בוקר טוב
אני אישית היום יכול להשתחרר גם מהזהות הלאומית שלי ארצה - כשם שהשתחררתי מהזהות הדתית , והשתחררתי מהמשפחה שלי מבחינה מסוימת , והדתחררתי מהעבודה שלי , והשתחררתי מעוד הרבה דברים. וכל אלו בערך תוך שנה.
אבל אני מכיר בכך שרוב בני האדם זקוקים לכל הזהויות הללו.
אני מסכים איתך שבהתפתחות רוחנית אמיתית העבודה העיקרית היא רכישת היכולת להיות "כל אחד" (מה שאני קורא לו בפורום "להיות X") ושחרור האני האידבדואלי.
אך המדובר בתהליך שצריך להיות מאוד מדורג :
ה"אני האינדבידואלי" \ "האני המזדהה" הוא בעצם כמו קליפה של ביצה. יש לקליפה תפקיד ותפקיד חשוב.
הקליפה שומרת על מה שבפנים , ורק בתוך הקליפה מתאפשרת ההתפתחות.
ה"אני הנפרד" הוא חיוני להתפתחות נפשית תקינה.
ילד שיגדל ללא זהות , ללא הגדרה ברורה של "אני נפרד" יהפך לפסיכוטי.
אלא שטעותם של רוב בני האדם שהופכים את הקליפה לעיקר מי שהם , ו"נצמדים" לקליפה.
זאת במקום להבין שהעיקר של הביצה איננו הקליפה של הזהויות , אלא העיקר זה ה"משהו" שמתפתח בתוך הקליפה , שיום אחד יוכל לתפקד גם בלעדיה.
ויום אחד , אם האדם אכן התפתח רוחנית בצורה תקינה , יקרה לו בדיוק מה שקרה לי - הוא ינטוש הרבה מזהויותיו והקליפה תישבר.
וכמה זמן אחר כך , האפרוח יבקע ויותר לא תהיה קליפה - הוא יהפך לX , משתנה חסר זהות.
עם כל זה אני מסכים.
אני מסכים איתך שהתפיסה של מישהו את עצמו קודם כל כ"יהודי" \ "ערבי" , היא בעצם היצמדות לקליפה.
אני מסכים איתך גם שלימוד רוחני נכון שילמד אנשים במזרח התיכון "לשחרר היצמדויות" יכול מאוד לקדם את השלום.
ולמרות זאת , אני חושב שהתהליך צריך להיות מאוד מאוד מדורג וזהיר. נטישת הקליפה היא "מסוכנת" ומפחידה מאוד.
כשאדם מאבד את זהותו , הוא צריך להיות מספיק חזק כדי שתודעתו לא "תיקרע" לגמרי.
כשאני נקרעתי מכמה מהזדהויותי - חשבתי שאני משתגע.
זה לאבד את קליפת ההזדהויות החמימה והנעימה , ולהיפתח לעולם שגדול עליך בכמה מידות.
הביצה יכולה להישבר רק ב"סף" הבשלה תודעתית מאוד מסוים - אחרת התוצאה היא אובדן האפרוח
וממש אינני רואה את היהודים ואת הערבים היום מצליחים לעשות זאת.
אני חושב שעדיין היהודים והערבים נמצאים שלבים רבים מאחור.
עדיין יהודים רבים רואים את עצמם קודם כל כיהודי (וכך גם אני ראיתי את עצמי שנים רבות) , וערבים רבים רואים את עצמם קודם כל כערבי.
ומאחר וכך , אם רוצים להביא שלום , עלינו "ללכת איתם" לפי תפיסת העצמי הנוכחית שלהם.
הבאתי כאן לא מזמן את משל ההינדיק של רבי נחמן.
רוב בני האדם הם נסיכים שחושבים את עצמם ל"הינדיקים".
