חיים מול קיום

חיים מול קיום

"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים." , אוסקר ווילד. מתוך המשפט המענין הזה (טוב נו .. לפחות בעני) מתעוררת השוואה בין קיום אל מול חיים . מכיוון שעוד לא נמצאה משמעות ותכלית הולמת ל"חיים" קשה לדון בכל הנושא זה, ובכל זאת "קיום" הוא דבר מה שיותר קל להגדיר אותו . אם כן , מה מעביר קיום אל 'חיים'? את האמת שאני רואה את המשפט הזה יותר בהקשר של "לשחות כנגד הזרם" , אבל אני מרגיש שיש משהו יותר עמוק בו . מה דעתם?
 

Dragonaut

New member
זה עניין

מאוד אינדיבידואלי. אין הגדרה מדויקת ל'לחיות'. אשתמש בדוגמא בה אני תמיד משתמש; יש שיחשיבו ערכים חומריים כ'חיים', ההנאות הקטנות. שתיה, עישון וכל דבר שאותו אדם יגדיר כמהנה. יש אנשים שמחשיבים את הפן הרוחני ל'חיים'. בעצם, כל אדם מרגיש חי כשהוא עושה את מה שהוא אוהב, וזה משתנה ע"פ תרבות וחינוך. ואם, במשפט הזה, תחליף את 'הוא אוהב' ב-'מה שחשוב לו', יתקבל המשפט הנכון ביותר לדעתי.
 
מסכים, ומוסיף

כל אחד מרגיש חי כשהוא עושה את מה שחשוב לו, וכל אחד פועל כדי לפעול כמה שיותר למען מה שחשוב לו. מכאן שכולנו חיים. אולי ההבדל בין לחיות לבין להיות קיים, הוא בעצם מה שמבדיל יצור מודע, כמו האדם, משאר בעלי החיים, אשר פשוט פועלים על פי הטבע שלהם. (ומצד שני- אפשר להגיד שהשאיפה של האדם לפעול למען מה שחשוב לו היא הטבע שלו, ולכן הוא בדיוק אותו דבר) אולי דרך טובה יותר להבדיל בין חי לקיים היא ההבדל בין האדם למכונה.. ואולי אפשר לטעון שאף אחד לא באמת חי, אולי גם אף אחד לא באמת קיים?
 
...

אני חושבת שכולם יכולים להיות קיימים (כל בני האדם), אבל לא כולם חיים. ואני לא בטוחה, אבל זה נראה כאילו התבלבלת בין לחיות ולהיות קיים... או הפוך..?
 
אני לא חושב שיש הבדל

אדם אולי יכול להיות קיים אבל לא חי בעיני מישהו אחר. בעיני עצמו אני משוכנע שהוא עושה כל שביכולתו כדי שיוכל להחשיב עצמו כ'חי', ועצם המאמץ הזה הופך אותו לחי..
 
איך הסקת את זה?

טענתי שאין הבדל בין לחיות לבין להתקיים, לכן אם הם קיימים, מטבעם כבני אדם, אולי כיצורים חיים, גם לחיות. גם אדם מדוכא שואף למשהו (אחרת לא היה לו על מה להיות מדוכא), ולכן הוא שואף לחיות, ולכן הוא חי.
 
התכוונתי

שמבחנתם הם רק קיימים. הם חיים במובן של אוכלים, זזים, מסוגלים לעשות סקס ושחכתי-את-ארבעת-האחרים, אבל הם לא שואפים באמת לדבר. לפחות למיטב הבנתי (אני אחפש מידע).
 
אני חושבת

שהכוונה שהם פשוט עושים דברים מתוך הרגל. לדוגמא, אני לא יודעת עד כמה חברה שלי נהנת לשיר, אבל זה מה שאמא שלה רצה שהיא תעשה אז היא עושה את זה. היא פשוט קיימת. היא לא עושה שום דבר כי היא רוצה, אלא מתוך הרגל או מתוך רצון של אנשים אחרים. אנשים חיים, לעומת זאת, עושים דברים כי הם רוצים לעשות אותם. הם לא שום את בריטני ספירסכי זה פופלרי, אלא כי הם אוהבים את זה. אז אני לא חושבת שזה קשור להליכה נגד הזרם. אלא פשוט לעשות מה שאתה רוצה, מקובל או לא.
 
