חייב לשתף

[dina199]

ולי כואב שלא מתייחסים לכאב של ההורים

 

[7ofnine]

רק שאנחנו לא יודעים בוודאות בקשר להורים אלו

האם באמת כואב להם? אדרבא - הורים שיש להם שפע של זמן לבילויים ואין להם דקה פנויה לבן החוסה יכולים לכתוב כאן ולהסביר את עצמם ובטוח הם יזכו להבנה.
אנחנו לא יודעים אם אותם הורים כואב להם ועד כמה אבל אנחנו יודעים בוודאות שילד כזה כואב לו. והכאב שלו גדול עשרת מונים מכאבם של ההורים. הוא לא יכול לבלות בבתי קפה עם חברים. הוא לא יכול להסביר את כאבו. ואם יסביר - מישהו ירצה להקשיב? מישהו ניסה להקשיב למה שכתב כאן העובד של המוסד? הוא לא האשים הורים בשליחת ילדים למוסדות. הוא הסביר את המחיר שמשלמים חוסים שהוריהם אינם מוצאים זמן בשבילם. זה לא כל החוסים. זה לא כל ההורים. הוא לא אמר זאת. הוא רק הסביר מה קורה לילד אם הורים באים לבקר אותו רק חמש דקות והולכים בלי השקיע קצת יותר, בלי להתעניין, בלי להביע אהבה. הוא הביע את כאבם של חוסים אלו.

 

[TikvaBonneh]

מצד אחד אני מבינה את הכאב שלו

מצד שני אני לא חושבת שטוב שהוא העלה את הנושא.
לא חושבת שהורים מהסוג שהוא דיבר עליהם זיהו את עצמם ומעכשיו יבקרו יותר אצל הילד שלהם בעקבות מה שכתב.
כך שזה לא באמת עזר לאף אחד.
אני חושבת שצריך לנסות לגשת לזה מבחינה קונסטרוקטיבית.
אולי למצוא מתנדבים שיבקרו את הילדים. אולי למצוא איך לעודד את ההורים לבקר בכ"ז.

 

[dina199]

אני לא יודעת אם טוב או לא טוב

מצד אחד התפתח שרשור עם הרבה אמוציות, וזה טוב.
מצד שני הפחד העקירי שלי שבגלל האמוציות האלה ההורים שמתלבטים (במיוחד האמהות , כי האשמה בעיקרית עליהן) , יפחדו להכניס את הילד למוסד (במקרה שיש צורך כזה) בגלל שהם יחשבו על עצמם שהמעשה הזה עושה אותם הורים רעים ורעי לב.

 

[שלומות0]

אני לא חושבת

שהורה שמחליט החלטה כל כך חשובה, מה שכתבו כאן בפורום ישנה להם את התמונה.
היה צפוי שהנושא הזה יהיה טעון,
פותח השרשור הביא כאן את אחד הדברים הכי קשים שיש להם, יותר קשה מכל דבר אחר..

 

[שלומות0]

אני לא יודעת האם אתה מודע לזה

אבל ברגע שהחוסה עובר להוסטל בכפיה הורה איננו האפוטרופוס שלו,

 

[חדיד1]

לא מדוייק

ישנם הורים שהם אפוטרופוסים על ילדיהם ועליהם אני מדבר .. על עניין המטפלים זה נושא מורכב יותר .. במקרה זה אני עובד במוסד ממשלתי שהוא לא קטן

 

[randy1982]

לדעתי הורה יכול להמשיך ולהעניק אהבה לילדו

גם אם הוא נמצא במוסד.
לא הבנתי איך בכלל קישרת בין עובדת שהותו במוסד לחום ואהבה?
אם ילדך יהיה מאושפז ח"ח עם שפעת נניח, או ניתוח שקדים, זה אומר שלא תאהבי אותו ולא תבקרי באישפוז??

