עם קוצים על הקרח....... שקוטפים עם קופסת פח.....צמודה למקל ארוך..... "סברס קר....סברס קר............היו צועקים ילדים ערביים שישבו עם פיילה גדולה מלאה קרח......וסכין לקילוף מיידי לכל עובר אורח. "סברס קר".......... זה טעם ילדות ברחובות הדר.......בחיפה על יד התירס שהתבשל בפיילות ענקיות......והתירס הוגש על גבי העלים הרחבים שלו.....אחרי שבזקו עליו מלח ממלחיות ענקיות ,,,,או פוזרו באצבעות המוכר.... ועל יד הפלאפל......עם הטחינה המטפטפת..........ולסיום..... צמר גפן מתוק.....על מקל.....ולמהדרין גם "קוקוש".....שזה...... תרנגול ברומנית.......סוכריות תרנגול....... או...........תפוח עץ מצופה ואדום .......מתוק ומלוקק....... או,, פופ-קורן מתוך המתקנים הגדולים שהקפיצו "פופים" .... ואף פעם לא הבנתי איך הם יודעים שצריך לקפוץ החוצה ולא נשארים בתוך כַּן הטיגון שלהם..... כך נראה בשנות החמישים, טיול שבת ברחובות הדר.....פרס על כל השבוע, שבו לא הכנתי שיעורים.....ובמקום זה, צפיתי בציפורים הנודדות..... מה שנשאר מאז, זה הציפורים הנודדות...... הציפורים הן היצורים הכי יציבים........כלום לא השתנה אצלם.... הן ממשיכות לנדוד ...בכל שנה....באותה עונה.......בדיוק....... מה הקשר? אפילו לא בירה נשר...................
אצל עדות המזרח. טעים מאד. מאכל עממי. עם כל הוריאציות האפשריות. להכין אותה , מצריך מומחיות מסויימת. בעיקר בזיהוי טיבה בזמן הקניה. אם הבמיה קצת ´זקנה´ היא מלאה בסיגים. מסתבך בשינים, בלתי לעיס לחלוטין.. אבל זו הרכה, מעדן ירקות, מועדף. עד כמה שידוע לי ניתן להשיג גם בקפואים, של סנפרוסט. גם בשימורים, אך לא לבישול, אלא, לחימום בלבד. הבעיה עם הבמיה, שהיא מזכירה לי את חמותי (מיל.) זה כשלעצמו, איננו תענוג גדול. ויתרתי עליה, על הבת שלה, וממילא גם על תבשילי הבמיה.