ולכן צריך לדבר אליהם כמו להינדיק. כלומר לדבר ישירות אל ההזדהויות שלהם.
http://breslev.eip.co.il/?key=2561
אני אישית היום יכול להשתחרר גם מהזהות הלאומית שלי ארצה - כשם שהשתחררתי מהזהות הדתית , והשתחררתי מהמשפחה שלי מבחינה מסוימת , והדתחררתי מהעבודה שלי , והשתחררתי מעוד הרבה דברים. וכל אלו בערך תוך שנה.
אבל אני מכיר בכך שרוב בני האדם זקוקים לכל הזהויות הללו.
אני מסכים איתך שבהתפתחות רוחנית אמיתית העבודה העיקרית היא רכישת היכולת להיות "כל אחד" (מה שאני קורא לו בפורום "להיות X") ושחרור האני האידבדואלי.
אך המדובר בתהליך שצריך להיות מאוד מדורג :
ה"אני האינדבידואלי" \ "האני המזדהה" הוא בעצם כמו קליפה של ביצה. יש לקליפה תפקיד ותפקיד חשוב.
הקליפה שומרת על מה שבפנים , ורק בתוך הקליפה מתאפשרת ההתפתחות.
ה"אני הנפרד" הוא חיוני להתפתחות נפשית תקינה.
ילד שיגדל ללא זהות , ללא הגדרה ברורה של "אני נפרד" יהפך לפסיכוטי.
אלא שטעותם של רוב בני האדם שהופכים את הקליפה לעיקר מי שהם , ו"נצמדים" לקליפה.
זאת במקום להבין שהעיקר של הביצה איננו הקליפה של הזהויות , אלא העיקר זה ה"משהו" שמתפתח בתוך הקליפה , שיום אחד יוכל לתפקד גם בלעדיה.
ויום אחד , אם האדם אכן התפתח רוחנית בצורה תקינה , יקרה לו בדיוק מה שקרה לי - הוא ינטוש הרבה מזהויותיו והקליפה תישבר.
וכמה זמן אחר כך , האפרוח יבקע ויותר לא תהיה קליפה - הוא יהפך לX , משתנה חסר זהות.
עם כל זה אני מסכים.
אני מסכים איתך שהתפיסה של מישהו את עצמו קודם כל כ"יהודי" \ "ערבי" , היא בעצם היצמדות לקליפה.
אני מסכים איתך גם שלימוד רוחני נכון שילמד אנשים במזרח התיכון "לשחרר היצמדויות" יכול מאוד לקדם את השלום.
ולמרות זאת , אני חושב שהתהליך צריך להיות מאוד מאוד מדורג וזהיר. נטישת הקליפה היא "מסוכנת" ומפחידה מאוד.
כשאדם מאבד את זהותו , הוא צריך להיות מספיק חזק כדי שתודעתו לא "תיקרע" לגמרי.
כשאני נקרעתי מכמה מהזדהויותי - חשבתי שאני משתגע.
זה לאבד את קליפת ההזדהויות החמימה והנעימה , ולהיפתח לעולם שגדול עליך בכמה מידות.
וממש אינני רואה את היהודים ואת הערבים היום מצליחים לעשות זאת.
אני חושב שעדיין היהודים והערבים נמצאים שלבים רבים מאחור.
עדיין יהודים רבים רואים את עצמם קודם כל כיהודי (וכך גם אני ראיתי את עצמי שנים רבות) , וערבים רבים רואים את עצמם קודם כל כערבי.
ומאחר וכך , אם רוצים להביא שלום , עלינו "ללכת איתם" לפי תפיסת העצמי הנוכחית שלהם.
הבאתי כאן לא מזמן את משל ההינדיק של רבי נחמן.
רוב בני האדם הם נסיכים שחושבים את עצמם ל"הינדיקים".
ולכן צריך לדבר אליהם כמו להינדיק. כלומר לדבר ישירות אל ההזדהויות שלהם.
http://breslev.eip.co.il/?key=2561
