא מזמן נתקלתי במאמר של בחור חביב בשם עופר אשכנזי (שהוא גם מאמן אישי) אני לא ממש מכיר אותו ואני גם טיפוס די בררן (בלשון המעטה) בכל הקשור לפילוסופיות ובטח בכל הקשור להתפלספויות. המאמר עצמו הוא די ארוך אם כי מאוד קל לקריאה וברור, בגדול הוא מציג שם את חיי האדם מזוית מסויימת ובניסוח מסויים ואפשר להעריך את הדברים והרעיונות הכתובים בו במידה זו או אחרת אבל בתוך המאמר הזה "תפס" אותי ניסוח אחד ממש מוצלח שמעביר שני מסרים סופר חשובים לדעתי ואני מביא אותם להלן: "-:במגרש המשחקים של הנשמה -לזמן אין משמעות זהו אחד האתגרים המשמעותיים ביותר ,העומדים בפני כל שחקן ,בשר ודם .זאת מכיוון ,שעצם הווייתו של הגוף הפיסי שלנו ,היא הרצון לשרוד .עם זאת ,מבחינת זווית הראיה של הנשמה הגוף הינו כלי בלבד ,ומגרש המשחקים אינו מוגבל לתוחלת חיים אחת .ארוכה ככל שתהא .קונפליקט בסיסי זה ,הינו אתגר עבור המוח האנושי ועבור הנשמה כאחד . זאת משום שהנשמה לעולם אינה יכולה לכפות את דרך התנהלותה כנגד ציווי ברור ומפורש של המוח שלנו . -מטרת המשחק*** היא התמקדות בלימוד הכללים שלו ,והכרת גבולות מגרש המשחקים . ההצלחה במשחק הנשמה אינה נמדדת במושגים של ניצחון או כישלון אלא במושגים של השתתפות /יוזמה או הימנעות .באופן מוזר אולי ,הצלחת הנשמה ,מבוססת על גישתה ודרך התנהלותה הרגשית בנסיבות מסוימות ,ולא על עצם בחירה כלשהי " (***המילה משחק בהקשר הזה באה לייצג את מסע התפתחות הנשמה - הערה של בארס) מצורף גם המאמר המלא