 

[שלומות0]

עניתי לך למה כוונתי

בתגובה אחרת שלך ממש עכשיו

 

[אמא של דפנה]

יכולה רק להגיב מנסיוני שעכשיו שבועיים לא ראית

ראיתי את בתי למרות שהיה נסיון להגיע אליה רק שהיה להם מסיבה ולא רציתי שהיא תפסיד,
אז בסוף לא נסעתי.

וזה מאוד כואב לי שלא ראיתי אותה שבועיים למרות שהסתמסנו בטלפון זה ממש לא אותו דבר
אז עוד פחות משעה אני אחבק אותה אחרי שבועיים שלא היתה בבית.

זה ממש חסר לי. גם הרעש שלה.

 

[7ofnine]

מאוד עצוב

תודה על השיתוף, טוב שהעלת את הנושא. הורים שלא מקדישים זמן לבן החוסה הם כנראה כבר לא ישנו את ההרגלים שלהם - או שאין להם יכולת לשנות, או שאין להם רצון או שאין להם ברירה. לכן חשוב שהמטפלים במקום לא ישכחו לגלות חמלה ויחס אנושי כלפי חוסה כזה שאין לו משפחה שיכולה להקדיש לו זמן, להתעניין או לבטא כלפיו אהבה.

 

[schlomitsmile]

 

[dina199]

המצבים של :

"אין להם יכולת לשנות, או שאין להם רצון או שאין להם ברירה." לא חייבים לבוא בודדת . יכול להיות שדבר אחד גורם לשני ונוצרת שרשרת או מעגל סגור.
זה עדיין מוגזם להעביר את כל האחריות להורים כאילו הם פושעים ממדרגה ראשונה.
כל מה שהורים רצו זה ללדת ילד 'מושלם' (כמו שכולם רוצים) ולחוסר מזלם זה לא הצליח להם. והם לא יכולים להחליף את הילד כמו מקצוע או מקום עבודה או משכורת.

והסכנה הגדולה להגדיר הורים ככך (כאילו הם אשמים ברשלנות פושעת , אם לא יותר מזה) זה שמי שכרגע מתלבט , יחשיב את עצמו ככזה , כאילו רגשי אשמה שכבר יש לו - לא מספיקים .

 

[אמא של דפנה]

לצערי אני מכירה אישית הורים כאלה

שבתם נולדה עם שיתוק מוחין והיא נמצאת במוסד כזה, והאמא פשוט החליטה שהילדה לא קיימת
רק האבא מבקר וכל פעם שהוא נוסע הוא בוכה בכי תמרורים.

הוא מגיע לשם ומנסה בכל הכוח להיות עליז וחברותי עבור הילדה שלו, מצליח לו (לדבריו)
כ-10 דקות ואחרי זה הוא נשבר ובורח.

אני רוצה רק להאמין שה-10 דקות האלה שאבא שלה מגיע אליה בשבוע באמת עושות לילדה טוב.
אני מנסה להאמין שהצוות שם מתחשב בה וחביב אליה למרות שההורה מגיע ל-10 דקות בשבוע.

 

[dina199]

הניחוש שלי שאם האמא לא הייתה

מחליטה כך , האפשרות היחידה שלה היתה להתאבד. זה בדיוק החוסר ברירה שאני מדברת עליו - היא ילדה את הילדה ולא היתה מסוגלת להתמודד עם המצב . אבל זה לא תחום מקצועי שהיא בחרה ששם מלמדים להתמודד עם המצבים . אני לא חושבת שהאמא החליטה 'שהילדה לא קיימת' כי כל כך טוב לה (לאמא) בחיים.

והאבא צריך לקבל צל"ש . הוא יודע מה צפוי לו והוא עושה את זה כל פעם. הוא מבקר, הוא מנסה להיות עליז, הוא נשבר , הוא בוכה והוא בורח . 10 דקות הקשות בחייו שחוזרות על עצמן כל פעם. ואז יש מישהו שמבקר אותו על זמן המועט שהוא היה עם הילד שלו.