זה מאוד מזכיר את הויכוח על 'אדם חופשי'

הרי גם אדם שפועל כי הוא 'אוהב' את זה, מושפע בסופו של דבר מנתונים שהכתיבו לו הגנים שלו, או מזכרונות/השפעות פסיכולוגיות של הסביבה שלו. אחח חופש הוא מושג כל כך מעצבן, אולי עדיף פשוט לשלול אותו וזהו.. מצד אחד, אדם חופשי הוא אדם אשר פועל מבלי להגביל את עצמו, מתוך אינסטינקטים ורצונות ראשוניים, ומצד שני- הרצונות האלה מוכתבים לו, ולכן עליו לחשוב מה הוא באמת רוצה לעשות ומה הוא עושה מתוך הרגל שהושרש בו על ידי הסביבה, אבל אם הוא חושב, הרי שהוא מגביל את עצמו, ושוב הוא לא חופשי. אולי כדי להיות אינדיבידואל חופשי, צריך להחליט קודם כל מי הוא האינדיבידואל?
 
אני מניחה

שאין כזה דבר חופש. האדם החופשי ביותר הוא אחד שלא ראה אף אדם מהרגע שנולד (מוגלי!). זה כמובן לא הגיוני. ואי אפשר לשלול חופש! אם אתה שולל חופש זה אומר שאני יכולה בזה הרגע לבוא אליך הביתה ולשעבד אותך! נראה לי שהשאלה היא לא מה זה חופש, אלא חופש ממה? חופש מבצפר? או חופש להשפיע (דמוקרטיה)? חופש מדעות קדומות? חופש להחליט במה לעבוד? אבל בעצם גם פה זה מה שלמדנו לפני זה; אולי אם הייתי נולדת עוד 50 שנה הייתי רוצה להיות מורה? (כן, בטח
). אז ההשפעה של הסביבה שוב חוזרת... למה אתה מתכוון 'אם הוא חושב הוא מגביל את עצמו'? אולי אנחנו גם צריכים לשאול מהי חופש החשיבה? אוקי, אז אין כזה דבר חופש. מה כן יש?
 
אני חושב שיש לשקול ברצינות את האפשרות

שאין כלום
ועכשיו אם להיות קצת יותר ספציפיים, חופש הוא מושג מאוד לא מוגדר, ומאוד נתון לפירשון. אם הייתי צריך בכל זאת להגדיר חופש, אז כיוון שהוא נתפס כמושג חיובי, הייתי מגדיר אותו כך- "חופש הוא האשליה שהאדם מגדיר לעצמו כדי שיוכל להרגיש טוב לגבי מעשיו" עכשיו העניין המשעשע הוא, שאם חופש הוא אשליה, הרי שאנשים יכולים להשתחרר ממנה. צריך למצוא את החופש מחופש.. לא הבנתי את עצמי, ואני גם לא כל כך מסכים עם עצמי. אני קצת נסער ולכן התגובות שלי היום מאוד ספונטניות. אבל אולי יצא מזה איזה שהוא רעיון פילוסופי מתוחכם..
 
למה נראה לי

שעדיף שאמא לא תיכנס לחדר?
היא שונאת שאני מתפלספת
אני לא חושבת שירדתי לסוף דעתך..."חופש הוא האשליה שהאדם מגדיר לעצמו כדי שיוכל להרגיש טוב לגבי מעשיו"? מאיפה זה בא? ואני מקווה שה'סערה' היא לא בגלל משהו רע!
 
