חייב לומר...

חייב לומר...

לא גרוש אני, אלא רווק. ואני קורא כאן בעניין, כבר זמן, ומוצא את עצמי בתחושה מתחזקת והולכת: "הלוואי הלוואי הלוואי, שיכולתי לא להתחתן לעולם". אה. תשאלו; מי תהיה לך שם בימי הזקנה? אז קודם כל, תראו כמה מוסד הנישואין פשט את הרגל, אם זו ההצדקה אליו. וחוץ מזה, הנה, תראו איזה אחד, בקליפ המצורף, כשהיה בן יותר משמונים שנה. אז במקום להתחתן, יותר טוב ללכת לדוג'ו של אייקידו, ולהתחתן עם האמנות הלחימה המדהימה הזו, לא? לפחות אם אחליט לחתוך ממנה יום אחד, היא לא תשלח עלי הוצאה לפועל, בשביל דמי מזונות. http://www.youtube.com/watch?v=yxxb2ctulEs
 

המן טאש

New member
ולא יהיו לך גם עשרה ילדים שיתקוטטו על הירושה

ונכדים מתוקים שימלאו את חייך בשמחה.
 

odery

New member
וגם תפסיד את ההזדמנות להתגרש ו

לשלם מזונות,ולקבל נק` זכות במס הכנסה...באסה.
 

תורני

New member
תפסיק לבלבל את המוח

מי שרואה הכל שחור הוא בבעיה לא הממסד
 

touti

New member
בארץ שלך יש נשים בכלל?

או רק הרים של פיתם ורעמסס חחחחחחח בגדול אתה מה זה צודק, אחי, אבל אם לא תתחתן לא תדע שאתה צודק אין חכם כבעל נסיון ממליצה מאוד להתחתן רק בשביל החוויה
 
תודה על ההבנה ../images/Emo13.gif.

עכשיו, בואי נראה: את היית מתחתנת שוב, לאותה מערכת נישואין שהתפרקה, "רק בשביל החוויה"? אולי צריך לדבר, על גישה אחרת לגמרי לנישואין. אולי צריך לדבר על הסכם טרום נישואין, כזה בלי שום רומנטיקה, שיקח בחשבון אפשרות סבירה מאוד של גירושין, ויסדיר את מערכת היחסים בין הגרושים (למשל: בני הגרוש (גרוש זה של הכסף. ועל משקל בני הזוג) יגורו זה בקרבת מקום לזה, לצורך המשכת ההורות שלהם באופן מלא: לא "הסדרי ראיה", אלא יש לילדים חדר משל עצמם בכל דירה של הורה, והם עושים קרוב לחצי הזמן כאן, וקרוב לחצי הזמן כאן. מתוך זאת גם יש נגזרת של ירידה ידועה מראש ברמת החיים - כי קיום המסגרת הזו עולה סך הון גדול יותר, מאשר מסגרת משפחתית שגרתית. בקיצור, להבין; שאם אתה מתחתן ונולדו ילדים, מעכשיו כבר אין כזה דבר באמת להתגרש, אלא רק להפרד ולהשאר באותה המשפחה. אם לא כן, תותי, אז הלוואי שיכולתי לא להתחתן. נכון שיש מצוות "פרו ורבו", אבל במצב הנוכחי, "אונס - רחמנא פטריה".
 

touti

New member
היי ידידי רעמסס

כשאדם מחליט להתגרש זה בד"כ נובע ממקום של מצוקה. אם התורה איפשרה לפתור חלק מהמצוקות בדרך הזו, מי אנחנו שנלין על כך? כן, צריך להתאמץ, כן, צריך להתמודד, אבל כנראה שלא בכל מחיר. לכן עצתי-שתתחתן , תיישם את התיאוריה שלך ואז תבוא להרצות לנו חוג שוחרי פרק ב למען נשכיל ונדע. קאפיש?
 
לא אני החכם כאן.

