חיים מול קיום

רגע, לפי מה שאתה אומר,

אין עבדות ואין חופש, אז בהכרח אין טוב ורע, ואין שחור ולבן, ואין שמחה ועצב! זו מחשבה מפחידה. אבל... אני לא יכולה להחליט להיות מאושרת. אני יודעת שכמה פעמים קרה משהו שהייתי אמורה להיות עצובה בגללו, אבל מצאתי את עצמי שמחה. איך תסביר את זה? ולמה אתה מתכוון 'הוא לא יכול להחליט שהוא רוצה למות'? להתאבד? או שבעבדות מוחלטת אתה כולל שליטה על החיים והמוות?
 
הוא יכול להרוג את עצמו,

אבל הוא לא מחליט ~*~לרצות~*~ למות, הרצון הזה בא מקום שאין לאדם שליטה עליו. זו בהחלט מחשבה מפחידה, או מעודדת. היא מוציאה את המשמעות מכל דבר, שום דבר לא מתקיים, שום דבר לא חשוב, שום דבר לא מפחיד או מטריד. מצד שני, כל מה שאנחנו עוסקים בו ומקדישים את עצמנו עבורו הוא חסר משמעות? בהחלט מחשבה מטרידה.
 
אני מניחה שזו חזרה

לשאלה 'האם יש משמעות לחיים?'. אני חושבת שכבר הגענו למסקנה שאין, וזה כבר אומר שאין משמעות למה אנחנו עושים... אבל... איך תוכל להסביר אושר, כעס, מה שאני חשה כרגע (אני עדיין לא בטוחה מה זה. בסביבות אי נוחות)? ולמה בעצם אנחנו עושים דברים, אם הם לא מובילים ל...משהו? לאושר, לדוגמא?
 
אולי אין צורך להסביר

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהחיים שלנו הם סופיים, שאנחנו חיים כמות סופית של זמן, הרי שבהשוואה למרחב הזמן האינסופי, החיים שלנו, הקיום האנושי, הקיום של כדור הארץ, כל אלה סופיים, ולכן שואפים לכלום.. אנחנו לא יותר מהבהוב חסר משמעות באינסופיות, לכן אין מה להסביר. זה כלום, מה שאת חובה הוא לא יותר מהבזק של כלום בתוך הכלום האינסופי. לכן אני חושב שעדיף פשוט להתמקד בדברים סופיים.. זה נורא נחמד להשתעשע ברעיונות הפילוסופיים האלה, אבל אי אפשר לחיות על פיהם. עדיף להציב לנו מטרות סופיות, לתת משמעות סופית, דברים שנוכל להבין ולממש.. אם ניכשל, אז אפשר לחזור לראייה רחבה, החיים שלנו לא באמת משנים, אז זה לא נורא.. בקיצור, לדעת לנצל את הרעיון הזה לנחמה, אבל לא להיכנס לדכאונות ממנו..
 
אבל אני בנאדם סופי! אני צריכה לדעת

לפי איזה רעיון לחיות!
כמה אתה ממשיך לדבר, זה רק נראה יותר גרוע "אנחנו רק הבזק של כלום בכלום אינסופי"
אבל אני מבינה למה אתה מתכוון. "אולי אין צורך להסביר..." התעייפת, הא?
עובר לפיתרונות הקלים. (מצד שני, תמיד יותר קל לשאול שאלות מלתת תשובות).
 