הכל יחסי ../images/Emo3.gif

אז אי אפשר להגדיר את זה כמשהו רע.. אני מזכיר לך שגם אני לא לגמרי יורד לסוף דעתי, בגלל זה התוכן הנורא מבולבל ומבלבל שבהודעות שלי. אדם שואף לחופש, הוא רוצה להרגיש שיש לו שליטה, שהוא עושה דברים כי כך הוא מרגיש וזה מה שהוא רוצה. ובכל זאת, מה שהוא מרגיש ורוצה מוכתב לו על ידי גורמים אחרים. אם כך, הרי שחופש הוא רק אשליה, או שמא הוא קיים, אבל לא עבור האדם. האדם חושב במונחים סופיים, התודעה שלנו היא סופית. לחופש אין גבולות, ולכן אני לא חושב שאדם יכול להגיע אליו. אם אדם שואף לחופש, הרי שעליון להשתחרר גם מהשאיפה לחופש. לכן האדם שואף להשתחרר מהשאיפה לחופש, אבל כדי לעשות זאת עליו להשתחרר מהשאיפה להשתחרר מהשאיפה לחופש. וכן הלאה. החופש לעולם לא יושג בצורה כזו.
 
תגובה לא מעודדת במיוחד...

אני רק מאירה את הנקודות שלא הבנתי
אבל מה עם אדם שיש לו חופש באופן 'טבעי'. הוא לא שואף לחופש, ובכל זאת יש לו. ואז השאלה היא: "מה יש לו? מה החופש הזה שיש לו?". מצחיק, מקודם הרבה הודעות עסקו באלוהים, ועכשיו אנחנו עוסקים בחופש.
 
אלוהים, חופש, נקודה, אינסוף, מפלצת הספגטי

כולם מושגים שאין להם הגדרה ממשית, כולם נמצאים מעבר ליכולת ההבנה של האדם, ואף אחד מהם לא בהכרח סותר את האחרים.. אדם שיש לו חופש באופן טבעי? אולי הוא האדם שלא יודע מה זה חופש
וזה שוב חוזר לעניין היחסיות, כשיש לך חופש מוחלט, כשאתה לא מוגבל בכלל, איך אפשר בכלל להגדיר מגבלה? ואם אי אפשר להגדיר מגבלה, אי אפשר להגדיר גם חופש. כשהכל שחור, איך אפשר להגדיר לבן? ואם אי אפשר להגדיר לבן, אי אפשר להגדיר גם שחור. הכל טוטאלי, מוחלט, חד משמעי, אבל מה? הכל. או שום דבר. לא יודע.
 
אז

הגדרות חוסמת את החופש? מחשבה תבונתית חוסמת את הדרך החופש? אז בעצם, אנחנו לא מצליחים להגדיר מהו חופש טוטאלי מכיוון שאנחנו לא יודעים מהי עבדות טוטאלית? זו שאלת הביצה והתרנגולת!
 
אולי

אנחנו לא מצליחים להגדיר חופש טוטאלי כי אנחנו עסוקים מדי בלחפש אותו, במקום בנסיון להגדיר אותו.. אולי ננסה באמת להגדיר עבדות טוטאלית, שאותה אנחנו לא שואפים להשיג.. זה יהיה יותר פשוט, ולא תהיה סתירה לוגית
 
עוסקים מדי בלחפש אותו..?

כאילו להשיג אותו? בודהה, אני לא רוצה חופש מוחלט (ולא משנה ההגדרה..)! עבדות טוטאלית: עושים מה שמישהו אחר אומר, חושבים מה שמישהו אחר אומר וכו'. אבל מצד שני- האם מישהו שהולך לגמרי עם תרבות הפופ הוא עבד מוחלט?
 
לטעמי, עבדות מוחלטת

היא שכל פעולה, מחשבה, וכן הלאה, שאני עושה, מוכתבת לי על ידי גורם בלתי רצוני, שאין לי שליטה עליו. אבל אם כך, הרי שזה בהכרח נכון. אדם לא יכול להחליט שהוא מרגיש מאושר, הוא לא יכול להחליט שהוא רוצה למות. הדברים האלה קורים מעצמם, ואין לנו שליטה ממשית עליהם.. לכן אני חושב שהאדם כבול, והוא לא יכול להיות חופשי באמת.. מצד שני האדם הוא זה שהגדיר מלכתחילה את החופש, מה שמביא אותי לפקפק מאוד בקיום של המושג הזה..
 
למעלה