להפך. אם הייתי חכם, בעל נסיון וידע, כנראה לא היה מקנן בי הפחד, בעקבות כל הסיפורים האישיים שהתנקזו כאן לפורום הזה. לא אני זה שצריך לתת הרצאה לחוג שוחרי פרק ב, אני זה שצריך לקבל הרצאה. ולא הרצאה של גיבובי התחמקות ודחיה בקש, אלא מחשבה אמיתית של הסקת מסקנות והפקת לקחים, לנוכח המציאות של מוסד הנישואין של ימינו, לעומת ימים עברו. להתמודד עם משפחה מפורקת? (הווי אומר: ילדים), נדמה שיותר פשוט כבר לא להקים משפחה בכלל.
 
מרבה נכסים, מרבה דאגה.

לא הבנתי אם את חולקת על "יותר פשוט", או לא. ללא קשר עם רווח/תועלת, או תלות נפשית בצורך למיצוי עצמי, לא נראה יותר פשוט, בלי? שאפתנות, היא דבר נחמד מאוד, אבל היא מביאה אליך נכסים - נכסי רכוש ונכסי נפש ורוח, וכידוע; "מרבה נכסים, מרבה דאגה", וגם: "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב". באמת, מתוך היותי אוהב אדם, מתוך היותי טוב לב, מתוך היות בי לב הומה (מה אעשה, ואני עוסק בריקוד אמנותי מלא רגש, כדרך חיים? אמנות הלחימה "אייקידו", זו אמנות לחימה רכה, רוחנית, מלאת עוצמה נפשית, והיא מאוד מפתחת את הצדדים הרגשיים והעדינים של האדם, גם את הרוגע והשלום שבו), אני נמצא בנקודה בה קרוב לוודאי, אם לא בשביל ילדים, לא הייתי נושא אשה לעולם. לא בגלל שאינכן נפלאות. כמה כמה אתן נפלאות, כמה כמה יש בכן כשרונות שלעולם לא יהיו בנו. אבל אם לא בשביל ילדים, אז לא. ואז, האין זאת מחשבה בריאה, שאם מתוך זאת, אז יש צורך בהסכם טרום נישואין, שימסד את מערכת היחסים בין ההורים, אפילו אם החליטו להתגרש? אעדיף לברוח לארץ אחרת, מאשר להיות כספומט עם הסדרי ראיה --ואיך אוכל לברוח לארץ אחרת, מהילדים שלי? ואם לא, אז אולי כבר עדיף שבכלל לא... אחלה של שבת שלום לך.
 

touti

New member
אתה לא חושב שצריך להפנות את השאלה לפורום

נשואים באושר? אתה מצפה ממי שנטרפה ספינתו להרצות לך את הסוד לחיי משפחה תקינים? אתה רוצה לשמוע תובנות ומזה להערך למבחן שלך? אז בבקשה:
תאהב את החסרונות של בת הזוג שלך ואל תנסה לשנות אותה, אם אתה לא מסתדר עם החסרונות שלה אל תתחתן איתה.
תביע רגשות, תאמר כשאתה אוהב, תאמר כשאתה עצוב, תאמר כשאתה כועס כשמשהו לא מסתדר לך בעבודה, אפילו תגיד לה כמה חשוב לך לצפות בכדורגל עם חברים, ואל תצפה שהיא תבין לבד מה מתחולל בליבך. היא לא נביאה ולא מתיימרת להיות כזו.
תחזר אחריה כאילו אין מחר,כאילו שזה היום האחרון שלכם.
תמיד תיתן לה להרגיש שהיא במקום הראשון גם כשזה לא נכון, שהיא אפעם לא תרגיש משנית לעבודה שלך, משנית לאמא שלך, משנית לכדורגל או משנית לבירה.
שיהיה לה חשבון פתוח ושאף פעם לא תבקש ממך כסף כדי לקנות לעצמה משהו או לך. אין יותר גרוע מאשה שחשה קבצנית מבעלה. אני חושבת שזה התחלה, ויודע מה? סעיף ראשון לדעתי הכי חשוב:)
 
מי יקום ויאמר; "לי זה לא יקרה"?...