באמת התחמקתי מלענות ../images/Emo6.gif

כי היה מאוחר
אני חושב שיש לי עכשיו תשובה מספקת ומנומקת היטב. האם יש משמעות לחיים? הכל עניין של השקפה, וזה מתחלק ל2: - אם את מאמינה בכוח עליון, באלוהים, בנשמה, במצפון, בחופש וכן הלאה, הרי שלהכל יש משמעות. אלוהים הוא בכל דבר ובכל מקום, בכל החלטה ובכל פססט הכי קטן שנעשה ביקום, ומכאן שכמובן שלהכל יש משמעות. מכאן גם, אגב, שהתשובה לשאלה הגלובאלית של האשכול הזה (חי/קיים), היא שכולנו חיים. - אם את לא מאמינה בכוח עליון וכו', הרי שלשום דבר יש משמעות. אין באמת חופש בחירה, ומכאן שהכל קורה בצורה באנאלית, כל דבר שקורה הוא בסך הכל תגובה של היקום למצב הקיים, ומכאן שכשניכחד, לא יישאר מכך כל זכר, שכן אין שום דבר 'מעבר', ומכאן שאין משמעות לכלום. ביקשת, בהודעה הקצת-יותר-מאוחרת-מזו-שאני-מגיב-עליה-עכשיו, איזה שהיא מטרה סופית, אם השאלה היא במה מ2 האפשרויות האלה עדיף להאמין (שכן, שתיהן לא מוכחות ואי אפשר לטעון שאחת מהן בהכרח מתקיימת), אז כנראה שעדיף להאמין בכוח עליון. השאלה היא האם את רוצה ומסוגלת לשקר לעצמך (כיוון שלטענה הזו פשוט אין ביסוס, ויכולות להיות אלפי טענות שקולות וסותרות לגביה), כדי לחיות חיים טובים יותר? והתשובה היא שכנראה שכן. רוב האנשים עושים את זה במילא כל הזמן.
 

yaakii

New member
עפ``י המשמעות המקובלת למילה

``חיים``-ישנו הבדל עקרוני בין האמירה: ``האדם חי`` לבין האמירה ``האדם קיים``.-שהרי אדם מת הוא קיים, אך לא חי. אם נתייחס אל שתי האמירות כמתארות אדם אשר נמצא בין החיים הרי שנוכל להעמיק את ההבנה למילה ``חיים``, במקביל לשימוש הרווח בה במקרה כמו : ``לאדם הזה יש חיות מיוחדת.`` שימוש כזה משמעותו שאותו אדם תוסס ואקטיבי. קיום לבד, לע``ז, שייך גם באדם שקט ומופנם. אני חושב שאפשר לקחת את זה רחוק יותר ולומר שאדם ``חי`` הוא כזה שאינו מקבל את היותו חי(, קיים) כמובן מאליו, וכעובדה מבוטלת, אלא מנסה לחקור ולפרש את משמעות החיים. בשונה
 

yaakii

New member
מאדם שהוא ``רק`` ``קיים``, שלא טורח

לנסות להעניק משמעות עמוקה לחייו.
 
אתה מכיר אדם שלא מנסה לתת משמעות לחייו?

איך אפשר בכלל לא לתת משמעות לחייך? רק בכך שאתה קם בכל בוקר אתה כבר נותן משמעות לחיים שלך. מצד שני, כמה פעמים את שומע את הביטוי 'אני מרגיש חי יותר מאי פעם', או 'זו הפעם הראשונה שאני באמת מרגיש חי'..? ואני חושב שכל אדם יכול להזדהות עם הביטויים האלה במצבים מסוימים.. אז כנראה שגם הפעם ההבדל בין 'חיים' ל'קיום' הוא נתון לפירשון, וכל אדם רואה את ההבדל במקום אחר...
 
"רק בכך שאתה קם בכל בוקר אתה כבר נותן משמעות

לחיים שלך"? ממש לא מסכימה. הרבה אנשים מסתובבים בתחושה שאין לחיים שלהם משמעות. חלקם התאבדו, חלקם פנו לדת, וחלקם השלימו עם העניין ונתנו לחיים משמעות-עצמאית (כלומר משמעות חיי היא להפוך לראש הממשלה!).
 
אתה קם בבוקר מתוך מטרה מסוימת

ובכך מעניק לחיים משמעות. כל פעולה שעושים נעשית מתוך מטרה מסוימת, ולכן יש לה משמעות. אדם שמתאבד נמצא במצב נפשי קיצוני ויכול באמת להגיע למסקנה שאין משמעות לחיים שלו, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא בכל זאת נותן להם משמעות. אנשים שמנסים להתאבד ולא מצליחים, אבל לא מנסים שוב, אנשים שמשאירים מכתבים או סימנים, אנשים שמתאבדים מתוך מטרה מסוימת (כל דבר- נקמה בהורים מזניחים, שאהידים למשל, אנשים שמתאבדים מתוך עיקרון) האם ייאוש מוחלט הוא אפשרי? כמו לגבי חופש מוחלט, אני לא יודע לענות על זה. אני לא מכיר מישהו שהגיע למצב של ייאוש טוטאלי..
 
אנשים שמתאבדים מתוך עיקרון?