 

[אמא של דפנה]

האמא עשתה את זה מיד אחרי הלידה

שמה את הילדה במוסד ולא עניין אותה כלום מעבר לזה. מבחינתה היא ממשיכה בחיים כאילו לא ילדה בכלל ילד.

וד"א נולדו להם עוד 2 ילדים לאחר מכן נורמליים שגם מהם הסתירו שיש להם אחות חריגה.
הם גילו לפני כמה שנים והכעס שם עצום כלפי האמא.

 

[dina199]

זה לא משנה שום דבר.

הרי גם מייד אחרי לידה היא לא יכלה לבטל את העובדה שהילדה נולדה. זה בדיוק חוסר ברירה של ההורים שחייבים להתמודד בכל מצב , גם כשהם לא בחרו אותו. גם מייד אחרי לידה , כשההורמונים משתוללים , אולי היתה שם בסביבה 'נשמה טובה' שעזרה עם הרעיון ?

וזה מאוד נוח לכעוס על אמא

. מי מאיתנו לא עשה את זה ?

ומי מהילדים שלנו לא כועס עלינו ?
כשאדם לא מסוגל למודד עם טיפול בילד ,הכעס העתידי של הילדים העתידיים לא ישנה שום דבר (גם דברים אחרים).

כל השרשור הזה הזכיר לי : האם מישהו זוכר את הסרט 'אנשים פשוטים' ?

 

[אמא של דפנה]

לא מקבלת מה שאת אומרת

כשבן אדם מוחק מהתודעה שלו שנולד לו אי פעם ולא משנה הסיבה לחריגות
ולאחר כמה שנים בני משפחה מגלים שיש להם אח/אחות אי שם
זה בהחלט מקור טוב מאוד לכעסים.

בבית שם אין אפילו תמונה שלה גם נכון להיום.
והאבא מסתובב עם משהו שיש לו בארנק וזה הכל.
נורא כואב לי עליהם. על האבא והאחים שם.
ולא היתה שום נשמה טובה שעזרה ברעיון הזה, שאלתי את האבא אם מישהו
אמר להם אי פעם משהו ואמר שלא. פשוט אשתו הסתכלה על הילדה אחרי הלידה
ואמרה לו שהיא מבית החולים יוצאת בלי הילדה ושיעשה מה שהוא רוצה מבחינתה
היא לא ילדה שום דבר.

זה האמירה הכי כואבת ששמעתי אי פעם.

 

[dina199]

חבל שהם עשו את החלטה מייד אחרי הלידה.

ייתכן שהיא היתה עושה את ההחלטה גם אחרי הרבה זמן, אבל כעיקרון במצב הורמונלי של אחרי הלידה לא עושים החלטות . חוץ מזה בטוח שהיה שם צוות רפאוי שטיפל בהם אחרי ההחלטה וכנראה שהצוום לא התנגד במיוחד (אני בעצמי מכירה מקרה שרופאים המליצו להורים להשאיר ילד בבית חולים).
אני בהחלט מודה שזה מקור מוצדק לכעסים . אז מה ?

ומה הקשראם את מקבלת את הדברים שלי או לא ? אני לא אומרת שאני בעד מה שהאמא עשתה (וכאמרו אין לי מושג איך אני הייתי מגיבה במצב שלה) . אני רק אומרת שלכל הכעסים וכל מי שלא מרבל את ההחלטות של האמא אין קשר למעשים שלה . זה מה שהיא החליטה (מהטעמים שלה - זה יכול לנוע מחוסר יכולת ועד היותה אדם מגעיל) - ואין לזה כל קשר לדעות , לכעסים או לקבלה שלנו.

 

[kagome10]

נראה לי שמעתי על הסרט

אבל חוץ מהאפשרות של לשים אותה במוסד, מה עם האפשרות של להרוג אותה?

לדעתי האישית זה עדיף על ההתאבדות, ואל תסקלו אותי באבנים, אבל גם עדיף על המצב הנוכחי.

וכמובן, האפשרות להשאיר את הילדה באיזה בית ממשלתי לילדים נטושים - אם לדעת הממשלה החיים קדושים.