קשה לי לכתוב את הפסקה הנוכחית, כי היא נורא יומרנית, ואני מקווה שב"ה האופי שלי רחוק מיומרנות. הרבה ימים עברו מאז, אז כשהלכתי לא פעם ולא פעם, בלב ממאן להתנחם, בוכה לפני ה', ומבקש ממנו שיעזור לי ואבין את הראש שלכן. אפילו שנתים אחרי, בערך זו תקופת הזמן, שההיא הלכה, ונאלצתי להתמודד עם העובדה שאהבה אינה הכוח החזק ביותר שיש בעולם האנושי, למרות שכך האמנתי בכל היכולת שלי להאמין, למרות שהקרבתי את עצמי כל כך על מזבח האמונה הזו. היום, אני חושב שכנראה ויש בי הבנה עמוקה, לדבר אחד או שניים, אולי יותר, בהלך נפש האשה. עד כדי כך, שאני נזהר לחשוף יותר מידי מאשר אני מבין, לאחרים - כי אפשר מאוד להשתמש לרעה, לתמרן, לנצל, על ידי הבנת נפש מעמיקה, במיוחד באשר אני סח אודותיו. תודה תודה שכתבת לי, את הנקודות הללו. בהחלט חלק מהן, אקח בחשבון, וחלק מהן כולנו צריכים לקחת בחשבון - כי הן פשוט נקודות בסיסיות בנפש כל אדם באשר הוא אדם. אבל מה, לא תוכנית מעמיקה ומפורטת עוד יותר, איך "לי זה לא יקרה", היא זו שתהיה ההבדל, בין דברי בתחילת השרשור הזה, ודברי בהמשכו, ובין שינוי גישה. מי אני ומה אני, שיאמר; "לי זה לא יקרה"? מי הוא השחצן/טיפש נבער, שיכול להתיימר מה כן יקרה לו, ומה לא? אני כן מתחיל לחשוב, במהלך השתלשלות הדברים, על צורך בתוכנית מעמיקה ומפורטת, של "מה לעשות אם זה כן יקרה". כתובה, למשל, היא תוכנית כזו, אבל היא שיטחית מידי, מתאימה לזמן בו מוסד הנישואין היה הרבה יותר חזק. גם הסכם טרום הנישואין של 'קולך' (שלהן? משם זה יצא? אני לא ממש יודע, אפילו שאחי ואשתו חתמו על כזה אחד, ואפילו ריפרפתי עליו קצת), נשאר ברמה השטחית, כי הוא מתמודד בעיקר עם סרבנות גט, ותו לא. כתבתי לעיל, לנועה שחר, שאעדיף לברוח לארץ אחרת, מאשר להיות כספומט בעל הסדרי ראיה, ומאידך גיסא זאת אפשרות קורעת לב ובלתי אפשרית, כי איך אב יכול להפקיר את ילדיו? גם את, שתהיה לך אחלה של שבת שלום.
 

odery

New member
יש הסכמי טרום נישואים

פרטניים מאד,מאד אישיים,הם לא חוזה אחיד לכולם...חוצמזה,קראתי את דבריך,נראלי שכדאי מאד שתשתמש בעצתה של תותי,דבר עם כאלה שכן הלך להם,עם כאלה שטוב להם,עם כאלה שיכלו ויכולים להתמודד.זה אולי יאזן מעט את החשש.בהצלחה וסופשבוע שקט ונעים.
 
../images/Emo13.gif תודה. גם את, שבת וסופשבוע נפלאים.