על זה עוד לא שמעתי... ואיך אפשר להגיע למסקנה שאין משמעות לחיים שלך, ובכל זאת לתת להם משמעות? והאם יש בכלל משהו טוטאלי? יאוש, חופש, שנאה, שמחה?
 
אממ התאבדות קבוצתית וכאלה

למען האמת הדוגמה היחידה שעולה לי לראש היא מסאות'פארק
אז אני לא בטוח אם התופעה הזו באמת קיימת.. ההגדרה של משמעות היא - "הוראה, מובן, כונת מלה או משג". חוסר משמעות - "אין לו כל מובן מהותי, אין לו כל כונה מגדרת, שנתרוקן מתכנו" אבל עצם ההתרוקנות היא סוג של תוכן! אדם שחושב להתאבד בכל זאת מרגיש משהו, הוא לא נהפך לאבן, הוא לא מת במקום. הוא אמנם מרגיש ריקנות, חוסר משמעות, אבל הוא עדיין מלא במשמעות, הוא פשוט לא מצליח להגדיר אותה לעצמו.
 
ההתאבבדות הקבוצתית היחידה שמצאתי

זה המקרה במצדה. אני מניחה שזה נחשב
עדיין לא הבנתי איך אתה יכול להגיע למסקנה שהחיים חסרי משמעות, ועדיין שיהיו לחיים שלך משמעות.
 
נניח שהגעתי למסקנה שאין לחיים שלי משמעות

מה אני מרגיש? איך הייתי יכול לשנות את המצב? מה עליי לעשות הלאה? כל השאלות האלה עדיין לגיטימיות, גם אם אני מרגיש שכבר אין לי משמעות, אני עדיין יכול לשאול אותן, ולכן עדיין יש משמעות, פשוט נמאס לי לחפש אותה.
 
ונגיד שמצאתי את התשובה לשאלות

מה אני מרגיש? כלום איך הייתי יכול לשנות את המצב? אני לא יכול מה עליי לעשות הלאה? להתאבד/לעשות משהו יותר גרוע (לפגוע בקרובים, בחפים מפשע, וכו').
 
אבל איך אני יכול לא להרגיש כלום

ובכל זאת אני רוצה לעשות משהו? הרי רצון מונע מרגש. אם אלה התשובות, אני חושב שהבנאדם משקר לעצמו.. מה אני מרגיש? זה מסובך לי מדי לחשוב על זה, אז אני מעדיף להגדיר את זה ככלום. מצד שני, אם זה כלום, אז מה אכפת לי להמשיך להרגיש את זה ולא לעשות דבר בנוגע לזה? איך הייתי יכול לשנות את המצב? אני לא רואה שום דרך, ונמאס לי לקוות שהשיפור יבוא מעצמו. גם אם התשובה שבנאדם חושב היא 'אני לא יכול', זו לא בהכרח התשובה הנכונה. מה עליי לעשות הלאה? שוב, אם אני באמת לא מרגיש כלום, אז זה ממש לא משנה. אדם מתאבד מתוך דכאון, מתוך סבל. האם סבל הוא לא-כלום? האם לסבל אין משמעות?
 
אוקי, אני מבינה למה אתה מתכוון

ניסיתי לתת תשובות חדשות, אבל כל פעם אני מגיעה למבוי סתום. אוקי, אז נגיד שבנאדם סובל נורא וזו הסיבה שהוא רוצה להתאבד. זה לא סותק שהוא עדיין חושב שלחייו אין משמעות.
 
נכון, וזה שהוא חושב שלחייו אין משמעות

לא אומר שבאמת אין להם משמעות..
זה נורא מצחיק שאני מתווכח איתך פה שלחיים של כולם יש משמעות, וכמה הודעות למעלה אני טוען שלשום דבר אין משמעות
אבל האמת ש2 הנושאים האלה דווקא משתלבים בצורה נחמדה ביחד.. אני עייף מדי כדי לנסות להציג את זה.. אולי מחר..
 
נכון, מזה התחיל הדיון ../images/Emo122.gif

בעצם לא: אדם שסובל מאד וחושב שלחיו אין משמעות, והפסיק לחפש את המשמעות, אז הוא רק קיים! (להתייחס לתגובה של יקי. כן, עכשיו תדפדף אחורה ותמצא אותה
) ובדיוק באתי לכתוב את זה
ומחר כבר לא יהיה
 
למעלה