לא חושב, שיש אצל הגרושים כאן, משהו לא טוב, משהו לא נכון, לעומת ההם שנשואים. בוודאי תסכימי שיש כאן מערכת הרבה יותר מורכבת, כמעט מערכת כאוטית, האדם הנכון במקום הלא נכון, או בשעה הלא נכונה, או בלא יודע מה הלא נכון, ללא שיש אפשרות אמיתית לצפות את הלא נכון הזה שפתאום צץ. אבל באמת, המסקנה המעשית העיקרית שלי, בעקבות הדיון כאן, היא בצורך להסכם טרום נישואין, שבהחלט יכלול גם הסדרת מערכת יחסים משפחתית, במידה וחלילה יגיעו הדברים לידי גירושין. אולי במשפט אחד: את המשפחה שהקמתם, לא תוכלו לפרק לעולם, אפילו לא בעת גירושין, כי זה כבר לא רק אתם, אלא גם הילדים.
 

touti

New member
לי זה לא יקרה??

לאף אחד אין ערובה. אדם יכול לבנות תוכנית והמציאות שנגזרה לו משמים תהיה אחרת. אדם יכול לצעוד בדרך מסוימת אך משמים נגזרה לו דרך אחרת. אין תוכנית לבנות כדי שלך זה לא יקרה, ואתה יודע מה? אני חוששת שמרוב שאתה מצפה שאצלך זה יהיה ושנה זה לא יהיה שונה. בהצלחה.
 
ציפיות.

אינך הראשונה, שנקבת בנקודה הזו. ציפיות מגשימות את עצמן. להוותי, ברובד הפתגמי של הדברים, זוהי פשוט אמירת שטות. אם ציפיות מגשימות את עצמן, הפורום הזה לא היה עולה לאוויר. אז מה? איה היא החוקיות, איפה ציפיות נחמדות לא מגשימות את עצמן, ודווקא ציפיות משחירות רודפות אחריך בשטניות, עד אשר הן משתלטות על חייך? אבל בהחלט. היות שכל דבר יכול להתגשם, צריך לקחת מראש את האפשרות שלו. כתובה, אינה ציפיה שהולכת להגשים את עצמה לקראת גירושין, אלא שימוש ביכולת האנושית להביט הרחק אל ערפילי האופק, ולהכין אפשרויות שונות, לקראת התרחשויות שונות. זה לא רק הסכם טרום נישואין, זה אולי, ואפילו יותר, גם הסכם טרום הריון. להניח על השולחן את היות בני הזוג הולכים לשנות את חייהם באופן חד כיווני, ולכן אפילו אם בעת התפרקות הזוגיות, חזרה אל ימי הרווקות, לא תהיה עוד.
 

touti

New member
בדיוק ההפך

צפיות לא מגשימות את עצמן. עכשיו תנסח שוב את דבריך.
 
צודקת. טעיתי בהבנת דברייך.

אבל אם הגענו לידי כך, לטעות בהבנת הדברים, הרי אם כתבת כדברייך לעיל, מן הסתם לא ירדת לסוף דברי שקדמו להם... איפה כתבתי, בכל רחבי הנושא הנוכחי, אודות "תוכנית כדי שלי זה לא יקרה"? הרי חלק נכבד מאשר אני אומר כאן, הוא שלנוכח פני מוסד הנישואין של שנות האלפיים, אף אחד, כולל כולם, לא יכולים להתיימר שלהם זה לא יקרה, ולכן כדי שאוכל להכניס את עצמי לחיי נישואין, אני צריך תוכנית מגירה ל"מה עושים אם זה קורה"? חד וחלק: לא אהיה מוכן לקחת חלק בהבאת ילדים לעולם, בלי הסכם מקדים להסדרת חיי המשפחה באופן הוגן ואיכפתי, גם בעת גירושין חלילה. ותסלחי לי תותי, אבל בלי הנקודה של הילדים, כל הסיבה לנישואין, פשוט מתרוקנת מתוכן (יש זוגיות בלי נישואין, ויש בלי זוגיות בכלל - למשל להקדיש את עצמי אל האייקידו).
 
למעלה